פורום אוצר החכמה

ההוא גברא כתב:גם לדעתי הבעיה מתחילה בזה שאין היום ביקורת ספרים נורמלית אצלנו.
הרב זוין זצ"ל נהג לכתוב ביקורת אמיתית, המעלות והחסרונות, ולשאת ולתת בדברי הספר, כמו שתראה בספרו "ספרים וסופרים".
לנו יש רק את הדברים שכותבים בעיתונים, שכותב אותם המפרסם של המו"ל והם זהים בכל העיתונים, והם מלאים דברי הבל וגוזמאות, עד שנעשה מנהג המדינה שאין ביקורת ספרים אלא חנופה ושקר, ולכן אי אפשר לפרסם רשימת טעויות בלבד.
פירוש הר"ח ברכות לדוגמא הוא מלאכה גדולה ומועילה. אבל את המשמעויות מראשונים באמת היה עדיף לשים באותיות קטנות, כמו שנוהגים מהדירים אחרים. והדרך העדיפה היתה להעתיק את דברי הראבי"ה כצורתם, שכך משמע בה"ג, והרוצה לדייק יוכל לדייק בכל מילה של הראבי"ה. מה שהמדפיס העתיק כצורתו הוא קידרא דבי שותפי, המדפיס סמך על הר"ד מצגר והר"ד מצגר לא חשב שהפירוש יודפס אי פעם בלי ההערות

ר' אליהו סולובייצ'יק רצה לפתוח ירחון שתהיה בו ביקורת ספרים כמו בימי קדם אבל לא יצא מזה כלום.
גם איני יודע אם יסכימו המחברים היום לביקורות אמיתיות, בעיקר בגלל שרק המהדירים הטובים "יזכו" לפרסום טעויותיהם ברבים ולא המהדירים השוטים שכמעט שאי אפשר לכתוב עליהם אלא גנאי.
למעשה, הרב יואל קטן יסכים לפרסם בהמעין ביקורות כימי קדם, (כבר עתה יש שם ביקורות כאלו), אבל מסתמא לא יהפוך את המעין לירחון ביקורת ספרים. והמעין גם אינו נפוץ בציבור שלנו.
ביקורות בעיתונים רגילים הן עוול, כי כל השטחיים ישימו לב רק לגנאי ולא לשבח, ורוב קוראי העיתונים קוראים אותם בשטחיות, אפילו אם בבית המצדרש הם מעיינים
אולי אפשר לשכנע את מוריה לפתוח מדור לביקורת ספרים? מוריה הוא די נפוץ (כי הם תורמים לבתי כנסיות).

ברקים רב כתב:חובב ושאר המגיבים:

איני יודע מה איתכם, אבל אותי מקומם מאוד שמגיע כאן מישהו [וכה"ג באשכולות אחרים] ומראה באצבע איך תולים בוקי סריקי באחד מהגאונים, ועוד על דף הגמרא בעצמו, ובמקום שידונו בגופם של דברים המדהימים שהעלה כאן - יהיה עליו להתנצל להצטדק ולהסביר כמה הוא לא מתכוון להשמיץ, כמה אין לו כונה אישית, כמה הוא איננו חושד את המהדיר בכוונות זדון, וכמה חיבורים אחרים של ההוצאה הם מצויינים. ובכן, ראוי להסביר אחת ולתמיד: חברים יקרים, לא יאמן, אבל יתכן מאוד שלא יהיה לך שום דבר כנגד מהדיר פלוני או כנגד הוצאה אלמונית, ובכל זאת תכתוב את ביקורתך עליו בחריפות רבה. המטרה עשויה להיות, שוב לא יאמן, עניינית לחלוטין, גם אם היא נכתבת בחרצובות קולמוס.

עוד ראוי להסביר: לא נולדנו היום ולא אתמול, כולנו חונכנו על שמירת הלשון ועל הזהירות בכבוד הזולת. יחד עם זאת, הביקורת על ספרים תורניים גם היא לא מהיום ולא מתמול, ואף גדולינו דיברו בחריפות רבה על מחברים ממחברים שונים, לפחות בעניינים מהותיים כמו בנידון אשכול דידן. בדרך כלל לא מזכירים את שם המהדיר או המחבר אלא עוסקים בחיבור עצמו כמ"ש הרב עדיאל, ואף את זה לא עושים כסיפור גנאי של מספרי לה"ר, ולא באופן של היטפלות אובססיבית.

ובאחרונה אשנן עוד: הטענה השבה ונשנית בכל פעם שהטועים ודאי עשו כן בתום לב ויש לדון אותם לכף זכות, עצם אמירתה מוכיח שוב על חוסר הבנה במהותה של ביקורת. הן הדבר פשוט שרובא דרובא דאינשי אין להם כונות זדון כלל במעשיהם, ובתוכם גם המהדירים והמולי"ם למיניהם ולסוגיהם, אולם, למען ה', מה ענין כונות זדון לביקורת עניינית הנכתבת על החיבור? וכי עלתה על דעתי לומר ח"ו שהמהדיר/המחבר פגום בתורתו, באישיותו או במידותיו? וכי משום שהמהדיר הוא ת"ח תם וישר דרך ועולה עליי עשרת מונים בתורה בירא"ש ובכל מידה טובה, לא אוכל לבקר את חיבורו אם יש בו פגם גדול? האם אתם באמת סבורים שאפשר להדפיס, בתום לבב ובנקיון כפיים, דברים בשם רבינו חננאל בגליון הגמרא, ובגלל שזה נעשה מתוך כונה טהורה, יהיה אסור להעיר על כך בחריפות?

החובה להצטדק בכל עת מחדש מתשת ומייאשת.

[נ"ב. תוך כדי הדברים עולה בדעתי שאולי זה גם תלוי באופן ההסתכלות על מקום כמו הפורום הזה. בעיניי, הפורום הזה הוא כעין חדר אחורי של בית המדרש, שהחברים בו מעלים ומשוחחים על כו"כ עניינים 'סביב' הלימוד, ואם יקום שם מישהו וידבר דברים חריפים בהראותו איזו עוולה כעין האמורה באשכול הזה, לא יעלה על לב איש למחות בו ולגנותו. אדרבה.
אולי אחרים רואים במקום הזה משהו רציני יותר, כדוגמת בטאון מפלגתי, שצריך לברור בו דברים שלא תשזפם עיני קטנים ונערים וחלושי השכל]

בס' חשוב אחד מאד הביא מדברי רבינו חננאל בפי' עיטור שנאמר בכוס של ברכה.
למקור ד' ר"ח צוין, ר"ח ברכות נ"א ע"א.

א. חיים כתב:

בס' חשוב אחד מאד הביא מדברי רבינו חננאל בפי' עיטור שנאמר בכוס של ברכה.
למקור ד' ר"ח צוין, ר"ח ברכות נ"א ע"א.

כלומר: אנציקלופדיה תלמודית כרך כז טור תצט.

איש_ספר כתב:

א. חיים כתב:

בס' חשוב אחד מאד הביא מדברי רבינו חננאל בפי' עיטור שנאמר בכוס של ברכה.
למקור ד' ר"ח צוין, ר"ח ברכות נ"א ע"א.

כלומר: אנציקלופדיה תלמודית כרך כז טור תצט.

גאונות מבהילה.

פלגינן כתב:ועוד בעניין פירוש ר"ח:
כעת כתב ר' עזרא שבט ('קטעי כת"י מפירוש הגאונים לחולין', ישורון לד, עמ' סז) כי ר"ש אברמסון פרסם פירוש לב"מ בשם פירוש ר"ח (ר' חננאל, וגשל תשנ"ה, עמ' 217-220), בעוד שלמען האמת אין זה לר"ח אלא מר' ברוך ספרדי.

וכל אלו הגאונים שעמדו בארץ ישראל ובארץ שנער ובספרד ובצרפת למדו דרך הגמרא והוציאו לאור תעלומותיו וביארו עניניו ... גם חיברו הגאונים שבכל דור ודור חיבורים לבאר הגמרא. מהם מי שפירש הלכות יחידות. ומהם שפירש פרקים יחידים שנתקשו בימיו. ומהם מי שפירש מסכתות וסדרים.

עדיאל ברויאר כתב:

פלגינן כתב:ועוד בעניין פירוש ר"ח:
כעת כתב ר' עזרא שבט ('קטעי כת"י מפירוש הגאונים לחולין', ישורון לד, עמ' סז) כי ר"ש אברמסון פרסם פירוש לב"מ בשם פירוש ר"ח (ר' חננאל, וגשל תשנ"ה, עמ' 217-220), בעוד שלמען האמת אין זה לר"ח אלא מר' ברוך ספרדי.

אברמסון הסתפק האם זה פירוש ר"ח (וכנראה נטה לומר שזה אכן ממנו למרות ספיקותיו), ראה שם עמ' 214.

איש_ספר כתב:ומילא בר"ח הנדפס עם ההערות, שמא עוד אפשר לעמוד על תהליך השחזור, ויש לסמוך (?) על המעיין שיידע את אשר לפניו.

אבל הנה הדיבור כבר מופיע בר"ח הנדפס בשולי הגמרא בלי שום הודעה על מקורו ובלי שום אפשרות ללומד לדעת שאין לו על מה שיסמוך....