פורום אוצר החכמה

איש_ספר כתב:מענין לענין, על קרא דבכל נפשך שנו בספרי (אולי צ"ל תנו?) שמעון בן עזאי אומר אהבו עד מיצוי הנפש, ושאני לעצמי וכו' חשבתי שאולי [גם] מטעם זה לא נשא אשה, לא היה לי ספק שבחיפוש קל באוצר אגלה שקדמוני גדולים וטובים, ולמרבה הפלא לא מצאתי דבר. מקום הניחו?

לא הבנתי מדוע מר שליט"א מביא ממרחק לחמו ע"ד ההשערה,
הלא איתא בילקוט בסוף משלי כמדומה שבלילה ראשון שנשא את אשתו [וס"ל כהדיעה שנשא ופירש] ביקש ממנה להחזיק הנר כל הלילה לפי שרוצה ללמוד, הרי שלית דין בר נש באהבת התורה ובה ישגה תמיד ללא הפסק וממילא אנוס שאני.

עוד דבר לא הבנתי מהכותבים היקרים שליט"א,
כל שאלתם היתה שהרי השרוי בלא אשה שרוי בלא וכו',
היו צריכים לשאול פשוט יותר, הלא מצוה מן התורה היא, אם להני שיטות דקידושין הוא מצוה בפני עצמה, אם מצד פריה ורביה דהוא מצוה גמורה ומה ההיתר לא לישא אשה. כך צריך לשאול לא מצד כל מיני ענינים!!!!!!!!!!

ודרך אגב,
כותרת האשכול אינה נכונה "לא נישאו", שהרי האיש נושא את האשה ולא נישא לה, והוא מתרבות המערב כידוע שהם נישאים זה לזה, ואילו לנו יש "כי יקח איש וגו'"

צודק. גם לי צורם השימוש בנישאו שגם מלבד הכותרת השתמשו בה הכותבים בדבריהם.

רון כתב:

איש_ספר כתב:מענין לענין, על קרא דבכל נפשך שנו בספרי (אולי צ"ל תנו?) שמעון בן עזאי אומר אהבו עד מיצוי הנפש, ושאני לעצמי וכו' חשבתי שאולי [גם] מטעם זה לא נשא אשה, לא היה לי ספק שבחיפוש קל באוצר אגלה שקדמוני גדולים וטובים, ולמרבה הפלא לא מצאתי דבר. מקום הניחו?

לא הבנתי מדוע מר שליט"א מביא ממרחק לחמו ע"ד ההשערה,
הלא איתא בילקוט בסוף משלי כמדומה שבלילה ראשון שנשא את אשתו [וס"ל כהדיעה שנשא ופירש] ביקש ממנה להחזיק הנר כל הלילה לפי שרוצה ללמוד, הרי שלית דין בר נש באהבת התורה ובה ישגה תמיד ללא הפסק וממילא אנוס שאני.

המדרש אינו על בן עזאי, אלא על בנו של ר"ע.

רון כתב:ודרך אגב,
כותרת האשכול אינה נכונה "לא נישאו", שהרי האיש נושא את האשה ולא נישא לה, והוא מתרבות המערב כידוע שהם נישאים זה לזה, ואילו לנו יש "כי יקח איש וגו'"

אישתמטתיה לשון המשנה, מי שהיה נשוי וכו'.

מרחביה כתב:

רון כתב:ודרך אגב,
כותרת האשכול אינה נכונה "לא נישאו", שהרי האיש נושא את האשה ולא נישא לה, והוא מתרבות המערב כידוע שהם נישאים זה לזה, ואילו לנו יש "כי יקח איש וגו'"

אישתמטתיה לשון המשנה, מי שהיה נשוי וכו'.

ולי יש רשימה משל עצמי כמה אישתמיט שלי יש לי, והיא ארוכה מארץ מידה
והלואי ורק זה היה נשמט ממני.
עכ"פ חן חן אך אתה הרי יודע למה כיונתי.....
אם העולם מתכוון למה שהמשנה התכוונה, לחיי

זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף מב עמוד א

רבי נתן שאל ליה לרבי יוסי ברבי חנינא יומא חד וא"ל אליהו הוה ליה ברא או לאו. א"ל מילתא אחרא הוה ביה וכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו [ד"ה א' ט"ז] מאי אל תרעו אל תעשו עצמיכם רעים וחברים לנביאי והקב"ה בחר בהם והבדילם מישראל לעבודתו והכניסם בהיכלו, ק"ו מי שהוא מלאך בשמים אתה שואל עליו.

חומת אנך תהלים פרק פו

ובזהר חדש על מי ששאל על אליהו הנביא זכור לטוב אם היה לו אשה א"ל אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו

מרחביה כתב:

רון כתב:ודרך אגב,
כותרת האשכול אינה נכונה "לא נישאו", שהרי האיש נושא את האשה ולא נישא לה, והוא מתרבות המערב כידוע שהם נישאים זה לזה, ואילו לנו יש "כי יקח איש וגו'"

אישתמטתיה לשון המשנה, מי שהיה נשוי וכו'.

אין קשר בכלל.
האיש נושא את האשה ולא נישא לה כמבואר ריש קידושין. אחרי שהוא נשא אותה אי אפשר לומר מי שהיה נושא כי נושא הוא הפעולה (ומי שהיה נושא הכוונה על רגע הקידושין) והמשנה מדברת על המצב והמצב הוא שהיה נשוי.
אם היו שואלים כאן אם אליהו ואלישע היו רווקים או נשואים אף אחד לא היה מתפלא על הלשון.

מעניין לענין - פרשת השבוע

כן הוא בילקוט שבזה חטאו.

אוצר החכמה כתב:אין קשר בכלל.
האיש נושא את האשה ולא נישא לה כמבואר ריש קידושין. אחרי שהוא נשא אותה אי אפשר לומר מי שהיה נושא כי נושא הוא הפעולה (ומי שהיה נושא הכוונה על רגע הקידושין) והמשנה מדברת על המצב והמצב הוא שהיה נשוי.
אם היו שואלים כאן אם אליהו ואלישע היו רווקים או נשואים אף אחד לא היה מתפלא על הלשון.

באמת גם ביחס לפעולה מצאנו בכתובות: "ואלו שכופין אותו להוציא ...בין שהיו בם עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו". וחילוף כזה בין פעיל לסביל הוא צורה רגילה בלשון חז"ל, כמו היה רכוב על החמור, ואיני יודע למה לחפש בה בעיה.

תוספות יום טוב מסכת נדרים פרק י משנה ג (הוא מתייחס למקומות שבא כתואר, ולא למקומות שהוא כינוי לפעולה)

וזה שכתב הר"ב 'ארוס', וכן הוא בכולי דוכתא דבגמרא. ונמצא שם התואר על זה המשקל כמו עצום וכן שרוע וקלוט צרוע שבוע כי פתחות העי"ן מפני שהיא גרונית.
וכן תמצא גם כן עוד בדבריהם בפ"ק דב"מ [ח ב]. רכוב שהוא כמו רוכב ועיין עוד מ"ש בסוף פ"ב דע"ז.
ועוד נמצא בדבריהם מסור ולא אמרו מוסר כי בא השם על זה המשקל. ולשון הקדש על לשונם ז"ל יותר ממנו כמ"ש בריש תרומות. ואני שמעתי בדרשה מפי רבינו מהר"ר ליווא ז"ל שאמר בשם מסור לפי שאף על פי שלשעתו הוא הפועל ומוסר אחרים. אבל קראוהו מסור להורות כי בא יבא יומו ולא יאחר והרי הוא נמסר.
ועל פי זה אפשר לי גם כן לתת טוב טעם לשם ארוס שאף ע"פ שלפי האמת הוא המארס ומקדש לאשה. עם כל זה הרי גם הוא מתחייב ע"י כן בכמה דברים שהאיש נתחייב לאשתו. ולפיכך יצדק גם בו שם ארוס שהרי גם הוא נכנס בזה בכמה חיובים. ובזה שב הוא פעול:

מרחביה כתב:

אוצר החכמה כתב:אין קשר בכלל.
האיש נושא את האשה ולא נישא לה כמבואר ריש קידושין. אחרי שהוא נשא אותה אי אפשר לומר מי שהיה נושא כי נושא הוא הפעולה (ומי שהיה נושא הכוונה על רגע הקידושין) והמשנה מדברת על המצב והמצב הוא שהיה נשוי.
אם היו שואלים כאן אם אליהו ואלישע היו רווקים או נשואים אף אחד לא היה מתפלא על הלשון.

באמת גם ביחס לפעולה מצאנו בכתובות: "ואלו שכופין אותו להוציא ...בין שהיו בם עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו". וחילוף כזה בין פעיל לסביל הוא צורה רגילה בלשון חז"ל, כמו היה רכוב על החמור, ואיני יודע למה לחפש בה בעיה.

אף אחד לא חיפש בעיה,
רק הטענה היתה שמה שהעולם מתבטא בנוסח של "דני ודנה נישאים", הם הרי מתכוונים לזה שמוסד הנישואין הוא שיויוני באופיו וביסודו, ואין כאן בעל, ואין אשת איש, רק שותפות הדדית ככל שותפות מקובלת בעולם. ובזה מתכוונים לעקור את מוסד הנישואין כפי שהוא בראי התורה.
ולכן הדגשתי שבפורום המכובד כאן מן הראוי להשתמש בלשון ברורה ובהירה, כי יקח איש אשה, והאשה "מפקרת דעתה ורצונה" [כמדומה שכן הוא לשון הר"ן הידוע],

ומצורת מעשה הנישואין, שיש "קיחה דבעל", והוא הקונה, והאשה נכנסת לרשותו, אתה למד את אופיו ומהותו וטיבו של מציאות הנישואין.

בספר אמת ליעקב על נ"ך (שי"ל בשנה שעברה) להג"ר יעקב קמנצקי כתוב (מלכים א יט:ב) שיש להסתפק אם אליהו ואלישע היו בחורים או נשואים עיי"ש.

דראל כתב:המקרא עצמו ידוע לנו רק על עשרה נביאים (מתוך 48 המנויים במגילה יד ע"א ע"י ר"ח) שהיו נשואים: משה, אהרן, אלקנה, פנחס, שמואל, דוד, שלמה, ישעיה, יחזקאל והושע.

מחסיה, היו לן בנים (שריה בנו היה שליחו של צדקיה -ירמיה נא).
חנמאל היה לו בן - סתירות הפסוקים דודי ובן דודי.
כמובן שבאבות מצינו שנשאו נשים.
עלי היו לו בנים.
אמוץ אבי ישעיה.

בן מיכאל כתב:

דראל כתב:המקרא עצמו ידוע לנו רק על עשרה נביאים (מתוך 48 המנויים במגילה יד ע"א ע"י ר"ח) שהיו נשואים: משה, אהרן, אלקנה, פנחס, שמואל, דוד, שלמה, ישעיה, יחזקאל והושע.

מחסיה, היו לן בנים (שריה בנו היה שליחו של צדקיה -ירמיה נא).
חנמאל היה לו בן - סתירות הפסוקים דודי ובן דודי.
כמובן שבאבות מצינו שנשאו נשים.
עלי היו לו בנים.
אמוץ אבי ישעיה.

כל אלו שהזכרת לא מנויים ע"י ר"ח כנביאים.

בן מיכאל כתב:חנמאל היה לו בן - סתירות הפסוקים דודי ובן דודי.

ראה כאן:
viewtopic.php?p=189958#p189958

--

הזוה"ק שהובא לעיל מדבר אל אליהו ולא על אלישע
ר' צדוק הכהן [צדקת הצדיק אות קנז] כותב שמה שזכה אליהו לחיי עולם הוא כי לא התכוון מעולם להנאתו. עי"ש.
ועם נשלב את זה עם הזוהר הנ"ל יצא לכאורה שהמכוון הוא שאין אפשרות להוליד בלי כוונה להנאה, אכן?

לענין ההודעה האחרונה של הרב שומע ומשמיע
קרוב לזה
לקוטי מוהר''ן סוף חלק שני, סימן ק''ו.

( לענין האשכול, אולי קשור לזה, רבי משה דוד וואלי כותב שאלישע בבחינת מלכות,
ובספר קהלת יעקב מביא שאליהו בבחינת ב''ן דמלכות,
ועיי''ש בקהלת יעקב בענין נדב ואביהוא ופינחס, מספר הגלגולים)

אשת אליהו הנביא

וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ: (לא' ו')
ישנם כמה דיעות בחז"ל, שזכה פנחס להיות אליהו הנביא, שלעתיד לבוא במהרה יבשר לנו הגאולה (ויש חולקים, עי' מד"ר פ' ויצא פרשה ע"א. ועי' תוס' ב"מ קיד' ע"ב. וע"ע באבן עזרא, במדבר כה' יב'. וברד"ק מלכים א', יז' א'). וז"ל תרגום יונתן בן עוזיאל: בִּשְׁבוּעָא אֵימַר לֵיהּ מִן שְׁמִי הָאֲנָא גָזַר לֵיהּ יַת קְיָמִי שְׁלַם וְאַעְבְּדִינֵיהּ מַלְאָךְ קְיַים וְיֵיחֵי לְעַלְמָא לִמְבַשְׂרָא גְאוּלְתָּא בְּסוֹף יוֹמַיָא: [תרגום = משה רבינו אמר לפנחס משמו של הקב"ה, שהקב"ה יעשה אותו מלאך, ויחיה לעולם לבשר את הגאולה באחרית הימים]. וכן מבואר בעוד הרבה מקומות. וכתבנו על כך בשבוע שעבר.
והנה בספרי הפוסקים מובא שאלה בענין אשת אליהו הנביא, האם לאחר שנהיה מלאך היא מותרת לעלמא, או שהיא עדיין אשת איש. וכמו כן השאלה הזו לגבי אשת רבי יהושע בן לוי שמבוא' בגמ' בכתובות (עז' ע"ב) שלא מת, אלא קפץ בחייו לגן עדן ונשאר שם?
שאלה זו נשאל בעל ה'תרומת הדשן' (לרבי ישראל איסרליין, נלב"ע בשנת ה' אלפים ר"כ. – 1460. סי' קב') וכתב: אשת אליהו הנביא ז"ל, או אשת ריב"ל אם יכולים לינשא לאיש אחר? נפקא מינה לדורות ג"כ, אם יזכה אחד כמו הם [פי' מה יהא דין אשתו]? ומההוא עובדא דקאי אליהו בבית הקברות כו', משמע קצת לאיסור. [פי' בגמ' ב"מ קיד' ע"א איתא, רבה בר אבוה מצא את אליהו שהיה עומד בבית הקברות של גוים, אמרו לו רבה בר אבוה, וכי אדוני אינו כהן (מפני אליהו הוא פנחס), א"כ אסור לך להיות כאן. משמע מהגמ' שאע"פ שאליהו עלה לשמים עדיין נשאר לו דין של כהן, וא"כ הוא הדין שאשתו עדיין אשת איש]. והשיב לו ה'תרומת הדשן': תמיהני טובא למה טרחת לשאול שאלה כזאת, הלא ידעת דאיתא במס' נדה (ע ע"ב) די"ב דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא, ובהן שלשה דברים בורות. אשתו של לוט מהו שתטמא, בן השונמית מהו שיטמא מתים לעתיד לבא כו'? ופשטא להן מת מטמא ואין נציב מלח מטמא, מת מטמא ואין החיים מטמאין, אף על פי שודאי אשתו של לוט מתה, אלא שנהפכה לגוף אחר, ובן השונמית היה מת אלא חזר ויחי, אעפ"כ אמר שאין מטמאין. ה"נ י"ל אשת רעהו אסורה ולא אשת מלאך, שכולן רוחני ולא גופני. ומה שהבאת ראיה ממה שעמד בבית הקברות, דפשיטא דאליהו ז"ל שמר כל התורה כולה, כדאיתא להדיא פ' מי שהוציאוהו (עירובין מג' ע"ב) דאפי' תחומין דרבנן מנטר להו. (עי' בדרכי משה אבן העזר סי' יז'. ובבית שמואל שם ס"ק יא').
והקשה עליו בספר מנחת חינוך (מצוה רג') על מה שכתב דאשת אליהו מותרת 'דאשת רעהו אמר רחמנא ולא אשת מלאך', והן נכון הדבר שמלאך שיקדש אשה לא תפסי קידושין דלא נקרא 'איש' (דהתורה אמרה 'כי יקח איש אשה וגו'), הא באשת אליהו כשקידשה היה איש ואם כן תפסו בה הקידושין, ומה התירה. ומה שאמרה המשנה בריש קידושין שאשה ניתרת במיתת הבעל, הגמ' הביאה לכך שם (יג' ע"ב) פסוק, אך בזה שאליהו נהיה מלאך מה התירה? ותירץ, שהיות וקידושין לא תופסים במלאך שקידש אשה, גם כשנהיה מלאך הקידושין נפקעים.
ועוד הקשה על התרומת הדשן בספר ערוך לנר (מכות יב' ע"א – באה"ד), ומזה ק"ל אמה שכתב בס' תרומת הדשן, דאשת אליהו ור' יהושע בן לוי שרי לעלמא דכתיב: אשת רעהו, ולא אשת מלאך ע"ש, דמנ"ל דהמלאך לא נקרא רעהו כיון דבכלל כל אדם הוא, וגם הרי כתיב (ויקרא כ' י'): 'אשר ינאף את אשת איש', והמלאך נקרא גם איש כדכתיב בדניאל (ט' כא'): והאיש גבריאל, ומטעם זה נדרש במדרש הפסוק: 'וימצאהו איש' (בראשית לז' טו') על גבריאל? אלא דבהך דאשת אליהו ור' יהושע בן לוי עוד טעמא אחרינא איכא שנזכר ג"כ בתרומת הדשן כיון שנבדלו מן החיים הרי הם כמתו. (עי' בספר קובץ שיעורים, ח"ב סי' כח').
***************
דבר חידוש כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם בספרו 'המספיק לעובדי ה' (עמ' קכה') וז"ל: ואליהו ואלישע לא נשאו להם נשים כלל ועיקר, ע"ש. א"כ לפי"ד קושיא הנ"ל מעיקרא ליתא. אמנם הקשו עליו ממש"כ במדרש 'תדשא' (המיוחס לרבי פנחס בן יאיר) דאיתא שם, כ"ג נשים ישרות גדולות בצדקות היו הישראל, ואחת מהנה היא 'האלמנה של אליהו', הרי מבוא' שלאליהו היה אשה?
אמנם במדרש תדשא שהודפס בוינא בשנת תרמ"ז, שמביא את 'האלמנה של אליהו' מציין לספר מלכים א' יז' ט', ושם איירי באשה הצרפתית שאירחה את אליהו בזמן שהקב"ה אמר לו להסתתר מאחאב, והיא הייתה אלמנה כמבוא' שם בקרא (ט' י'), והיא לא אלמנת אליהו. א"כ אין סתירא מדברי המדרש, ודו"ק. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)

כתבה יפה.
מה שכתבת בסוף המאמר כבר נמצא פה.

רק לציין, עי' ברדק במלכים ב פ"ב, שדעתו שכשעלה בסערה השמימה אליהו מת (הרד"ק בעצמו ציין שאין זה כדעת חכמינו).