יחסו של הנודע ביהודה לזוהר והקבלה

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' מאי 05, 2014 10:14 pm

אם מדובר בציטוט שאני מכיר אז בעל הסולם לא אמר דבר כזה רק רצה להבליט את העובדה שהדברים מצד תכנם אמת ונקט בלשון הזאת להדגישם.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' מאי 05, 2014 10:21 pm

תוכל בכל זאת לצטט בבקשה?

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' מאי 05, 2014 10:23 pm

לאיזה ציטוט התיחסת אתה? אני מתכוון למה שאני זוכר, ואני זוכר את הרעיון ולא את המילים.
כמדומני שהביאו את זה כאן בפורום.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' מאי 05, 2014 10:27 pm

עזוב למה התייחסתי. אני מתאר לעצמי ששנינו התכוונו לאותו דבר.
בכל מקרה גם כבודו מודה שבציטוט המדובר ה'סולם' מסכים להעמיד את יחוס הזוהר בספק. בשביל להדגיש איזה עובדה מסוימת שרצה להדגיש.
אם כן לא חשב שזה כפירה בעיקר.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' מאי 05, 2014 10:33 pm

האם כבר הובאו שתי השאלות דלהלן באיזה מקום?

א) הרי דברים שבעל פה אסור לכתוב. ורק בזמן רבי (אחרי רשב"י) כתבו ורק את המשנה, (וי"א שגם את המשנה לא כתבו אז, אלא רק סידרו). אם כן איך כתב רשב"י ספר שלם?? (ויש לתרץ שכתב את זה לעצמו שלא ישכח, דומיא דמגילת סתרים של איסי בן יהודה).

ב) איך יתכן שרשב"י כתב חיבור ענק (נ"ל יותר גדול מכל הש"ס, ואומרים שהזוהר שבידינו הוא חלק קטן מאוד מהמקור) והיו שותפים לחיבור גם כמה וכמה תלמידיו, ואין שום רמז לזה בתורה המסורה לנו, לא במשנה, לא בגמ', ולא בשום מדרש, וכדומה. (ואם זה מגילת סתרים כנ"ל זה גם מתורץ).

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' מאי 05, 2014 10:35 pm

משולש כתב:עזוב למה התייחסתי. אני מתאר לעצמי ששנינו התכוונו לאותו דבר.
בכל מקרה גם כבודו מודה שבציטוט המדובר ה'סולם' מסכים להעמיד את יחוס הזוהר בספק. בשביל להדגיש איזה עובדה מסוימת שרצה להדגיש.
אם כן לא חשב שזה כפירה בעיקר.

ממש לא.

הנה ציטוט מדבריו שהעתקתי מהאינטרנט :
זה מהקדמתו.
והנה כל המצוים אצל ספר הזוהר הקדוש, כלומר המבינים מה שכתוב בו, הסכימו פה אחד, שספר הזוהר הקדוש חיברו התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי. חוץ מהרחוקים מחכמה זו (ואולי וכדוגמת אלה ששואלים אם יש בכלל מישהו שמבין?), שיש מהם המפקפקים ביחוסו זה, ונוטים לומר על סמך מעשיות בדויות ממתנגדי החכמה הזו, שמחברו הוא המקובל רבי משה די ליאון, או אחרים הסמוכים לו בזמן.

ואני כשאני לעצמי, הרי מיום שזכיתי באור השי"ת להתבונן מעט בספר הקדוש הזה, לא עלה על לבי לחקור ביחוסו. והוא מטעם פשוט, כי לפי תוכנו של הספר, עלה בלבי מעלת יקר התנא רשב"י, לאין ערך יותר על כל התנאים הקדושים. ואם היה מתברר לי בבירור גמור, שמחברו הוא שם אחר, כגון רבי משה די ליאון ז"ל וכדומה, הרי אז היה גדל אצלי מעלת האיש רבי משה די ליאון ז"ל יותר מכל התנאים הקדושים, וגם רשב"י בכללם.

אמנם באמת לפי מדת עומק החכמה שבספר, אם הייתי מוצא בבירור, שמחברו הוא אחד ממ"ח הנביאים, היה זה מקובל על לבי ביותר, מליחסו לאחד מהתנאים. ומכל שכן אם הייתי מוצא, שמשה רבינו קבל אותו בהר סיני מהשי"ת עצמו, אז היתה שוככת דעתי לגמרי. כי לו נאה ולו יאה חיבור כזה. ולפיכך, כיון שזכיתי לערוך ביאור מספיק השוה לכל בעל עיון, להבין מעט מה שכתוב בו בספר, אני חושב שכבר נפטרתי בזה לגמרי מלטרוח עוד ולהכניס עצמי בחקירה הזאת. כי כל משכיל בזוהר לא יוכל להסתפק עוד, שמחברו יוכל להיות איש פחות במעלה מהתנא רשב"י הקדוש."

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' מאי 05, 2014 10:49 pm

תודה על הציטוט.
אכן רואים שבעל הסולם אינו מסתפק כלל שרשב"י מחבר הזוהר. (כי לא יכול להיות מישהו אחר שחיבר. לא הצלחתי להבין כוונת מילים אלו, וכי הוא מכיר את כל התנאים והאמוראים שיכול לקבוע לפי הסגנון שזה שייך לרשב"י? וצ"ל שכוונתו רק לחלק בין רשב"י לר"מ די ליאון, אבל באמת הוא יכול להאמין באותה מידה שר' מאיר או ר' אליעזר כתבו את הספר הזה).

אבל מצד שני הוא מסכים שיש הו"א שיתברר לו בבירור גמור שהמחבר הוא ר"מ די לאון. ואינו מוסיף שם את המילים "ח"ו" או עפ"ל או הסתייגות אחרת. כי הוא לא חושב שמדובר בכפירה.

(גם לא הצלחתי להבין מדוע חיבור הזוהר מראה לו שרשב"י גדול יותר מכל התנאים, אולי גם הם כתבו חיבורים כאלו שלא זכו להמצא ואבדו לגמרי? וחכמי התלמוד (והמשנה) בוודאי הכירו את כל התנאים יותר טוב, ולא אמרו שרשב"י הוא גדול יותר מכל התנאים. כמו שאמרו למשל "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים..." או "כל חכמי ישראל כקליפת השום" וכדומה).

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' מאי 05, 2014 11:11 pm

משולש כתב:
אוצר החכמה כתב:
התוכן אמת לאמיתה רק מלא שקרים שרשב"י אמר משהו ואינו כן?

להיפך: אם כתוב "אמר רשב"י" סימן שלא רשב"י הוא הכותב אלא מישהו אחר כותב בשמו.

מה זה הגענו לליצנות?

ספר הזהר מספר על שיחות ואירועים שהיה שותף להם רשב"י אף אחד לא טען שדווקא רשב"י בשתי ידיו כתב את הזהר אלא שנכתב ע"י רשב"י ותלמידיו.
אבל אם התחבר בימי רמד"ל הרי כולו שקר שכן המעשים והשיחות לא היו ולא נבראו . אא"כ אתה טוען שהכל תורה שבעל פה שעברה עד רמד"ל ורק הוא כתב את זה. אם כך זה לא נפ"מ וזה נקרא שהזהר הוא מרשב"י.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' מאי 05, 2014 11:34 pm

למה, דווקא יכול להיות שהאפשרות השניה שהעלית היא הנכונה.
מי אמר לך שלא לזה התכוונו התשובה מאהבה ואחרים? אחרת הם היו צריכים לכתוב שהמזייף הוא גם שקרן.

עשוי לנחת · הודעהעל ידי **עשוי לנחת** » ב' מאי 05, 2014 11:36 pm

לא ר' אבא [=רב] כתב את הזוהר בפקודת רשב"י?!
[לא עיינתי כה"צ באשכול עד כאן]

לייבעדיג יענקל

הגה"ק רי"א מקומרנא זי"ע היה מקובל גדול מאוד, והוא כותב כמה פעמים שיש לו ראיות הרבה שהרע"מ [ובמקום אחד הוא מוסיף גם את התיקונים] לא נכתבו ע"י רשב"י ותלמידיו. לדעתו נתחבר הרע"מ ונערכו התיקונים בבבל בתקופת הגאונים ע"י איש קדוש מאוד שנגלו לו נשמות מרע"ה ורשב"י. וכ"ז דלא כמו שנכתב לעיל אודות שיטת המקובלים. (חכ"א העירני שאם כבר הגענו לבבבל, מדוע א"א להתקדם הלאה ולומר שאותו קדוש חי בספרד בתקופת הראשונים?)
אמנם הקומארנער ושאר קדושים שהביעו דעתם אודות הזוה"ק (חלקם צוינו במאמר מאת ר"י מונדשיין באור ישראל) המשיכו להקדיש ולהעריץ את הזוה"ק, אע"פ שהיה ברור להם שיש בו הוספות רבות על מה שלימד רשב"י לתלמידיו (ולדעת כמה מהם ההוספות אפילו מרובות על העיקר). ולעומתם אצל כמה כותבים כאן נראה שמגמתם היא להקטין את מעלת הזוה"ק ולהטיל פקפוקים ארסיים במקובל אצל רוב רובו של כלל ישראל (לצערי, לא נראה לי שיש כאן חשש לחשד בכשרים).
וכדאי להזכיר את מה שמביא רא"י ברגמן (נכד מרן ראש הישיבה זצ"ל) בספרו על האור שמח. ר' מאיר שמחה מדוינסק זצ"ל הגיע פעם לחתונה והתנצל מיד שהוא חייב להזדרז ולא יוכל להאריך בשהייתו שם, אך בפועל התעכב רמ"י זמן ממושך. לאחמ"כ הסביר את עצמו, סברתי לילך משם מהר, אך עבר על ידי איזה רב והדרתיו בקימה, ואח"ז באתי עימו בדברים ושמעתיו מפקפק באמיתות יחוס הזוה"ק, ואז נצטערתי מאוד על שהדרתי בקימה איש המפקפק בדבר המקובל אצל כל ישראל, וע"כ התעכבתי הרבה עד שעבר שוב אותו רב לפני ביציאתו מהשמחה, ואז נזהרתי שלא לקום מפניו, ובזה תיקנתי את שגגתי.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ג' מאי 06, 2014 12:46 am

הסיפור מהאור שמח לא מבטל את דעת היעב"ץ נוב"י ותשובה מאהבה. אלא מראה עוד גדול שאחז בשיטה השניה.

פשוטה של משנה

אוצר החכמה כתב:הוא לא צריך לעמוד על דבריו תראה בסימן יד שם שהתייחס לזהר. וברור שאת כל הלשונות האלה כתב לכבוד הגוי אליו היה מופנה המכתב.
.

אם כבר הלכת אחורה עד תשובה יד לך נא עוד קצת לתשובה יג ותראה שהעלה שם את הטענה שיש בזוהר דברים מרשב"י אשר לא אמרם מעולם.

פשוטה של משנה

אוצר החכמה כתב:א. ברור. תקרא את התשובה שלו היה מישהו שניסה לשכנע את השר שישביעו יהודים כשהם מחזיקים את ספר הזהר ואז לעוצם קדושתו תהיה השבועה אמיתית מה שאין בלאו הכי. ולזה הוא מתייחס.

לא נכון מדובר ביהודי בודד שרצה לנהוג כן, ולא שניסה להנהיג זאת על כלל הציבור, וההבדל ברור.

ב. איני יודע מה לא דרך כבוד מצאת באותה תשובה של החת"ס. אם החת"ס חושב שספר זה זיוף הוא מה יש לו לדון בדבריו?

לא אמרתי שהוא טוען שכל הספר זיוף אלא חלקים נרחבים בו כדעת היעב"ץ, ואגב הוא לא שופט זאת לשלילה שהרי כל עיקר טענתו שם היא שמותר לעשות כן כמשאחז"ל רצית ליחנק היתלה באילן גדול
ג. פיך ענה בך שהמקובלים קבלו את אמיתת הזהר כדבר פשוט. ולא ידוע לנו שר' נתן אדלר היתה לו דרך חדשה בקבלה אלא להיפך שהלך בדרכיח המקובלים הספרדיים וודאי שסבר כמוהם בעניין ספר הזהר.

וכי אינו יכול לחלוק על רבו? גם היעב"ץ כותב בהקדמת ספרו שהוא חולק בזה על אביו שהוא גם רבו המובהק.
עד שאתה שואל אותי למה לא מוצא חן בעיני לייחס לחת"ס ונוב"י והתשובה מאהבה דברים שלא אמרו ממש. אשאל אותך למה חשוב לך כן לייחס להם. האם אין זה מגמתיוית הפוכה להפחית מערכו של הזהר נגד אמונת כלל ישראל וכדרך גרשם שלום וחבר מרעיו?

חלילה לי, כל רצוני הוא שלא ישללו את הלגיטימיות מדעתם של אותם גדולי עולם הסוברים כן ולא יטענו עליהם שלא התכוונו וכיו"ב.
ואגב סתם בשביל האינטלגנציה גרשם שלום מאד העריץ את הזוהר ורצה להנחיל את לימודו, והדבר האחרון שאפשר לייחס לו הוא רצון להמעיט מערכו של מה שעמד במרכז חייו.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ג' מאי 06, 2014 1:29 am

סגן אלוף כתב:
תוכן כתב:לא היו חסרים כאלה שהתנגדו לקבלה, אבל רובם לא עשו מזה ענין. לעומתם, תומכי הקבלה פרסמו דעתם בריש גלי, ומשום כך, למעשה, הקבלה התקבלה.

סברא ששקרה מפורסם בתכלית הפרסום.
בשלמא אם היית כותב כזאת על דעת רוב גדולי התורה שהמשקל שנתנו לכלליות חכמת הקבלה הוא מועט מדעת המקובלים עצמם, הרי הדברים ברורים.
אבל לומר שמי שכפר באופן ודאי ומוחלט לקבלה לא עשה מזה ענין הוא דבר שאין לו הגיון, ואדרבה מי שסובר שהיא חלק מן התורה אלא שהוא נעלם יכול להתייחס אליה יותר בשוויון נפש ממי שאומר שהיא זמורת זר בכרם בית ישראל, והאמת שהקבלה נתקבלה כי רוב מנין ובנין של גדולי הדורות קבלוה באופן ודאי ומוחלט, וגם אם דעתך אינה נוחה מהחלטתם א"א לבלבל ולשקר במציאות.

לא אמרתי מה הדעה שלי בנושא, ובאמת אין אני ראוי להביע דעה כלל בדברים אלו ואיני אלא מזכיר לדברים שלא כל כך ידועים. נביא דוגמא לדבר. הרי חסידי ברסלב מכריזים יום ולילה שמצוה ללכת לאומן לראש השנה, ורוב מנין ובנין של גדולי ישראל אינם מסכימים אבל לא עושים מזה ענין. מי שיבוא לבדוק בעוד מאה שנה יחשוב שרוב מנין ובנין של עם ישראל הסיכמו לזה, ואינו כן. והוא הדין לגבי חכמת הקבלה, שתומכי הקבלה פרסמו הדברים בכל עוז, ומתנגדיו, בין אם התנגדו לעצם הקבלה, ובין אם התנגדו רק לפרטים מהקבלה, לא ראו לעשות מזה ענין. צא וראה כמה ראשונים שאינם מבעלי הקבלה מצטטים מדברי הזוהר, הלא נער יספרם. עכשיו הגע בעצמך, אם כולם היו סבורים שהזוהר הוא מדברי רשב"י האם לא היו לומדים דברים לאורך ולרוחב ומביאים מדבריו בספריהם. אלא ע"כ חייב אתה להודות שהם לא קיבלו יחוס הזוהר לרשב"י, אבל גם לא ראו טעם לפרסם פקפוקם ברבים.

לייבעדיג יענקל

הראשונים לא הרבו לצטט את הזוה"ק כיון שבזמנם היו רק כ"י שלו, ורק מיעוטם זכו לכ"י אלו. אכן מאז שנדפס הזוה"ק הרבו ללמוד בו ולהביאו.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ג' מאי 06, 2014 2:20 am

לייבעדיג יענקל כתב:הראשונים לא הרבו לצטט את הזוה"ק כיון שבזמנם היו רק כ"י שלו, ורק מיעוטם זכו לכ"י אלו. אכן מאז שנדפס הזוה"ק הרבו ללמוד בו ולהביאו.

היינו שכל הספרים הרבים שהם כן מצטטים, המקרא, המשנה, התוספתא, הבבלי, הירושלמי, המדרשים, כולם היו בדפוס, ורק הזוהר היה בכת"י? ואם נפשך לומר, שהיו רק כת"י מעטים של הזוהר, הא גופא קשיא, למה לא היתה נהירא מסיבית והמונית ליצור עותקים של ספר הזוהר, כדי שכולם יוכלו ללמוד דבריהם של התנאים והאמוראים המוזכרים שם. אלא האמת יורה דרכו, שרק מועטים ביותר מבין חכמי הראשונים סברו שהזוהר הוא לרשב"י.

לייבעדיג יענקל

לשיטתך צ"ל גם שאחרוני הראשונים באשכנז [כגון מהרי"ל מהרא"י מהר"י ומהרי"ב] זלזלו ברבותינו הרמב"ן הרשב"א הריטב"א הר"ן הריב"ש הרשב"ץ והרשב"ש כיון שהם לא הביאו כמעט כלום מדבריהם. אך האמת היא שהעתקת כ"י היתה מלאכה קשה שלפעמים ארכה זמן רב, ותמיד היתה דבר יקר מאוד. אשר על כן, מהמקרא היו אכן עותקים מרובים מאוד. מהגמרא הבבלית (ובתוכה המשנה) היו ג"כ עותקים רבים. מהירושלמי היו מעט מאוד. מרוב המדרשים ג"כ מעט [בארץ פלונית היו מדרשים אלו ובבימ"ד אלמוני מדרשים אחרים], וכן הלאה. הדברים ידועים לכל מי שמכיר מעט את הראשונים או את תחום כה"י. מובן א"כ שאין לצפות שירוצו כל תפוצות ישראל לספרד ויעתיקו את הזוה"ק לכל דורש. מטעם זה היו גם הרבה שאפילו שמע הזוה"ק לא הגיע אליהם, ולכן לא ביקשו לעצמם העתקה אע"פ שאולי היתה להם אפשרות כספית וטכנית לזה. בספרד גופה היו לא כ"כ מעט העתקות של הזוה"ק (עי' בקטלוג הספריה הלאומית), והראשונים שגרו בה קיבלו את הזוה"ק בשתי ידים (רבינו בחיי, ר"י בן שועיב, ר' שם טוב גאון בעל מגדל עוז, הריקאנטי ועוד). ואין כל קושיא וראיה אלא למתעקש בלבד, וד"ב.

אריסמנדי · הודעהעל ידי **אריסמנדי** » ג' מאי 06, 2014 2:55 am

הריקאנאטי לא היה ספרדי, אלא איטלקי, ויש אומרים שבא לאיטליה מפרובנס.

אבל הפלאתני בכתבך "הראשונים שגרו בה קיבלו" וכו', כאילו כולם עשו כך. ריטב"א, מהר"מ חלאווה, ר"ן, ר"ח קרשקש, ריב"ש, רשב"ץ, ועוד רבים, כולם קיבלו? לענ"ד נכון יותר לומר שהמקובלים קיבלוהו... (אך עיין מעשה דר"י דמן עכו).

לייבעדיג יענקל

מדוע לא מניתם גם את הטור והאבודרהם?
איני בקי כ"כ בדרכי מסירת קבלת ספרד, אך נראה שיש להוסיף למ"ש לעיל שהמקובלים לא פתחו את שערי הזוהר בפני כל אחד, ורק מי שהשתייך מכבר לבית מדרשם זכה לראותו וללמוד בו. תא חזי שע"מ להדפיס את הזוהר נדרש פסק מיוחד מאת ר"י דלטאש, וזאת כיון שאחרים טענו שיש להסתירו. יתכן גם שחלק מהראשונים שהזכרת כן למדו בזוה"ק (נדמה לי שעכ"פ הריטב"א קיבל את תורת הקבלה מהרשב"א) אך חיבוריהם נועדו לציבורים אחרים ולמטרות אחרות, ולכן הם לא הזכירו את הזוה"ק, ומהטעם הנ"ל. ובכל אופן אם המקובלים הקרובים אל הענין ואל המקום קיבלוהו הרי"ז גופא הוכחה לאמיתותו, וכענין שכתב ריד"ע שלאחר חקירותיו נוכח לדעת שהזוה"ק נובע ממקור גבוה שאינו אנושי כלל (לא ראיתי את דבריו אלה בפנים, כך א"ל הגה"צ רי"מ ערלנגר שלדבריו הרבה לחקור בסוגיא זו. שמעתי ממנו עוד התבטאויות מעניינות בנושא, אך את צנועים חכמה...).

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מאי 06, 2014 6:45 am

ואגב סתם בשביל האינטלגנציה גרשם שלום מאד העריץ את הזוהר ורצה להנחיל את לימודו, והדבר האחרון שאפשר לייחס לו הוא רצון להמעיט מערכו של מה שעמד במרכז חייו.

בעיני מה שהחשיב גרשום שלום זה עצמו המעטת ערך הזוהר, כמו שלהיטותו להפוך את חכמי ישראל לשבתאים מפחיתה מערכם ולא מרוממת אותם.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מאי 06, 2014 7:07 am

חלילה לי, כל רצוני הוא שלא ישללו את הלגיטימיות מדעתם של אותם גדולי עולם הסוברים כן ולא יטענו עליהם שלא התכוונו וכיו"ב.

אף אחד לא שולל לגיטימיות מהחת"ס. אבל מותר לחלוק על פרשנותך בדעתם.

בקשר לתשובה מאהבה העיקר הוא הפנייה לגוי וכל קורא מבין את זה שמתשובה כזו אפשר ללמוד מעט מאד.

בסופו של דבר היחיד שממש טען על הזוהר שחלקים ממנו אינם לרשב"י (אני לא יודע אם נרחבים כמו שאתה כותב כי הוא עצמו הסתפק בעניין) הוא היעב"ץ.
אז מצאנו דעת יחיד ואולי אולי גם מספר מסתפקים. ואני שוב שואל למאי נפקא מינה בדבר אם כל גדולי ישראל ראשונים ואחרונים (לא רק תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט כמו שהצגת את זה ומחקת את כל חכמי ישראל הספרדים מהב"י ועד ימינו בהינף קולמוס) הסכימו להיפך. היש איזה סוגייא בעולם שננהג בה כך?

דברי תוכן עם כל הכבוד לו נענו בצורה פשוטה וברורה ע"י יענקל, וזה די מגוחך לחשוב שהרבה ראשונים חשבו שהספר מזוייף ופשוט תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם כולם שכחו דעות רבותיהם וקבלו ספר מזוייף כספר מרכזי עם משמעויות הלכתיות מסויימות בלי פוצה פה ומצפצף.

בדרך כלל מתנגדים לא נמנעו מלהרים קולם, תא חזי מה עלה בגורלו של הירושלמי לקדשים.

הדוגמא שהובאה מאומן היא דוגמא מצויינת אבל להיפך ממה שהביאו אותה. מה שנשאר בידינו במשך הדורות הם הספרים. ולא נראה לי שבעוד כמה דורות כשידונו בדבר ימצאו ספרי הלכה חשובים של בני דורינו או בכלל ספרים מרכזיים בדורינו שהמליצו על נסיעה לאומן לראש השנה, ויהיה די ברור שמדובר בקבוצה מסויימת ולא בהתנהגות כלל שומרי תורה ומצוות בדורינו.

סגן אלוף · הודעהעל ידי **סגן אלוף** » ג' מאי 06, 2014 8:05 am

תוכן כתב:
סגן אלוף כתב: סברא ששקרה מפורסם בתכלית הפרסום.
בשלמא אם היית כותב כזאת על דעת רוב גדולי התורה שהמשקל שנתנו לכלליות חכמת הקבלה הוא מועט מדעת המקובלים עצמם, הרי הדברים ברורים.
אבל לומר שמי שכפר באופן ודאי ומוחלט לקבלה לא עשה מזה ענין הוא דבר שאין לו הגיון, ואדרבה מי שסובר שהיא חלק מן התורה אלא שהוא נעלם יכול להתייחס אליה יותר בשוויון נפש ממי שאומר שהיא זמורת זר בכרם בית ישראל, והאמת שהקבלה נתקבלה כי רוב מנין ובנין של גדולי הדורות קבלוה באופן ודאי ומוחלט, וגם אם דעתך אינה נוחה מהחלטתם א"א לבלבל ולשקר במציאות.

לא אמרתי מה הדעה שלי בנושא, ובאמת אין אני ראוי להביע דעה כלל בדברים אלו ואיני אלא מזכיר לדברים שלא כל כך ידועים. נביא דוגמא לדבר. הרי חסידי ברסלב מכריזים יום ולילה שמצוה ללכת לאומן לראש השנה, ורוב מנין ובנין של גדולי ישראל אינם מסכימים אבל לא עושים מזה ענין. מי שיבוא לבדוק בעוד מאה שנה יחשוב שרוב מנין ובנין של עם ישראל הסיכמו לזה, ואינו כן. והוא הדין לגבי חכמת הקבלה, שתומכי הקבלה פרסמו הדברים בכל עוז, ומתנגדיו, בין אם התנגדו לעצם הקבלה, ובין אם התנגדו רק לפרטים מהקבלה, לא ראו לעשות מזה ענין. צא וראה כמה ראשונים שאינם מבעלי הקבלה מצטטים מדברי הזוהר, הלא נער יספרם. עכשיו הגע בעצמך, אם כולם היו סבורים שהזוהר הוא מדברי רשב"י האם לא היו לומדים דברים לאורך ולרוחב ומביאים מדבריו בספריהם. אלא ע"כ חייב אתה להודות שהם לא קיבלו יחוס הזוהר לרשב"י, אבל גם לא ראו טעם לפרסם פקפוקם ברבים.

ובכן שוב חל הערבוב בין חכמת הנסתר לקבלת ספר הזוהר, ואכן גם נודע הדבר שבדבריך שגדולי ישראל ששתקו בענין כוונתך לדור הר"ן ותלמידיו, דהיינו שמה שהקבלה והזוהר הוחלטו ע"י בית מדרשם של גולי ספרד והדורות שלפניהם היתה מחמת סברא זו.
אבל האמת שמעולם לא נמצא פולמוס של ממש בזמנם על ספר הזוהר, ודוקא אנשים שאין שום השתוות בין השקפת עולמם לזוהר כגוון בעל העיקרים מסוגלים פה ושם לצטטו בלשון זהירה, ופקפוקים על חכמת הקבלה דוקא כן נשמעו כידוע בתשובת הריב"ש, אלא שאדרבה מחמת גדלותם של הרמב"ן והרשב"א לא ההין אף אחד מתלמידי תלמידיהם לפקפק אלא בחצי פה.
מענין העליה לאומן שנינו יודעים שאתה מתלוצץ, וכנראה כוונתך היא לעליה למירון, אלא שאתה נוהג במנהג הכתיבה הפוליטית, אבל אדרבה משם מוכח כסברתי שבגלל גדולת מנהיגי מנהג זה א"א לגדולי ישראל למחות בו.

בברכה המשולשת

משולש כתב:האם כבר הובאו שתי השאלות דלהלן באיזה מקום?

א) הרי דברים שבעל פה אסור לכתוב. ורק בזמן רבי (אחרי רשב"י) כתבו ורק את המשנה, (וי"א שגם את המשנה לא כתבו אז, אלא רק סידרו). אם כן איך כתב רשב"י ספר שלם?? (ויש לתרץ שכתב את זה לעצמו שלא ישכח, דומיא דמגילת סתרים של איסי בן יהודה).

ב) איך יתכן שרשב"י כתב חיבור ענק (נ"ל יותר גדול מכל הש"ס, ואומרים שהזוהר שבידינו הוא חלק קטן מאוד מהמקור) והיו שותפים לחיבור גם כמה וכמה תלמידיו, ואין שום רמז לזה בתורה המסורה לנו, לא במשנה, לא בגמ', ולא בשום מדרש, וכדומה. (ואם זה מגילת סתרים כנ"ל זה גם מתורץ).

לגבי א) קדמך י"ז במאמרו הארוך על כתיבת תושבע"פ במחק"ת ג (אבל איני יודע אם בעיני כב' זה נחשב כחברה טובה)

אריסמנדי · הודעהעל ידי **אריסמנדי** » ג' מאי 06, 2014 10:48 am

אוצר החכמה כתב:בסופו של דבר היחיד שממש טען על הזוהר שחלקים ממנו אינם לרשב"י (אני לא יודע אם נרחבים כמו שאתה כותב כי הוא עצמו הסתפק בעניין) הוא היעב"ץ.

די מגוחך לחשוב שהרבה ראשונים חשבו שהספר מזוייף ופשוט תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם כולם שכחו דעות רבותיהם וקבלו ספר מזוייף כספר מרכזי עם משמעויות הלכתיות מסויימות בלי פוצה פה ומצפצף.

בדרך כלל מתנגדים לא נמנעו מלהרים קולם, תא חזי מה עלה בגורלו של הירושלמי לקדשים.

1. מה עם הר"א דילמדיגו בעל בחינת הדת? רי"א מודינא בעל ארי נוהם? ר' יחיא קאפח שגם מתנגדיו אינם חלוקים על גדלותו התורנית וחסידותו?
ולגבי שאר הגדולים שקיבלו את הזהר, השאלה היא אם אכן עיינו בטענות מתנגדיו והשיבו עליהן תשובות אמיתיות. אי אפשר למנות מי שעסק בענין ודן בו עם מי שלא עסק בזה. על כל ת"ח שהנושא חשוב לו, ללמוד את הטענות ולראות האם יש דברים בגו, והאם השיבו תשובות מספיקות אם לאו.

2. ברור שבזמן הראשונים הספר לא היה נחשב מרכזי מחוץ לעולם המקובלים, וודאי לא חשבו שיש לו משמעויות הלכתיות. מצא לי ספר הלכה (לא קבלה) אחד מהתקופה ההיא שהביא דברי הזהר להלכה.

בכלל, אם רוצים לקבל דוגמה טובה לענין הנידון, יש להתבונן בקורותיהם של ספרי קבלה אחרים. למשל ספר הבהיר, שהר"מ מנרבונא נאבק בו קרוב לפירסומו ופירסם שהוא שקר וזיוף, אבל הרמב"ן קיבל את הספר כמו שהוא ובהשפעתו התקבל אצל הכלל. בקיצור, הסברות מהסוג של "די מגוחך לחשוב ש..." לא כל כך מקדמות בחקר ההיסטוריה והפילולוגיה. אין תחליף ללימוד, חקירה ועיון אמיתיים.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מאי 06, 2014 11:57 am

רי"א די מודינא הוא אחת האוטוריטות ההלכתיות לאורך הדורות?

וגם הרב יחיא קאפח שאולי אין חולק על גדלותו אבל בהחלט קשה למנות אותו מקבוצת רבותינו אשר לאורם נלך.

אני לא יודע למה אתה קורא לימוד בעניין הזה. וטיעון של מגוחך לחשוב הוא בהחלט טיעון מקובל בכל שיקול לימודי וקוראים לזה שיקול של סבירות. אם יש לך ראיות נוגדות ויש לך דוגמה למקרה בו כל גדולי עולם סברו משהו ומסיבות חסרות טעם דעתם נעלמה אולי תביא את הדוגמה המתאימה.

לא הבנתי מה רצונך מספר הבהיר. קיבלנו את דעת הרמב"ן מה רע בכך?

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מאי 06, 2014 12:06 pm

על כל ת"ח שהנושא חשוב לו, ללמוד את הטענות ולראות האם יש דברים בגו, והאם השיבו תשובות מספיקות אם לאו.

זה בדיוק נושא הויכוח. כשם שאיני מקבל שמישהו יבא ויאמר היום יש דעת יחיד של אחד הראשונים בתחום מסויים וכל ישראל וכל הפוסקים נחלקו עליו ואני אבא ואפסוק כמוהו כי אני המכריע מסברתי אם התשובות שהשיבו עליו מספקות. ואם לא נראה לי, אחלל שבת לדעת הפוסקים כי אני חושב שדעתו של אותו יחיד צודקת ודוחה את כל הפוסקים כולם, כן הוא בדבר הזה. גם דרך לא טובה יש בזה שמערערת על כל דרכי מסירת התורה, אבל בעיקר רמות רוחא וגאווה גדולה מול הראשונים שקטנם עבה ממתני ממתנינו. כך שללמוד מותר כמו בכל התורה כולה אבל לדעת את מקומינו גם נחוץ כמו בכל התורה כולה.

עוד הערה קטנה לא מדובר כאן בחקר ההיסטוריה והפילולוגיה אלא בגישה התורנית לדברי הזהר.

מה שנכון נכון

על רי"א ממודינא יעוין לדוגמא בצי"א חי"ג סי"ב. [וראה את האפולוגטיקה שבהקדמת הוצאת מישור למדבר יהודה [דרשות הרי"א], וכ"ז איננו שוה].
וככל הנראה קוימה בו אמרת החת"ס הידועה "הכופר בגלוי בנסתר כופר בסתר בנגלה".

על ר"י קאפח קשה לומר דברים אלו בדעת מתנגדיו.

סגן אלוף · הודעהעל ידי **סגן אלוף** » ג' מאי 06, 2014 2:37 pm

מה שנכון נכון כתב:על רי"א ממודינא יעוין לדוגמא בצי"א חי"ג סי"ב. [וראה את האפולוגטיקה שבהקדמת הוצאת מישור למדבר יהודה [דרשות הרי"א], וכ"ז איננו שוה].
וככל הנראה קוימה בו אמרת החת"ס הידועה "הכופר בגלוי בנסתר כופר בסתר בנגלה".

על ר"י קאפח קשה לומר דברים אלו בדעת מתנגדיו.

פשוט מזמנו של רי"א די מודינא עברו הרבה שנים עד שנטשטשה דמותו והמשכילים יכלו לנופף בו, מה שלא היה אצל ר"י קפאח
בגוף האמרה המיוחסת להחת"ס יש להעיר שמשמע שבבית מדרשו לא ראו עוון כל כך גדול לכפור בנסתר בסתר.....

אריסמנדי · הודעהעל ידי **אריסמנדי** » ג' מאי 06, 2014 3:17 pm

אוצר,
לא דיברתי דווקא על """אוטוריטות""". אדרבה, אוטוריטה לענין זה הוא מי שמומחה בנושא. מלבד זאת, רי"א די מודינא היה בהחלט אוטוריטה חשובה בחייו, וגם תשובותיו מובאות בפוסקים. פיוט שלו נכנס לסדר התפילה בימים נוראים. הרי"ח קאפח היה עכ"פ אוטוריטה בדורו ליהדות תימן ובוודאי לתלמידיו. אבל מה שחשוב שהם היו גדולי תורה. וכי כל אלה שמנית שקיבלו את הזהר היו אוטוריטות?

בענין ספר הבהיר. הרמב"ן לא השיב על הטענות. מה שאומר שדברים כאלה מתקבלים לא ע"פ הכרעה מושכלת (עכ"פ שידועה לנו) אלא ע"פ קביעתם בפועל של חכמים בעלי השפעה גדולה יותר.

הגישה התורנית אמורה לפסוח או לעצום עין מול הממצאים הפילולוגיים וההיסטוריים? אני למדתי שתורתנו תורת אמת ואין בה משוא פנים ושחותמו של הקב"ה אמת.

מה שנכון,
מכיר אני הדברים שרמזת, ואינם ענין אלא לעיסוק ביוגרפי או פסיכולוגיסטי באישיות כשלעצמה. ואכמ"ל.

גם מתנגדיו של רי"ח קאפח, אלו ההגונים והמכובדים שבהם, הכירו בגדלותו התורנית. ראיתי זאת בדברים מפורשים שכתבו (כמובן שבסערת הפולמוס נכתבים הרבה דברים, ביניהם ע"י צעירים חמומי מוח. אני מדבר על אחרי שוך הפולמוס). אין לשכוח שהיה ראב"ד צנעא ומתנגדיו המשיכו לשבת עמו בבית הדין גם אחר פרוץ המחלוקת.

אלוף, חידוד נאה!

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מאי 06, 2014 3:25 pm

וכי כל אלה שמנית שקיבלו את הזהר היו אוטוריטות?

ברור שברגע שהגדרת רק את גרשום שלום ודומיו כאוטוריטה מרן הב"י הפסיק להיות אוטוריטה. אבל בשבילי ואני משער שבשביל רוב הקוראים כאן כל חכמי ישראל הם האוטוריטה. ולא נראה לי שאת הפער הזה אפשר לסגור בויכוח כאן.

ביחס לרמב"ן הדברים גובלים בעיני בחוצפה, מה אתה אומר בעצם, הרמב"ן לא השיב לטענות, היינו אם הוא היה בעל השפעה פחותה (לא אם הוא לא היה הרמב"ן) לא היינו מקבלים דבריו אבל מה נעשה שהוא היה בעל הכוח וההשפעה, ואני אומר טובה צפרנם של ראשונים מכריסם של אחרונים והכרעת הרמב"ן בלי שום סיבה טובה פי אלף אלפים מהכרעתו של אריסמנדי מכוח ראיות. כך שהסיבה שאנו מקבלים את דבריו על אף שלא השיב לראיות היא כי אנו סומכים על חכמתו הרבה, ואם לא השיב לראיות כנראה שלא היה צריך להשיב להם או שלא השיב מסיבה אחרת, ומכל מקום מי יבא אחריו.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מאי 06, 2014 3:46 pm

הגישה התורנית אמורה לפסוח או לעצום עין מול הממצאים הפילולוגיים וההיסטוריים? אני למדתי שתורתנו תורת אמת ואין בה משוא פנים ושחותמו של הקב"ה אמת.

משום מה כל מי שרוצה לטעון את כל העולה בדעתו ולחלוק על הראשונים משתמש בטיעון הזה. חותמו של הקב"ה אמת אבל צריך גם חכמה וסברא להבין את האמת ולהוציא את התבן מן הבר, ולדעת את מקומינו וחכמתינו לעומת הקדמונים.

אריסמנדי · הודעהעל ידי **אריסמנדי** » ג' מאי 06, 2014 3:48 pm

אל באפך. בא לכלל כעס, בא לכלל טעות. אני לא הכרעתי כלום, ולא קל להכריע בדברים אלו. אני רק מודע לקשיים ואיני מנסה לטשטשם.
אני לא הזכרתי כאן את גרשם שלום כלל. כך שאתה טופל עלי עלילות שוא. (אגב שלום השתדל בכל יכולתו להקדים את הזהר, ומתחילה החל את מחקרו בשלילת האיחור שהיה מקובל על ההיסטוריונים שלפניו, רק אחרי שנים שינה את דעתו בעל כרחו). מוזר לי איך אינך מבין דברים פשוטים שכתבתי. לא כתבתי ש"כל אלו שמנית לא היו אוטוריטות" (כמו שפירשת בטעות את דבריי), אלא תהיתי אם אכן כולם נחשבים כאלו או רק מיעוטם. אתה הזכרת למשל את הבעש"ט ותלמידיו. נראה לי שיש רבים שלא מקבלים אותם כאוטוריטות. אפילו בתוך החסידות, אדמורי"ם לא נחשבים לפוסקים בד"כ.

אני לא באתי בשום טענות על ההיסטוריה, ובטח שלא הכרעתי משום ראיות (מוזר שחשבת כך, האם התגלו לך ראיות כאלו?). רק אמרתי כנגד דבריך וסברתך, שדברים מתקבלים לאו דווקא ע"פ הכרעות מושכלות ידועות. אם תרצה אמור: כך רצתה ההשגחה העליונה, ישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם, ועוד אפשר להסביר בהרבה אופנים. ואפשר גם לא להסביר, ולהבין שהמציאות לא תמיד מוסברת. זה הכל, וההתפרצות האמוציונלית לא מתאימה לת"ח ובן תרבות. זה רק מראה ומסביר כמה ולמה המחשבה ההגיונית נדירה בתחומים אלה.

מה שנכון נכון

אין כל מקום לספק ביחסו של החת"ס לתורת הנסתר.
אביא כמה קטעים מספר חוט המשולש של נכדו ר שלמה בן המכתב סופר.
[בשרידי אש ח"ג סימן קכט כתב עליו "הוא ז"ל היה דיקן ולא כתב אלא מה שבחן וחקר על אודותיו].

: חוט המשולש לא.GIF (5.72 KiB) נצפה 9448 פעמים

: חוט המשולש קיא.GIF (7.95 KiB) נצפה 9448 פעמים

: חוט המשולש קיב.GIF (9.68 KiB) נצפה 9448 פעמים

: חוט המשולש קכט.GIF (9.72 KiB) נצפה 9448 פעמים

אריסמנדי · הודעהעל ידי **אריסמנדי** » ג' מאי 06, 2014 3:51 pm

אוצר החכמה כתב:
הגישה התורנית אמורה לפסוח או לעצום עין מול הממצאים הפילולוגיים וההיסטוריים? אני למדתי שתורתנו תורת אמת ואין בה משוא פנים ושחותמו של הקב"ה אמת.

משום מה כל מי שרוצה לטעון את כל העולה בדעתו ולחלוק על הראשונים משתמש בטיעון הזה. חותמו של הקב"ה אמת אבל צריך גם חכמה וסברא להבין את האמת ולהוציא את התבן מן הבר, ולדעת את מקומינו וחכמתינו לעומת הקדמונים.

וצריך גם להתמודד עם הבעיות ולא למרוח או להתעלם מהן.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מאי 06, 2014 3:58 pm

אריסמנדי כתב:אל באפך. בא לכלל כעס, בא לכלל טעות. אני לא הכרעתי כלום, ולא קל להכריע בדברים אלו. אני רק מודע לקשיים ואיני מנסה לטשטשם.
אני לא הזכרתי כאן את גרשם שלום כלל. כך שאתה טופל עלי עלילות שוא. (אגב שלום השתדל בכל יכולתו להקדים את הזהר, ומתחילה החל את מחקרו בשלילת האיחור שהיה מקובל על ההיסטוריונים שלפניו, רק אחרי שנים שינה את דעתו בעל כרחו). מוזר לי איך אינך מבין דברים פשוטים שכתבתי. אתה דיברת הבעש"ט ותלמידיו. נראה לי שיש רבים שלא מקבלים אותם כאוטוריטות. אפילו בתוך החסידות, אדמורי"ם לא נחשבים לפוסקים בד"כ.

אני לא באתי בשום טענות על ההיסטוריה, ובטח שלא הכרעתי משום ראיות (מוזר שחשבת כך, האם התגלו לך ראיות כאלו?). רק אמרתי כנגד דבריך וסברתך, שדברים מתקבלים לאו דווקא ע"פ הכרעות מושכלות ידועות. אם תרצה אמור: כך רצתה ההשגחה העליונה, ישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם, ועוד אפשר להסביר בהרבה אופנים. ואפשר גם לא להסביר, ולהבין שהמציאות לא תמיד מוסברת. זה הכל, וההתפרצות האמוציונלית לא מתאימה לת"ח ובן תרבות. זה רק מראה ומסביר כמה ולמה המחשבה ההגיונית נדירה בתחומים אלה.

לא באתי לכלל כעס ולכן לא לכלל טעות ואין כאן שום התפרצות.
א. לאיזה ראיות פילולוגיות התכוונת ? אם לא לטענות החוקרים. ולמי התכוונת באמרך שהאוטריטה הוא המומחה לדבר?
ב. אני לא הזכרתי את הבעש"ט ותלמידיו (אגב אני רחוק מאד מהחסידות) אלא להיפך על דברי הכותב שזה הבעש"ט ותלמידיו והגר"א ותלמידיו כתבתי שמדובר בכל חכמי ישראל.
ג. כשאתה כותב על הרמב"ן שלא השיב לטענות ולכן לא היה ראוי בעצם לקבל את דעתו, פירושו שאתה סובר שהראיות יש להם משמעות (היינו אתה מכריע כמוהם) והרמב"ן התעלם מהם. על זה כתבתי מה שכתבתי.
ד. כשאין תשובה בעלת טעם פוסלים את דברי השני בהאשמתו בהתפרצות אמוציונלית במקום להשיב על טענותיו (למשל על ההבדל בסמכותו של הרי"א ממודינא לעומת הב"י) ולזה קוראים חותמו של הקב"ה אמת!
ה. ההנחה המתנשאת שאתה מכריע לפי ראיות מושכלות והרמב"ן לא, היא אכן מחשבה הגיונית נדירה.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מאי 06, 2014 4:09 pm

אריסמנדי כתב:
אוצר החכמה כתב:
הגישה התורנית אמורה לפסוח או לעצום עין מול הממצאים הפילולוגיים וההיסטוריים? אני למדתי שתורתנו תורת אמת ואין בה משוא פנים ושחותמו של הקב"ה אמת.

משום מה כל מי שרוצה לטעון את כל העולה בדעתו ולחלוק על הראשונים משתמש בטיעון הזה. חותמו של הקב"ה אמת אבל צריך גם חכמה וסברא להבין את האמת ולהוציא את התבן מן הבר, ולדעת את מקומינו וחכמתינו לעומת הקדמונים.

וצריך גם להתמודד עם הבעיות ולא למרוח או להתעלם מהן.

לזה אני מסכים. אני לא בטוח שכאן הוא המקום אבל הייתי מעוניין לשמוע מה הן הבעיות האמיתיות.

אריסמנדי · הודעהעל ידי **אריסמנדי** » ג' מאי 06, 2014 4:11 pm

אוצר החכמה כתב:
א. לאיזה ראיות פילולוגיות התכוונת ? אם לא לטענות החוקרים. ולמי התכוונת באמרך שהאוטריטה הוא המומחה לדבר?
ב. אני לא הזכרתי את הבעש"ט ותלמידיו (אגב אני רחוק מאד מהחסידות) אלא להיפך על דברי הכותב שזה הבעש"ט ותלמידיו והגר"א ותלמידיו כתבתי שמדובר בכל חכמי ישראל.
ג. כשאתה כותב על הרמב"ן שלא השיב לטענות ולכן לא היה ראוי בעצם לקבל את דעתו, פירושו שאתה סובר שהראיות יש להם משמעות (היינו אתה מכריע כמוהם) והרמב"ן התעלם מהם. על זה כתבתי מה שכתבתי.
ד. כשאין תשובה בעלת טעם פוסלים את דברי השני בהאשמתו בהתפרצות אמוציונלית במקום להשיב על טענותיו (למשל על ההבדל בסמכותו של הרי"א ממודינא לעומת הב"י) ולזה קוראים חותמו של הקב"ה אמת!
ה. ההנחה המתנשאת שאתה מכריע לפי ראיות מושכלות והרמב"ן לא, היא אכן מחשבה הגיונית נדירה.

א. הקושיות שהעלו כל מתנגדי הזהר, מרי"א די מודינא ועד רי"ח קאפח. המומחה לדבר הוא מי שעסק בזה, כנ"ל.
ב. וע"ז עניתי שאם אתה מודד מי "אוטוריטה" ומי לא, ולא מספיק לך עצם זה שהיו גדולי תורה והשתדלו לעיין בדבר, אזי גם לדבריך לא כל חכמי ישראל היו אוטוריטות.
ג. לא, אלא אני סבור בעניותי שקושיות נשארות בתוקפן עד שמתרצים אותן כראוי. חלילה לי לחשוב ש"לא היה ראוי לקבל את דעתו", אלא שהנושא לא נסגר, ויש מקום לת"ח לבדוק ולעיין. זה הכל.
ד. כשראיתי שאתה טופל עלי דברים שלא אמרתי ולא התכוונתי אליהם, הבנתי שלא כתבת מהראש אלא מהבטן. "סמכות" לא עונה על קושיות, כידוע, מבלי לזלזל במה שהיא כן.
ה. לא אמרתי בשום מקום שאני מכריע כלל, גם לא אמרתי שהרמב"ן לא הכריע ע"פ ראיות מושכלות, אלא שלנו לא ידועות הכרעות כאלה, כך שנשארנו באי ידיעה.

אקוה שתבין שטעית בפרשנותך לדבריי ולדעותיי.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מאי 06, 2014 4:22 pm

את והב בסופה. אני התייחסתי לדברים כפי שהבנתים, ואם לא נתכוונת אליהם כמובן שאין בדברי משום ביקורת עליך.

בקשר לראיות כבר כתבתי כאן פעם, שראיות צריכות להשקל במאזנים ובמקרה דנן חייבים להביא בכף המאזנים גם את תוכן הדברים ולא רק את צורתם החיצונית, דרך משל אם אנו רואים מי שנכנס למטרוניתא ויוצא וטובל, אם נשקול רק את הראיות נראה שנכשל באיסור, אבל אם אנו שוקלים כנגד זה גם את התוכן היינו את חסידותו של האיש, אנו בוחרים בפירוש הפחות סביר של צינורא משום שקילת המאזנים. וכן הוא בעניינינו, כדי לשקול את הדברים כראוי צריך גם להבין את דברי הזהר ולהעריך את הסבירות הקשורה באיכות הדברים לעומת הקושיות הצורניות. רבים מן ה"מומחים" לא הבינו בעניין זה, או שהבנתם היתה מעטה לעומת האחרים ששקלו באופן אחר.

אגב איני יודע מה בדיוק חקר הרב קאפח ומה הראיות שהביא, אבל האם הוא לא היה ממתנגדי הקבלה באופן כללי? ואם כן האם עניין זה לא מעורר איזה שאלה על הכרעתו בעניין?

אריסמנדי · הודעהעל ידי **אריסמנדי** » ג' מאי 06, 2014 4:26 pm

אוצר החכמה כתב:אגב איני יודע מה בדיוק חקר הרב קאפח ומה הראיות שהביא, אבל האם הוא לא היה ממתנגדי הקבלה באופן כללי? ואם כן האם עניין זה לא מעורר איזה שאלה על הכרעתו בעניין?

הקושיות העניניות שהעלה כנגד הזהר אינן מיתרצות בזה שהיה ממתנגדי הקבלה. בייחוד שהתנגדותו נסמכה על מסקנתו בענין הזהר, שהוא סוף סוף ספר היסוד של הקבלה.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר