פורום אוצר החכמה

ממה שהביא חלמישצור ניתן לראות כי בשנותיה הראשונות של המדינה אופיו של יום העצמאות טרם גובש, בוודאי לא מבחינה דתית. מנהג ה'קידוש' היה אחד מהמנהגים שהיו שניסו ליצור עבור יום העצמאות. מה שמוזר הוא שהקידוש כאן הוא למעלה מעשרים שנה אחר הקמת המדינה. למותר לציין שלא הרצי"ה ולא תלמידיו נהגו/נוהגים כך. ייתכן שהמקדש הרגיש תחושה מיוחדת, ולכן נהג כך (סיפר לי מכר בהקשר אחר: " אני, שהתחבאתי עם הורי כילד קטן באחת מארצות ערב, כשפורעים ערבים זועמים על הפסדם במלחמת ששת הימים, אני זכיתי להתגייס לצה"ל! קשה לי לתאר לך הרגשה זו").
מה שמעניין שמי שיצא כנגד מנהגים מסוג זה, למרות שתמך באמירת הלל, הוא לא אחר מאשר... הרב זוין. ואכן, ניתן לראות כיצד במקביל ל'קידוש', הרצי"ה, הרב זוין ושאר הרבנים היושבים ראשונה במלכות מתעלמים, אוכלים או מדברים ביניהם במהלכו של "הקידוש".

אעיר, שבבית הכנסת 'מרכז אברהם' ברחובות ת"ו רב בית הכנסת, מתלמידי הרצי"ה, כן נוהג [או לפחות נהג כך בעבר] לעשות מעין קידוש ביום ה אין מדובר כמובן בקידוש ממש, אלא באמירת פסוקים ואחריהם ברכת בפה"ג, אמנם יתכן שזה חריג [גם מו"ח תלמיד הרצי"ה וככל הידוע לי בליל יום העצמאות יש אצלם סעודה חגיגית אבל לא קידוש].

הרב חיים נבון, רב קהילת השמשוני במודיעין, מתייחס לנוסח תפילות יום העצמאות ואומר כי מדובר בהחמצה.

לדברי הרב נבון "תפילת ערבית עצמה נותרה כמות שהיא, כתפילת ערבית של יום חול רגיל, אלא שעיטרו אותה מפנים ומאחור, והוסיפו עליה מזמורי תהלים, הצהרות חגיגיות ואמירות נרגשות. תפילת ליל יום העצמאות בבתי הכנסת שלנו מלוקטת מקטעי תפילות הלקוחות מקבלת שבת ומיום הכיפורים, שעליהן נוספו קטעי קריאה שונים".


הרב נבון מסכים כי התפילה גורמת להתרגשות אך מבהיר כי "על פי התרשמותי האישית, זוהי התרגשות הדומה יותר לחוויית טקס הדלקת המשואות מאשר לחוויית התפילה. לפי תחושתי, תוספות אלו לתפילה חסרות שלמות וגיבוש, וגם דומני שהחוויה של עמידה לפני ה', שהיא לב-לבה של התפילה, מתבטאת בתוספות אלו במידה מעורפלת למדי. המימד הטקסי, הנעדר בדרך כלל מתפילותינו, עובר כאן למרכז הבמה".

על תקיעת השופר לאחר תפילת ליל יום העצמאות כותב הרב נבון: "תקיעת שופר בסיום יום הכיפורים באה אחרי יום שלם של תפילה וזעקה, והיא אף מסמלת את תקיעת השופר ביום הכיפורים של שנת היובל. לא הרי זו כהרי תקיעת השופר של יום העצמאות, שאינה אלא אלמנט טקסי. אין בעיניי פסול בטקסים כשלעצמם; אך אינני סבור שמקומם בבית הכנסת. בבית הכנסת מקומה של חוויית התפילה, שהיא ביסודה דיאלוג אינטימי עם בורא העולם, ולא מפגן חגיגי".

לאחר שהתייחס לתפילת ערב יום העצמאות, עבר הרב נבון לתפילת שחרית: "בתפילת שחרית של יום העצמאות המצב שונה. המימד הייחודי בתפילת שחרית של יום העצמאות מתבטא בעיקר בהלל, אשר מהווה גוף מגופי התפילה היהודית. אמירת הלל בברכה מבטאת בצורה הטובה ביותר את תפיסתינו, שהיום הזה ראוי לבוא בקהלם של מועדי ישראל".


"ברם", הוא ממשיך, "לדעתי ישנו אלמנט טקסי בעייתי גם בתפילה זו: קריאת ההפטרה בלא ברכות. עצם הצירוף הזה הוא מוזר בעיניי: אם הפטרה היא – מדוע לא נברך? ואם אין ברכות – במה קריאה זו זכתה לכינוי "הפטרה"? הרי אין כאן אלא עצירת התפילה לשם קריאת פרק בתנ"ך, והקריאה בטעמים היא נראית כחיקוי להפטרות האמיתיות. ובכלל – ממתי קוראים הפטרה ביום שמחה, שאינו שבת או יום טוב? הפטרה זו מעוררת תחושה של חיקוי טקסי, ולא של תפילה אותנטית".

הרב נבון המשיך וכתב כי "כבר יש לנו מודל הלכתי מסורתי, איך לציין את יום קימומה של מלכות ישראל: חנוכה. חלומי הוא להשתתף ביום מן הימים בתפילת יום העצמאות שיהיו בה, מלבד הלל, גם "על הנסים" וקריאת התורה, ותו לא. לאמור: "ליישר קו" בין יום העצמאות לחנוכה מבחינת התפילות. אינני חושב שכל בית כנסת צריך, או רשאי, לעשות במה לעצמו ולתקן תוספות אלו. עם ישראל מתפלל יחדיו, ואני מייחל ליום שרבותינו הגדולים יתקנו תפילות אלו. בינתיים אני משתדל לצמצם ככל הניתן את האלמנטים הטקסיים החיצוניים בתפילות יום העצמאות, ולהדגיש בעיקר את ההלל – שהוא כרגע הביטוי היחיד של מעמדו ההלכתי המיוחד של יום העצמאות בתוך עולם התפילות".

רחמנא לישיזבן!!!

פיוטים שונים ליום העצמאות חוברו במשך השנים [דומה שכמעט כולם בידי ספרדים ותימנים, למעט הרטום האיטלקי שהוסיף יוצר ליום העצמאות בבית הכנסת כמנהג בני רומי בירושלים וככל שידוע לי טרם כונסו לאכסניה אחת] הבוקר ראיתי שנים כאלה שחוברו בידי יהודי תימני בשם מרדכי יצהרי ונדפסו בספרו הייתי בן ערובה בתימן. ראש-העין : הוצאת א. מ. ב. אדמור,תשמ"ט 1989, עמ' 299-298, הראשון חובר בשנת תש"י והשני בשנת תשמ"ח.

גביר כתב:פיוטים שונים ליום העצמאות חוברו במשך השנים [דומה שכולם בידי ספרדים ותימנים, וככל שידוע לי טרם כונסו לאכסניה אחת] הבוקר ראיתי שנים כאלה שחוברו בידי יהודי תימני בשם מרדכי יצהרי ונדפסו בספרו הייתי בן ערובה בתימן. ראש-העין : הוצאת א. מ. ב. אדמור,תשמ"ט 1989, עמ' 299-298, הראשון חובר בשנת תש"י והשני בשנת תשמ"ח.

לגבי דידו מילתא זוטרתא היא

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=50&t=26005

איש_ספר כתב:

גביר כתב:פיוטים שונים ליום העצמאות חוברו במשך השנים [דומה שכולם בידי ספרדים ותימנים, וככל שידוע לי טרם כונסו לאכסניה אחת] הבוקר ראיתי שנים כאלה שחוברו בידי יהודי תימני בשם מרדכי יצהרי ונדפסו בספרו הייתי בן ערובה בתימן. ראש-העין : הוצאת א. מ. ב. אדמור,תשמ"ט 1989, עמ' 299-298, הראשון חובר בשנת תש"י והשני בשנת תשמ"ח.

לגבי דידו מילתא זוטרתא היא

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=50&t=26005

האם יש קהילה [המזדהה מן הסתם כדרדעית] המתשמשת בסידור זה?

למיטב ידיעתי לא. גם יצהרי עצמו הוציא בהמשך תכלאל בעל אופי מתון יותר...

גביר כתב:האם יש קהילה [המזדהה מן הסתם כדרדעית] המתשמשת בסידור זה?

בדף של הספר באתר נוסח תימן הגיב מישהו:

מרדכי יצהרי ידוע כמי שמנסה "לחדש" נוסחים שונים ומשונים לנוסח התפילה. עוד לפני 30 שנה הוא ניסה להוציא לאור את הסידור הזה, ביקש הסכמת רבני תימן שבאותו דור, ואפי' מארי יוסף קאפח סילק אותו בבושת פנים. הנוסחאות המזויפות, נגד גמרות מפורשות, נגד נוסחאות הרמב"ם, נגד מהרי"ץ והבלדי, וודאי נגד נוסחת השאמי. לדוגמה: הוא חותם בברכת "רופא חולי עמו ישראל", "רופא חולים", ועוד הרבה שינויים כאלו כפי שעלה בדעתו המשובשת, וקורא לזה "תפילת קדמונים" אולי ע"ש אביו? יראה הציבור ויזהר. אגב, אין לסידור שלו שום הסכמה מגדולי ורבני העדה (http://www.nosachteiman.co.il/?Category ... leID=13948)

חלמישצור כתב:

גביר כתב:האם יש קהילה [המזדהה מן הסתם כדרדעית] המתשמשת בסידור זה?

בדף של הספר באתר נוסח תימן

זהו ה'תכלאל המתון'.

מה שנכון נכון כתב:זהו ה'תכלאל המתון'.

תודה על ההערה. כוונתי הייתה בעיקר לתוכן התגובה שם.

נוטר הכרמים כתב:חלקו הראשון של טיוטת מחקרו של הרב הנקין הי"ד על היחס ל'עינים למשפט' בחוגי מרכז הרב

הרב יצחק אריאלי.pdf

בתמונה ששלח נוטר הכרמים, מופיעים מימין לשמאל הרבנים הגאונים: הרב יהודה קולידצקי, הרב ישעיה גולדשמידט, רמ"ד סולובייציק, החתן יבלדט"א, הגר"י אריאלי, רמ"ד אילן, ר' יעקב אריאלי, ר' צבי כהנא, ר' נחום אריאלי, ר' אברהם אריאלי (בן רמ"ל). וממולם בשולחן: ר' גרשון אריאלי, ר' אליהו אריאלי, ר' שמריה אריאלי - זכר כולם לברכה, לחיי העולם הבא.