תלמוד תורה במצוות דרבנן, היא מצוות ת"ת דרבנן?

[עושה חדשות]

זכורני בא' מקבצי חיצי גבורים (נ"ל האחרון שבהם) שנד' פירוש קדמון על מס' מגילה, ושם פי' ד' הגמ' בדכ"ו "ואמר רבא ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות", דשונה הלכות היינו הל' חנוכה ופורים. ולכאו' היינו רבותיה דהוו מצוות דרבנן.
מישהו יכול לבדוק?

[פלגינן]

זכורני בא' מקבצי חיצי גבורים (נ"ל האחרון שבהם) שנד' פירוש קדמון על מס' מגילה, ושם פי' ד' הגמ' בדכ"ו "ואמר רבא ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות", דשונה הלכות היינו הל' חנוכה ופורים. ולכאו' היינו רבותיה דהוו מצוות דרבנן.
מישהו יכול לבדוק?

אכן. ר' אהרון גבאי, פירוש רבי ישמעאל בן חכמון למסכת מגילה, עמ' קיט:
"ואפילו שונה הלכות. שאינן מענייני התורה, כגון הלכות חנוכה ומגילה וכיוצא בהם".

[עושה חדשות]

מענין לענין,
מה לגבי "מנהגים", האם אפשר/צריך לברך ברכת התורה לפני שעוסקים באיסור קטניות בפסח או בעניני האבילות בימי הספירה?
(או דלא גרע ממש"כ בירושלמי וברמב"ם דאחרי ברכה"ת אומרים הלכה פסוקה שבנות ישראל החמירו ע"ע וכו')

[השואל מרבו]

ראיתי פעם בקונטרס של הרב נבנצל מכולל פוניבז שדן בזה, והביא ראיה מדברי הספר חסידים הכותב שאדם הנמצא במקום שאסור להרהר בד"ת, ובא לידו מחשבות אסורות מותר לו להרהר בד"ת. ואי ס"ד דלימוד דינים דרבנן הוי דרבנן למה לא כתב הספר חסידים שיהרהר בדיני דרבנן...

ויש לדחות שא"כ הוא רק יצליח לגרש את ההירהורים מדרבנן, ומדאורייתא הם ישארו...

דבר אחד ברור, שבנושא הזה הוא יכול להרהר גם במקומות הנ"ל, זהו קרוב לליצנות... ויש לדון אם הנושא הזה עלה בראשו במקומות הנ"ל אם יכול להרהר בד"ת (מדאורייתא כמובן...)

[השואל מרבו]

הדברים שכתבתי מתייחסים לעיקר הנידון, לא למנהגים.

[אבקברד]

מה שדנו כאן שהלימוד בדיני דרבנן ייחשב לדאורייתא מצד לא תסור
מצטמצם מאד לשיטת הרמב"ן בהשגות לשורש א,
שלא תסור שייך רק בגדרים דרבנן למצוות דאורייתא.
בחנוכה ופורים וכדומה לא שייך לא תסור דאורייתא אלא רק אסמכתא דלא תסור.

[מחולת המחנים]

הגר"ח שמואלביץ הביא בשיחותיו מעשה שהיה בעיר ראסיין בארץ ליטא, שהחליטו שלושה אנשים להפריש עצמם ללכת ללמוד תורה, ונתנו בניהם לאחרים לשמרם ולטפל בהם, והלכו ללמוד יחד. על התורה ועל העבודה. כששמע רבי ישראל סלנטר אמר שמה שהחליטו ללמוד ש"ס כסדר יש לו ביקורת, ברכות, עירובין, ושבת, רוב ההלכות בהם הם מדרבנן. כל הברכות, חוץ מברכת המזון וברכת התורה לשיטת הרמב"ם, הם דרבנן. רוב הלכות שבת הם דיני שבות מדרבנן, וכן עירובין כולם מדרבנן. משא"כ בבא קמא שכולו דינים דאורייתא. לנגוע בהזולת, להפריע לשני מצוות חמורות הן מדאורייתא. גרמא בנזיקין הוא רק מדרבנן, אבל למביני דבר גם זה הוא דאורייתא, שמפריע לשני במעשיו.

[פייערמאן]

ויש כאן תירוץ חדש על השאלה בענין מבטלין תורה לקריאת המגילה תיפו"ל שקריאת המגילה נמי תורה הוא, ולפי הדברים המתבארים כאן א"ש

יש מכאן ראיה בהיפך, איך מותר לבטל ת"ת דאורייתא ולעסוק בדינים דרבנן כשאין בהם את הטעם של פרסומי ניסא.

לא הבנתי הנדון ביניכם הא המגילה הוא אחד מהכ''ד ולכו''ע יוצאים בזה חובת לימוד מדאורייתא

שו"ת בית שערים ח"א סי' שס"ח.

[עושה חדשות]

בהא כו"ע מודו (לכאו') שאין הפרש בין לימוד הל' שבת ללימוד הל' יו"ט, אף שזה בסקילה וזה במלקות.
והנה לכאו' כאשר אדם לומד מהו 'רצון התורה' במצווה מסויימת, ומה אפשר להרחיב בה עפ"ז, ודאי הוי ת"ת מדאו'.
ואף שאינו חיוב כמו עיקר המצווה, מ"מ ג"ז נכלל בדאורייתא, עכ"פ בתורת תוספת ראויה.
וא"כ, אטו כל ה'דרבנן' גרע מהכי?
[אבל באמת השאלה היא גם בנוגע לנטילת שכר].