פורום אוצר החכמה

הוד_והדר כתב:איש ספר
לגבי אות ט, הריא"ז לא השמיט כלום, אם מישהו השמיט היה בדרך כלל בנו רש"א שעשה בכתבי המנח"א כבתוך שלו, ובהוצאות חדשות הרבה פעמים החזירו הרבה השמטות וכו' וד"ל ואכמ"ל

איש_ספר כתב:מה בדיוק צנזרו בחמשה מאמרות?

מתעמק כתב:

הוד_והדר כתב:איש ספר
לגבי אות ט, הריא"ז לא השמיט כלום, אם מישהו השמיט היה בדרך כלל בנו רש"א שעשה בכתבי המנח"א כבתוך שלו, ובהוצאות חדשות הרבה פעמים החזירו הרבה השמטות וכו' וד"ל ואכמ"ל

לגבי הנ"ל (כעת כבר אות י', מחמת הוספת מספר לאחת הקטעים באמצע).
גם הרש"א מרגליות לאו קטלא קניא באגמא הי', אך בכל אופן פשוט שלא היה עושה דבר כזה בלי התייעצות עם אביו, בפרט כאשר אביו הי' לו כנראה שייכות עם ההדפסה.
גם הבקורת עליו "שעשה בכתבי המנח"א כבתוך שלו" מוגזם, האם הוסיף דברים בתוך הספרים, האם השמיט דברים חוץ מדברים הפוגעים ישירות באנשים מסויימים, לא ולא. כך שכל ה"עשיה כבתוך שלו" מצטמצם לצנזור דברים הפוגעים, שהיא הנידון באשכול זה, ואדרבה משם ראיה לדידן שדעתו (ודעת אביו) שיש להשמיט דברים כאלו.
כמו כן לא טיפש הי' הרש"א שבשנת תשכ"ב (כנרשם מפורש על שער 'מאמר זכרון צדיקים' ושער 'מאמר מילי דהספידא') כאשר עדיין היו בחיים כו"כ תלמידים מובהקים של המנח"א (לדוגמא, מהמבוגרים בעל 'תורת א' משאפראן, מה"צעירים" בעל 'בית ארזים' ובעל 'כוכבי יצחק'), שהוא ישמיט לדעת עצמו בלי יראה מהתוצאות, וכנראה הבין שדעת כולם כמותו.
ולגוף הספר 'חמשה מאמרות' הנזכר, מונחת כעת לפני, יצא לאור על ידי "הוצאת ספרי בית צדיקים שע"י ת"ת תפארת בנים בנשיאות כ"ק אדמו"ר מרן ממונקאטש שליט"א", המסייעים לדפוס הנזכרים במפורש הם הר"ר בעריש וויינבערגער (הידוע ביותר נידון ה'אגרות שפירין' שסידר) והר"ר פנחס עסטרייכער, שניהם חסידי מונקאטש מובהקים. אין שום זכר מהרש"א מרגליות, אך יש ב'כתבי קודש' שבסוף 'מאמר מילי דהספידא' תוספת "הגהות הארזי"ם", ר"ת שמו של ריא"ז מרגליות, כך שהאב וודאי היה מעורב בהדפסה, ויש להסיק על מעורבות הבן רק מתוך היותו בן הקרוב אל אביו. על כל פנים, נראה שגדולי חסידי מונקאטש היו אז בדעה זו שיש להשמיט הדברים הבוטים מתוך הספרים, ועל כגון דא נאמר סתירת זקנים בנין.

כבוד אלקים הסתר דבר, תבין לבד שא"א להעלות הכל על גבי דפי פורום פתוח, סתם לידיעתך הוצאת בית צדיקים זה רש"א מרגליות לא משנה מה שכתוב שמות אחרות, אבל דבר אחד כן אומר לך, שהוא שינה הרבה דברים לא רק דברים חריפים אלא אפילו מאמרי חז"ל אם לא מצא מקומם המדויק אז שינה למקום שכן מצא וכו'. וזה שצנזרו במסעות ירושלים בכל מקום שנאמר השם של החתן ר' ברוכ'ל וכו' [בהוצאת אמ"ת כבר הוחזר הכל] זה גם בהתייעצות עם זקני החסידים, ומי הם אשר ברשותם לעשות בתורת רבם מה שבלבם חפץ, מקסימום יש נכדים ויורשים אשר להם מגיע זכות הקדימה

'וזה אני מודיע לו לכת"ה באם ילמוד זוה"ק דפוס ווילנא ויראה בכמה מקומות גירסאות משונות או סיבובים בחצאי לבנה, לא יאמין להם, כי הבעלי הגה"ה בדפוס ווילנא הם מחכמי ליטא שהם הליטוואקין, כנודע ומפורסים'. - הצדיק המקובל ר' פנחס חיים טויב, אדמו"ר מראזלא, במכתב משנת תרע"ז להגאון ר' אשר אנשיל וויס בעל שמן למנחה

חכם באשי כתב:איש ספר,
1. היכן נדפס המכתב?
2. הטענה עצמה משונה ביותר, כי למיטב ידיעתי, הסוגריים שבזוהר דפוס ווילנא הם 'נוסח אחר' ע"פ דפוס קרימונה שיט-שכ.

צוציק כתב:שמעתי שבמהדורה החדשה שיצאה לאור השמיטו קטע זה, משום מה???

'שח לי מורי ורבי הגה״ק בעל ויגד יעקב זי״ע: בעיר ווייטצען הוקמה מאפיית מצות-מכונה, ושיגרו שאלה בדבר כשרות מצות-מכונה אל אבי הגה״ק בעל ערוגת הבושם זי״ע ובתשובתו כתב ה'ערוגות הבושם', להתיר את אכילת מצות-מכונה בפסח ואולם, בעת הדפסת תשובותיו, השמיטו בניו את תשובתו זו מן הספר אמר לי מורי ורבי ה"ויגד יעקב" זי״ע: 'כל ימי אני ניחם ומתחרט על כך, ולבי מייסרני על שהשמטנו תשובה זו מן הדפוס'.

איש_ספר כתב:על השמטת תשובה בשו"ת רב פעלים להגרי"ח מבבל, נכתב כאן

בספר "סוד ישרים" [בתוך: רב פעלים], נדפס בירושלים תרס״א-תרע״ב. בחלק ד׳ סימן ה׳ כותב ר׳ יוסף חיים (בגדד, תקצ״ד-תרס״ט) כי

מפורש בדברי רבינו האר״י ז״ל בס׳ טעמי המצות בפרשת קדושים שאיסור גדול הוא לעקור או לתלוש בידו אפי׳ שער א׳[חד] בכל מקום כי הם צנורות השפע ולכן צריך האדם ליזהר שלא ישים ידו בזקנו למשמש בה כדי שלא לעקור ויתלוש איזה שער עכ״ד [=עד כאן דבריו] נמצא מפורש להדיא שאין להקפיד אלא בתולש או עוקר השער... אבל אם נשאר עיקרו של השער במקומו ורק הוא חותך מאורך שלו... אין לחוש.

במהדורת ירושלים תשכ״ד השמיטו המדפיסים תשובה זו, וכדי ל­טשטש את ההשמטה סימנו את התשובה שבסימן ו׳ בתור סימן ה׳ (תשובה זו עוסקת בעניין "אדם ששתה משקה והיה בו נמלה או יתוש באופן שלא היה גרמא לזה מעצמו אלא קרה לו הדבר הזה באונס גמור... איך דינם של אלו שאכלו לפי תומם") – סימן ו׳ היה לסימן ה׳, סימן ז׳ לסימן ו׳ וכן הלאה. וראה על כך בשו״ת "וישב הים" (לר׳ יעקב משה הלל), ח״א סי׳ יד, הכותב

כי תשובה הנזכרת איננה ממרן הגאון הרי״ח טוב ז״ל, ולאו מור איהו דחתים עלה, ובטעות נדפסה בספרו, שכן גדולי חו״ר [=חכמי ורבני] בבל, מתלמידיו ותלמידי תלמידיו של מרן הרי״ח ז״ל, ובראשם הרה״ג כמהר״ר נסים כצ׳ורי ז״ל, העידו על כך כי כן מקובל בידם משם בנו של רבנו הרי״ח טוב זלה״ה הלא הוא הרב המקובל כמוהר״ר יעקב יוסף חיים זלה״ה, שהקפיד מאד על הדבר כשראה שנדפסה תשובה הנ״ל בספר רב פעלים, באומרו שאינה מאביו ז״ל. ולכן בעת שנתעוררו להוציא לאור מחדש ספר שו״ת רב פעלים, ציוו ודרשו בכל תוקף מהמטפלים בדבר ההדפסה להשמיט התשובה הנזכרת מתוך ספר רב פעלים, וכן עשו. וגופא דעובדא דהכי הוה שמעתי מפי המוציאים לאור בעצמן. וידוע שחלק הרביעי מספר שו״ת רב פעלים לא נדפס על ידי מרן המחבר הרי״ח טוב ז״ל בעצמו בחייו, רק על ידי באי כחו ותלמידיו, לאחר שנפטר לבית עולמו, ודין גרמה שנפל בו טעות זו. וכבר נתעורר בכעין זה הרה״ג כמוהר״י נסים רחמים... בספרו יין הטוב.

בהמשך דבריו מוסיף הרב הלל להוכיח כי לא יתכן לתלות במחבר תשובה זו (ויש לתמוה על הרב הלל שכותב כי במקום התשובה על גילוח הזקן הדפיסו תשובה אחרת במקומה, כשלאמיתו של דבר רק שינו את מספרי הסימנים). במהדורת ירושלים תשל״ד הוחזרה התשובה למקומה כפי שנדפסה במהדורה הראשונה. מהדורת ירושלים תש״ם זהה לכאורה למהדורה הראשונה (התשובה בעניין אכילת איסור באונס מופיעה בסימן ו׳), ואולם המדפיסים מחקו את סימן ה׳, ובאמצע הדף מופיע כתם לבן!

איש_ספר כתב:חלק מהפרקים המושמטים פורסמו גם בבמות שונות מקוונות, חלק מן המפורסם הינו זיוף שעשה מאן דהוא בחיקוי לשון החזו"א. בסדרת עם הספר הודפס אמונה ובטחון על פרקיו המושמטים ובכללם גם הקטעים המזויפים.

איש_ספר כתב:עוד כמה:
ג. שמש מרפא - כתבי הגרש"ר הירש. במצוות ר' שמוען שוואב לא נכללו בו כמה מאמרים, פרטים אצל המו"ל.

אפרקסתא דעניא כתב:אחת הצנזורות המקוממות בשנים האחרונות היא הצנזורה שעשה הר"ר ליברמן לרבנו בחיי אבן פקודה, בספרו הידוע "תורת חובות הלבבות". בתרגומו לעברית מדורברת הוא השמיט משפטים מסוימים של המחבר קדוש ישראל, משום שלא התיישבו היטב עם דעותיו שלו.

ואחר כן ישיב אל לבו ויסתכל בתועלת אברי גופו ואופני תקנתו בכל אחד מהם: הידים לקחת ולתת, והרגלים ללכת, והעינים לראות, והאוזניים לשמע, והאף להריח, והלשון לדבר, והפה לאכול, והשנים ללעוס, והאצטומכא לבשל, והכבד לזקק המזון, והסמפונות להוציא המותרות, והכיסים לסבלם, והלב משכן החום הטבעי ומבוע החיים, והמוח משכן הכחות הרוחניים ומבוע ההרגש ושורש העצבים, והרחם לקיים הזרע, וכן שאר אברי הגוף, ואשר יעלם ממנו מתועלותם יותר ממה שנראה לנו.

ואחר כך ישים האדם אל לבו ויתבונן בתועלת שיש לו מאברי גופו וכיצד כל אחד מהם נברא לשלמות טובתו: הידים לקחת ולתת, הרגלים ללכת, העינים לראות, האוזניים לשמע, האף להריח, הלשון לדבר, הפה לאכול, השנים ללעוס, הקיבה לעכל, הכבד לזקק את המזון, הסמפונות להוציא את המיותר שאין בו תועלת, כלי הקיבול כגון ההמסס ובית הכוסות והשלפוחית, לקבל את הפסולת באופן זמני כדי שלא תצא מהגוף מעט מעט עם גמר העיכול, והלב משכן החום הטבעי ומקור החיים, והמוח למשכן הכחות הרוחניים ומקור ההרגשה ושורש העצבים, ********************* וכן שאר אברי הגוף, ותועלת האיברים שאינה ידועה לנו היא רבה על התועלת שכן ידועה ונראית לנו.

"ועל כן תמצא התורה מזהרת מהרבה מאכלים ולבושים ובעילות וקניינים, מעשים שהם מחזקים כח התאווה".

ומסיבה זו תמצא שהתורה מזהירה מהרבה מאכלים ומלבושים ******* וקנייני רכוש, ופעולות המחזקות את כח התאווה"

מחשבה אחת כתב:על השמטות כאלה אי אפשר לומר שמדובר בהשמטות "משום שלא התיישבו היטב עם דעותיו שלו". אין ספק שהמהדיר אינו חולק על המחבר בדברים אלה, אלא שהוא חושב שזה גס מדי ללומדי בית המדרש.

לייטנר כתב:

מחשבה אחת כתב:על השמטות כאלה אי אפשר לומר שמדובר בהשמטות "משום שלא התיישבו היטב עם דעותיו שלו". אין ספק שהמהדיר אינו חולק על המחבר בדברים אלה, אלא שהוא חושב שזה גס מדי ללומדי בית המדרש.

כלומר, בניגוד לדעותיו של רבנו בחיי שסבר שדברים כאלה אינם "גסים מדי ללומדי בית המדרש", המו"ל הנכבד חושב שכן. האם אלו אינן דעותיו של המו"ל?

אפרקסתא דעניא כתב:שתי דוגמאות שמצאתי ברפרוף מהיר:

1.

חובות הלבבות (שער הבחינה פרק ה'):

ואחר כן ישיב אל לבו ויסתכל בתועלת אברי גופו ואופני תקנתו בכל אחד מהם: הידים לקחת ולתת, והרגלים ללכת, והעינים לראות, והאוזניים לשמע, והאף להריח, והלשון לדבר, והפה לאכול, והשנים ללעוס, והאצטומכא לבשל, והכבד לזקק המזון, והסמפונות להוציא המותרות, והכיסים לסבלם, והלב משכן החום הטבעי ומבוע החיים, והמוח משכן הכחות הרוחניים ומבוע ההרגש ושורש העצבים, והרחם לקיים הזרע, וכן שאר אברי הגוף, ואשר יעלם ממנו מתועלותם יותר ממה שנראה לנו.

לב טוב:

ואחר כך ישים האדם אל לבו ויתבונן בתועלת שיש לו מאברי גופו וכיצד כל אחד מהם נברא לשלמות טובתו: הידים לקחת ולתת, הרגלים ללכת, העינים לראות, האוזניים לשמע, האף להריח, הלשון לדבר, הפה לאכול, השנים ללעוס, הקיבה לעכל, הכבד לזקק את המזון, הסמפונות להוציא את המיותר שאין בו תועלת, כלי הקיבול כגון ההמסס ובית הכוסות והשלפוחית, לקבל את הפסולת באופן זמני כדי שלא תצא מהגוף מעט מעט עם גמר העיכול, והלב משכן החום הטבעי ומקור החיים, והמוח למשכן הכחות הרוחניים ומקור ההרגשה ושורש העצבים, ********************* וכן שאר אברי הגוף, ותועלת האיברים שאינה ידועה לנו היא רבה על התועלת שכן ידועה ונראית לנו.

אגב, מלבד ההשמטה המקוממת, טעה המתרגם בהעניקו לבני אדם המסס ובית הכוסות כבהמה, בעוד שלא הזכירם כלל רבנו בחיי. תחת זאת היה לו לכתוב המעי הגס.

2.

חובות הלבבות (שער עבודת הא-לוקים, פרק ב)

"ועל כן תמצא התורה מזהרת מהרבה מאכלים ולבושים ובעילות וקניינים, מעשים שהם מחזקים כח התאווה".

לב טוב:

ומסיבה זו תמצא שהתורה מזהירה מהרבה מאכלים ומלבושים ******* וקנייני רכוש, ופעולות המחזקות את כח התאווה"

וזכורני שישנן עוד הגהות על זו הדרך.

אפרקסתא דעניא כתב:חשבתי לכתוב באירוניה: "ואם הקב"ה היה מכיר את לומדי בית המדרש של ימינו היה משמיט חלקים רבים בתנ"ך?...", אבל אפילו באירוניה אסור לכתוב כך. במקום זאת אכתוב: אם חז"ל היו מכירים את לומדי בית המדרש של ימינו, הם היו משמיטים גמרות רבות, שונות ומשונות?

ת"ר כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון (דברים כח, ל) ישגלנה ישכבנה (דברים כח, כז) בעפולים בטחורים (מלכים ב ו, כה) חריונים דביונים (מלכים ב יח, כז) לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם (מלכים ב י, כז) למחראות למוצאות

סכינא חריפא כתב:מגילה דף כ"ה ב' ת"ר כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון (דברים כח, ל) ישגלנה ישכבנה (דברים כח, כז) בעפולים בטחורים (מלכים ב ו, כה) חריונים דביונים (מלכים ב יח, כז) לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם (מלכים ב י, כז) למחראות למוצאות
[ולא שאני מסכים למעשי המפרש, אבל כנראה הוא סבר שג"ז נקרא ולא מתרגם]

סמבטיון כתב:

סכינא חריפא כתב:מגילה דף כ"ה ב' ת"ר כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון (דברים כח, ל) ישגלנה ישכבנה (דברים כח, כז) בעפולים בטחורים (מלכים ב ו, כה) חריונים דביונים (מלכים ב יח, כז) לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם (מלכים ב י, כז) למחראות למוצאות
[ולא שאני מסכים למעשי המפרש, אבל כנראה הוא סבר שג"ז נקרא ולא מתרגם]

כתוב שם שקורין אותן לשבח ולא שכותבים אותם לשבח, ודו"ק.

נוטר הכרמים כתב:ראיתי לאחרונה באחד מקבצי המעין מאמר מאת הרב יהודה ה. הענקין בהלכות צניעות שתוכנו הוא השגות על מאמר מהר' אבינר, ושם הוא מצטט מנהג כזה באחד מהחתונות החשובות שכל זוג רקד בנפרד (אין זה תמצית הכיעור בעיניכם? השכינה לא מסתלקת משם?!), ובו הוא מגלה פנים למנהג כזה שאינו עקירת הלכה ממש.