פורום אוצר החכמה

אוצר החכמה כתב:

ברזילי כתב:בפשטות תוד"ה תדע ביבמות נ. חולקים על הרמב"ם בזה (או על ההבנה המקובלת בדבריו) ולדעתם "אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא", וא"כ נבואה לטובה אין ודאות שתתקיים.

א"כ מה שיענו התוס' על שאלתו של הרב אוצה"ח, יוכל לענות גם איש-אחד מכובדנו

א. באמת מה אתה חושב שתוספות סבור? שאין דברי הנביאים אמת? ובכלל מה טעם בדבריהם אם ידוע שאין דבריהם מתקיימים.


ב. מה תענו על שאלת כותב בדמע מתי יהרגו נביא שקר.

בדברי תוספות הפשט פשוט כביעתא בכותחא. הרי לכאורה רבנן צודקים שלא כתוב במפורש שזה מחזקיה. אלא שטענתו כנגד רבנן היא כיוון שסוף סוף היה מחזקיהו א"כ ע"ז התנבא הנביא ועל כרחינו שמשלו, וע"ז מסביר תוספות שכנגד הטענה הזאת אפשר לשאול הלא היה יכול להיות אחרת אם לא היה מתפלל, וממילא על פרט זה שאינו מפורש בדבריהנביא במה שדבריו מתפרשים על חזקיהו נאמר שדבריו הם על מה שראוי להיות ודבריו יתקיימו באופן אחר, וע"ז השיב תוספות מה שהשיב.

א. השאלה מ"דברי הנביאים אמת" אפשר לשאול גם על הרמב"ם - איך ייתכן שנבואה לרעה חוזרת, האין כל דברי הנביאים אמת? והתשובה, כמובן, היא שהנביא אומר שלפי המצב כרגע כך וכך יקרה, וזו אמת לאמיתה, דבר ד' בפי הנביא. לכשישתנה המצב, על זה לא דבר הנביא, וה"ה הכא.

מה טעם בדבריהם? כדי לומר את דבר ד' שאם לא ישנו דרכיהם יקרה כך וכך.

ב. השאלה איך נדע שנביא הוא נביא שקר יותר חזקה, ובאמת רבים דברו בזה ועדיין הנושא עמום. כדאי לראות למשל דיון נרחב בעקדה. לדעתו כל נבואה יכולה שלא להתקיים, ותמיד יש אפשרות לביטול בעקבות חטא. מה שקובע נביא כנביא אמת הוא אך ורק העובדה שהוחזק אצלנו לכשר וחסיד וממילא יש לשמוע לו. את הפסוקים המפורשים "אשר ידבר הנביא ... ולא יהיה הדבר ולא יבוא" הוא מעמיד במקרה מיוחד של התנגשות בין שני טוענים לכתר נבואה, ורק אז הבטיחה תורה שלצורך השעה יאמת ד' נבואת נביאו ואז מובטח שהדברים אכן יתממשו בפועל כדי שלא יהיה חילול ד', אבל לא מעצם גדרי הנבואה. עי' אריכות דבריו בפרשת שופטים (שער צ"ו ושיטתו בעיקר מעמ' 102 בדפי האוצר והלאה, דווקא הדפים הללו מטושטשים...)

יש עוד רבים רבים שחלקו בנושא זה על הרמב"ם, או לכה"פ עשו אוקימתות בדבריו, בין השאר מכח הקושיות שהעלה כאן איש-אחד מכובדנו (רבנו יונה ריש ברכות, רמב"ן בשמות יב, רלב"ג, מהר"ל ועוד ועוד) . הנושא באמת עמום, ויש מה לדון לכאן ולכאן, אבל לשאול "במה אתה מאמין" קצת מופרז, אחר שהרמב"ם כמעט יחידאה בשיטתו זו (שמשום מה נתפסת כשיטה היחידה שאין בלתה).

פירושך בדברי התוס' דחוק לענ"ד, אם לדעתך כל מה שנכנס בלשון הנבואה מקרי קיום שלה,, מה שייך לומר "הרי נביא עומד ומתנבא" - הרי מעולם לא היתה נבואה על זה שיהיה לחזקיהו צאצא. ובלא"ה איני רואה שום צורך להוציא דברי התוס' מפשוטם, שהיה יכול להיות "שלא נתקיימה הנבואה לפי שחטא", ולאו יחידאה הוא בזה וכנ"ל.

אני מתפלא מאד על הרבנים אוצר החכמה וכותב בדמע שהם מתפתלים לנגד שאלות כ"כ פשוטות ברשותכם אעבור על השאלות שהעלה איש אחד כסדרן.
א. השאלה מהנבואה על יאשיהו שימות בשלום
מישהו כאן חושב שאם נביא אמר למישהו שימות בשלום הוא יכול לנסות להתאבד מתוך אמונה שלא יקרה לו כלום? הנבואה מעיקרא לא באה לשלול מקרה של אדם השולח יד בנפשו. כמו כן גבי יאשיהו מכיוון שסיכן בעצמו לרדת במלחמה שלא כדין (ואף כנגד דברי הנביא המפורשים לפי חלק מהמפרשים), פשיטא שלא על זה נאמר לו שימות בשלום.
ב. השאלה מהנבואה על צדקיהו
זו ממש שאלה קנטרנית.
הרי שני פסוקים קודם מפורש בנבואה ההיא בעצמה שצדקיהו ילך בשבי לבבל וא"כ ברור שכוונת הנביא בשלום תמות היא לדברי חז"ל או לכל הפחות לכך שלא ימות בחרב. גם המילים ובמשרפות אבותיך וגו' כן ישרפו לך כוונתם ברורה שיפרשו לך כמו ששרפו לאבותיך וכמו שפירש במצודת דוד שם.
ג. השאלה מירמיהו
גם כאן התשובה הפשוטה היא כמו שכתבתי לעיל גבי יאשיהו (ואף ברורה יותר) ניתנה ליהודים רשות לעלות בימי עזרא. הם חטאו מצידם ולא אבו לעלות איך יתכן לומר שלא נתקיימו דברי הנביא בגלל זה? מלבד זאת לא כתוב בפסוק שכולם ישובו אלא שישובו מכל המקומות וההבדל ברור.
ד. הקושיא מחזקיהו
לפענ"ד הדבר פשוט בדעת התוספות שאין כוונתם לכל חטא אלא קושייתם כנ"ל שהרי כל חטאו של חזקיהו היה שלא עסק בפו"ר ופשוט שעל זה לא הבטיחו הנביא שמ"מ יוולד לו בן.

וגם דברי חז"ל לגבי יאשיהו ואולי גם לגבי צדקיהו לא נאמרו מתוך קושי אמיתי בפשט אלא כדי לבאר שמ"מ לא יתכן שייצא דבר שקר גמור מפי הנביא אלא ודאי שיתקיים לכל הפחות באיזה אופן. אבל מצד הפשט מה שכתבתי הוא ברור לכל מי שיש לו עיניים לראות.

כדבריך על יאשיהו תרץ הרדב"ז (ג,תרלח) שבמכניס עצמו לסכנה הנבואה טובה אכן אפשר לא תתקיים. ולדעתו רק נבואה לטובה לרבים ודאי תתקיים, אבל בנבואה ליחיד אפשר שיגרום החטא, או שיכניס עצמו לסכנה (ושלא כדבריך, הוא מחלק זאת לשניים, אף שאפשר היה לומר שהכנסה לסכנה היא היא חטא בעצמו). כך או כך, לשיטה זו נבואה טובה יכולה שלא להתקיים אם בני האדם יקלקלו (אף שיש חילוקי דעות עד כמה צריך לחטוא כדי לקלקל, ואיזה סוג חטא, או חילוק בסוג הנבואות). מ"מ ראשית חכמה יש לדון בעצם סתירת הסוגיות שעמדו עליה הרבה מהראשונים - "דבר שיצא לטובה לא חזר בו" מול "שמא יגרום החטא".

רק למען הדיוק. הרדב"ז לא כותב על יאשיהו שגרם החטא אלא שהכניס עצמו לסכנה. את העניין של גרם החטא הוא מביא מיעקב אבינו כדאיתא בריש ברכות, אבל נדמה שבעניין זה מתרצים שלא נאמר ליעקב על ידי נביא.

ברזילי כתב:כדבריך על יאשיהו תרץ הרדב"ז (ג,תרלח)

תודה רבה
ובעניין התוס' ביבמות ראיתי שבמהרש"א נראה שלא כמ"ש ובראמ"ה פירש ממש כדברי הרב אוצר החכמה. ועדיין לי בעניותי נראה כמ"ש.

דניאל כתב:רק למען הדיוק. הרדב"ז לא כותב על יאשיהו שגרם החטא אלא שהכניס עצמו לסכנה. את העניין של גרם החטא הוא מביא מיעקב אבינו כדאיתא בריש ברכות, אבל נדמה שבעניין זה מתרצים שלא נאמר ליעקב על ידי נביא.

על יאשיהו לא ניחא לרדב"ז לומר שמא יגרום החטא, עיי"ש טעמו, ולכן כתב שהסתכן בעצמו. באופן כללי הוא סובר ששמא יגרום החטא יכול לבטל נבואה לטובה על יחיד, כמו ביעקב.
אמנם יש דוחים הראיה מיעקב, כדבריך (היינו זה מה שכתב הרמב"ם עצמו, וכבר הקשו עליו הרא"מ ועוד מאותה סוגיה עצמה שבה נאמר שמא יגרום החטא לא רק על יעקב, ויש תירוצים מתירוצים שונים). מ"מ הרדב"ז לא ס"ל כרמב"ם בזה

ברזילי כתב:היינו זה מה שכתב הרמב"ם עצמו, וכבר הקשו עליו הרא"מ ועוד מאותה סוגיה עצמה שבה נאמר שמא יגרום החטא לא רק על יעקב, ויש תירוצים מתירוצים שונים

לא ראיתי את דברי הרא"ם בפנים, אבל אני לא כ"כ מבין את השאלה. לכאורה מסברא מה שדרשו חז"ל עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו גאלת זו ביאה שניה, זה לא נחשב כנאמר ע"י נביא לעניינו.

ברזילי
לדעתי החמצת כאן את הנקודה. הנושא אינו האם אפשר לטעון שגרם החטא במקרה מסויים. הנקודה שבה כשל איש אחד היא העובדה שהוא לא ראה בזה קושיה. איך לא התקיימו דברי ירמיהו במקרה מס ו יים אלא הציב את הנחת היסוד שלו שאין דברי הנביאים מתקיימים. אפשר להתפתל ולבאר מה שרוצים אבל אם קוראים את ההודעות וסגנונם זה מה שהם אומרות. העניין הזה בולט במיוחד משום שמדובר במקרים בהם חזל שאלו את שאלתו, שאפילו לא הציגה כשאלה אלא כידוע, וחז ל השיבו תשובה ברורה היוצאת מהנחה ברורה שדברי הנביא אמת.
אין צורך לומר אפילו שאף אחד מהראשונים ואחרונים אותם מנית לא העלה על דעתו גישה כזו

הרמב"ם עצמו אומר שרק בדבר שבין ד' לנביא שייך שמא יגרום, וא"כ בנבואה שנמסרה לכלל ישראל אין חילוקו עולה יפה. נאמרו בזה חילוקים שונים, אך אינני מבין למה בדיוק התכוונת - האם בגלל שזו דרשת חז"ל ולא פשט הנבואה לא נאמר בזה לדעתך שנבואה אינה חוזרת? מלבד "עד יעבור" יש עוד מקומות רבים בהם מצאנו חשש לביטול הבטחת נביא ע"י החטא, ולמשל מ"ש חז"ל הרבה מקטרגים יעמדו מכאן ועד גיחון, ששם מיירי בנבואה מפורשת הנה בן נולד וכו'

דניאל כתב:

ברזילי כתב:היינו זה מה שכתב הרמב"ם עצמו, וכבר הקשו עליו הרא"מ ועוד מאותה סוגיה עצמה שבה נאמר שמא יגרום החטא לא רק על יעקב, ויש תירוצים מתירוצים שונים

לא ראיתי את דברי הרא"ם בפנים, אבל אני לא כ"כ מבין את השאלה. לכאורה מסברא מה שדרשו חז"ל עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו גאלת זו ביאה שניה, זה לא נחשב כנאמר ע"י נביא לעניינו.

אכן כדבריך כי מי שלומד את הגמרא בברכות לא מעלה בדעתו
שמדובר כאן בשאלה של נבואה שאינה מתקיימת אלא שהגמרא אומרת את שתי העובדות המנוגדות האחד שראוי היה שיהיה גם כאן נסים וזה נסמך על היקש שזה חלק מדרכי הלימוד אבל זה לא קרה בגלל החטא אין כאן בכלל עניין של נבואה

דניאל כתב:

ברזילי כתב:היינו זה מה שכתב הרמב"ם עצמו, וכבר הקשו עליו הרא"מ ועוד מאותה סוגיה עצמה שבה נאמר שמא יגרום החטא לא רק על יעקב, ויש תירוצים מתירוצים שונים

לא ראיתי את דברי הרא"ם בפנים, אבל אני לא כ"כ מבין את השאלה. לכאורה מסברא מה שדרשו חז"ל עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו גאלת זו ביאה שניה, זה לא נחשב כנאמר ע"י נביא לעניינו.

הצל"ח מתרץ שנבואת משה אינה צריכה חיזוק, כי הובטח לו שגם בו יאמינו לעולם, ולכן אין נבואתו אמורה לעמוד במבחן ההתקיימות כשאר נביאים.

אוצר החכמה כתב:ברזילי
לדעתי החמצת כאן את הנקודה. הנושא אינו האם אפשר לטעון שגרם החטא במקרה מסויים. הנקודה שבה כשל איש אחד היא העובדה שהוא לא ראה בזה קושיה. איך לא התקיימו דברי ירמיהו במקרה מס ו יים אלא הציב את הנחת היסוד שלו שאין דברי הנביאים מתקיימים. אפשר להתפתל ולבאר מה שרוצים אבל אם קוראים את ההודעות וסגנונם זה מה שהם אומרות. העניין הזה בולט במיוחד משום שמדובר במקרים בהם חזל שאלו את שאלתו, שאפילו לא הציגה כשאלה אלא כידוע, וחז ל השיבו תשובה ברורה היוצאת מהנחה ברורה שדברי הנביא אמת.
אין צורך לומר אפילו שאף אחד מהראשונים ואחרונים אותם מנית לא העלה על דעתו גישה כזו

דברים שבלב איני יודע, אבל מש"כ הוא ששיטת הרמב"ם (שכל נבואה לטובה ודאי תתקיים) אינה פשוטה כל עיקר, צדק בזה. לענ"ד פשט דברי התוס' ובודאי שיטת העקידה היא שאכן אין שום קושיה אם נבואה לא התקיימה - כל דברי הנביא מותנים בכך שלא יהיה שינוי מצד המקבלים, הן לטובה והן לרעה. עוד רבים מן הראשונים חולקים על הרמב"ם בזה, למחצה לשליש ולרביע לכה"פ. השאלה הנסתרת בדברי רובם, וכמדומני מפורשת בעקידה, היא כיצד לשיטה זו נדע שנבואות הנחמה על ימות המשיח וגאולה העתידה יתממשו, ושמא אף כאן נאמר שמא יגרום החטא (וכשיטת ר' הלל), ואמרו בזה דרכים מדרכים שונות.

אף לגבי נבואות ספציפיות כבר כתב הרדב"ז כדברי איש-אחד שהנבואה ליאשיהו לא נתקיימה, ועוד הוסיפו בזה כהנה וכהנה (למשל מש"כ ולא יוסיפו עוד בני עולה לענותו, ומה לנו נבואה גדולה מנבואת משה על יצ"מ, שאף עליה כתב רבנו יונה שאמרו ישראל בליל פסח שמא יגרום החטא, כמדומני, או ברית בין הבתרים שכתב עליה הרמב"ן שלא נתקיימה הבטחת הגאולה בתום ארבע מאות שנה כי גרם החטא ונתעכבו עוד שלושים שנה. גם על זה יכולת לומר שחז"ל פירשוהו באופ"א, וכידוע לא תמיד זה הפריע לראשונים).

השאלה ששאלת אפשר לשאול גם על העקידה, מדוע לשיטתו הקשו ותרצו חז"ל כנ"ל. ועוד יותר, כיצד הוא מפרש את דברי הגמ' כל דבור שיצא מפי הקב"ה לטובה לא חזר בו, ובענין זה האחרון הוא כותב שהכוונה היא רק כשלא היה שינוי מצד המקבל (וצ"ל שמדה רעה יכולה לחזור גם בלי שינוי של ממש, ברחמים גרידא). אולי היה אפשר לפרש לשיטתו שכוונת הגמ' שעכ"פ גם אם הנבואה לא מתקיימת, משהו ממנה נשאר. כלומר, שאם הנביא אמר "תבוא אל אבותיך בשלום" כוונת הנבואה ללא ספק היתה כפשוטו, ואם לא התקיים דבר זה הרי שלא התקיימה הנבואה, ומ"מ כדי שלא יחזור הדבר ריקם לגמרי, הוא מתקיים בדרך דרש. זה רק בדרך אפשר.

עכ"פ גם אם הקושיה קושיה, אין להכחיש שדעת רוב הראשונים שעסקו בנושא זה היא שאין שום ודאות שנבואה תתקיים, שמא יגרום החטא, ופעמים הרבה אף גרם החטא ולא נתקיימה הנבואה.

אפרקסתא דעניא כתב:

דניאל כתב:

ברזילי כתב:היינו זה מה שכתב הרמב"ם עצמו, וכבר הקשו עליו הרא"מ ועוד מאותה סוגיה עצמה שבה נאמר שמא יגרום החטא לא רק על יעקב, ויש תירוצים מתירוצים שונים

לא ראיתי את דברי הרא"ם בפנים, אבל אני לא כ"כ מבין את השאלה. לכאורה מסברא מה שדרשו חז"ל עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו גאלת זו ביאה שניה, זה לא נחשב כנאמר ע"י נביא לעניינו.

הצל"ח מתרץ שנבואת משה אינה צריכה חיזוק, כי הובטח לו שגם בו יאמינו לעולם, ולכן אין נבואתו אמורה לעמוד במבחן ההתקיימות כשאר נביאים.

וזה קרוב לכיוון המחשבה של העקידה, שאין חובת-התקיימות הנבואה מעצם מהותה של הנבואה, אלא לפי הנצרך לאימות דברי הנביא.

אין לי כח להכנס לכל שאלה בכזו שעה אבל לדוגמא השאלה מולא יוסיפו בני עולה ג"כ אינה מובנת למעיין בפסוק עצמו זה בכלל לא הבטחה של הקב"ה או הנביא לישראל!

ברזילי, לא ציינת אחד שאומר שגם בטובה יכול להיוות שלא התקיימו דברי הנביא לבד דברי העקדה (מקור) .
לעניין הנבואות שציין איש אחד, צודק אשמבש וניתן בהחלט לפרש כדברי אוצה"ח בפירוש התוס'. בעיקר הכעיסה אותי ההתעלמות המוחלטת של הכותב מדברי חז"ל ורש"י הדנים בנושא. ומדברי הגמ' במגילה המוכיחה שנבואה זו התקיימה ככל שאר הנבואות.

דניאל כתב:אין לי כח להכנס לכל שאלה בכזו שעה אבל לדוגמא השאלה מולא יוסיפו בני עולה ג"כ אינה מובנת למעיין בפסוק עצמו זה בכלל לא הבטחה של הקב"ה או הנביא לישראל!

שערי חילוקים ופירושים לא ננעלו, אבל הראשונים הבינו זאת כנבואה לעתיד, ולכן ראו בזה קושיה.

כותב בדמע כתב:ברזילי, לא ציינת אחד שאומר שגם בטובה יכול להיוות שלא התקיימו דברי הנביא לבד דברי העקדה (מקור) .
לעניין הנבואות שציין איש אחד, צודק אשמבש וניתן בהחלט לפרש כדברי אוצה"ח בפירוש התוס'. בעיקר הכעיסה אותי ההתעלמות המוחלטת של הכותב מדברי חז"ל ורש"י הדנים בנושא. ומדברי הגמ' במגילה המוכיחה שנבואה זו התקיימה ככל שאר הנבואות.

מראה המקום בעקידה אינו לפני כעת, הוא מוזכר בהודעתי לעיל באשכול, זה בפרשת שופטים. למזלנו דיונו שם מספיק ארוך ומפורט שאי אפשר להוציא דבריו מפשוטם.
הרדבז, הרמבן, רבנו יונה ועוד ועוד כולם מסייגים את הכלל של הרמבם וסוברים ששייך שיגרום החטא לביטול נבואה לטובה כנ״ל, וכך הם פשטות דברי התוס׳. הרדבז והרמבן גם אומרים , כל אחד על המקרה שלו, שהנבואה באמת לא התקיימה, וראה דברי הרח קרשקש שהובאו בעקידה שם

בכלל לא מובנת לי ההתעקשות לכפות בכח את כל דברי הראשונים לסד של שיטת הרמבם. זה נושא שנידון בהרחבה, ודברי הרמבם בכלל לא היו מקובלים כדבר פשוט, מה עוד שיש גמרות ומדרשים לא מעטים שקשה לפרש לפי שיטתו

מה שלא הבנתי זה איך הרדבז שינה את דעתו לגבי יאשיהו כאן בפורום שבתחילה אמר כדברי אשבשמש שהם חולקים על דברי איש אחד ואחכ הצטרף לרוב הראשונים שתומכים בדבריו

אוצר החכמה כתב:מה שלא הבנתי זה איך הרדבז שינה את דעתו לגבי יאשיהו כאן בפורום שבתחילה אמר כדברי אשבשמש שהם חולקים על דברי איש אחד ואחכ הצטרף לרוב הראשונים שתומכים בדבריו

אוצר החכמה לא זמין לך? עיין ברדבז ותראה.
באופן עקרוני הוא סבור שנבואה יכולה להתבטל מחמת החטא, אבל לא ניחא לו לומר שיאשיהו חטא חטא כזה, ולכן הוא מתרץ תירוץ אחר. כל זה מפורש שם, ולתועלת המעיין הוא גם מסכם ואומר שנבואה ליחיד יכולה להתבטל באחד משני פנים, או בגלל חטא, או מחמת שסיכן עצמו

ראיתי את העקידה בפרשת שופטים ולא רק שאינו אומר את אשר אמרת בשמו אלא אומר ממש את ההיפך ולדעתו אפילו לרע אין הנבואה מתבטלת אלא במקום שתלוייה במעשה. ובזה מבאר את דברי ירמיהו ששם הויכוח בינו לבין חנניה בן עזור היה על מעשי העם

ברזילי כתב:שערי חילוקים ופירושים לא ננעלו, אבל הראשונים הבינו זאת כנבואה לעתיד, ולכן ראו בזה קושיה.

ומי שרוצה להישאר בקושיא לא יכנס בשום שער פתוח או נעול. תביא את הראשונים ונדבר, אני לא מבין מה יש להתווכח. תפתח נביא שמואל ותראה שהנושא שם הוא חסדי ה' עם ישראל שהמליך עליהם את דוד ואינם נרדפים פעם אחר פעם כמו בתקופת השופטים.

ברזילי כתב:בכלל לא מובנת לי ההתעקשות לכפות בכח את כל דברי הראשונים לסד של שיטת הרמבם. זה נושא שנידון בהרחבה, ודברי הרמבם בכלל לא היו מקובלים כדבר פשוט, מה עוד שיש גמרות ומדרשים לא מעטים שקשה לפרש לפי שיטתו

אף אחד לא מנסה לכפות את כל הראשונים לשיטתו, ברור שהרדב"ז כתב אחרת. אבל הנסיון שלך להוכיח כראשונים אחרים ע"י מציאת כל מיני קושיות לא כ"כ סביר.
אגב, הקושיא מלענותו קשה גם להרדב"ז. אתה מנסה להוכיח כמו שכתבת בשם העקידה או סתם להוכיח שהדברים לא ברורים ולכן כל (איש) אחד יכול לומר מה שהוא רוצה?

ברור לכל קורא שרואה את לשון הרדב"ז שהרדב"ז לא כתב אחרת מהרמב"ם. הרדב"ז מסכים עם העיקרון של הרמב"ם באופן מוחלט, ואדרבה על ייעודים שנתאחרו קצת הוא טוען שזה נקרא שהתקיימו כי איחור אינו נקרא שהדבר לא התקיים על כל פנים. (היפך מה שנזכר למעלה שמי שאומר שנתאחר בעצם חולק על העיקרון) רק לדעתו בעיקרון הזה יש תנאי שמדובר בנבואה לרבים ולא ביחיד. (וע"ז מוסיף ומסכם שגם ליחיד מתקיים מלבד שני מקרים חטא וסיכון) זה לא נקרא לחלוק על העיקרון של הרמב"ם (אגב האם יש ברמב"ם מקום שבו אומר מפורש שהתנאי הזה אינו נכון כך שבפרט הזה ברור לכם שחלוקים? ) אלא להסכים עם העיקרון ולחלוק על פרט.

הרדב"ז פותח את דבריו במילים דע כי הסכמת הראשונים היא כי הבטחת ה' לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר, ממש היפך מה שנטען כאן שרוב הראשונים חולקים על הרמב"ם, וממשיך ומבאר שכן דעת הרמב"ן, גם היפך מה שנטען כאן.

הערה נוספת איני מבין את "פשטות דברי התוספות" של ברזילי. הלא אם נגיד כמוכם שהנבואה יכולה להתבטל, לא מובן מה תירץ התוספות. כי אפילו אם הנביא התנבא על השנים בהן היה ראוי להולד מנשה כתירוץ התוספות, הלא ייתכן שהנבואה התבטלה לגמרי, ויאשיהו שנולד בסוף הוא עניין אחר וממילא אין בכלל ראייה על זה שמשלו הוסיפו לו. אתה יכול לתרץ ולומר שאם עכ"פ נולד בן ושמו יאשיהו נעדיף לומר שזו התקיימות הנבואה מאשר אחרת, אבל עדיין להביא מזה ראייה על עניין עקרוני כמו שעשה ר"ע זה כבר צ"ע, אבל לפי פירושי עולה בשופי.

אוצר החכמה כתב:ברור לכל קורא שרואה את לשון הרדב"ז שהרדב"ז לא כתב אחרת מהרמב"ם.

ברזילי כתב שהרמב"ם עצמו מתרץ על יעקב אבינו שלא נאמר לו ע"י נביא. זה לא נכון? לזה התכוונתי כשכתבתי שהרדב"ז חולק.

אוצר החכמה כתב:הלא אם נגיד כמוכם שהנבואה יכולה להתבטל, לא מובן מה תירץ התוספות.

אני מבין שלשון הרבים היא מתוך כבוד לברזילי כי על מה שכתב אשבמבש לא קשה כמובן.

אכן כל דברי הופנו לברזילי וההולכים בשיטתו

דניאל כתב:אין לי כח להכנס לכל שאלה בכזו שעה אבל לדוגמא השאלה מולא יוסיפו בני עולה ג"כ אינה מובנת למעיין בפסוק עצמו זה בכלל לא הבטחה של הקב"ה או הנביא לישראל!

בגמ' בברכות ז: (וברש"י שם) מבואר שזו נבואה לעתיד.

אפרקסתא דעניא כתב:

דניאל כתב:אין לי כח להכנס לכל שאלה בכזו שעה אבל לדוגמא השאלה מולא יוסיפו בני עולה ג"כ אינה מובנת למעיין בפסוק עצמו זה בכלל לא הבטחה של הקב"ה או הנביא לישראל!

בגמ' בברכות ז: (וברש"י שם) מבואר שזו נבואה לעתיד.

דניאל כתב:לכאורה מסברא מה שדרשו חז"ל עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו גאלת זו ביאה שניה, זה לא נחשב כנאמר ע"י נביא לעניינו

וכן למר.

דניאל כתב:

אפרקסתא דעניא כתב:

דניאל כתב:אין לי כח להכנס לכל שאלה בכזו שעה אבל לדוגמא השאלה מולא יוסיפו בני עולה ג"כ אינה מובנת למעיין בפסוק עצמו זה בכלל לא הבטחה של הקב"ה או הנביא לישראל!

בגמ' בברכות ז: (וברש"י שם) מבואר שזו נבואה לעתיד.

דניאל כתב:לכאורה מסברא מה שדרשו חז"ל עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו גאלת זו ביאה שניה, זה לא נחשב כנאמר ע"י נביא לעניינו

וכן למר.

שכויעח. ואפילו לשיטתך, יש מקום לחלק בין שירת הים, לבין נבואת נתן שנשלח לדוד עם מסרים ברורים בתור "הגדת נבואה", ודו"ק.

אין לי מושג למה אתה מתכוון ולכן נראה שלא הובנתי נכון. דרשות חז"ל ודאי שגם הן מכוונת הנביא אבל לא שייך לשאול איך גרם החטא כי מה שלא נאמר במפורש יתכן שיש בו תנאי ומה שלא נאמר התנאי משום שכל העניין אינו עיקר הנבואה ולא נאמר במפורש אלא בדרך דרש.

דניאל כתב:אין לי מושג למה אתה מתכוון ולכן נראה שלא הובנתי נכון. דרשות חז"ל ודאי שגם הן מכוונת הנביא אבל לא שייך לשאול איך גרם החטא כי מה שלא נאמר במפורש יתכן שיש בו תנאי ומה שלא נאמר התנאי משום שכל העניין אינו עיקר הנבואה ולא נאמר במפורש אלא בדרך דרש.

האם כבודו ראה את הגמ' בברכות בעניין "ולא יוסיפו בני עוולה לענותו"?

וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנאמר ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה רב הונא רמי כתיב לענותו וכתיב לכלותו בתחלה לענותו ולבסוף לכלותו

ופירש רש"י דבתחילה נבנה המקדש ע"מ שלא יוסיפו לענות כלל את ישראל ולבסוף כשחטאו נשאר עניין זה שלא יכלו את ישראל.

אז מה?

שלום לכולם, אחר טיפול בעניני דיומא:

קודם כל, סיכום (חלק מ)השיטות בנושא חזרה מנבואה לטובה:

בגמרא ברכות משמע שנבואה לטובה לעולם אינה חוזרת, וכנגד זה מצאנו חששות שמא יגרום החטא, וכן נבואות ספציפיות שלא התקיימו (כמשמען הפשוט עכ"פ). כמו כן, בפרשת שופטים משמע שכל מה שאומר נביא חייב להתממש, וכנגד זה בירמיהו יח כתוב שנבואה יכולה שלא להתממש בעקבות שינוי התנהגות בני אדם. נאמרו בזה דרכים רבות, וכדברי האברבנאל "נבוכו בזה המחברים מאד".

א. דעת הרמב"ם (פ"י מיסה"ת והקדמת פיהמ"ש) שנבואה לטובה לעולם אינה חוזרת, ורק בעיקב היה חשש שמא יגרום החטא כי לא נאמרה לו נבואה לטובה (ודבר ד' ישירות אל הנביא, שלא כדי להעבירו לאחרים, או באופן שלא עבר לאחרים, אינו בכלל נבואה לשיטתו). לדעתו נצטרך לתרץ תירוץ מקומי בכל אחת מהגמרות והמדרשים בהם נראה שיש חשש לביטול מחמת החטא, או שאפילו התבטלה הנבואה ממש.
ב. הרמב"ן (שמות יב) כותב (באחת הדרכים) "שאין שום הבטחה שלא יגרום החטא לבטלה, אלא במקום שבועה".
ג. רבנו יונה בריש ברכות כותב לגבי ליל יציאת מצרים "שדרך הצדיקים שיראים תמיד שמא יגרום החטא" ונראה שלדעתו אפילו על יצ"מ עצמה היה חשש כזה.
ד. רלב"ג (מלחמות ו,ב,יג וכן בוישלח) - נבואה (בין לטובה בין לרעה) אינה חוזרת בהנהגת העולם הרגילה בדרך הטבע "מצד הסדר השמיימי", אבל ייעוד טוב הבא בהשגחה פרטית יכול להשתנות.
ה. ר"ח קרשקש (אור ד' ב,ד,ב) - נבואה שנאמרת לאימות הנביא צריכה להתקיים, אבל סתם נבואה לייעוד לאיש או לעם אינה צריכה להתקיים בדווקא אם ישתנה מצבו של האיש או העם, שאחר שהתורה התנתה בפירוש "אם בחוקותי תלכו", "ואם לא תשמעו לי", הרי שכל נבואה היא תמיד כעין על תנאי גם אם לא נתפרש התנאי בדברי הנביא.
ו. העקידה על שופטים מאריך בזה מאד ומסכם דברי קודמיו, וכדאי לראות כל דבריו בשער צ"ו. מסקנתו שם "כי אין לספק בשום פנים ביסוד ההוא החזק... שעיקר מה שכוונו בנבואה ההיא (היינו ירמיהו יח) היה להודיעו שהטוב הנגזר מאתו לא יבוא על כל פנים", ומוסיף עוד "ואומר שיודיעם... כדי שלא תהינה להם ההבטחות הראשונות אשר הובטחו לפוקה ולמכשול לאמור מעתה לא יוכל להרע אותנו, אלא שיפחדו תמיד כמו שהי האבות עצמם וכל הצדיקים עושים שמא יגרום החטא". היינו, לדעתו אין שום שיור בדבר, ובכל נבואה יש חשש שמא יגרום החטא.
בדרכו הלך גם האברבנאל (דברים יח), ראה שם כל אריכותו עם דיון בדברי קודמיו ודעתו היא "בעניני הייעודים הטובים או הרעים העתידים והגזורים על עם ועל איש לא תהיה בחינת הנביא, לפי שאלה יהיו חוזרים כבר כפי השתנות הכנת המקבלים ולא תצדק הבחינה בהם".
וכך הם פשטות דברי התוס' יבמות, שהנביא מנבא מה שראוי להיות אם לא יחטא האדם.
ז. רדב"ז - רק נבואה לרבים לטובה אינה חוזרת, נבואה ליחיד יכולה להתבטל בגלל חטא, או בגלל פעולת האדם (ותירוץ זה אחרון קשה מאד בעיני, אבל אכמ"ל)
ח. מהרל (גבורות ז) - לא כל דבר שנמסר בידי הנביא הוא בגדר נבואה. נבואה תמיד אמת ומתקיימת, אבל הבטחה מפי הנביא יכולה שלא להתקיים אם יגרום החטא, ועיי,ש איך אפשר להבחין בין נבואה להבטחה ועדיין צ"ב.
ט. מהרש"א ברכות ד - שמא יגרום החטא לבדו לא מספיק לבטל נבואה לטובה, אבל בצירוף מה שנתמעטו זכויותיו מחמת חסדים אחרים, ייתכן שתתבטל הנבואה לטובה.

יש עוד מקורות שאינם לפני כעת, אבל כללו של דבר שכנגד הרמב"ם (שסובר שכל דברי הנביא לטובה ודאי יתקיימו) כמעט כל הקדמונים שעסקו בנושא זה צמצמו את הכלל הזה, זה בכה וזה בכה, וכמעט לפי כולם שייך לומר בעקרון (וחלק מהקדמונים גם אמרו זאת) שיש נבואה לטובה שלא התקיימה וגם לא תתקיים מעולם, כי גרם החטא (או מסיבה אחרת).

-----
הרב דניאל,
רש"י, רד"ק ועוד מפרשים "ולא יוסיפו בני עולה" כהבטחה לעתיד ולא כסיפור דברים (ולענ"ד כך הוא פשטיה דקרא). כך גם הבינו זאת חז"ל בברכות, כאמור לעיל (לענ"ד פשטות דבריהם היא שפשט הנבואה המקורית היתה לא יוסיפו לענותו, אך משגרם החטא, לא התממשה ולכן התקיים רק "ולא יוסיפו לכלותו", וכ"כ בפירוש רד"ק שם, ולא כמ"ש שזו רק תוספת דרש על פשטיה דקרא). מ"מ הרלב"ג ראה בפסוק זה נבואה שלא התקיימה, והוכחה כנגד הרמב"ם. כמו שכתבתי, שערי תירוצים לא ננעלו ויש מקום ליישב דעת הרמב"ם כדבריך - שלדעתו פסוק זה אינו הבטחה אלא סיפור מה שכבר קרה, אבל אין להכחיש שהקדמונים ראו בזה קושיה.

אגב, שאלה שמסתובבת כאן באשכול באופן לא מפורש היא, עד כמה דרשות חז"ל על דברי הנבואה הן מכלל הנבואה עצמה עד שנאמר עליה שאינה חוזרת (למאן דס"ל כך). שאלה זו משמעותית לשני הצדדים, הן בנבואה שעל פי פשטה התקיימה, אבל הדרש לא התקיים (כמו עד יעבור, למשל) או בנבואה שעל פי פשטה לא התקיימה, אבל עפ"י דרשת חז"ל כן התקיימה (כמו בצדקיהו למשל). זה קשור לנושא הכללי של פשט ודרש ואין השעה כשרה להכנס לזה כעת.

-----
הרב אוצה"ח,
א. ברור שהרמב"ם הבין שהכלל שלו תקף גם בנבואה ליחיד, אחרת לא היה מקשה על עצמו מיעקב. לכן הרדב"ז בהחלט חולק על הרמב"ם (או מצמצם את הכלל שלו), ולשיטת הרדב"ז באמת אין שום הכרח לומר שהנבואה על צדקיהו או יאשיהו נתקיימה (ואז צריך להבין מה שאלה הגמ' במגילה, אבל זה כבר נידון לעיל)
ב. לשאלתך על דברי התוס' "הלא ייתכן שהנבואה התבטלה לגמרי, ויאשיהו שנולד בסוף הוא עניין אחר וממילא אין בכלל ראייה על זה שמשלו הוסיפו לו" -- התירוץ הוא פשוט. הלא הגמרא אך רצתה להוכיח ששנים אלה היו מיועדות לחזקיהו מלכתחילה, לפי "התכנית המקורית". מסבירים תוס' שי"ל שהנבואה הקדומה היתה על שנת הלידה של מנשה, ולא רק על עצם הדבר שיוולד לו בן כזה, ולכן ע"כ שמראש תוכנן חזקיהו לחיות עוד מעבר לזמן מחלתו, וזה מה שנקרא משלו הוסיפו לו (אף שלמעשה היה באמצע חטא שיכול היה לבטל את התכנית המקורית, וחזרה בתשובה שהחזירה את התכנית המקורית למסלולה). אף אין שום צורך להכריח שאם עכ"פ נולד בן ושמו יאשיהו נעדיף לומר שזו התקיימות הנבואה. גם אם זה ענין חדש לגמרי, מ"מ למדנו שחזקיהו היה מיועד לחיות בשנים הללו, וזה מה שנקרא משלו הוסיפו לו.

חג שמח!

כבוד הרב ברזילי,
ראשית ייש"כ על ההודעה הארוכה והמסכמת. כמה הערות קצרות כפי הרשאת הזמן.
א.

ברזילי כתב:כללו של דבר שכנגד הרמב"ם (שסובר שכל דברי הנביא לטובה ודאי יתקיימו) כמעט כל הקדמונים שעסקו בנושא זה צמצמו את הכלל הזה, זה בכה וזה בכה

הדברים לא מדוייקים לפי הסיכום שלך עצמך. אלא שלכל הדעות צריך לחלק בין נבואה לטובה שהכרח שתתקיים כמ"ש בירמיהו לבין מקום שנאמר בו שמא יגרום החטא. הרמב"ם כתב את החילוק שלו (אם נאמר ע"י נביא או לא) וראשונים אחרים כתבו חילוקים אחרים אבל ברור שלדעתם החילוק של הרמב"ם לא נכון לכן לא מדוייק לומר שהם צמצמו את דבריו.
ב. לא ראיתי את הדברים במקורם (עדיין) אבל האם יש הבדל בין הרדב"ז לרלב"ג?
ג. דברי הרמב"ן יתכן לפרשם על דרך המהר"ל ולחלק בין הבטחה לנבואה.
ד. בעניין הר"י אני חושב שהכרח לפרש כוונתו שמא יגרום החטא ויתעכבו עוד וכמו שהאריך הרמב"ן שציינת שהיה אפשרות לזה אבל לא הגיוני לומר על יצי"מ גופא שמא יגרום החטא כי על זה נכרתה ברית בין הבתרים.
ה. בעניין ולא יוסיפו בני עולה לענותו, אני על משמרתי אעמודה. לא יעלה על הדעת שהפסוק בשמואל בא לסתור פסוקים מפורשים בתורה שיחטאו ישראל ויגלו מארצם.
וז"ל רש"י בספר שמואל ושמתי מקום עוד אני חפץ להשקיט שיהא שקט ושליו את עמי בימי בנך לבוא ולומר הנה רש"י סבר שזה נאמר לעתיד ולא נתקיים זה ממש חוצפה כלפי רש"י הנה מפורש ברש"י שהסביר פשוטו של מקרא רק על ימי שלמה המלך ודלא כהגמרא בברכות. וכן במצודות פירש על ימי דוד. וגם הרד"ק הביא את דברי חז"ל כתוספת כמו שעושה פעמים רבות והוא עצמו לא פירש כן כמו שמוכח מלשונו שכתב על דברי הגמרא האלו כי הם פירשו ושמתי מקום לעמי על בית המקדש וכי היכן מצא זאת בדברי הגמרא האלו? (זה מוכח בגמרא קודם לכן אבל לא בדברים אלו) ובע"כ שפירש כמו המצודות ולכן כשהביא את הגמרא כתב שחז"ל פירשו על בית המקדש וא"כ הוא לעתיד.
ו. בעניין צדקיהו כבר מחי לה אמוחא הרב אשבמבש ולא מובן לי מה הבאת משם.

א. הכוונה היא, צמצמו את הכלל שדבר לטובה אינו חוזר (עד כמעט לאפס, במקרה של האברבנאל והעקדה). ברור שהם חולקים על הרמב"ם בזה.
ב. רלב"ג לא מחלק בין יחיד לרבים, אלא בין דרך הטבע להשגחה מיוחדת (השגחה פרטית שכתבתי אינו לאפוקי השגחת הכלל, אלא רק כנגד מהלך דרך הטבע).
ג. הרמב"ן כותב שהכלל הוא דרך שבועה, ולא משמע שם שכל דבר נביא ללא שבועה אינו נבואה. המהר"ל לא מזכיר כלל ענין שבועה, אם אני זוכר נכון, ויש לו קריטריון אחר שלא הבנתי כל צרכו.
ד. אתה צודק, אבל משה עומד ומתנבא "כחצות הלילה אני יוצא", והם חוששים שנבואה זו לא תתקיים. אחר שהנבואה דברה כאן על גאולה בזמן מוגדר, דחייה פירושה אי קיום הנבואה.
ה. מה שהבאתי מרש"י ורד"ק הוא זאת שפירשו זאת כהבטחה, ולא כסיפור על העבר כמ"ש. מי שאומר להדיא שנבואה זו לא התקיימה הוא הרלב"ג (ואכן הוא צודק ש"לא יוסיפו עוד" נשמע יותר כנבואה מכאן ולהבא ללא שיור, אבל ברור שניתן גם לומר בפירוש הפסוק שמדובר על העתיד אך רק על זמן שלמה, וזה התקיים).
ו. לא אמרתי כלום על צדקיהו לגופו של ענין, רק זאת שלפי כמעט כל השיטות שהזכרתי אין שום מניעה עקרונית לומר שהנבואה שלו לא התקיימה כי גרם החטא. אם אכן זה הביאור שם או לא, זה לא כל כך נוגע לדיון שלנו (מ"מ, כמ"ש לעיל, לדעתי אין ראיה ממה שפירשו חז"ל בשלום תמות על מיתת נ"נ שהנבואה התקיימה לדעתם, וזה תלוי בשאלה הנ"ל אם קיום נבואה נידון לפי הפשט הדרש או שניהם. ועוד, אף אם נאמר שדעת חז"ל שהנבואה התקיימה באופן הזה, עדיין יש מקום לפרש ע"פ פשוטו של מקרא אחרת).

א. בעניין ה"צמצום" אין לי מושג למה החילוק של הרדב"ז או של הרלב"ג מצמצם יותר מהרמב"ם, אבל שיהיה אתה יכול לקרוא לזה איך שאתה רוצה...
ב. נכון.
ג. הרמב"ן מזכיר בלשונו הבטחה ולכן יתכן שכוונתו למהר"ל.
ד. אחרי שראיתי את הר"י אני ממש מתפלא עליך (אא"כ לא ראית את דבריו במקורם) הוא כותב במפורש שהחשש שמא יגרום החטא הוא לגבי שמא ינזקו ע"י המשחית. אני חושב שהוא יכול להתאים הן לשיטת הרלב"ג והן להרא"ם והן למהר"ל.
ה. יפה. אז יש לנו הודאת בעל דין שלרוב הראשונים אין להקשות על הרמב"ם מפשט הפסוק.

לעיל ציינתי לנבואות לטובה שלכאורה לא נתקיימו, והביאו להן המגיבים יישובים ותירוצים כהנה וכהנה.
עכשיו כל זה ניחא בנביא המוחזק כבר כנביא אמת כנביאים הקד' במקרא, שבוודאי נעמיד אותם על חזקתם. אך מה יהיה הדין במתנבא חדש שאין אנו יודעים אם הוא נביא אמת או שקר ח"ו?
אם נתנבא לרעה ולא נתקיימו דבריו? איך נתייחס לכלל הנבואה (דהיינו לא רק ל"אות" שניבא ולא נתקיים, אלא לשאר דברי המוסר ותוכחה וכדו') בלא שיש לנו חזקת כשרות לאותו מתנבא?
ואם נתנבא הנביא החדש לטובה ו"לכאורה" לא נתקיימו דבריו, אך ניתן לתרץ שנתכוין לכך או לכך, האם הוא נביא אמת או שקר?

.....

בדיוק לכן מי שקורא את דברי הראשונים רואה שהם קיבלו את העיקרון שנבואה טובה מתקיימת כעיקרון ברור ועל הקושיות השיבו שמדובר בפרטים מסויימים, או במילים אחרות בתנאים ברורים ופשוטים כל אחד לפי דעתו. ולכן כשבא נביא להבחן ידרשו ממנו להוכיח את נבואתו בנבואה לטובה שעומדת בתנאים הללו כפי ידיעת בית הדין שעומד לפניו העניין.
מי שרואה את דברי הראשונים בפנים רואה שעיקרון זה מוסכם כמעט על כולם והתירוצים השונים אינם מצמצמים את העיקרון אלא עונים תשובה על המקרים השוליים יחסית והעיקרון הכללי נאמן, כדברי בעל העקידה, למה שתיקנו חזל בברכה שכל דבריהם של הנביאים האמת וצדק ומתקיימים. אני מקווה שדבר פשוט זה מוסכם גם על הכותבים כאן. אם לא מה אפשר לעשות

בטעות במקום לצטט ולכתוב את הודעתי ערכתי את הודעת כותב בדמע כך שהודעתו נמחקה והודעתי נכתבה במקום הודעתו עכשיו מחקתי את דברי משם ואניממתנצל על התקלה. הוא מוזמן לכתוב שוב את הודעתו

דניאל כתב:א. בעניין ה"צמצום" אין לי מושג למה החילוק של הרדב"ז או של הרלב"ג מצמצם יותר מהרמב"ם, אבל שיהיה אתה יכול לקרוא לזה איך שאתה רוצה...
ב. נכון.
ג. הרמב"ן מזכיר בלשונו הבטחה ולכן יתכן שכוונתו למהר"ל.
ד. אחרי שראיתי את הר"י אני ממש מתפלא עליך (אא"כ לא ראית את דבריו במקורם) הוא כותב במפורש שהחשש שמא יגרום החטא הוא לגבי שמא ינזקו ע"י המשחית. אני חושב שהוא יכול להתאים הן לשיטת הרלב"ג והן להרא"ם והן למהר"ל.
ה. יפה. אז יש לנו הודאת בעל דין שלרוב הראשונים אין להקשות על הרמב"ם מפשט הפסוק.

א. הרמבם מצמצם והם מצמצמים. לדעתי המגבלה שלהם יותר רחבה, אבל זה לא כל כך משנה
ג. הרמבן אומר שצריך לשון שבועה
ד. לרלבג הוא ודאי יכול להתאים, כי לשיטתו כל נבואה יכולה שלא להתקיים. את המהרס אינני מבין בדיוק, מתי אומרים שזו נבואה ומתי הבטחה. מכל מקום, לרמתם זה ודאי לא מתאים, אחר שנאמרה נבואה מפורשת ולא יתן המשחית, מפי נביא אל ישראל.
ה. יותר נכון לומר, שמחמת הקושיה הם דוחקים בפשט הפסוק, זה לא אותו דבר כמו לומר שאין קושיה, כמבואר.

איש-אחד כתב:לעיל ציינתי לנבואות לטובה שלכאורה לא נתקיימו, והביאו להן המגיבים יישובים ותירוצים כהנה וכהנה.
עכשיו כל זה ניחא בנביא המוחזק כבר כנביא אמת כנביאים הקד' במקרא, שבוודאי נעמיד אותם על חזקתם. אך מה יהיה הדין במתנבא חדש שאין אנו יודעים אם הוא נביא אמת או שקר ח"ו?
אם נתנבא לרעה ולא נתקיימו דבריו? איך נתייחס לכלל הנבואה (דהיינו לא רק ל"אות" שניבא ולא נתקיים, אלא לשאר דברי המוסר ותוכחה וכדו') בלא שיש לנו חזקת כשרות לאותו מתנבא?
ואם נתנבא הנביא החדש לטובה ו"לכאורה" לא נתקיימו דבריו, אך ניתן לתרץ שנתכוין לכך או לכך, האם הוא נביא אמת או שקר?

חלק מהראשונים הנל התייחסו במפורש לשאלה זו, עייש