לוח מנהגי תשע''ו ירושתינו

[אב בבינה]

על יוט"ש הארכתי במקו"א viewtopic.php?f=17&t=21807#p214056 להוכיח שבעצם אין חילוק בין א"י לחו"ל אם הסיבה לכך היא שמד, רק ששמד לא אלים כ"כ לחדש תקנה חדשה, ולכן רק בחו"ל שבצירוף היה המנהג הקדום הנהיגו כן. ולכן אם עדיין אנו דנים בארץ עם מנהגם הקדום אין סיבה שלא לשמור יוט"ש.
וכן ביררתי שם שנקטינן שלא כדעת החכ"צ, וכל דיני יוט"ש היום הם תלוי אם דעתו לחזור כו', ממש כדיני מלאכה בערבי פסחים.
וזה שנקרא יוט"ש של גליות כבר ביאר זה הרמב"ם וכתב פ"א הכ"ט מהלכות יו"ט שהוא בגלל שהוא מהדברים שנתחדשו בגליות
ועי"ש שכתבתי עוד כמה דברים ברורים בסוגיא.
על אכילת קטניות שכת"ר אמר שלפי דברי מותר לאכול, אה"נ כן היא שאם אני עוקר מהקהילה שאני שייך להם, ועבר למקום של ספרדים ברור שיהיה מותר לי לעשות כל מנהגי הספרדים לקולא ולחומרא.
ואתמול דיברתי עם אחד מחסידי הגרב"ש המבורגר, ואמר לי שהרב המבורגר באמת רוצה לבטל ברכת כהנים, אלא שחושש שלא יהיה לו מנין...,[

[אב בבינה]

עוד במנהגים יש לחקור אם מוטל עלינו לעשות מנהג שהיה מקדום, כמו לאחוז בלולב כל היום, שהרמב"ם מביא שזה היה המנהג בירושלים [ומשמע לא רק אנשי מעשה, וכבר ביארו העולם שהוא לשיטתו שלולב כל ז' הוא בירושלים ולא רק במקדש, ממילא כיון שהוא נטילה של שמחה יש ענין להטיל כל היום משא"כ נטילה של לקיחה אין ענין להחזיקו כל היום, ואכמ"ל], א"כ היום בירושלים [העתיקה] האם יש דין לאחוז הלולב כל היום? [אגב, חלק גדול מהציבור שם כן מקפידים].

[משולש]

על יוט"ש הארכתי במקו"א viewtopic.php?f=17&t=21807#p214056 להוכיח שבעצם אין חילוק בין א"י לחו"ל אם הסיבה לכך היא שמד, רק ששמד לא אלים כ"כ לחדש תקנה חדשה, ולכן רק בחו"ל שבצירוף היה המנהג הקדום הנהיגו כן. ולכן אם עדיין אנו דנים בארץ עם מנהגם הקדום אין סיבה שלא לשמור יוט"ש.
וכן ביררתי שם שנקטינן שלא כדעת החכ"צ, וכל דיני יוט"ש היום הם תלוי אם דעתו לחזור כו', ממש כדיני מלאכה בערבי פסחים.
וזה שנקרא יוט"ש של גליות כבר ביאר זה הרמב"ם וכתב פ"א הכ"ט מהלכות יו"ט שהוא בגלל שהוא מהדברים שנתחדשו בגליות
ועי"ש שכתבתי עוד כמה דברים ברורים בסוגיא.
על אכילת קטניות שכת"ר אמר שלפי דברי מותר לאכול, אה"נ כן היא שאם אני עוקר מהקהילה שאני שייך להם, ועבר למקום של ספרדים ברור שיהיה מותר לי לעשות כל מנהגי הספרדים לקולא ולחומרא.
ואתמול דיברתי עם אחד מחסידי הגרב"ש המבורגר, ואמר לי שהרב המבורגר באמת רוצה לבטל ברכת כהנים, אלא שחושש שלא יהיה לו מנין...,[

אם הבנתי נכון מה שכתב כב' שם ההוכחה היא מסברא. כי לא ראיתי שם הוכחה חד משמעית שאין חילוק בין א"י לחו"ל לעניין יו"ט שני. אם יש הוכחה אנא יעתיקה לכאן כדי שנוכל לדון עליה.

בנוגע לקטניות, כב' כבר נמצא במקום של ספרדים. רוב שומרי המצוות בא"י הם ספרדים כנראה מהמצב הפוליטי. ויכול לאכול קטניות כבר מעכשיו בלי חשש.

בנוגע לפחד של אותו "חסיד" שמא לא יהיה לנו מניין, תודה על הדאגה, ב"ה יש כמה וכמה מניינים של מנהג אשכנז בגיבוי גדולי הפוסקים, שאינם מתייחסים לנסיונות לכפות עליהם את "מנהג א"י" הדמיוני.

בינתיים קיבלתי גם תגובתו של הגרבש"ה:
ואשר לסיפורי חסידים על "הגרב"ש המבורגר", אני יכול לחבר לקט סיפורים כאלה, וזה יהיה חיבור מאוד משעשע.
מעולם לא עלה בדעתי לבטל את ברכת כהנים, שאינה נוגדת את מסורת אשכנז הישנה.

[משולש]

עוד במנהגים יש לחקור אם מוטל עלינו לעשות מנהג שהיה מקדום, כמו לאחוז בלולב כל היום, שהרמב"ם מביא שזה היה המנהג בירושלים [ומשמע לא רק אנשי מעשה, וכבר ביארו העולם שהוא לשיטתו שלולב כל ז' הוא בירושלים ולא רק במקדש, ממילא כיון שהוא נטילה של שמחה יש ענין להטיל כל היום משא"כ נטילה של לקיחה אין ענין להחזיקו כל היום, ואכמ"ל], א"כ היום בירושלים [העתיקה] האם יש דין לאחוז הלולב כל היום? [אגב, חלק גדול מהציבור שם כן מקפידים].

כבר הבאתי לעיל את דברי הפוסקים בזה.
מנהג שבטל ע"פ דעת הפוסקים אין מחזירים אותו. (ואם לא יודעים, תולים שככל הנראה בטל כדין).
אבל מנהג שבטל שלא כדין או בגלל מגבלות טכניות ואונס, מחזירים אותו כשאפשר.

[אב בבינה]

יום טוב שני בודאי אינו תלוי בא"י, כמבואר ברמב"ם ששייך מקום מאוד קרוב לירושלים ששומרים שני ימים, כי הכל תלוי אם הגיעו לשם השלוחין בזמן שקדשו ע"פ ראיה. ואם אמנם נקטינן שכל א"י עושה יום אחד, זה בגלל שלרוב א"י הגיעו שלוחין כמבואר בריטב"א. ובאמת סיבת התקנה מבואר בגמ' שהוא משום שמדא, ושמד שייך גם בא"י, ואין לומר שא"י קרוב יותר למקום שמקדשין את החודש, דהא קי"ל שמקדשין את החודש בחו"ל, וא"כ מאי שנא. ומכח קושיא זו רצה היעבץ בתשובה שם לחדש שבאמת על יושבי א"י לשמור יומים, עי"ש בכל דבריו, ואני כתבתי ליישב זה שי"ל שמנהג בצירוף שמד הוא סיבת התקנה. ואשר לסברת כבודו שיוט"ש הוא כקריאת המגילה בי"ד, הנה א"כ אלו הבאים מחו"ל ודעתם לחזור עליהם לשמור רק יום אחד, וזה ליתא וליתא כמו שהארכתי שם.
בענין קטניות, אני במקום שרובם הם לא אוכלים, ואכן ודאי מותר לי לניות ספרדי אם אני עוקר ממקומי לציבור של ספרדים ואין דעתי לחזור.

עדיין איני יודע למה בלוח כתב שבחו"ל לא אומרים ברכת כהנים הכל יום, דמאי שנא א"י וחו"ל.

[חובב_ספרים]

בנוגע לקטניות, כב' כבר נמצא במקום של ספרדים. רוב שומרי המצוות בא"י הם ספרדים כנראה מהמצב הפוליטי. ויכול לאכול קטניות כבר מעכשיו בלי חשש.

כשיש קהילות נפרדות יש הדין של ב' ב"ד בעיר אחת שכל ב"ד כעיר בפני עצמה, וקהילה קטנה אינה בטילה לקהילה גדולה יותר. וזה ברור שאשכנזים היום קהילה נפרדת מהספרדים.
השאלה מתחיל כשבאים לחלק קהילות לתת קהילות עד כמה אפשר לחשב כל פלג קטן לקהילה בפני עצמו. מסתמא אפשר לומר שליטאים וחסידים כב' קהילות, אבל צ"ע עד כמה אפשר לחלק. האם כל חסידות נחשב כב"ד אחר? האם יוצאי חברון ויוצא פונביז' כשני ב"ד? האם זה חילוק באם הם מתפללים בבהכ"נ כלל חסידי וחניכי ישיבות או באם במקומם יש בתי כנסת מיוחדת לכל חסידות ושל יוצא ישיבות מסוימות. האם גם חילוק זה מספיק?
פעם הגדר של קהילה היה שיש להם כל מוסדות קהילה, כגון רב, מקוה, שחיטה, בהכ"נ, חברא קדישא, בית הקברות [ואולי גם מוסדות חינוך הגם שפעם ענין זה לא היה כ"כ ממוסד כמו היום]. היום יש קצת ערבוב בכל זה מה שייך לקהילה ומה לא. יש קהילות כגון בעלז שיש להם כל מוסדות ציבור אבל בדרך כלל זה לא שייך להקהילה ממש. פעמים יש מוסדות מעודפים על הקהילה אבל בד"כ אינם שייכים להקהילה או תחת פיקוחם. פעמים גם במוסדות הקהילה ממש השתלטו עליהם עסקנים או משפחות מסוימות ונעשה מוסד הקהילה לשעבר עסק הפרטי שלהם, בלי שרבני ומנהגי הציבור יכולים לעשות כלום. א"כ צ"ע מה נחשב קהילה בפנ"ע עד שיהיה להם דין כעיר אחרת?

[משולש]

יום טוב שני בודאי אינו תלוי בא"י, כמבואר ברמב"ם ששייך מקום מאוד קרוב לירושלים ששומרים שני ימים, כי הכל תלוי אם הגיעו לשם השלוחין בזמן שקדשו ע"פ ראיה. ואם אמנם נקטינן שכל א"י עושה יום אחד, זה בגלל שלרוב א"י הגיעו שלוחין כמבואר בריטב"א. ובאמת סיבת התקנה מבואר בגמ' שהוא משום שמדא, ושמד שייך גם בא"י, ואין לומר שא"י קרוב יותר למקום שמקדשין את החודש, דהא קי"ל שמקדשין את החודש בחו"ל, וא"כ מאי שנא. ומכח קושיא זו רצה היעבץ בתשובה שם לחדש שבאמת על יושבי א"י לשמור יומים, עי"ש בכל דבריו, ואני כתבתי ליישב זה שי"ל שמנהג בצירוף שמד הוא סיבת התקנה. ואשר לסברת כבודו שיוט"ש הוא כקריאת המגילה בי"ד, הנה א"כ אלו הבאים מחו"ל ודעתם לחזור עליהם לשמור רק יום אחד, וזה ליתא וליתא כמו שהארכתי שם.
בענין קטניות, אני במקום שרובם הם לא אוכלים, ואכן ודאי מותר לי לניות ספרדי אם אני עוקר ממקומי לציבור של ספרדים ואין דעתי לחזור.

עדיין איני יודע למה בלוח כתב שבחו"ל לא אומרים ברכת כהנים הכל יום, דמאי שנא א"י וחו"ל.

מלשון הרמב"ם משמע שיש תקנה קבועה שתלויה רק במיקום:
לְפִיכָךְ כָּל מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין אֵלָיו כְּשֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין. יַעֲשׂוּ שְׁנֵי יָמִים וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה. וּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד כְּמִנְהָגָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָשׂוּ שְׁנֵי יָמִים. נִמְצָא יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין בְּגָלֻיּוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתִּקְּנוּ דָּבָר זֶה:

ושם בהלכה י"א מפורש שאין הולכים בזה אחר מנהג אבות:
נִמְצָא עִקַּר דָּבָר זֶה עַל דֶּרֶךְ זוֹ כָּךְ הוּא. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלָךְ יֶתֶר עַל עֲשָׂרָה יָמִים גְּמוּרִים עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים לְעוֹלָם כְּמִנְהָגָם מִקֹּדֶם. שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי כָּל תִּשְׁרֵי וְתִשְׁרֵי מַגִּיעִין אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת. וְכָל מָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים בְּשָׁוֶה אוֹ פָּחוֹת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁלוּחִין מַגִּיעִין אֵלָיו. רוֹאִים אִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת הָרְאִיָּה בְּכִבּוּשׁ שֵׁנִי כְּגוֹן אוּשָׁא וּשְׁפַרְעָם וְלוּז וְיַבְנֵה וְנֹב וּטְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. וְאִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִסּוּרְיָא כְּגוֹן צוֹר וְדַמֶּשֶׂק וְאַשְׁקְלוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אוֹ מִחוּצָה לָאָרֶץ כְּגוֹן מִצְרַיִם וְעַמּוֹן וּמוֹאָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. עוֹשִׂין כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן שֶׁבִּידֵיהֶן אִם יוֹם אֶחָד יוֹם אֶחָד וְאִם שְׁנֵי יָמִים שְׁנֵי יָמִים:

מפורש בדברי הרמב"ם שרק במקומות הקרובים שבהם לא היה ישוב שם הולכים אחרי מנהג אבות. אבל במקומות הרחוקים מעשרה ימים כולם חייבים יומיים, ובמקומות הקרובים שידוע שהיה בהם ישוב, (ומשמע אע"פ שחרב, דהיינו שאין שם כעת מנהג מקום) עושים רק יום אחד תמיד גם אם מנהג אבותיהם יומיים.

איך "עוקרים" למקום ספרדי? אולי תוכל לתת לי דוגמא חיה? אם אני עובר ממטרסדורף לשכונת הבוכרים?

חו"ל נוהגים כמנהגם מקדם ואינם צריכים/יכולים לשנות למנהג הקדום לברך ברכת כהנים. ואפי' הגר"א ניסה ולא הצליח להנהיג ברכת כהנים בחו"ל אז איך אנחנו נצליח?

[משולש]

בנוגע לקטניות, כב' כבר נמצא במקום של ספרדים. רוב שומרי המצוות בא"י הם ספרדים כנראה מהמצב הפוליטי. ויכול לאכול קטניות כבר מעכשיו בלי חשש.

כשיש קהילות נפרדות יש הדין של ב' ב"ד בעיר אחת שכל ב"ד כעיר בפני עצמה, וקהילה קטנה אינה בטילה לקהילה גדולה יותר. וזה ברור שאשכנזים היום קהילה נפרדת מהספרדים.
השאלה מתחיל כשבאים לחלק קהילות לתת קהילות עד כמה אפשר לחשב כל פלג קטן לקהילה בפני עצמו. מסתמא אפשר לומר שליטאים וחסידים כב' קהילות, אבל צ"ע עד כמה אפשר לחלק. האם כל חסידות נחשב כב"ד אחר? האם יוצאי חברון ויוצא פונביז' כשני ב"ד? האם זה חילוק באם הם מתפללים בבהכ"נ כלל חסידי וחניכי ישיבות או באם במקומם יש בתי כנסת מיוחדת לכל חסידות ושל יוצא ישיבות מסוימות. האם גם חילוק זה מספיק?
פעם הגדר של קהילה היה שיש להם כל מוסדות קהילה, כגון רב, מקוה, שחיטה, בהכ"נ, חברא קדישא, בית הקברות [ואולי גם מוסדות חינוך הגם שפעם ענין זה לא היה כ"כ ממוסד כמו היום]. היום יש קצת ערבוב בכל זה מה שייך לקהילה ומה לא. יש קהילות כגון בעלז שיש להם כל מוסדות ציבור אבל בדרך כלל זה לא שייך להקהילה ממש. פעמים יש מוסדות מעודפים על הקהילה אבל בד"כ אינם שייכים להקהילה או תחת פיקוחם. פעמים גם במוסדות הקהילה ממש השתלטו עליהם עסקנים או משפחות מסוימות ונעשה מוסד הקהילה לשעבר עסק הפרטי שלהם, בלי שרבני ומנהגי הציבור יכולים לעשות כלום. א"כ צ"ע מה נחשב קהילה בפנ"ע עד שיהיה להם דין כעיר אחרת?

כמדומני שפוסקי זמננו אומרים שכל קהילה שיש לה בית כנסת אינה בטלה לקהילות אחרות. (אני מכיר ישוב בדרום שיש בו כמה עשרות בתי כנסת ספרדים ואחד ליטאי. והם נוהגים כמובן ככל מנהגי הליטאים הישיבתיים בלי להתבטל לקהילות הספרדיות שסביבם).

[אב בבינה]

.

[אב בבינה]

לא הבנתי כלל מה רצית בדברי הרמב"ם. הטעם שרחוקים ממהלך י' יום תמיד עושים שני ימים הוא בגלל שאין לנו שום ספק מהו מנהגם כיון שבמציאות א"א שהגיעו לשם השלוחין, וכן לשונו "עושין שני ימים לעולם כמנהגם מקודם". והטעם שמקום קרוב שידעינן שהגיעו לשם השלוחין עושין יום א' הוא בגלל שזהו מנהגם. כלומר שהשלוחין גופא הן הן מנהגם הקדום, אם הגיעו יום א' ואם לא יומים.
אבל מה זה קשור להדיון כאן. הסיבה שמקומות הקרובים עושין יום א' הוא בגלל שכן הוא מנהג אבותם [אגב מכאן יש עוד ראיה ברורה שמושג מנהג אבות היא היא מנהג המקום]. וברור שכל מקום צריך לנהוג כמנהגם. וגם ברור שבתלמוד מפורש שההולך ממקום למקום ואין דעתו לחזור מקבל עליו כל דיני המקום שהלך לשם לקולא ולחומרא. וכל הדיון שלנו התחיל כיון שהיום מאיזה טעם שיהיה עושים הכל כמנהג של גלות, ולא הולכים בדרך שכתוב בגמרא מסיבה שלא ידוע לנו, וא"כ שאלתי מאי שנא יוט"ש שכן קבלו מנהג המקום שהלכו לשם ואילו בשאר דברים לא קבלו? ואינו תשובה לכתוב כי כן משמע בפוסקים, דהגי עצמך לו יצויר היה מנהג שלא לעשות מלאכה בערבי פסחים באשכנז, ובארץ כן עושים, האם המכון יסכים שמותר לעשות מלאכה בגלל שבמשנה מפורש שתלוי במקומות?

איך "עוקרים" למקום ספרדי? אולי תוכל לתת לי דוגמא חיה? אם אני עובר ממטרסדורף לשכונת הבוכרים?

לא הבנתי מה אתה רוצה ממני. כל כוונתי הוא שההולך למקום אחרת ואין דעתו לחזור, שריר וקיים דינא דגמרא שמקבל עליו המנהג של המקום שהגיע לשם. אבל ודאי יש ענין של שני בתי דינים העיר א' כמו שכתב הרב חובב, אבל הענין הוא שהם נחשבים כשני עיירות, וא"כ מה מונע אותי להיות שייך לקהילה אחרת [אם אין דעתי לחזור]?

חו"ל נוהגים כמנהגם מקדם ואינם צריכים/יכולים לשנות למנהג הקדום לברך ברכת כהנים.

לא ענית כלום, שאילו הגעתם היום לארץ ישראל אחרי שכבר יסדתם כל המכון, האם היו חוזרים ומתקנים ברכת כהנים. ואם כן הייתם מתקנים, אזי אילו הגעתם לארץ אחרת כמו ארה"ב, גם שם יש לתקן, כי מעולם אין ברכת כהנים ממצות התלויות בארץ. ומי עשה חילוק שתלוי בגבולות א"י, ואם בחו"ל אסור או אינו ראוי, רז מאי שנא א"י

[אב בבינה]

אגב שמעתי על מנין יוט"ש פה בארץ [ולא באתי לדון אם בעלל ראוי לעשות מנין לזה] שנשאו כפיהם אתמול בתפילת שחרית, וצע"ג למה.

[חובב_ספרים]

יו"ט צריך תלמוד שהרי מצד אחד מצינו שיש בו גדרי מנהגים בעלמא אבל למעשה אינו ממש ככל שאר מנהגים. זה ברור שאם תושבי א"י יעקרו מקומם למקום בחו"ל שלא היה שם יישוב ישראל מעולם הם צריכים לעשות יו"ט שני הגם שלא היה שם שום מנהג המקום ומצד מנהגם הקודם אין להם לעשות יו"ט שני. וצ"ל שכל זה הוא מעיקר התקנה, ולא בררתי ענין זה מספיק.

אגב שמעתי על מנין יוט"ש פה בארץ [ולא באתי לדון אם בעלל ראוי לעשות מנין לזה] שנשאו כפיהם אתמול בתפילת שחרית, וצע"ג למה.

דומני שכן נוהגים כל מניני יו"ט שני בא"י. כנראה הם נוקטים שעיקר המנהג היה שלא לישא בכל יום בחו"ל ואינו שייך בא"י גם לתושבי חו"ל. [ובזה מיושב מנהג קהילות אשכנז בא"י לישא כפים שלא כמו שנהגו באשכנז.] דומני שראיתי כעין זה בתשובה מא' מפוסקי זמנינו שלא ישא כפים במנין של בני א"י בחו"ל.

[אב בבינה]

הרב חובב, באשכול על יוט"ש ובדעת הרמב"ם כתבתי לבאר דברי הרמב"ם שכ' פ"א משביתת יו"ט הל' כ"א "זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו שני ימים מנהג הוא ויום טוב שני מדברי סופרים הוא ע"כ, ולכאו' לא ברור אי מנהגא אי דברי סופרים. וכתבתי שיש דברי סופרים שבמקום שלא הגיעו לשם השלוחים חייבים לעשות מנהג של יוט"ש, וא"כ מיושב. עי' viewtopic.php?f=17&t=21807#p219804

ולענין ברכת כהנים, האחרונים האריכו ביושב המנהג, ולא ידוע לי אף אחד שכתב טעם שניתן לחלק בין ארץ ישראל לחו"ל.

[חובב_ספרים]

הרב חובב, באשכול על יוט"ש ובדעת הרמב"ם כתבתי לבאר דברי הרמב"ם שכ' פ"א משביתת יו"ט הל' כ"א "זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו שני ימים מנהג הוא ויום טוב שני מדברי סופרים הוא ע"כ, ולכאו' לא ברור אי מנהגא אי דברי סופרים. וכתבתי שיש דברי סופרים שבמקום שלא הגיעו לשם השלוחים חייבים לעשות מנהג של יוט"ש, וא"כ מיושב. עי' viewtopic.php?f=17&t=21807#p219804

לא ראיתי בדבריך תשובה לשאלתי. ביארתם שתקנו להמשיך עם המנהג, וא"כ צ"ע ביישוב חדש בחו"ל הנעשה ע"י בני א"י שמעולם לא היה מנהג לא מצד המקום ולא מצד האנשים. לכאורה צ"ל משהו כעין מש"כ וזה משתלב עם דבריכם, אבל צריך לחדד את זה.

ולענין ברכת כהנים, האחרונים האריכו ביושב המנהג, ולא ידוע לי אף אחד שכתב טעם שניתן לחלק בין ארץ ישראל לחו"ל.

מצאתי התשובה בקנה בושם, או"ח סו"ס כ"ז. הוא כתב להדיא שזה תלוי במנהג המקום שנמצא שם ולא במנהג האנשים, וגם אנשים שדעתם לחזור צריכים לנהוג כמנהג המקום. הוא חידש יותר שכהן בן א"י הנמצא בחו"ל אינו עולה לדוכן ביו"ט שני אע"פ שכהני חו"ל כן עולים לדוכן, משום שהוא צריך לנהוג שם מנהג חו"ל שעולים לדוכן רק ביו"ט ולגי דידיה אינו יו"ט.
לדברי הקנה בושם ברור שמברכים ב"כ במנין של בני חו"ל בא"י. עדיין יש להסתפק עם זה שייך במנין של קהילה בא"י שנהגו בחו"ל שלא לישא כפים בכל יום, שאם נקטינן שהם כמקום בפני עצמו אולי מנהג שאר הקהילות בא"י אינו שייך להם, ואינו דומה למי שדעתו לחזור למקומו שאין לו שום מקום כאן כלל.

[אב בבינה]

אה"נ צריך הגדרה יותר ברורה לענין יוט"ש. ואולי יש לבררו ע"פ הבעל מאור [ריש פרק מקום שנהגו] שכ' שמנהג יוט"ש הוא "לפי שהוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה ואין לפרוץ בו", וכעין הסברא דאיתא בפ"ק דיבמות לענין לא תתגודדו ששבת שחמור כ"כ גם בשני מקומות מחשב ל"ת, ואולי ה"ה כל הגולה, וצ"ע.

ובדברי הקנה בושם, לא ידעתי מנין לו דבר זה שתלוי במקום שהוא נמצא עכשיו אם ביסודו הוא מח' בהלכה.

[משולש]

אני רוצה להתמקד קודם בבירור דעת הרמב"ם ואח"כ נתעסק בשאר הדברים מסביב:
ר' אב בבינה! לפי הבנתך ברמב"ם, מה הדין עיר חדשה שנוסדה על חרבות אושא העתיקה? (וכל התושבים באו לשם מחו"ל). האם יעשו יום או יומיים?

[אב בבינה]

אני מסופק בדבר אם שייך מושג של מנהג אם אין שום יושבים במקום, ולמעשה דעת החק יעקב סו"ס תס"ח הוא שאין התחייבות למנהג אם נתבטל הישוב.
ובר"מ שם הלכה יב "מקום שבינו ובין ירושלים עשרה ימים או פחות מעשרה והוא סוריא או חוצה לארץ ואין להם מנהג, או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל, או מקום ששכנו בו ישראל עתה, עושין שני ימים כמנהג רוב העולם" ע"כ, ואולי מקום שנתבטלו משם הישוב הוא כמקום שאין להם מנהג, [וכ"ז רק לדעת הרמב"ם, והיום נקטינן כהריטב"א], וצריך לי עוד עיון בזה.

[משולש]

ברמב"ם מפורש שדווקא עיר שנוסדה במדבר א"י עושה שני ימים, אבל עיר שנוסדה במקום שבו היה ישוב יהודי שמגיעים לו השלוחים עושים רק יום אחד.

המנהג היום הוא שעושים בא"י רק יום אחד למרות שכל תושבי א"י באו מחו"ל. (לפני זמן הרמב"ן היה תקופה שלא היה פה שום יהודי).

[אב בבינה]

הרמב"ם מונה ג' עיירות שחייבים לעשות ב' ימים.
א-מקום שבינו ובין ירושלים עשרה ימים או פחות מעשרה והוא סוריא או חוצה לארץ ואין להם מנהג.
ב- או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל
ג- או מקום ששכנו בו ישראל עתה.

עיר שנתחדשה במדבר ידוע מה היא, ומקום ששכנו בו ישראל גם ידוע, אבל מהו עיר שאין לה מנהג, דע"כ כבר היו שם ישראלים בזמן שקדשו, דאל"כ נכלל בעיר ששכנו בו ישראל עתה. ונראה לי שהוא מקום שנתבטל משם המנהג. וא"ת א"כ כל א"י יעשה שני ימים, לא היא, חדא בזמן הרמב"ן היו מיעוט בירושלים ולא נתבטל המנהג ואלו שהגיעו לשם קבלו עליהם המנהג, ומאז מעולם לא נתבטל. ועוד, כידוע שלכאו' לא קיימא לן כהרמב"ם בכ"ז, אלא יוט"ש הוא מנהג שרק בחו"ל משום שברוב א"י הגיעו השלוחים.

[משולש]

הרמב"ם מונה ג' עיירות שחייבים לעשות ב' ימים.
א-מקום שבינו ובין ירושלים עשרה ימים או פחות מעשרה והוא סוריא או חוצה לארץ ואין להם מנהג.
ב- או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל
ג- או מקום ששכנו בו ישראל עתה.

עיר שנתחדשה במדבר ידוע מה היא, ומקום ששכנו בו ישראל גם ידוע, אבל מהו עיר שאין לה מנהג, דע"כ כבר היו שם ישראלים בזמן שקדשו, דאל"כ נכלל בעיר ששכנו בו ישראל עתה. ונראה לי שהוא מקום שנתבטל משם המנהג. וא"ת א"כ כל א"י יעשה שני ימים, לא היא, חדא בזמן הרמב"ן היו מיעוט בירושלים ולא נתבטל המנהג ואלו שהגיעו לשם קבלו עליהם המנהג, ומאז מעולם לא נתבטל. ועוד, כידוע שלכאו' לא קיימא לן כהרמב"ם בכ"ז, אלא יוט"ש הוא מנהג שרק בחו"ל משום שברוב א"י הגיעו השלוחים.

שים לב שהרמב"ם לא דיבר על סתם כל עיר שאין לה מנהג, אלא רק על עיר מסוריא או חו"ל. פלוס התנאי שאין לה מנהג.
עיר שבתוך א"י גמורה גם אם אין לה מנהג עושה יום אחד בלבד. (כמבואר שם בהלכה הקודמת, שאם היה שם ישוב בזמן הראיה = יום אחד. (ומוכח שזה גם כשבאו לשם מחו"ל).

[אב בבינה]

שים לב שהרמב"ם לא דיבר על סתם כל עיר שאין לה מנהג, אלא רק על עיר מסוריא או חו"ל. פלוס התנאי שאין לה מנהג.
עיר שבתוך א"י גמורה גם אם אין לה מנהג עושה יום אחד בלבד. (כמבואר שם בהלכה הקודמת, שאם היה שם ישוב בזמן הראיה = יום אחד. (ומוכח שזה גם כשבאו לשם מחו"ל).

יש מחלוקת ידוע בין היעב"ץ והחזו"א בזה, אם עיר שלא ידוע אם הגיע לשם השלוחין בא"י מה הדין, שהיעב"ץ דייק שדוקא מקומות שידוע לנו בבירור שהיה שם ישוב ישראל כמו אושא וכו' שהזכיר הרמב"ם, ומשא"כ דעת החזו"א שאפילו עיירות שמסופקין אם הגיע לשם, והארכתי בזה במקו"א.
למעשה הרמב"ם בתשובה [פאר הדור סי' קו] משמע שאף בא"י כל מקום שלא ידוע לנו בבירור שהגיע לשם השלוחין עושין שני ימים
וז"ל:

שאלה: עוד זאת אדרוש מאת אדוני בתפלות בני צור ביון טוב שני של גליות והקידוש וברכת זמן אשר אומרים אם גם בזאת עוברים משום ברכה שאינה צריכה או לא כי מהנראה מהבבלי ומהירושלמי כי צור היתה מלאה מישראל, ואפשר היו באין שם שלוחין.
תשובה: אין במנהגם זה שום דופי ואינם עובדים על ברכה שאינה צריכה, כי האידנא כל מקום שיסופק אם היו באים השלוחין או לאו צריך לעשות שני ימים טובים כי זה תלוי במה שהיה מנהג אבותיכם, ואפשר שהיה מקום קרוב לירושלים ולא יבואו השלוחים או מפני סכנת הדרכים או כי הגוים מונעים אותם לכן כל זה תלוי במנהג, כי אם היו עושים שני ימים זה מורה כי לא היו באים השלוחים לאיזה סיבה, ולכן צריך לעשות גם היום אף שיהיה מקום קרוב לירושלים ואם היו עושין יום אחד ודאי כי היו באים שם השלוחים ועליו אין להוסיף וכמו שנתבאר כל זה בחבורנו הגדול, וכתב משה.

עכ"פ אינני יודע השייכות להנידון שהתחלנו לדון בו

[משולש]

אז לסיכום גם כב' מסכים שמקום שבוודאי היו מגיעים השלוחים עושים רק יום אחד גם אם בנו בו ישוב חדש בלי מנהג או מנהג חו"ל.

השייכות היא פשוטה, כי רואים מהרמב"ם שזה לא תלוי במנהג אבות אלא במיקום. וגם מי שמנהג אבותיו ב' י"ט, אם יבנה עיר חדשה באושא יעשה רק יו"ט אחד.

[אב בבינה]

אולי הטעם הוא בגלל שאף הבונה שכונה חדש עדיין שייך למנהגים שהיו שם לשעבר, אף אם נתבטל הישוב?

[משולש]

אולי הטעם הוא בגלל שאף הבונה שכונה חדש עדיין שייך למנהגים שהיו שם לשעבר, אף אם נתבטל הישוב?

אם כן נסיים התורה פעם בשלוש שנים.

[אב בבינה]

ומניין לך ששיטת הרמב"ם הוא כן כמו שאנחנו עושים?

[משולש]

ומניין לך ששיטת הרמב"ם הוא כן כמו שאנחנו עושים?

אם תוכל לפרט יותר את השאלה.
מה אנחנו עושים שאתה רוצה ראיה לזה מהרמב"ם?

[אב בבינה]

אנחנו נוהגים לגמור התורה כל שנה, וכתבת שזה ראיה שלא תוקף מנהג מקום אף לאחר שנתהטל משם הישוב, דאל"כ היה ראוי שבא"י יעשה כמנהג בני מערבא. ושאלתי איך אתה יודע שדעת הרמב"ם אינו שכן חייבים במנהג המקום לאחר שאין ישוב, דהלא ביוט"ש מנהג המקום קיים אף לאחר שנתבטל הישוב.

[משולש]

הרמב"ם בפי"ג מהלכות תפילה ה"א כותב שהמנהג הפשוט בכל ישראל לסיים בשנה אחת וכותב שהמנהג לסיים בשלוש שנים אינו מנהג פשוט (דהיינו שלא התפשט בישראל).
ואינו מזכיר שום מילה שהדרים בא"י ינהגו כמנהג ג' שנים.
משמע שדעתו שכל ישראל צריכים לסיים התורה בשנה אחת.

[בברכה המשולשת]

בזמן הרמב"ם המנהג בא"י היה לסיים כל שנה (ורק במצרים עצמה היו שנהגו כמנהג א"י הישן בזה)

[משולש]

בזמן הרמב"ם המנהג בא"י היה לסיים כל שנה (ורק במצרים עצמה היו שנהגו כמנהג א"י הישן בזה)

ולדעתו מנהגם זה היה נכון וראוי למרות שבזה הם עוברים על מנהג המקום הישן. (שהרי מנהג א"י המקורי הוא ג' שנים).

[בברכה המשולשת]

ברור. רק באתי להבהיר מה היה המנהג בפועל אז (מה שלא היה כ"כ ברור מההודעות שלפני כן- מהן ניתן היה להבין שהרמב"ם הורה שיש לשנות את המנהג משלוש שנים לשנה אחת)

[משולש]

לסיכום:
במאות השנים האחרונות התקבצו מכל גלויות ישראל לארץ הקודש. והורו הפוסקים שכל קהילה יכולה להמשיך בכל מנהגיה כמו בחו"ל כי קהילה אינה בטלה לקהילה אחרת. וכך נוהגים למעשה כמעט כל העדות והחוגים בארץ. (יש עדות בודדות שקיבלו עליהם כמה מנהגי ספרדים, כמו הפרושים, וכן חסידי קרלין סלונים ובאיאן ועוד, ואיני יודע אם זה נעשה מעיקרא מרצונם או בעל כרחם. עכ"פ גם הם נוהגים כאשכנזים ברוב דבריהם).

יו"ט שני:
הוא תקנה שנתקנה רק לחו"ל = המקומות הרחוקים מירושלים מהלך 10 ימים. ועל כן גם קהילות שלמות העולות לא"י וממשיכות בכל מנהגיהם, צריכות לקבל עליהם מנהג יו"ט אחד בלבד.

ברכת כהנים:
עקרונית אין הבדל בזה בין א"י לחו"ל. המנהג הקדום בכל כלל ישראל הוא לברך כל יום, ובסוף הראשונים בטל אצל האשכנזים. וכתבו הפוסקים שאין להחזיר את המנהג הישן ונתנו כמה טעמים. אמנם בא"י הוסכם אצל רוב האשכנזים לקבל (בהיתר) את מנהג המקום בזה, שהוא המנהג הישן והפוסקים שיבחוהו.

דרך אגב, המקום היחיד שידוע לי שהחזירו ברכת כהנים בחו"ל זה...

פרנקפורט. (ר' נתן אדלר שבירך בעצמו בבית הכנסת הפרטי שלו).

[אורח]

דרך אגב, המקום היחיד שידוע לי שהחזירו ברכת כהנים בחו"ל זה...

פרנקפורט. (ר' נתן אדלר שבירך בעצמו בבית הכנסת הפרטי שלו).

רק "שכחת" לציין מה הגיע אליו למהרנ"א ולרבנותו, מצד יושבי פרנקפורט, על עוון זה וכיוצא בו.

[משולש]

דרך אגב, המקום היחיד שידוע לי שהחזירו ברכת כהנים בחו"ל זה...

פרנקפורט. (ר' נתן אדלר שבירך בעצמו בבית הכנסת הפרטי שלו).

רק "שכחת" לציין מה הגיע אליו למהרנ"א ולרבנותו, מצד יושבי פרנקפורט, על עוון זה וכיוצא בו.

רק שכחת לציין ש"יושבי פרנקפורט" האלו הם ר' פנחס הורוויץ בעל ההפלאה ושאר גדולי פפד"מ אשר החת"ס (מתלמידיו המובהקים של ר' נתן אדלר) העריץ אותם יותר מכל חכמי דורו.

[אב בבינה]

לא הבנתי מה ראית מקריאת התורה, ודאי ברור ששייך למנהג לשנות, וכן היה בכל העולם לעולמים, ולכן לענין קריאת התורה שינה המנהג בא"י. אבל שאלתי הוא מקום שמעולם לא שינה המנהג, ואמנם בטל משם הישוב, ושוב נתחדשו שם ישוב חדש באותו מקום, האם על בני ישוב החדש לעשות כהמנהג הקדום בעיר זה. האחרונים דנו בזה, עי' חק יעקב סו"ס תסח, ובשלטי גיבורים ע"ז א: בדפי הרי"ף, והשלטי הדיבורים השאיר את זה בצ"ע.
יוט"ש הגמ' כתב שזה בגלל הזהרו במנהג אבותיכם [= מקומכם] בידיכם, ולפי מה שיצא לנו בדעת רמב"ם באמת אין שום שייכות בין המנהג לדין יוט"ש, רק שהוא תקנה מיוחדת למקומות שלא הגיעו לשם השלוחין. וזה לא היה ניחא לי בגלל שמפורש בגמ' וברמב"ם שהוא מנהג, וע"כ כתבתי שאולי גדר הדברים הוא שמקומות אלו עליהם לשמור מנהגם הקדום שהיו שם, וכמו שצידד השלטי הגיבורים, ובזה מובן השייכות בין יוט"ש למנהג. [ומי שלא קיבל עליו מנהג מקומו החדש אולי יעשה יומים, וצ"ע].
לסיכום כתבת שהורו הפוסקים כו', ודאי שכן היה שרובם לא קיבלו עליהם מנהגי המקום, אבל האם ידוע לך איזה פוסק שהתייחס לשאלה זו, וכתב למה לא קיבלו עליהם. [וכבר הבאתי דעת החיי אדם.]
על השינוים ששינהו הפרושים למנהג הספרדים, על השאר לא קיבלתם את השינוי ועל ברכת כהנים שקיבלו הפרושים כן קבלתם, על אף שטעמי הבית אפרים ועוד אחרונים שהקפידו שלא לשנות את המנהג, לא מצינו מקום לחלק בין א"י לחו"ל, וכלומר אילו לא קיבלו עליהם הפרושים דבר זה מסתמא גם בני אשכנז לא היה מקבלים אותו. רק לענין "דיעבד" שכבר שינו לא ראו מקום לעקור שינוי זה.
ואיפוא אני יכול למצוא מקור על סיפור זה שרנ"א כן בירך?
ואני חוזר ומסכם ממה שאני התחלתי.
א- האם יש מקור למנהג אבותיו בהלכה [חוץ מנוסח התפילה]?
ב- נניח שמנהג עיר אחד בא"י שלא מניחים תפילין בחוה"מ [כלומר לא קיים בתוך העיר אפי' מנין אחד שמניחים], מי שעלה מחו"ל לא"י וגר בעיר הנ"ל ואין דעתו לחזור, האם יש עליו שום ענין להניח תפילין בחוה"מ, משום שאביו, מקומו כו' הניחו?

[משולש]

הודעתך מתפזרת על הרבה מאוד נושאים ואני מעדיף להתמקד...

אבל בכל זאת אנסה לענות במילים קצרות לכל הנושאים שפתחת לפי הסדר:
1) לדבריך מנהג חי וקיים מותר לעקור, אבל עיר שחרבה ובטלו כל מנהגיה חייבים לשמור אותם?
2) מה כל כך קשה לומר שמדובר במנהג שמוגבל למקום מסויים??
3) איני יכול להפנות אותך כרגע למקורות מנומקים, אבל תשובת הגר"ח קנייבסקי בקצרה שבא"י יש את כל המנהגים שבעולם, והוראת החזו"א לבני אשכנז לקדש בבית הכנסת מוכיחה שכך סברו. (כמובן יש עוד הרבה הוכחות מעין אלו). ועל כל פנים לא ידוע לי על אף גדול או פוסק במאות השנים האחרונות שהיה בא"י ושינה את כל מנהגיו ל"מנהג א"י". ואני משוכנע שגם כב' נוהג כך, ובוודאי יש לו מקורות מוסמכים למנהגו זה.
4) אחרי כל הטעמים של הבית אפרים ואחרונים, זה נגד דעת הראשונים ונגד המנהג הקדום. הפוסקים משבחים את המנהג לישא כפים כל יום, אבל מאידך אינם מתירים להחזיר את המנהג הישן. בא"י השינוי נעשה בהיתר.
5) ראה למשל כאן בהערה 17 ובהערה 42.

6) המשתקע במקום אחר אינו צריך לשמור מנהג אבותיו כמפורש במשנה. אבל קהילה שלמה שמשתקעת במקום אחר אינה בטלה וממשיכה מנהגה הקודם.
7) אשכנזי שעובר מירושלים למושב בדרום שיש בו רק ספרדים ואין דעתו לחזור לירושלים, האם יאכל קטניות? (אני מבקש מקור, לא דעה אישית).


חושבני שעניתי על כל הנושאים הנידונים כאן.

[אב בבינה]

כמו שכתבת יש הרבה נידונים כאן.
א- ודאי מנהג חי אין לשנותו לחינם, אבל כתב הרשב"א בתשובה [אינו תח"י כעת] שע"י גדול הדור מותר לשנותו, וכן רוב שינוי המנהגים לדורותם היו ע"י גדולי הדור, כידוע. אבל סתם אנשים אין בכחם לשנות, ואסור להם לשנות מדין אל תיטוש כמבואר בפסחים נ:, ולכאו' שם כל העיר רצו לשנות, ואפילו הכי אסור. ולכן אולי אף מנהג המקום שנתבטל משם הישוב אסור לשנותו, ובשעת שהישוב חי רק ע"י גדול הדור יש לשנותו.
ב- כתבת "מה כל כך קשה לומר שמדובר במנהג שמוגבל למקום מסויים?" לא הבנתי על מה דבריך אמורים ונא לפרט הדברים יותר

ד- אף אם דברי הבית אפרים הם נגד המנהג הקדום, ואם אמנם ע"פ דבריהם כתבו הפוסקים שאין לשנות המנהג בקפידא, ואם באנו לחלוק על הבית אפריפ ודעימיה, עלינו לחלוק עליו גם בחו"ל. ומה הכוונה שהשינוי נעשה בהיתר, הלא שינוי זו הוא נכלל הכמה שינוים שעשו הפרושים, שעליהם כתב הגרבש"ה בירושתינו הנ"ל שיש עליהם דין אל תיטוש, וחייב כל אחד להמשיך מנהג אבותיו, ולא לעשות כמנהג הפרושים.

ו- קהילה שלימה רק אינם בטלה כשהם קהילה שלימה, אבל קהילה שלימה שעלו כיחידים, ורובם ככולם קבלו מנהג המקום שהלכו לשם מהיכא תיתי שיש עליהם שום ענין להמשיך מנהגם הקודם, דודאי רשאים קהילה שלימה לעלות כיחידים. ואפי' אם נימא שכולם שלא כדין קיבלו עליהם מנהג המקום שהלכו לשם, אבל בניהם שנולדו לאחר שכבר עזבו [שלא כדין] את דרך אבותיהם, מה המחייב להמשיך במנהג זקניהם?

ז- ולדעתי לכאו' ברור מחולין יח: שאשכנזי שעבר למקום ספרדי מותר לו לאכול קטניות, וכיון שבתלמוד הדבר מפורש להיתר, צריך מקור לומר שאין הדין כן.

[משולש]

א. גם לגדול הדור אסור לשנות מנהג, אלא אם כן יש סיבה שבגללה יותר לשנות. ולכן זה לא עוזר להסיט את האחריות מהיחיד לגדול הדור.
ב. לא הצלחת להבין איך הרמב"ם תולה יו"ט ב' במיקום הרי מפורש בגמ' שזה תלוי במנהג ולא במיקום. על זה עניתי שמדובר במנהג שמוגבל במיקום.
ד. אל תיטוש מחייב אותנו להחזיר מנהגים שבוטלו שלא כדין. אבל אם אבי בעצמו נטש מנהג אבותיו איני מחויב לחזור למנהגו.
ו. זה קשה רק לשיטתך שקהילות אשכנז הם מחדשים מנהגים שנשכחו. אבל האמת אינה כך כמו שכתבתי כמה פעמים לעיל.
ז. זאת ידוע לי על הרבה מגדולי ישראל שהניחו תפילין בח"ה בצנעה. וכמדומה שחלקם גרו במקומות שלא היו מניינים כאלו. ואולי סברו כהרב מבריסק שלדעתו זה הלכה ולא תלוי במנהג. (והוא עצמו חדל מלהניח תפילין גם בחו"ל). ועוד יש לומר שדברים שבצנעה שאין "לא תתגודדו" אין עניין לקבל עליו את מנהג המקום.

[אב בבינה]

א- לכל אחד אסור לשנות מנהג ללא סיבה חזק, אבל מה הקושיא על זה שמנהג תוקף לאחר שהישוב בטל, בגלל שבסיבה חזק יכול לשנות המנהג, הלא כאן מיירי ללא שום סיבה, ממילא יש לומר שיש חוזק למנהג לאחר שהישוב בטל.
ב- מה הכוונה במנהג שמוגבל למקום אם לדעתך אין כזה תורת מנהגים אם נתבטל הישוב, ואעפ"כ ביוט"ש דנים במנהג הקדום, וע"כ או שאינו תלוי כלל במנהגים, או שדנין לענין מנהג שמנהג המקום הקדום אף לאחר שנתבטח הישוב

ד- איפא כתוב שאל תיטוש מחייב חזרה לדבר שנשתנה שלא כדין? אבל עכ"פ כוונתי להגיד שכיון שאין מושג של אביו ואמו לענין מנהג, רק הכל תלוי במקומו, מי שגר היום בירושלים זה שזקנו יצא מאשכנז לא מעלה ומוריד כלום אם אביו כבר ביטל המנהגים אפי' אם זה שלא כדין, כיון שאין שום התייחסות בינו למנהגי זקנו להלכה.

ו- יכול להיות, ורק כתבתי ע"פ האנשים שאני מכיר ששייכים לקהילות אשכנז, שזקנם יצאו מאשכנז ואביהם לא עשו כלום ממנהגי אשכנז, ועליהם קאי על הדברים.

ז- הנחת תפילין בצינעא בחוה"מ אינו ראיה [וגם אני מניח בצנעא], שהם חוששים לצד זה בראשונים, ומעולם לא נאמר שאסור להחמיר בצנעא כאיזה שיטה משיטת הראשונים. אבל שאני תפילין שיש ראשונים שאמרים שחייבים להניח, ולכאו' ע"פ דרך ישרה אין הפסד להניח, ולכן מניחים. אבל קטניות היה גזירה שעשו, וכל התוקף שלו הוא מנהג, ומעולם לא היה לאחד טענה על השני שלא נוהג כמנהגו, וממילא בכגון קטניות מה הרווח להחמיר לחוש למנהג זו אם אין זה המנהג שלו, משא"כ תפילין יש רווח של ספק דאו'.
ודברי הגרי"ז לא זכיתי להבין, דמה זה "שאלה בהלכה", בלא בחולין יח: מבואר ששאלה בטריפות הוא תלוי במנהג, ומאי שנא תפילין.

[משולש]

אני רוצה שוב להשאיר את כל הנושאים בצד (נטפל בכולם בל"נ) ולהתמקד בנושא האשכול שוב:

על פי הלכה, אשכנזי המתגורר בעיר שיש בה אשכנזים וספרדים אינו יכול (לפחות לא לכתחילה) להחליט שהוא שייך לקהילה הספרדית. ומוטל עליו לשמור כל מנהגי אבותיו כמנהג הקהילה האשכנזית שאליה הוא משתייך מחמת מנהג מקומו הקודם. וכן הדין בתימני שגר במקום שיש ביכ"נ תימני וספרדי לא יטוש מנהגי אבותיו ועליו להשתייך לעדת מוצאו.

ובאותה מידה יהודי שעלה מגרמניה , (יחד עם רבבות יהודי גרמניה שעלו לא"י) ויש לו בעירו בית כנסת של יוצאי גרמניה, (כמו ירושלים, חיפה, ת"א, ב"ב, פתח תקוה, באר שבע, רעננה, ועוד), באותה מידה שאין לו להחליף כל מנהגיו במנהגי ספרדים, כך גם אין לו להחליפם במנהגי פרושים, כיון שהוא משתייך לקהילה של יוצאי אשכנז מחמת מנהג מקומו הקודם.

ועל כן כל אחד מצאצאיהם של אותם רבבות יהודי גרמניה בוודאי יכול וראוי לחזור למנהג אבותיו ששונה שלא כדין, (הגרח"ק אמר לי אישית ששמע מהחזו"א שאפשר ואינו יודע אם ראוי, אבל שמעתי בשם הרבה גדולים אחרים שס"ל שראוי לעשות כן).