פורום אוצר החכמה

המעיין כתב:אני לא יודע מה זה שום דבר וכל דבר וכל הפלפולים האלה.
הרמב"ם הבין את הצד הפנימי שבתורה. היו לו גם טעויות בגלל הפילוספיה. מה מסובך בעניין.

וכי מי שלומד קבלה לא יטעה בשום דבר? מה השאלות האלה?

זה מאוד מסובך.
לדעת המקובלים [צד הפנימי בתורה בלע"ז] הרי הפילוסופיה הוא סתירה לזה.
הפנימיות בתורה של הרמב"ם ופנימיות התורה של המקובלים סותרים זא"ז.

שש משזר כתב:

המעיין כתב:אני לא יודע מה זה שום דבר וכל דבר וכל הפלפולים האלה.
הרמב"ם הבין את הצד הפנימי שבתורה. היו לו גם טעויות בגלל הפילוספיה. מה מסובך בעניין.

וכי מי שלומד קבלה לא יטעה בשום דבר? מה השאלות האלה?

זה מאוד מסובך.
לדעת המקובלים [צד הפנימי בתורה בלע"ז] הרי הפילוסופיה הוא סתירה לזה.
הפנימיות בתורה של הרמב"ם ופנימיות התורה של המקובלים סותרים זא"ז.

אפשר לומר כך: כל דבר שבתורה יש בו את החיצוניות שבחיצוניות, ומשם ואילך אפשר להעמיק יותר ויותר, בין בפשט בין ברמז בין בדרוש ובין בסוד. כפי שכתבו כאן כמה מחו"ר הפורום דעתם הוא שעיקר דתינו ונשמת התורה הוא חלק הסוד שבה.
והקשה כאן הרב שש משזר דאם כן נמצא שהרמב"ם לא זכה לנשמת התורה. ותי' המעיין דודאי זכה וזכה אלא דטעה בה עכ''פ לדעת הגר''א, וטעותו נובעת מחמת הפילוסופיה.
וכמו שיאמר הגר"א על הרמב"ם דבסוגיא מסוימת טעה הרמב"ם בהבנת עמקות הסוגיא וממילא הכריע לדינא שלא כהלכה, ה"נ אומר הגר"א [ומי אנוכי להכניס ראשי בין הרים הרמים] שהרמב"ם טעה בחלק הסוד ולמד במהלך שאינו נכון, ומחמת הפילוספיה שהטעתו.
ואם כן, עצם הדבר שהרמב"ם עסק בפנימיות ע"פ הפילוסופיה הוא הראיה לכך דפנימיות הוא חלק מתורתינו, שהרי הרמב"ם לא בילה את זמנו לריק בחקירות הפילוסופים, אלא דסבר דדבריהם נכונים ואפשר להשתמש בהם ע"מ לעסוק בחלק הפנימי שבתורה.

מציאות כתב:לפי סיפור שעוסק בנושא, בפגישה בין הגרי"ס לגאון המקובל רבי שלמה אלישיב, בעל ה'לשם' וסבו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאל אותו בעל ה'לשם' מדוע אינו לומד קבלה. על פי המסופר, רבי ישראל התחמק מתשובה ברורה. מהספר עולה, כאמור, כי רבי ישראל אכן למד קבלה, אלא שככל הנראה מחמת צניעותו לא גילה זאת בפומבי.

טעות היסטורית!
ר' ישראל סלנט'ר יכל להיות מורו של ה"לשם" הגרי"ס היה מבוגר מהלשם ב-31 שנים, וכשנפטר הגרי"ס היה הלשם רק בן 42. קשה להאמין שהעיז לשאול את ר' ישראל שאלה כזאת.
הסיפור הוא על ביקורו של החפץ חיים אצל הלשם בגלותו בהומל. ראה בספר "תנועת המוסר" ח"ד (מהדורת פלדהיים עמ' 77) עדות המחבר הרב דב כ"ץ שהיה נוכח בפגישה, שהלשם שאל את החפץ חיים אם לומד קבלה, והחפץ חיים ענה לו "ואני בתומי אלך כגמול עלי אימו".

כעת מצאתי בספרו של ר' אריה לוין "תולדות הלשם", המביא שמועה בשם רב מחו"ל כאילו ר' ישראל ביקר את הלשם בהומל (אף הביקור הנ"ל של החפץ חיים מוזכר שם בלי השאלה הנ"ל). ר' אריה מפקפק מאד בזה ומביא מה ששמע מפי בעל הלשם עצמו על רצונו להתקרב לר' ישראל, ועל כך שלא הצליח לראותו.
מוזמנים לקרוא כאן http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0016

לעצם הענין אוסיף, שבספר שערי רמח"ל החל מעמוד 435 מודפס "קונטרס התחלת החכמה" שהוא כעין תמצית עקרי תורת הקבלה ע"פ הגר"א והרמח"ל. שמעתי מאדם חשוב ומבין בעניין שמחבר הקונטרס הוא תלמיד הגרי"ס.

יעקב אביעזר כתב:

מציאות כתב:לפי סיפור שעוסק בנושא, בפגישה בין הגרי"ס לגאון המקובל רבי שלמה אלישיב, בעל ה'לשם' וסבו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאל אותו בעל ה'לשם' מדוע אינו לומד קבלה. על פי המסופר, רבי ישראל התחמק מתשובה ברורה. מהספר עולה, כאמור, כי רבי ישראל אכן למד קבלה, אלא שככל הנראה מחמת צניעותו לא גילה זאת בפומבי.

טעות היסטורית!
ר' ישראל סלנט'ר יכל להיות מורו של ה"לשם" הגרי"ס היה מבוגר מהלשם ב-31 שנים, וכשנפטר הגרי"ס היה הלשם רק בן 42. קשה להאמין שהעיז לשאול את ר' ישראל שאלה כזאת.

כבר התייחסו מקודם לטענה זאת:

עשוי לנחת כתב:בהנחה שזה 'קבלי' מעבר לסתם זוהר, זה קצת מאמת את דברי הרב וולבה במכתב (אגרות וכתבים ח"א אגרת מט) לגבי העובדה שרי"ס נשאל ע"י ר' שלמהל'ה פיין [הלשם] מדוע אינו לומד קבלה, וענה לו ר' ישראל "מה איכפת לי באיזה רקיע הקב"ה יושב, אני רק יודע ששם יכו בשוטים של אש ומאוד יכאב!", ומבאר שם שאמנם לר' ישראל היתה ידיעה עמוקה בנסתרות אך לא דיבר על זה עם שום אדם וכפי שמעיד עליו תלמידו ר' יצחק בלאזר. ומה שענה כך להלשם שהיה אז צעיר לימים, ור' ישראל היה כבר זקן, היה זה כנראה לרמז לו כי לא הידיעה העיקר אלא היראה.

עיקר טענתי שהסיפור לא היה ולא נברא ראה המשך דברי.

יעקב אביעזר כתב:עיקר טענתי שהסיפור לא היה ולא נברא ראה המשך דברי.

גם לזה התייחסו במאמרים שצויינו לעיל (כולל עדויות גדול"י)

יעקב אביעזר כתב:לעצם הענין אוסיף, שבספר שערי רמח"ל החל מעמוד 435 מודפס "קונטרס התחלת החכמה" שהוא כעין תמצית עקרי תורת הקבלה ע"פ הגר"א והרמח"ל. שמעתי מאדם חשוב ומבין בעניין שמחבר הקונטרס הוא תלמיד הגרי"ס.

ספר "כללי התחלת החכמה" (וורשא, תרנ"ג) - נתחבר ע"י המקובל רבי אריה ליב ליפקין אב"ד קראטינגא, תלמידו ובן אחיו של רבי ישראל מסלנט. נתפרסם בעילום שם המחבר והמוציא לאור היה רבי אהרן מאיר אלטשולר. רבי אריה ליפקין מקראטינגא היה מהמקובלים החשובים בליטא, ועמד בקשר הדוק עם בעל ה"לשם".

נתקלתי בזה בטעות כשפתחתי מזמן את ספר ה"לשם".
יכול לשפוך אור מעניין על הסיפור עם הגרי"ס ובעל הלשם. ( איני יודע האם מפורסם אך נדמה לי שלא הוזכר במאמרו של הרב קמצינקי.)

אמסטרדם כתב:

גם זו לטובה כתב:מה הנפק"מ אם הגרי"ס עסק בקבלה או לאו ?

להוכיח לאלו שאלו ידעו שצדיקי אומתנו מעת האריז"ל עסקו בקבלה שהיא עיקר דתינו.

משום מה התייחסו פה רק לרבותינו הראשונים שלא התעסקו בקבלה, אך למעשה גם רבים מגדולי רבותינו האחרונים לא האמינו בתורת הנסתר ובודאי לא ראו בכך עיקר מעיקרי דתינו, רק במאתיים שנה האחרונות זה התפשט בכל ישראל עד שנהיה בקונצנזוס (האמונה בזה, העיסוק עדיין מחוץ לקונצנזוס אצל ציבורים רבים), למשל התשובה מאהבה שמתקיף את ספר הזוהר במילים קשות ביותר וכבר האריכו בפורום בכמה מקומות בנושאים אלו (וביותר על דעתו של הנודע ביהודה, viewtopic.php?f=7&t=17957&hilit=%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%93%D7%A2+%D7%91%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94 ). וכן ידועה ההקדמה המפורסמת של האבי עזרי שכותב שלא מקיימים מצות תלמוד תורה בלימוד ענינים אלו, ולא נראה שנקט ש''זה עיקר דתינו''.

המתקיף כתב:

המעיין כתב:מה הקשר? חכמת הקבלה ניתנה למשה מסיני. הראשונים שלא נתגלה להם העניין באותה תקופה השיגו דברים לעומקם מחמת שהיה ליבם רחב כאולם, אבל אחרי שחזרה הידיעה הזאת ולבנו צר אין דרך אחרת מבלעדי זאת וז"פ.

לא פקפקתי חו"ח במקור הקבלה מסיני. אבל תורה היא וללמוד אני צריך: הרמב"ם כשאמר "זאת התורה לא תהא מוחלפת" התכוון גם לתורת הקבלה שניתנה מסיני, באופן שאין אפשרות לאדם להאמין בתורה בלי הקבלה?

מתוך דרשת הנודע ביהודה (הובא בקישור לעיל),
הנה זה לא יכחישו כל בעלי הזוהר ובעלי כתבי האר"י, שאין הזוהר מקובל ביד האומה הישראלית דור אחר דור
איש מפי איש, כמו שמקובל בידינו במשנה והתלמוד בבלי וירושלמי וספרי וספרא ותוספתא ומכילתא מפי התנאים
והאמוראים, דור אחר דור, עד חכמי המשנה והתלמוד בעצמם, והם מפי כנה"ג מפי הנביאים איש מפי איש, עד משה מפי
הגבורה, ומעתה נדון ק"ו, אם במה שמקובל בידינו אמרו כלל גדול, כל ברייתא דלא מתניי' בי' ר' חייא ור' אושעי' לא
מותבינן מינה, הרי שחששו שלא נמלטו מן הטעות והשיבוש, וכמה פעמים אמרו אטו מתרצתא היא משבשתא היא, ואיך
נסמוך על כתובים הנמצאים כמה מאות שנה אחר מיתת רשב"י, ולא רשב"י חתום על דבר ודבר, ואם הרבה דברים יצאו
ממנו מי יודע כמה נתוספו עליהם, ואפילו באותן שיצאו ממנו מי יודע אם לא נשתבשו, וכן בכתבי האר"י לאו האר"י חותם
וגם אפילו לא תלמידו מהררח"ו, רק בחליו של הרח"ו גנבו הכתובים ממנו ונעתקו בלילה א' כמה מאות ניירות ע"י כמה
סופרים, והלא קרוב הדבר שנפלו בהם שגיאות רבות ועצומות, ועל דברים חלושים נסמוך בדברים שהם כבשונו של עולם.

זה משעשע לראות איך יש כאלה שמשום מה יודעים להביא שוב ושוב את התשובה מאהבה כשהעובדה שהוא היחיד שיש להם להביא אומרת לכל מי שעיניו בראשו את ההיפך בדיוק.

דברי הנוב"י שהבאת הם סתירה ברורה למה שרצית לטעון. כלומר הנוב"י מניח שחכמת הקבלה היא חלק מהתורה רק טוען שאולי יש בזה שגיאות כי אין לזה מסורת. זה כמו שתגיד ששיטת הפלפול ההלכתי של הראשונים היא לא חלק מהתורה כי הרי אומרים בשם החזון איש שכתבי יד שנמצאים אין לסמוך עליהם.

בספר ישן מפני חדש יש מאמר שמתעד את העיסוק של בעלי המוסר בקבלה, כולל לפי הזכור לי את ר' ישראל סלנטר.

אוצר החכמה כתב:זה משעשע לראות איך יש כאלה שמשום מה יודעים להביא שוב ושוב את התשובה מאהבה כשהעובדה שהוא היחיד שיש להם להביא אומרת לכל מי שעיניו בראשו את ההיפך בדיוק.

דברי הנוב"י שהבאת הם סתירה ברורה למה שרצית לטעון. כלומר הנוב"י מניח שחכמת הקבלה היא חלק מהתורה רק טוען שאולי יש בזה שגיאות כי אין לזה מסורת. זה כמו שתגיד ששיטת הפלפול ההלכתי של הראשונים היא לא חלק מהתורה כי הרי אומרים בשם החזון איש שכתבי יד שנמצאים אין לסמוך עליהם.

העובדה הברורה היא שעל רוב רבותינו האחרונים אין לנו רמז על כך שהתעסקו בקבלה, (וודאי חלקו מכל וכל על מהרח''ו שסבר שעיקר העסק צריך להיות בקבלה, וחטאו של אדם הראשון היה שלמד נגלה) ועצם העובדה שנפתח האשכול הנוכחי היא בדיוק בגלל כך (אף אחד לא יפתח אשכול על כך שר' ישראל למד עירובין), גם רבים מאלו שכן התעסקו בחכמה זו לאו בהכרח ראו זאת כעיקרי הדת כפי שהגדירו כאן את זה, התשובה מאהבה בספרו אהבת דוד מביא מכתב של הרב נפתלי הערץ וויזל שכותב 'חי נפשי כי שמעתי בנעורי מפי הגאון המקובל הגדול שהיה יודע הזוהר וכל ספרי האר''י ז''ל בע''פ, הוא הרב מוהר''ר יהונתן אייבשיטץ זצ''ל, שהיה אומר לשומעי דבריו בעניני הקבלה כשראה שהם מפקפקים בהם, ואמר אם לא תאמינו אין בכך כלום, כי אין אלו מעיקרי אמונתינו.
בודדים בלבד הגדירו את חכמה זו והאמונה בה כעיקרי הדת.

לגבי דברי הנודע ביהודה איני מסכים אתך כלל, בכל הדרשה שם הוא מאריך נגד 'כת' המקובלים וכותב שמי שמכוין את הכוונות בתפילה הוא כעובד ע''ז, ומטרת הדרשה היא להרחיק את השומעים מלהתעסק בקבלה.
ובשונה ממה שכתבת על ספרי הפלפול של הראשונים, בנושא הקבלה כמעט כל הספרים שבידינו נכללים בהגדרה זו של ספרים ללא מסורת.

אך לגופם של דברים, מה שהבאתי מהנודע ביהודה לא התכונתי ליצור פולמוס על עצם אמיתות הקבלה אלא התיחסתי למה שכתבו המעיין והמתקיף שהקבלה ניתנה בסיני ועל כך הבאתי את דברי הנודע ביהודה,
ואכן גם המקובלים אינם טוענים לרצף מסורת מרב לתלמיד הלכה למשה מסיני כמו שאר התורה שבעל פה המצויה בידינו, אלא ע''י חזיונות וגילויים שנגלו לרשב''י ולאר''י ולרמח''ל, וברור שא''א לומר שזה נקרא תורה שבעל פה באותה רמה כמו שאר ההלכות.

אז מה יש לנו שוב. תשובה מאהבה ורנה"ו.

למה לא תוכל לקבל, שאין לך מה לעשות ורוב ככל האחרונים הכירו במעלת חכמת הקבלה ותורת אמת שהיתה בפיו של האריז"ל ותלמידיו והקודמים לו עד הרמב"ן ומעלה בכל הדורות. אבל ראו בה חכמה של יחידי סגולה שצריך לקבלה מרבותיו ולא כולם ראויים ללמדה.

מעין הדבר הזה יכול כבודו לבא ולומר שמעשה מרכבה המוזכר בגמרא היו שלא למדוהו כמבואר בגמרא בחגיגה והנראה מהגמרא שעיקר עסק התנאים והאמוראים אינו בה. ולכן זה "לא ממש תורה באותה רמה כמו שאר ההלכות" (וריב"ז שעסק בה וחשב שהיא דבר גדול כמובן בזבז את זמנו). אני מקווה שאינך סובר הבלים כאלה. היא היא.

כל קורא את דברי הנוב"י שהבאת יכול לראות שכוונתו כדברי ולא כמו שאתה מנסה לומר בדבריו ולא עלה בדעתו לערער על כך שמהות חכמת הקבלה ניתנה מסיני, כדבריהם הנכונים של המתקיף והמעיין, אלא על דייקנות הדברים כמו ברייתא דלא מיתנייא בי ר"ח ור"א.

ומה שמעניין הוא שגם הרמב"ם, כמו שביאר במו"נ, לא יכל להעלות בדעתו שעיקר התורה הוא רק עסק ההלכה ולא בפנימיות הדברים כפי הבנתו מה הוא פנימיות הדברים.

אוצר החכמה כתב:אז מה יש לנו שוב. תשובה מאהבה ורנה"ו.

מה אתה טוען, שהתשובה מאהבה שיקר?, אני בכל אופן מאמין לו וא''כ יש לי פה אמירה ברורה מר' יהונתן אייבשיץ שהיה מקובל מובהק שאומר שהקבלה אינה מעיקרי דתינו.

לגופם של דברים אני מסכים עם דבריך שעיקר הקבלה מקורה מסיני, אך לא התייחסת למה שכתבתי שבעוד שבנגלה חכמינו בונים את כל דבריהם על התורה שניתנה בסיני וגם הלימודים והתקנות המאוחרות (שאגב, על רובם א''א לומר שניתנו בסיני) מיוסדים על היסודות שניתנו בסיני, אך בקבלה, חכמי הקבלה עצמם אינם טוענים שקיבלו כך מסיני, אלא שאליהו הנביא ורעיא מהימנא גילו לרשב''י סודות ממתיבתא דרקיעא, ואחיה השילוני לימד את האר''י, א''כ איך תוכל להשוות את זה לתושבע''פ, לכל היותר זה כמו דברי הנביאים שאף שאנו מחוייבים להאמין להם אין לזה עניין לסיני, ויותר נראה שזה כמו המדרשים שכתבו חז''ל בחכמתם וממה שנגלה להם.

דברי הנביאים גם הם מקורם בסיני, וכמבואר בחז''ל ע''פ ''מעת היותה שם אני'', ועוד

נקדש את שמך בעולם כתב:מה אתה טוען, שהתשובה מאהבה שיקר?

נא לדייק, התשובה מאהבה בסה"כ מצטט את רנה"ו כך שאין לדון פה על נאמנותו של התשובה מאהבה על של רנה"ו.

למען הדיוק, אחיה השילוני לימד את הבעש"ט ואילו את האריז"ל לימד אליהו הנביא (ויש שראו בזה ביטוי למעלת הבעש"ט, שבא אליו רבו של אליהו הנביא - אחיה השילוני)

שבע כתב:דברי הנביאים גם הם מקורם בסיני, וכמבואר בחז''ל ע''פ ''מעת היותה שם אני'', ועוד

זה על דרך אגדה, וכעין מה שאמרו שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש גם כן נאמר למשה בסיני,
אני דיברתי בעיקר על המושג ''משה קיבל תורה מסיני'' (אגב במדרש תנחומא שציטטת כתוב שהנביאים היו בסיני ולא שקיבלו זאת ממשה), והרמב''ם ייחד לזה עיקר מעיקרי האמונה, וזה הולך רק על חמשה חומשי תורה ופירושיהן, האמונה בדברי הנביאים היא עיקר נפרד שאין לו עניין לסיני.

ירח בן יומו כתב:

נקדש את שמך בעולם כתב:מה אתה טוען, שהתשובה מאהבה שיקר?

נא לדייק, התשובה מאהבה בסה"כ מצטט את רנה"ו כך שאין לדון פה על נאמנותו של התשובה מאהבה על של רנה"ו.

כרצונך, אני על כל פנים, מאמין לתשובה מאהבה שסמך על נאמנותו על הרנה''ו, ואיני מוצא סיבה לחשוב אחרת, וכי יש לך מקור שר' יהונתן אייבשיץ נקט שהקבלה היא מעיקרי הדת?, (ומי מחכמי ישראל האחרים באותו הזמן שנקט שזה מעיקרי הדת).

הרב נקדש
אינני מבינך
פה זה מקום חרדי שמאמין בקבלה
והולך עפ חכמי ישראל שהאמינו שהוא חלק מהתורה
מה לך להכניס שוב שמות של גדולי עולם שלא אחזו כך
דיברו מזה כבר אנו צועדים בדרכם של אלו שכן קיבלו הקבלה

דרומי כתב:למען הדיוק, אחיה השילוני לימד את הבעש"ט ואילו את האריז"ל לימד אליהו הנביא (ויש שראו בזה ביטוי למעלת הבעש"ט, שבא אליו רבו של אליהו הנביא - אחיה השילוני)

ושמעתי כבר הלצה נחמדה מפי 'מתנגד' אדוק, שכבר מצאנו באחיה השילוני שטעה וחתם על ירבעם אף אם יעבוד ע"ז, ולכן ה'שידרוג' של הבעש"ט כמקבל מרבו של אליהו הנביא, הוא אליה וקוץ בה...
(אני צאצא לחסידים, אבל על ווראט טוב לא כדאי לוותר).

איני יודע עד כמה זה נכון לומר שאחיה השילוני טעה. נכון אולי לומר שדבריו נוצלו שלא לטובה.

בכל מקרה, עצם הקישור אינו סתם הלצה, אלא שאמרו צדיקים שכיון ועל ידי אחיה השילוני נעשה פירוד בישראל בין שתי הממלכות, לכן נשלח הוא לתקן זאת ולהביא את תורת הבעש"ט שהדגיש את האחדות שבין כל חלקי העם, אהבת ישראל וכו'

אליעזר בלוי כתב:הרב נקדש
אינני מבינך
פה זה מקום חרדי שמאמין בקבלה
והולך עפ חכמי ישראל שהאמינו שהוא חלק מהתורה
מה לך להכניס שוב שמות של גדולי עולם שלא אחזו כך
דיברו מזה כבר אנו צועדים בדרכם של אלו שכן קיבלו הקבלה

עיין בדברי הרב 'נקדש' שלא בא להוכיח כדעת המפקפקים בקבלה, אלא, שאין לכחש שהיסטורית, הקבלה כקונסנזוס היא עניין חדש, ולא מסורת מוסכמת על חכמי רוב הדורות.
(והאמת שגם בזמננו, יש הרבה מהחכמים - גם חרדיים - שלא ממרכזים את הקבלה בתורה, ואף שמאמינים כללית בקבלה, אינם מחשיבים זאת כ"כ).

דרומי כתב:איני יודע עד כמה זה נכון לומר שאחיה השילוני טעה. נכון אולי לומר שדבריו נוצלו שלא לטובה.

בכל מקרה, עצם הקישור אינו סתם הלצה, אלא שאמרו צדיקים שכיון ועל ידי אחיה השילוני נעשה פירוד בישראל בין שתי הממלכות, לכן נשלח הוא לתקן זאת ולהביא את תורת הבעש"ט שהדגיש את האחדות שבין כל חלקי העם, אהבת ישראל וכו'

כמדומני שכך לשון הגמרא " ואף אחיה השילוני טעה וחתם".

'מתנגד' יכול לחפש דווקא קווים מסוימים בין החסידות לממלכת ירבעם, ההליכה אחרי רצון העם (ובהקשר ל"עגל אשר עשה אהרן" שגם מדתו רודף שלום).
ובכלל לחלוקה של עמ"י למחנות-מחנות, שיש לחסידים חלק בזה.

נקדש את שמך בעולם כתב:ירח בן יומו כתב:
נקדש את שמך בעולם כתב:
מה אתה טוען, שהתשובה מאהבה שיקר?
נא לדייק, התשובה מאהבה בסה"כ מצטט את רנה"ו כך שאין לדון פה על נאמנותו של התשובה מאהבה על של רנה"ו.

כרצונך, אני על כל פנים, מאמין לתשובה מאהבה שסמך על נאמנותו על הרנה''ו, ואיני מוצא סיבה לחשוב אחרת, וכי יש לך מקור שר' יהונתן אייבשיץ נקט שהקבלה היא מעיקרי הדת?, (ומי מחכמי ישראל האחרים באותו הזמן שנקט שזה מעיקרי הדת).

אין לי מושג למה אתה קורא "עיקרי הדת", מסכת יבמות היא "עיקרי הדת"? לא מצאתי התייחסות מפורשת אליה בי"ג עיקרים, אבל אם אתה מנסה לטעון שר"י אייבשיץ או התשובה מאהבה לא סברו שהקבלה היא חלק מהתורה הרי שאתה מקשקש במח.
התשובה מאהבה כתב את אהבת דוד נגד העיסוק בקבלה של השבתאים והפרנקיסטים ובכל הספר לא מצאתי מילה אחת נגד הקבלה או הזוהר אלא נגד העיסוק בה בפרהסיא או ע"י אנשים שלא מילאו כרסם בש"ס ופוסקים.
הנסיון להוכיח שדברים שהיום הם בקונצנזוס פעם הם לא היו בקונצנזוס הינו ממש מגוחך בהקשר של לימוד הזוהר והקבלה שהנידונים סביבו היו מפורסמים ונחלת הציבור בכל הדורות.

ירח בן יומו כתב:אין לי מושג למה אתה קורא "עיקרי הדת", מסכת יבמות היא "עיקרי הדת"? לא מצאתי התייחסות מפורשת אליה בי"ג עיקרים, אבל אם אתה מנסה לטעון שר"י אייבשיץ או התשובה מאהבה לא סברו שהקבלה היא חלק מהתורה הרי שאתה מקשקש במח.
התשובה מאהבה כתב את אהבת דוד נגד העיסוק בקבלה של השבתאים והפרנקיסטים ובכל הספר לא מצאתי מילה אחת נגד הקבלה או הזוהר אלא נגד העיסוק בה בפרהסיא או ע"י אנשים שלא מילאו כרסם בש"ס ופוסקים.
הנסיון להוכיח שדברים שהיום הם בקונצנזוס פעם הם לא היו בקונצנזוס הינו ממש מגוחך בהקשר של לימוד הזוהר והקבלה שהנידונים סביבו היו מפורסמים ונחלת הציבור בכל הדורות.

מסכת יבמות הינה חלק מפירוש התורה שנמסרה בסיני, וודאי שהמפקפק בה כופר בעיקר שכל התורה המצויה בידינו היא הנתונה למשה רבינו ע''ה, ועל כגון דא לא היה אומר ר' יהונתן אייבשיץ את אשר ציטטתי למעלה ואעתיקנו כעת שוב:
''חי נפשי כי שמעתי בנעורי מפי הגאון המקובל הגדול שהיה יודע הזוהר וכל ספרי האר''י ז''ל בע''פ, הוא הרב מוהר''ר יהונתן אייבשיטץ זצ''ל, שהיה אומר לשומעי דבריו בעניני הקבלה כשראה שהם מפקפקים בהם, ואמר אם לא תאמינו אין בכך כלום, כי אין אלו מעיקרי אמונתינו. ''
מה שכתבת על התשובה מאהבה כנראה שלא קראת את הספר, שבו נכתב בחריפות נגד ספר הזוהר והקבלה.
לדוגמא קטע קצר,
.
את זה כתבתי לדעת האיש ההוא שהספר הזוהר כלו קדוש אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר הנה ... כי כל הדורות מראש לא זכרו מספר הזוהר מאומה לא בהקיץ ולא בחלום כי הנה אם אמת הדבר שהחבור הזה הוא מהתנא ר' שמעון בר יוחאי אשר ר' יהודה הנשיא קבל גם ממנו ... איך לא זכר את הספר הזה בחבורו ש"ס משניות או בשום מקום ... עד שזה קרו' לשלש מאות שנים ענו ואמרו שמצאוהו ואיזהו כנסייה אשר קבלוהו בכנופיה, כמו תלמוד בבלי וירושל' ... ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא אלדי ר' שמעון בר יוחאי כי הוא היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא דרשב"י ועזקתיה חתום עליה ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראי' שהיו אחר רשב"י שנים רבות במספר ... באו ונחזיק טובה וחינות לשני מלכים גדולי' אדירי' אדוננו המשובח המנוח הקיסר יאזעף השני ואדוננו המהולל הקיסר פראנץ השני אשר צפו והביטו בחכמתם הנפלאה, רבות רעות ושבושי דעות תסתעפנה מחלומות והבלים המקובלים, והמה לנזקי בני האדם נזקי הגופות ונזקי הנפשות, ופקדו באזהרה גדולה שלא להביא ספרי קבלה בכל מדינות מלכותם .

כפי שכבר כתב הרב נעמן, איני בא לפקפק באמיתות תורת הקבלה, אלא להעמיד את היחס אליה בפופורציה הנכונה שבה הסתכלו הרבה מרבותינו האחרונים, בניגוד לדעת המקובלים שראו בה חזות (כמעט) הכל.

חיבור נשמה וגוף נקרא ''חיים''

הנגלה הוא הגוף
והנסתר היא הנשמה

בעולם הזה - הנגלה - נמצאים בגוף, ועבודת ה' היא בהתאם, כך שהעיקר כאן הם ''גופי הלכות''
בעולם הבא - הנסתר - נפשוט את הגוף, והשכר יהיה בהתאם, כך שעיקר העיסוק יהיה בנשמת התורה

לפעמים, כשהגוף חולה, יש להעצים בו את אור הנשמה - שבכוחה לרפאות ולהחזיר לחיים תקינים

באספקלריא זו יש לראות את גילוי הקבלה ע''י קדושי עליון - שראו צורך להאיר ולרפאות את לב ישראל ולהחזירם בכך אל המסלול הנכון של חיי תורה ומצוות מלאים ושלמים

ואין אחריות שוטים עליהם
כאותו חולה טפש שיצרוך מדה גדושה של ''קורטיזון''...

שו"ת ב"ח (ישנות) סימן ה: קול ענות שמענו במרץ מארץ רחוקה עיר אמשטרדם כי עלה הפורץ הוא פלוני הרופא מטהר השרץ ומטמא את הארץ ושתים רעות עשה בקרץ אחת הוא רעה גדולה התגוללה ועלה שמים עליה ישתוממו ישומו כל אבירי לב והוא כי זה כמה נשא לבבו וכפיו מלא מלעיג על דרז"ל בבאגדותיהם, גם בחכמת הקבלה שולח יד לשונו ומתלוצץ על החכמה חכמת האמת, ודיבר עליה דופי ואומר כי לא נחשב בעיניו כי אם רק הפלוסופיא ואחריה יהא נמשך כל אדם לא זולת ועוד מחזיק בטומאתו לצרף אליו אנשים הגונים ומפתה אותם לדעתם זאת הרעה

וזו תשובת רבינו הב"ח: והנה חלקי אמרה נפשי דאין ספק שזה האיש חייב מיתה [במהדורת פרנקפורט: חרם במקום: מיתה] נדוי ושמתא שם מיתה דאפילו צורבא מרבנן דסנויה שומעניה משמתינן ליה כדאיתא פרק אלו מגלחין ופירש הרא"ש לשם דהיינו כגון שמתעסק בספרי מינות, וכך פסק ביורה דיעה וכל שכן המלעיג על דברי חכמים ומדבר דופי על חכמת הקבלה שהוא מקור התורה ועיקרה, וכולה יראת שמים דפשיטא דחייב נידוי דאין לך מזלזל בדברי תורה דחייב נידוי גדול מזה.

ועוד דהלא הוא נמשך אחר הפילוסופיא היא המינות בעצמה, ואשה הזרה שהזהיר עליה שלמה כמ"ש הר"מ גבאי בספר מראות אלקים ולא זו בלבד אלא ממשיך אליו גם אחרים ועובר על לאו לפני עיור לא תתן מכשול דחייב נדוי ומאחר דמשליך חכמת הקבלה ודברי רז"ל המקובלים אחרי גיוו ראוי להחמיר עליו ביתר עוז להחרימו בכל החומרות החרם מכל מה שהפה יוכל לדבר וזה אין צריך פנים" עכל"ק. [הראני הגריח"ס שליט"א].

לא מצאתי את כל הקטעים שאתה מביא, המהדורה שבאוצר החכמה קצת ישנה והחיפוש לא עובד בה טוב. אבל את הקטע הבא מצאתי ואני מעלה אותו במלואו כדי להראות איך שאתה, ואני מתנצל על האמירה, מקצץ ומסלף ומוציא לעז על בעל תשובה מאהבה.

נקדש את שמך בעולם כתב:באו ונחזיק טובה וחינות לשני מלכים גדולי' אדירי' אדוננו המשובח המנוח הקיסר יאזעף השני ואדוננו המהולל הקיסר פראנץ השני אשר צפו והביטו בחכמתם הנפלאה, רבות רעות ושבושי דעות תסתעפנה מחלומות והבלים המקובלים, והמה לנזקי בני האדם נזקי הגופות ונזקי הנפשות, ופקדו באזהרה גדולה שלא להביא ספרי קבלה בכל מדינות מלכותם .

וזה המשך הקטע המדובר בו הוא כותב במפורש שיש ספרי קבלה שהם קדושים אך הציבור נכשל בקבלת שוא

ירח בן יומו כתב:לא מצאתי את כל הקטעים שאתה מביא, המהדורה שבאוצר החכמה קצת ישנה והחיפוש לא עובד בה טוב. אבל את הקטע הבא מצאתי ואני מעלה אותו במלואו כדי להראות איך שאתה, ואני מתנצל על האמירה, מקצץ ומסלף ומוציא לעז על בעל תשובה מאהבה.

מבחינתי הנושא די מיצה את עצמו באשכול זה, אך משום והייתם נקיים אציין שהקטע שהבאתי אינו האהבת דוד שאותו העתקת, אלא מהשו''ת תשובה מאהבה סימן כ''ו,
(מ''מ להבנתי, אמירה כ''כ קיצונית התומכת בחוק שאוסר הכנסת ספרי קבלה בכלל, מראה שהתנגד לחלוטין ללימוד קבלה ולא רק כפי שהגדרת למעלה, שהיה רק ''נגד העיסוק בה בפרהסיא או ע"י אנשים שלא מילאו כרסם בש"ס ופוסקים'').

נקדש את שמך בעולם כתב:משום והייתם נקיים אציין שהקטע שהבאתי אינו האהבת דוד שאותו העתקת, אלא מהשו''ת תשובה מאהבה סימן כ''ו,

אני שמח לגלות שהשיבוש היה בטעות ולא בזדון ועוד יותר אני שמח שהועלו דבריו באהבת דוד שמהם עולה בבירור שלא היה לו שום פקפוק על הקבלה אלא כתב כנגד לימוד הקבלה לאותם שטועים ע"י זה ונכשלים, וגם בקטע מהשו"ת שהעלית עכשיו אין שום דבר נגד חכמת הקבלה בכללותה.

נקדש את שמך בעולם כתב:(מ''מ להבנתי, אמירה כ''כ קיצונית התומכת בחוק שאוסר הכנסת ספרי קבלה בכלל, מראה שהתנגד לחלוטין ללימוד קבלה ולא רק כפי שהגדרת למעלה, שהיה רק ''נגד העיסוק בה בפרהסיא או ע"י אנשים שלא מילאו כרסם בש"ס ופוסקים'').

הלא הוא מסביר את התמיכה בחוק - משום שאנשים נכשלים ע"י זה. מה ההגיון לפרשן בדבריו פירושים מעוותים כנגד מה שהוא כתב במפורש??!

נקדש את שמך בעולם כתב:מבחינתי הנושא די מיצה את עצמו באשכול זה

הנושא הזה מיצה את עצמו כמה מאות שנים לפני שהתשובה מאהבה נולד ולכן הטענה שהוא פקפק בקבלה הינה הוצאת ש"ר (וגם לא ממש הגיונית).

עשוי לנחת כתב:...דברי הרב וולבה במכתב (אגרות וכתבים ח"א אגרת מט) לגבי העובדה שרי"ס נשאל ע"י ר' שלמהל'ה פיין [הלשם] מדוע אינו לומד קבלה, וענה לו ר' ישראל "מה איכפת לי באיזה רקיע הקב"ה יושב, אני רק יודע ששם יכו בשוטים של אש ומאוד יכאב!", ומבאר שם...

הסיפור הזה כבר מופיע בדעת חכמה ומוסר ח"ב עמוד קעד.

על עיסוקם של רבי ישראל סלנטר ובעלי המוסר בקבלה - שורש האמונה הוא שורש המרי : $$‏b‏ עיונים בקבלה, חסידות, מתנגדות ומשנת הרב קוק / $$‏c‏ מרדכי פכטר.
בפרק האחרון בספר העוסק כולו בנושא זה - תנועת המוסר והקבלה.