פורום אוצר החכמה

כבר תיקן כך בנתן פריו

ייש"כ

בבא קמא פג:
יכול סימא את עינו נסמא את עינו כו' ת"ל מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין, ואם נפשך לומר הרי הוא אומר לא תקחו כופר לנפש כו'

וברש"י

ובמהד' עוז והדר בהגהות וציונים

ונראה דאין צריך למחוק כלום, אלא דשני דיבורי רש"י דיבור א' הם. ובא לבאר מרוצת לשון הגמ' ואם נפשך לומר הרי הוא אומר, וקל להבין.

וכ"כ בגליון הגמרא שלי וברוך שכונתי

שמואל דוד כתב:והתניא - קושיא
והא תניא בניחותא

ב"ב קמט: קרקע דוקא והא תנן כו' ועיין רשב"ם וז"ל קרקע דוקא בתמיה, והתנן במסכת פאה עכ"ל ואפשר שכוונתו לאפוקי מגירסת והא תנן.
אולם עיין שם קנ. וכל היכא דתני כו' והא תנן ועיין רשב"ם והתנן בפרק ראשית הגז עכ"ל ומבואר שכוונתו להראות המקום ותו לא ודו"ק

כריתות י.
ברש"י ד"ה ומיפסקי, 'והדר מני שמונים ימי טוהר' נראה ד'והדר מני' הוי דיבור המתחיל, ופי' רש"י שמונים (מלשון מנין) ימי טוהר, כעת שהוא נכתב באמצע דיבור משמע והדר מני שמונים (מלשון פ'), ואינו דכבר מני י"ד ימי טומאה ועתה מוטל עליו עוד לימנות רק ס"ו ימי טוהר. [הגה זו אינו מתייחס דוקא לדפוס עוז והדר]

שבועות מא.
היסת לשון שומא ששמו חכמים כו'
לכאורה צ"ל שומה בה"א
download/file.php?id=20412

בבא קמא צח.
ברש"י ד"ה על אזנו וחרשו. ועל ככה חסרו דמים


בגליון נ"א: ועל כרחך.
בשינויי נוסחאות של הוצאת הרב שבתי פרנקל הביאו שכגירסא שלפנינו איתא בכמעט כל הכת"י ודפוסים ראשונים
מלבד בכת"י א' דאיתא: ועל מכה זו.
ונדצ"ל: ועל ידי מכה זו חסרו דמים. ולפי"ז אתי שפיר.

ב"ק קד.


ברש"י ד"ה שליח ב"ד, מבואר דר' שמעון בן אלעזר מפרש למתניתין דוקא כשעשאו נגזל מיירי,
וצ"ע דבד"ה ולאפוקי משמע דמתניתין דלא כרשב"א.

ואולי צריך להפוך הסדר של ב' מילים בד"ה ולאפוקי, וכך צ"ל: הא דאוקימנא מתניתין שליח ב"ד אפי' עשאו גזלן כו'.
פי' מה דאוקימנא בגמ' דמתניתין מיירי אפי' עשאו גזלן, זה לאפוקי מפירושו של רשב"א במתניתין דמפרש דדוקא כשעשאו נגזל מיירי.

ב"ק קו:





ברש"י ד"ה תהוי נמי כאבידה. וכי תבעו כשהוא גדול. אולי צ"ל וכן תבעו כשהוא גדול.

בע"ה אתחיל.
בתמיד כז, ב (עוז והדר - מהדו' תשע"ו*), הגהות וציונים אות ב. להוסיף בסוף ההערה: "וכ"ה ביומא שם".

אי"ה, כשאוכל - אוסיף עוד.
יש"כ ות"ח ת"ח על הרעיון הנפלא.

____________________________________________
*) כידוע (וא"י אם העירו ע"ז כאן לעיל), ישנם הבדלים רבים בין המהדורות דהוצאת 'עוז והדר', ובפרט - בנוגע להיד החפשית שנטלו לעצמם להגי' ו'לתקן' (אוצ"ל: "לסכן") בנוסח הגפ"ת. והדברים נוראים, בכ"מ שלא 'הסתדר' להם מעט הנוסח שלפנינו - 'תיקנו' בלא להעיר כלום עד"ז!
וזה חוץ מהשינויים במיקום מילים בעמוד - שבמהדורא זו מספר העמודים הוא כך וכך, ובמהדורא הבאה - מספר שונה. ואכהמ"ל.
ולכן נצרך ביותר, שעל כל הערה לגבי גמ' מהוצאת בית 'עוז והדר' - יציינו שנת ההו"ל.

י. אברהם כתב:בבא קמא פג:
יכול סימא את עינו נסמא את עינו כו' ת"ל מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין, ואם נפשך לומר הרי הוא אומר לא תקחו כופר לנפש כו'

ונראה דאין צריך למחוק כלום, אלא דשני דיבורי רש"י דיבור א' הם. ובא לבאר מרוצת לשון הגמ' ואם נפשך לומר הרי הוא אומר, וקל להבין.

במהדורה המנוקדת הועמדו הדברים על מכונם, כדלהלן:
וְאִם נַפְשָׁךְ לוֹמַר. וְאִם יֵשׁ לְךָ לְהָשִׁיב וּלְהַקְשׁוֹת כְּלוּם עַל טַעַם זֶה, צֵא וּלְמַד מִמִּדְרָשׁ אַחֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר כוּ'. וּלְקַמָּן בָּעֵי מַאי הָוֵי לֵיהּ לְאַקְשׁוּיֵי:

לבי במערב כתב:הדברים נוראים, בכ"מ שלא 'הסתדר' להם מעט הנוסח שלפנינו - 'תיקנו' בלא להעיר כלום עד"ז!

במטותא מינך, דוגמא או שתים; אם אפשר, משהו נורא.

בע"ה כשאהי' אל מול הספר אוכל לציין.

זבחים קיג:

היינו דקם רימא התם כו'

פירש"י הראם זכר ונקבה שהוא גדול ואינו יכול ליכנס לתיבה עמדו שם עכ"ל

פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים.
אולי צ"ל "עמד" שם.

מו"ק יב:

רב הונא חצדו ליה חצדא, ובפי' רש"י(=ר"ג) "למיחצד. לקצור, ורב הונא יש לו מה לאכול הוה ואמאי שרא לה:

מבואר דגרס ככת"י וטיקן: רב הונא שרא למחצד ליה חצדא.

לבי במערב כתב:בע"ה כשאהי' אל מול הספר אוכל לציין.

חוששני שהיתה כאן פעירת פה מבלי חק, ואם אכן כן, מעשה חמור הוא.

ח"ו. הבחנתי בכך כמה פעמים אגב שטף לימודי, והיות שאיני נמצא כאן מידי יום (ובטפשותי, אף לא ציינתי לעצמי את המקומות המדויקים המדוברים), יקח מעט זמן עד שאמצא את המ"מ המדויק.

ב"ק קיא:


ובגמ' אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי, רבא אמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי והכא במאי עסקינן כשאכלום,
והא מדקתני סיפא אם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם מכלל דרישא בגזילה קיימת עסקינן

וברש"י

לשון רש"י שלפנינו מגומגם קצת. (תיבת או נוסף עפ"י מהרש"ל).

הנה זה ברור שבדבר שיש בו אחריות דעלמא, דהיינו קרקע, לא מיירי כאן דהא אינה נגזלת
ולכן בא רש"י לפרש דמיירי בדבר שהוא "כעין" קרקע
ונראה דצ"ל כלומר דבר הניכר לרבים כו' ואתי שפיר.
---
ובפסקי רי"ד איתא: פי' אם היה דבר הניכר לרבים ונראה לעין כעין קרקע, כגון טלת וכסות

הוריות ג:

רש״י ד״ה ואיזה הוא הספק - כלומר אמאי הוא חייב אשם תלוי.

ועיין הגהות הב״ח שהגיה ״במאי״, אולם נלפענ״ד פשוט שכוונת רש״י א-מאי דהיינו על מה ודו״ק.

שו״ר שכ״כ בעוד אחרונים.

ועיין רש״י חולין ע. ד״ה לא מחתך ומשליך - דכיון דליתנהו אמאי תיחול כו׳ והתם נמי הכוונה כנ״ל.

לבי במערב כתב:*) כידוע (וא"י אם העירו ע"ז כאן לעיל), ישנם הבדלים רבים בין המהדורות דהוצאת 'עוז והדר', ובפרט - בנוגע להיד החפשית שנטלו לעצמם להגי' ו'לתקן' (אוצ"ל: "לסכן") בנוסח הגפ"ת. והדברים נוראים, בכ"מ שלא 'הסתדר' להם מעט הנוסח שלפנינו - 'תיקנו' בלא להעיר כלום עד"ז!
וזה חוץ מהשינויים במיקום מילים בעמוד - שבמהדורא זו מספר העמודים הוא כך וכך, ובמהדורא הבאה - מספר שונה. ואכהמ"ל.
ולכן נצרך ביותר, שעל כל הערה לגבי גמ' מהוצאת בית 'עוז והדר' - יציינו שנת ההו"ל.

אני מסתכן, כיוון שאפילו הרב הכותב לא מצא בינתיים מקומו, אבל גם אני נוכחתי בכך, כאשר למדתי עם חברותא בקביעות כאשר לי מהדורה ישנה של עוז והדר, ולו חדשה, והנה על מילים שציינתי לו שצויינו בהם גירסאות אחרות, הוא לא הבין במה מדובר, כיוון שאצלו מלכתחילה הייתה הגירסא ה'מתוקנת', וכנ"ל בלא ציון עד"ז.

חרסון כתב:אני מסתכן, כיוון שאפילו הרב הכותב לא מצא בינתיים מקומו, אבל גם אני נוכחתי בכך, כאשר למדתי עם חברותא בקביעות כאשר לי מהדורה ישנה של עוז והדר, ולו חדשה, והנה על מילים שציינתי לו שצויינו בהם גירסאות אחרות, הוא לא הבין במה מדובר, כיוון שאצלו מלכתחילה הייתה הגירסא ה'מתוקנת', וכנ"ל בלא ציון עד"ז.

הטעם של"מ מקומם [כצ"ל; בל' רבים], הוא מפני שמשהבחנתי בכך חזרתי ללמוד בהגמרות הישנות והמוכרות.
והפעמים היחידות שהנני מבחין בזה עתה הן - כשהחברותא דידי משתמש בעו"ה (וכמ"ש כת"ר), ובד"כ - אין עתי ועטי בידי אז לרשום השינויים ולציינם.

ב"ק קיד.

ברש"י ד"ה דתנן במתניתין
נראה דתיבת דטהרות ט"ס וצריך למחקו (אינו מוסיף כלום בפשט)
ואולי נכתב בטעות דטהרות (אותיות טי"ת ועי"ן דומות), ואח"כ הוסיפו דעורות

עיין שיטה למהריק״ש
ואגב יש לתקן ״בבא קמא קיד״

בס"ד. ניו יורק.

כבר בדפוס פיזארו ר"ע לערך: "דעורו' דטהרות". והוא דפוס שני. ויש לבדוק בדפוס שונצינו רמ"ט לערך (במדה ושרד לדף קיד).

אם מדובר באמת בשיבוש, אולי אולי יסודו בכעין שומר שיטה שבדפוס שונצינו. וכבר ראיתי מס' ברכות דפוס שונצינו על קלף, שנמחקו בה שומרי השיטות למכביר יען כי באמת הן מכבידות על הלימוד.

ב'הכי גרסינן' שבאתר פרידברג יש צילום של מסכת ב"ק דפוס שונצינו רמ"ד-רמ"ט (כך רשמו), וגם שם בפירוש רש"י "דעורו' דטהרות".

כתבי יד מהספריה הבריטית



א"כ אולי הנכון הוא דטהרות, ודעורות ט"ס?

שמואל דוד כתב:עיין שיטה למהריק״ש
ואגב יש לתקן ״בבא קמא קיד״

ראית מש״כ?

הוריות ה.

ברש"י ד"ה בה


תמוה שנקט להגביה ואח"כ וחתך
ונדצ"ל שנתכוין לחתוך וכמו שכ' רש"י בשבועות ובכריתות

י. אברהם כתב:הוריות ה.

ברש"י ד"ה בה

הוריות ה.PNG

תמוה שנקט להגביה ואח"כ וחתך
ונדצ"ל שנתכוין לחתוך וכמו שכ' רש"י בשבועות ובכריתות

האם אין הפירוש שם שהיה סבור שהוא תלוש ונתכוין להגביהו, ובאמת היה מחובר ונמצא שתלש בלא כוונה?

עליכם להשכים ולשנות פרק כלל גדול.

ביקורת תהיה כתב:עליכם להשכים ולשנות פרק כלל גדול.

אכן פתחתי המקור בגמרא וראיתי שם מחלוקת רש"י ותוספות בביאור מימרא זו. ובחידושי מהר"ם שם שעמד על דברי רש"י למה לא פירש כפשוטו והוא הפירוש הכתוב לעיל.

הרב ביקורת נתכוין אלי, שטעיתי וכלשון רש"י כך ל' הגמ' בפרק כלל גדול עב: נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר.
ע"ש שפירש"י כגון דנפל סכין בערוגת הירק ונתכוין להגביהו.

(ואפשר להבין למה רש"י לא פי' כן בשבועות שלא תצטרך לפרש שם כגון דנפל וכו')

ב"מ ח:

ברש"י ד"ה מנהיג לחודיה "אי ודאי אמר שמואל"

אינו מובן מאי קאמר "אי ודאי אמר"
ונדצ"ל ודאי אי אמר שמואל, ואתי שפיר.

י. אברהם כתב:ב"מ ח:

ברש"י ד"ה מנהיג לחודיה "אי ודאי אמר שמואל"

אי ודאי.PNG

אינו מובן מאי קאמר "אי ודאי אמר"
ונדצ"ל ודאי אי אמר שמואל, ואתי שפיר.

אי ידע רב יהודה בוודאי ששמואל אמר דבריו באחד לחודיה, אז ברור שעל רכוב אמר שאינו קונה

למה ליה למימר הכי?

אינני מבין למאי צורך בהגהה וכעין דברי הרב מילערר
ואולי אסביר זאת בצורה קצת שונה אם רב יהודה ידע בוודאות שבאחד אמר רב שמואל קונה ובחד לא קונה, אז במנהיג לחודיה אין אף אחד שאומר שלא קונה וא"כ לא יכול להיות שעל דבר זה הסתפק,
ואנסה לשלב תוספת מילים מתוך דברי רש"י עצמו בעמוד זה כהסבר בתוך מילותיו של רש"י בדיבור זה,
מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני. הא משיכה היא זו ובהמה נקנית במשיכה ומאי תיבעי ליה לרב יהודה [שמעתי ממנו שני דברים דין רכוב ודין מנהיג בחד אמר לי קני ובחד אמר לי לא קני ולא ידענא כו' שהרי] אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו דלא קני [מוכרח להיות ש]ברכוב הוא דקאמר דקסבר משיכה בעינן שתעקור יד ורגל כדאמרינן בקדושין

דבר נוסף הצירוף אי ודאי מופיע כמה וכמה פעמים גם בגמרא וגם ברש"י
גמרא: נזיר ס ע"ב , סנהדרין כ"ז ע"א, חולין נ"ז ע"ב ןעוד
רש"י: בבא קמא מ"ו ע"ב, פ"ט ע"א, נידה יד
אמנם הצירוף ודאי אי מופיע פעם אחת בגמרא אבל מופיע ברש"י כמה וכמה פעמים,
הצירוף ודאי אמר מופיע פעים רבות, אבל הצירוף שמוצע כאן על ידכם "ודאי אי אמר" מופיע רק 4 פעמים בתוספות נדרים סט ע"ב נזיר כב ע"א קידושין ח ע"ב ערכין ד ע"ב

והבוחר יבחר.

י. אברהם כתב:והבוחר יבחר.

שמתי לב שכבודו מגיה בקלות יתירה, וברצותו משמיט מידע רלוונטי כגון מתי להביא סימוכין מכתבי יד,
https://web.nli.org.il/sites/NLI/Englis ... FL31197614

אהרן תאומים כתב: שמתי לב שכבודו מגיה בקלות יתירה לפי דעתי, וברצותו משמיט מידע רלוונטי כגון מתי להביא סימוכין מכתבי יד,

"וברצותו משמיט" האשמה מעניינת

גם בכת"י הספריה הבריטית כנוסח הדפוס, איז וואס? וכי בכת"י אין טעויות?
והבוחר יבחר.