פורום אוצר החכמה

איש רגיל כתב:נשתוממתי לחנם, כי שמעתי בעבר שלא המאירי כתב את פירוש המשנה להרמב"ם קודם פירושו, אלא המעתיקים צירפוהו.

איש_ספר כתב:

איש רגיל כתב:נשתוממתי לחנם, כי שמעתי בעבר שלא המאירי כתב את פירוש המשנה להרמב"ם קודם פירושו, אלא המעתיקים צירפוהו.

שמועה מעניינת, אם זה נכון אז כל הדיון איך המאירי העתיק את דברי הרמב"ם הוא חסר משמעות. מישהו יכול לאמת או להכחיש?

אביאסף כתב:מענין לענין באותו ענין אמרתי להביא בזה ידיעה נכבדה מאוד.

הנה המעיין במאירי פסחים שם ס"ג א' וס"ד א' יראה שפירש כל הסוגיא שם פירוש מחודש מאוד, ותוכן דבריו הוא דר' שמעון מיקל הוא לפטור שוחט שאר זבחים על החמץ בי"ד אבל לרבנן חייבים על שאר זבחים אפי' בי"ד, ומה שנחלק ת"ק על ר' יהודה ברישא דמתני' דאין חייבים על התמיד אינו משום דמחייב רק על פסח ופוטר שאר זבחים אלא משום שהתמיד נשחט קודם הפסח ואין שעת החיוב דשוחט על החמץ אלא משעת שחיטת הפסח אבל מאותה שעה חייבים על כל הזבחים.
ונמצא לפי דברי המאירי דאין כלל מחלוקת תנאים אם שוחט שאר זבחים על החמץ חייב אלא כו"ע מודו דחייבין על כל הזבחים ורק יש מחלוקת בשני פרטים דר"י מחדש לחייב גם על על תמיד של י"ד אע"פ שנשחט קודם הפסח ור"ש מחדש לפטור כל הזבחים בי"ד חוץ מפסח משום הא דדריש ס"ד א' דבשעה שחייבין על פסח אין חייבין על שאר זבחים. וכתב המאירי דלא קיי"ל לא כר"י ולא כר"ש אלא כרבנן וחייבים על כל הזבחים אפי' בי"ד מלבד תמיד של י"ד שהוא קודם לשחיטת הפסח.
והנה פירוש זה מתאים מאוד עם פשט הפסוק דלא תזבח על חמץ דם זבחי שלא הוזכר בו כלל דמיירי בקרבן פסח והיראים והסמ"ג כתבו דנפקא לן מי"ג מדות דבר הלמד מענינו דמיירי בפסח אבל לפי"ד המאירי המקרא כפשוטו ולכו"ע מיירי בכל הזבחים.

אביאסף כתב:עוד חידוש גדול יש במאירי שם דהנה בברייתא שם ס"ג ב' איתא דאחד השוחט ואחד הזורק ואחד המולק ואחד המזה חייב אבל הקומץ את המנחה אינו עובר בלא תעשה המקטיר את האימורין אינו עובר בלא תעשה, ובברייתא אחרת שם איתא דגם המקטיר חייב ובגמ' ס"ד א' מפרש דפליגי אי מקשינן הקטרה (האמורה בקרא דסמיך ליה ולא ילין חלב חגי עד בקר) לשחיטה (המפורשת בפסוק) או לא.
ורש"י שם מפרש דאליבא דשתי הברייתות אין חייבין אלא על שחיטה וזריקה (וכן על מליקה והזאה בעוף דדמו לשחיטה וזריקה) ורק פליגי בהקטרה אם ילפינן לה מהיקש לשחיטה אבל בקמיצה לכו"ע פטורין משום דלא דמיא לשחיטה ונמצא דאפי' למ"ד דחייבין גם בשוחט שאר זבחים על החמץ אין זה אלא בבהמה ועוף בלבד דשייך בהו שחיטה וזריקה.
אבל המאירי פוסק דאפי' קומץ מנחה על החמץ חייב, ומבואר דהוא מפרש דלהברייתא דמקישים קרא דלא תזבח לקרא דלא ילין אין זה רק לענין הקטרת אימורין אלא כל עבודה שנעשית בדבר הנפסל בלינה חייבים עליה אם עשאה על החמץ ואין כלל דין שצריך דומיא דשחיטה וזריקה רק גדר הדין הוא שכל מי שהוא מצווה שלא להלין מצווה ג"כ שלא לעשות עבודתו על החמץ וכל העובדים איזה עבודה שהיא מצווים שלא להלין (ולפי"ז גם זורק על החמץ מתחייב מהאי טעמא ואין צריך פסוק מיוחד לזריקה דלא כרש"י ס"ג ב' ד"ה המקטיר בשם המכילתא, ועיין כעי"ז ביראים סי' רצ"ב דמהקישא דלא ילין אפשר לרבות זורק דגם הוא מצווה שלא להלין), ומשום הכי גם קומץ מנחה חייב.
ונראה דמטעם זה פסק המאירי שם ס"ג א' דאפילו על קבלה והולכה חייבים אף דאי אפשר למילף להו משחיטה וזריקה (עיין תוס' יומא פ"ג ב' ד"ה זריקת) והיינו משום דלמאן דאית ליה הקישא חייבין על כל עבודה בכל דבר הנפסל בלינה.

אביאסף כתב:ומצאתי סייעתא גדולה להמאירי במכילתא דרשב"י על קרא דלא תזבח על חמץ וז"ל המכילתא: אין לי אלא זובח זורק ומנסך מנין ת"ל דם זבחי עכ"ל ומבואר דס"ל למכילתא דרשב"י דחייבין על כל הזבחים ואפי' על נסכים ואף דניסוך ודאי לא דמי לשחיטה כלל (וגרע מקמיצה דדמיא קצת לשחיטה) אפ"ה חייבין עליו וכדברי המאירי. (מיהו לשון המכילתא צ"ע דנראה דמרבינן מנסך מדם זבחי ואינו מובן כלל איך הוא במשמעות הלשון).

אביאסף כתב:ההבדל בין פירושי לפירושך בקצרה הוא כך: לפי דברי חייבים על כל הזבחים ולא רק בי"ד אלא גם במועד, ולדבריך אין חייבים לרבנן אלא על קרבנות הבאים משום הפסח וממילא רק בי"ד.
והנה ז"ל המאירי בסוף המשנה שם: ודברי ר' שמעון בפרטיהן הלכה הן [חוץ - הגהת המהדיר] מחגיגת ארבעה עשר שהלכה שאם שחטה על החמץ חייב ומתוך כך הכלל שכללנו בדבריו שכל שחייב בפסח פטור בשאר זבחים וכל שחייב בשאר זבחים פטור בפסח אין הלכה כן עכ"ל.
מבואר בדבריו להדיא דמה שאין הלכה כר"ש הוא רק לגבי פטור שאר זבחים בערב פסח אבל אבל שאר פרטי דבריו הלכה הם ובכללם חיוב פסח במועד שלא לשמו (ופטור בלשמו) וחיוב כל הזבחים במועד בין לשמן בין שלא לשמן (ודוק ותשכח שכל הפעמים שכתב בהם המאירי בסוגיא דאין הלכה כר"ש הוא רק לגבי פרט זה של פטור שאר זבחים בערב פסח), אבל לדבריך הפרט היחיד שבו הלכה כר"ש הוא דפסח בי"ד שלא לשמו פטור לפי דעתי אין הלשון סובלת כלל פירוש זה. אפשר לדייק מעוד כמה לשונות אבל איני יכול להאריך.
ומה שהביא המאירי חגיגת י"ד וקרבנות מחו"כ לגבי החיוב בי"ד לפירושך היינו משום שרק עליהם חייבים אבל לפירושי נקט להו כדוגמא משום שאלו הקרבנות היחידים שקרבים לכתחילה אחר התמיד אבל אה"נ דגם מי שעבר על עשה דהשלמה והקריב שאר קרבנות אחר התמיד ג"כ חייב.

אביאסף כתב: ובעיקר הדבר אינני מבין את פירושך כל הצורך דלאוקמה קרא בפסח בלבד יש כמה טעמים עיין יראים סי' רצ"ב וגם להעמיד הפסוק בכל הזבחים הוא כפי פשטא דקרא, אבל לאוקמה קרא בכל דבר הבא משום הפסח ודאי אינו במשמעות הפסוק אלא א"כ משכחת לה איזה דרשא ולא מצינו בשום מקום דרשא כזו.

אביאסף כתב:מה שכתב להעמיד דברי המאירי בקמיצה דמיירי במנחה של מחו"כ בדלי דלות זוהי פליטת קולמוס שאין דלי דלות בד' מחוסרי כפרה ובדוחק יוכל להעמיד במנחת נסכים של מחו"כ ולומר דאפילו זה חשיב דבר הבא משום הפסח אע"פ שמותר בקדשים גם בלא נסכים, אבל לדעתי זהו דוחק גדול מאוד וגם מזה נראה דלהמאירי חייבים על כל הזבחים לרבנן.

איש_ספר כתב:הפירוש שלך בדברי המאירי הוא מעניין מאד, אבל יתכן שאינו מוכרח, ואקדים מה שאמרו בירושלמי מולק את העוף על החמץ, מחלוקת. ויש שהעמידו במועד וכר"ש אבל בקה"ע ופ"מ פירשו כפשוטו שמדובר בער"פ וגם אליבא דרבנן, ובקרבן של מחו"כ, ולנכון פירש בתוס"ר שהוא משום שהקרבן מכשירו לאכול בפסח. ולאמור יתכן שזה מקור המאירי (או שגם המאירי סבר כן ולא ראה הירושלמי או שפירשו בע"א), וגם לרבנן אין חייבין בער"פ אלא על קרבן של מחו"כ ומשום שמכשירו לפסח. אמנם המאירי הזכיר שם שגם על חגיגת ארבע עשר חייבים לחכמים, ויתכן שההגדרה איפוא: כל שבא משום הפסח, חייבין עליו לחכמים.

מה שנכון נכון כתב:

איש_ספר כתב:

איש רגיל כתב:נשתוממתי לחנם, כי שמעתי בעבר שלא המאירי כתב את פירוש המשנה להרמב"ם קודם פירושו, אלא המעתיקים צירפוהו.

שמועה מעניינת, אם זה נכון אז כל הדיון איך המאירי העתיק את דברי הרמב"ם הוא חסר משמעות. מישהו יכול לאמת או להכחיש?

ר"א סופר חוזר ע"ז בהקדמותיו לספרי המאירי שהו"ל, ומה"ט הרשה לעצמו להשמיט ברובם את פירוש המשניות לרמב"ם.

איש_ספר כתב:

מה שנכון נכון כתב:

איש רגיל כתב:נשתוממתי לחנם, כי שמעתי בעבר שלא המאירי כתב את פירוש המשנה להרמב"ם קודם פירושו, אלא המעתיקים צירפוהו.

ר"א סופר חוזר ע"ז בהקדמותיו לספרי המאירי שהו"ל, ומה"ט הרשה לעצמו להשמיט ברובם את פירוש המשניות לרמב"ם.

החיד"א חשב אחרת.
http://www.otzar.org/aspcrops/151240_32 ... 342014.asp
מעניין מה המקורות של ר"א סופר

בכ"י פרמא [בלבד] מצורף נוסח המשנה ופיה"מ לר"מ לרוב המסכתות... אין אפשרות להוכיח כי המאירי עצמו הוא אשר הוסיף את נוה"מ ופיהר"מ בשלבים הסופיים של עבודתו... אולם זו הנחה מתבקשת כביכול. אעפ"כ מספור המשניות שונה מחלוקתן ע"פ המאירי, ובגוף ספרו אין המאירי מתייחס אף פעם לפיה"מ של הר"מ, אף לא במסכתות שתרגומן העברי קיים היה קודם לזה, וע"כ אין גם לשלול את האפשרות כי סופר כתה"י הוא ששלב את הפירוש הזה בעת העתקתו.

מה שנכון נכון כתב:ערבך ערבא צריך.

מה שנכון נכון כתב:ערבך ערבא צריך.

צופר הנעמתי כתב:

מה שנכון נכון כתב:ערבך ערבא צריך.

פרש נא דבריך.
היש בידך להשיב על ראייתו מדברי המאירי על שיטת ר"ת במשומדת שנישאת לגוי?

איש_ספר כתב:אם המאירי סבר באמת כמו שכתב איך העתיק דברים הפוכים ממנו בלי להתייחס אליהם כלל?

מה שנכון נכון כתב:בספר הספרות הפרשנית לתלמוד של י. תא שמע ח"ב עמוד 165 בהערה כתב:

בכ"י פרמא [בלבד] מצורף נוסח המשנה ופיה"מ לר"מ לרוב המסכתות... אין אפשרות להוכיח כי המאירי עצמו הוא אשר הוסיף את נוה"מ ופיהר"מ בשלבים הסופיים של עבודתו... אולם זו הנחה מתבקשת כביכול. אעפ"כ מספור המשניות שונה מחלוקתן ע"פ המאירי, ובגוף ספרו אין המאירי מתייחס אף פעם לפיה"מ של הר"מ, אף לא במסכתות שתרגומן העברי קיים היה קודם לזה, וע"כ אין גם לשלול את האפשרות כי סופר כתה"י הוא ששלב את הפירוש הזה בעת העתקתו.

מה פשר התוספת "בלבד" אחרי המילים כ"י פרמא האם ישנם עוד כתבי יד של המאירי?

אביאסף כתב:על כמה מסכתות מבית הבחירה להמאירי ישנו כתב יד נוסף [שבת, יבמות, סנהדרין, חגיגה, אבות ועוד]. בכת״י על חגיגה המצוי ברשת ניתן לראות שאין את נוסח המשנה וגם לא את פירוש המשנה להרמב״ם.

מה שנכון נכון כתב:

אביאסף כתב:על כמה מסכתות מבית הבחירה להמאירי ישנו כתב יד נוסף [שבת, יבמות, סנהדרין, חגיגה, אבות ועוד]. בכת״י על חגיגה המצוי ברשת ניתן לראות שאין את נוסח המשנה וגם לא את פירוש המשנה להרמב״ם.

תודה.
היכן מצוי ברשת?

מה שנכון נכון כתב:

צופר הנעמתי כתב:

מה שנכון נכון כתב:ערבך ערבא צריך.

פרש נא דבריך.
היש בידך להשיב על ראייתו מדברי המאירי על שיטת ר"ת במשומדת שנישאת לגוי?

לשון "אירע להם בימים הקדומים" אינו חייב להתפרש כלשון "מאותם הקדומים בעבודת האלילים", והכונה סה"כ לומר מקרה שאירע בימיהם לפני למעלה ממאה שנה. [וגם על עצם אריכות הלשון אין לבנות כלום].
וראה עוד במאירי יבמות קיב. "ועבר על תקנת רבנים הקדומים”, ושם מג. "רבני צרפת הקדומים", והכונה לרבנו גרשום שחי כמאה וחמשים שנה לפני ר"ת. ושם סו: "ומכאן נהגו בנרבונא בדורות הקדומים לכתוב בכתובה”. וכן מכנה את הראב"ד המפרשים הקדומים, ואת הר"א אב"ד גדולי קדמונינו [אלא דשם הוא כנראה במשמעות זקננו]. ועוד.

[לדידיה מי ניחא, ואיזו צנזורא יש כאן, האם המאירי סבר שאפשר להטעות בדבר גלוי כזה - זמן חיי ר"ת, ולמה לא כתב שנשאל ר"ת על מעשה שאירע בארץ אחרת שבה עדיין עו"א וכדו'].

ואתה למד מסוגיא זו שאף בנבעלה לגוי כן, אפילו היה מאותם הקדומים בעבדת האלילים שלא היו גדורים בדרכי הדתות שביאת גוי שמה ביאה לפסלה לבעלה, והתמה ממקצת רבינמו הצרפתים שכתבו שביאת גוי אינה אוסרת לבעל ממה שאמרו רחמנא אפקריה לזרעיה וכן הביאו ראיה ממה שלא הקשו בסנהדרין והא אסתר גילוי עריות הואי, עד שלפי מה שראינו בנימוקיהם אירע להם בימים הקדומים מעשה באשת ישראל שנבעלה לגוי ונשתמדה אחריו ואח"כ חזרה בתשובה ונתגייר הגוי עמה והתירה לגוי לישא אותה אחר מיתת ישראל או גירושיו

צופר הנעמתי כתב:(השאלה למה לא חשש המאירי שאיזה כומר המציץ בספרו יפענח שהקוד "רבותינו הצרפתים" מתייחס לרבינו תם דווקא וידע להסיק מזה שה"ימים הקדומים" הם לא כאלה קדומים ומכאן שהכוונה לנוצרים לא נראית לי כזו קושיא גדולה...)

איש_ספר כתב:

איש רגיל כתב:נשתוממתי לחנם, כי שמעתי בעבר שלא המאירי כתב את פירוש המשנה להרמב"ם קודם פירושו, אלא המעתיקים צירפוהו.

שמועה מעניינת, אם זה נכון אז כל הדיון איך המאירי העתיק את דברי הרמב"ם הוא חסר משמעות. מישהו יכול לאמת או להכחיש?

איש_ספר כתב:אני לא חושב שהמאירי היה עורך את דברי הרמב"ם, אבל אם הוא היה מעתיקו, ואעפ"כ לא טורח להתייחס לדבריו, בתוך הדברים שלו עצמו, זה אומר משהו, שכן המדובר בחידוש כה גדול, שא"א להשאר אדיש כלפיו.

איש_ספר כתב:וזה מצאתי עתה בפירוש (המיוחס?) לרוקח עה"ת ותאזרני שמחה

רוקח.png

האם יש לזה הסבר אחר?

איש_ספר כתב:מהר"ם חלאוה פסחים יג א, שהמביא תודה בפסח עובר משום לא תשחט, ולא מזכיר ברמז שהיינו לר' שמעון.
תוס' יומא סג ב, עי"ש (כמדומה מר' יהודה כהן בעל ספר הדינים) ששאל, למה צריך פסוק לזריקה שאסורה על החמץ, תיפו"ל, משחיטה והקטרה, ואין לומר שא"כ היינו למדים גם קבלה, שכן מה לקבלה שאינה אסורה בחוץ, ודחו, מולק יוכיח שאסור על החמץ, אע"פ שמותר בחוץ. ושוב לא הזכירו ברמז דהיינו לר' שמעון.
ויש כמובן את פשטות הירושלמי בפסחים שם, מולק את העוף אית תאני חייב ואית תאני פטור, ולא הזכירו דהיינו לר"ש ובמועד.

ונרשם הכל באנצ"ת ערך לא תשחט ציון 49. כרך לה, שיופיע בעוד שבוע שבועיים בס"ד.