פורום אוצר החכמה

מלכיאל גרינוולד כתב:וכדי לנעוץ סופו של אשכול בתחילתו. במה בעצם שונה "הדבקת" פרפראות לחומש מאשר "הדבקת" הגהות למשנ"ב? מילא אם מדובר בפירוש כגון פירש"י ואחרים, אבל ווארטים ורעיונות שאינם משרתים ישירות את החומש, מהיכי תיתי? אמנם רוב ספרי האחרונים על התורה יצאו בנפרד, אבל יש כמה יוצאים מן הכלל, והידועים שבהם הם העמק דבר לנצי"ב ואזנים לתורה לגר"ז סורוצקין (ואולי גם מאור ושמש שנדפס ברב פנינים), ויש טעם לשאול מה הטעם בדבר.

מלכיאל גרינוולד כתב:כדי לחזק את סברת "תוך כדי דיבור": לפי חילוקו המחודש של הנוטר, יש להסיק שצירוף הגהותיו של הרב שך על גליון המנחת חינוך אינו דבר הגון.

מלכיאל גרינוולד כתב:וכדי לנעוץ סופו של אשכול בתחילתו. במה בעצם שונה "הדבקת" פרפראות לחומש מאשר "הדבקת" הגהות למשנ"ב? מילא אם מדובר בפירוש כגון פירש"י ואחרים, אבל ווארטים ורעיונות שאינם משרתים ישירות את החומש, מהיכי תיתי? אמנם רוב ספרי האחרונים על התורה יצאו בנפרד, אבל יש כמה יוצאים מן הכלל, והידועים שבהם הם העמק דבר לנצי"ב ואזנים לתורה לגר"ז סורוצקין (ואולי גם מאור ושמש שנדפס ברב פנינים), ויש טעם לשאול מה הטעם בדבר.

מלכיאל גרינוולד כתב:

נוטר הכרמים כתב:(אגב, ריבוי הציטוטים המוגזם, לרוב -פעמים רבות בכל עמ' מהספר, מדברי החוט שני, ולו בדברים פשוטים ומוסכמים-לצד השמטתם כמעט של גדולים וטובים-אומר דרשני, ישנה תחושה כי מדובר במגמתיות ברורה).

ממקום שבאת. ביקורת על ספר טפל בעריכה עלובה, שעיקרה של הביקורת עליו מתמקדת בצורה מוגזמת בציטוטים של הגרנ"ק, אומרת הרבה יותר מדרשני. ישנה תחושה מטרידה שמדובר במגמתיות ברורה.

צ'יריבום כתב:

מלכיאל גרינוולד כתב:

נוטר הכרמים כתב:(אגב, ריבוי הציטוטים המוגזם, לרוב -פעמים רבות בכל עמ' מהספר, מדברי החוט שני, ולו בדברים פשוטים ומוסכמים-לצד השמטתם כמעט של גדולים וטובים-אומר דרשני, ישנה תחושה כי מדובר במגמתיות ברורה).

ממקום שבאת. ביקורת על ספר טפל בעריכה עלובה, שעיקרה של הביקורת עליו מתמקדת בצורה מוגזמת בציטוטים של הגרנ"ק, אומרת הרבה יותר מדרשני. ישנה תחושה מטרידה שמדובר במגמתיות ברורה.

וכולם כאן רוגשים ורועשים , חלים ורועדים. מה לכם פה ומי לכם פה. תפתחו את הספר, תראו שמבית מדרשו של הגר"נ קופשיץ יצא. להגרי"י נובירט מותר להתעלם מכל המדינה ולהתייחס לרבו כאל יחיד הדור, ואילו לגר"נ קופשיץ אסור? מלבד זאת, מה לעשות שחוט שני הוא הספר היחיד בהלכות שבת (ובהלכות נוספות) שפוסק מובהק בסדר גודל כהגרנ"ק מוציא בעצמו (כידוע שמתייחס אליו כספר שלו), ולכן ההתייחסות אליו באופן טבעי היא הרבה יותר מלספרי אחרים שחוברו ע"י מוצי"ם שלא הגיעו לרמתו.

נוטר הכרמים כתב: אם תתעקש אפתח אשכול על כך.

צ'יריבום כתב:

נוטר הכרמים כתב: אם תתעקש אפתח אשכול על כך.

מתעקש.

נוטר הכרמים כתב:

צ'יריבום כתב:

נוטר הכרמים כתב: אם תתעקש אפתח אשכול על כך.

מתעקש.

.

תתאזר בסבלנות

לכבוד
הגאון ר' חיים אריה הלוי הוכמן שליט"א

בהורמנא דמר אציגה נא מה שנראה בעיני כשיבוש בספר חוט שני.

הנה בח"ד שבת בפרק שמונים וחמשה – הלכות קידוש ס"ק ב', הבאתם מהאגרות משה ד"העלה דאשה שהתפללה ובעלה עדיין לא חזר מתפילתו בשבת שחרית, דמותר לה לאכול בלי קידוש עד שבעלה יקדש, כיון דהאשה משועבדת לבעלה, הוי כאילו עדיין לא הגיע זמן קידוש לגבה, עי"ש." ע"כ לשונכם.

והנה כשעיינתי באגרות משה (או"ח ח"ד סי' קא ב) ראיתי דלא כן דבריו. ראשית דהאגרות משה עצמו כתב להדיא דאף שלפי סברתו דאשה לפני התפילה מותרת לאכול בלי קידוש, והיינו משום דמשועבדת לבעלה, ונמצא לפי זה שאף אם התפללה ובעלה עדיין לא התפלל תהיה פטורה מקידוש, אף על פי כן לא נראה למעשה לעשות כן. עכ"ד. ומדבריו דמר נשמע דהאגרות משה התיר דבר זה בשופי והוא לא נכון.

ועוד דלשונכם כאילו האגרות משה התיר ב"אשה שהתפללה ובעלה עדיין לא חזר מתפילתו שחרית", הוא הוספה גדולה על מה שכתב האג"מ "דאם היא התפללה ובעלה עדיין לא התפלל", והיינו שטרם התפלל שחרית, ולא התחייב בקידוש, ומנא לכם הך דעדיין לא חזר לביתו, ומה לי היכן הוא נמצא הרי נתחייב בקידוש מיד לכשהתפלל שחרית, ואף האג"מ לא ס"ד להתיר אלא עד תפילת שחרית דהבעל בלבד ולא יותר, וכמש"כ להדיא לגבי אשה שרשאית לאכול קודם התפילה ד"כיון שבעלה אסור לאכול קודם התפלה וא"א לו לאכול הסעודה קודם התפלה, אין זה זמן אכילה גם לה, שלכן לא חל חובת קידוש גם עליה ומותרת לאכול בלא קידוש. אבל מ"מ כשכבר התפלל בעלה ורשאי לקדש ולאכול אך שרוצה לחכות מאיזה טעם וצורך כיון שכבר חל חובת הקידוש על בעלה חל ממילא גם עליה ותצטרך לקדש."

ועוד בה שלישיה דמיד בהמשך הדברים כתבתם ד"כל זה לגבי אשה אבל לגבי בנותיו... ואסור להם לאכול לפני קידוש כשהם התפללו וכו'". והנה דברים אלו הם המשך דברי האגרות משה שם, ומדבריכם נשמע דהערת המחבר היא. ולא זו בלבד אלא דהאגרות משה עצמו כתב דבנות חייבות בקידוש אף קודם התפילה, כיון דלית ביה הך סברא דשעבוד. ואתם בשגגתכם כתבתם דהאיסור בבנות הוא כשהם התפללו, וממילא נשמע דהאגרות משה מתיר בבנות קודם התפילה, והוא לא נכון.

וחובה עליכם לתקן דברים אלו פן יטעו הרואים וינהגו כן, ויאמרו כבר התיר זקן דבר זה.
ואם שגיתי בהבנת הדברים אבקש מחילתכם למפרע.

בכל הכבוד הראוי

צ'יריבום כתב: מלבד זאת, מה לעשות שחוט שני הוא הספר היחיד בהלכות שבת (ובהלכות נוספות) שפוסק מובהק בסדר גודל כהגרנ"ק מוציא בעצמו (כידוע שמתייחס אליו כספר שלו), ולכן ההתייחסות אליו באופן טבעי היא הרבה יותר רצינית מאל ספרים שחוברו ע"י מוצי"ם שלא הגיעו לרמתו.

צ'יריבום כתב:מה לעשות שחוט שני הוא הספר היחיד בהלכות שבת שפוסק מובהק בסדר גודל כהגרנ"ק.

נוטר הכרמים כתב:

צ'יריבום כתב: מלבד זאת, מה לעשות שחוט שני הוא הספר היחיד בהלכות שבת (ובהלכות נוספות) שפוסק מובהק בסדר גודל כהגרנ"ק מוציא בעצמו (כידוע שמתייחס אליו כספר שלו), ולכן ההתייחסות אליו באופן טבעי היא הרבה יותר רצינית מאל ספרים שחוברו ע"י מוצי"ם שלא הגיעו לרמתו.

בספר חוט שני על הלכות פסח בקובץ ענינים שבסופו, שער הציון אות א, וז"ל: א"ה, אמרתי להביא כאן עוד מענינא דברכת שהחיינו. ביום שישי ערב שבת הגדול, ו' ניסן תשס"ח, יצא הספר 'חוט שני' על הלכות יו"ט וחוה"מ לאור עולם. והתכנסו אצל רבינו תלמידי חכמים ויושבים על מדין לשתות 'לחיים' לשמחה זו, כנהוג אצל רבינו כשיוצא ספר חדש 'חוט שני' לאור עולם. פנה אלי רבינו בנוכחות כולם, ואמר לי בזה"ל: 'תברך שהחיינו על הספר שיצא כעת לאור, ותוציא אותי ידי חובה', וכן הוה שרבינו נתן לי כוס יין 'לחיים' לברך ע"ז בורא פרי הגפן, ולאחר מכן אמר לי שוב 'תברך שהחיינו ותוציא אותי ידי חובה'.

בואו חשבון, הרי לא יעלה על הדעת שהגר"נ שליט"א הורה למו"ל הספר לברך במקום ספק ברכות שהוא עצמו לא רצה להקל לברך, ועוד, אם יש כאן מקום לברכת שהחיינו, לא עדיף שיברך בעצמו? אתמהה.

וע"כ מבואר מזה דסבר הגר"נ שליט"א שבעצם המחבר זה המוציא לאור, שהוציא ספר שלו ע"פ הבנתו ושימושו את הגר"נ, והוא ה'בעל שמחה' לברך שהחיינו, ואגב כך יוציא בברכתו את 'בעל השמועה' הגר"נ שליט"א.

הרב 'נוטר הכרמיםר כתב:

מורה צדק כתב:האם הוכנסו הערות הרב לוית חן?

לא.

איש_ספר כתב:בחלק א סי' לב בביאור הלכה ד"ה א מכירין כתוב משהו בשם פרט מטה אהרן, השחתתי זמן לריק עד שראיתי שבמקור נכתב פמ"א [=פנים מאירות] והשוטה פתחו ושיבשו.

היא שיחתי כתב:

איש_ספר כתב:בחלק א סי' לב בביאור הלכה ד"ה א מכירין כתוב משהו בשם פרט מטה אהרן, השחתתי זמן לריק עד שראיתי שבמקור נכתב פמ"א [=פנים מאירות] והשוטה פתחו ושיבשו.

בסי' רב באר היטב ס"ק יט טעות הפוכה, היה כתוב פמ"א ובמקום לפתוח פרח מטה אהרן נפתח לפנים מאירות (בפעם הראשונה, כך שהפמ"א חולק על עצמו...),
אבל אין להאשימם שכן ברוב המהדורות של המשנה ברורה קיימת טעות זו
לא בדקתי אך מסתבר שגם במה שציינת מסי' לב כן הוא
אני משער שלקחו ממהדורה אחרת את גוף הטקסט ואפשר שמלשם

גימפעל כתב:גבאי בית הכנסת ואוצה"ס אינם קונים ספרים לפי מחירם אלא לפי ביקוש, ופוק חזי שכמעט אין בית כנסת שלא מתהדר בש"ס תלמוד בבלי מהדורת ארטסקרול (שוטנשטיין), שמחירו כלל וכלל אינו זול, וללמדך בא שזה שמשנ"ב עוז והדר לא הצליח לחדור לשוק, הוא לא מטעמים חסכניים אלא שכנראה שהעבודה היא לא מוצלחת במיוחד.

לעומקו של דבר כתב:

גימפעל כתב:גבאי בית הכנסת ואוצה"ס אינם קונים ספרים לפי מחירם אלא לפי ביקוש, ופוק חזי שכמעט אין בית כנסת שלא מתהדר בש"ס תלמוד בבלי מהדורת ארטסקרול (שוטנשטיין), שמחירו כלל וכלל אינו זול, וללמדך בא שזה שמשנ"ב עוז והדר לא הצליח לחדור לשוק, הוא לא מטעמים חסכניים אלא שכנראה שהעבודה היא לא מוצלחת במיוחד.

ז"א עוז והדר לא מוצלח ודרשו כן?

לעומקו של דבר כתב:

גימפעל כתב:גבאי בית הכנסת ואוצה"ס אינם קונים ספרים לפי מחירם אלא לפי ביקוש, ופוק חזי שכמעט אין בית כנסת שלא מתהדר בש"ס תלמוד בבלי מהדורת ארטסקרול (שוטנשטיין), שמחירו כלל וכלל אינו זול, וללמדך בא שזה שמשנ"ב עוז והדר לא הצליח לחדור לשוק, הוא לא מטעמים חסכניים אלא שכנראה שהעבודה היא לא מוצלחת במיוחד.

ז"א עוז והדר לא מוצלח ודרשו כן?

היא שיחתי כתב:

לעומקו של דבר כתב:

גימפעל כתב:גבאי בית הכנסת ואוצה"ס אינם קונים ספרים לפי מחירם אלא לפי ביקוש, ופוק חזי שכמעט אין בית כנסת שלא מתהדר בש"ס תלמוד בבלי מהדורת ארטסקרול (שוטנשטיין), שמחירו כלל וכלל אינו זול, וללמדך בא שזה שמשנ"ב עוז והדר לא הצליח לחדור לשוק, הוא לא מטעמים חסכניים אלא שכנראה שהעבודה היא לא מוצלחת במיוחד.

ז"א עוז והדר לא מוצלח ודרשו כן?

העבודה על משנ"ב עוז והדר היא מיוחדת במינה ללא כל סיפק

דא עקא, שלומדי משנה ברורה בעיון אמיתי ועמוק מועטים הם לאין שיעור מהמעיינים במשנ"ב כדי לידע הדין כספר שמירת שבת וארחות שבת ודומיהם, והצורך למשנ"ב עוז והדר מועט הוא ועל כן הגבאים אינם קונים אותו כ"כ

ואוסיף, שאף הלומדים הלכה בעיון ברובם עוסקים בדברי המג"א ט"ז ונו"כ, ואף מעיינים במשנ"ב, אבל לימוד הלכה בעומק כולל תהל"ד, גר"ז, א"ר וא"ז, והרבה פוסקים אחרונים שהמשנ"ב מביא אינו נפוץ כ"כ

היא שיחתי כתב:וכי מה חשבת
שיהיה המשנ"ב ולא יהיו תהל"ד וגר"ז...
מה ראיה יש בדבריך?