פורום אוצר החכמה

דרך אגב: איני יודע מה הקריטריונים להיות מועמד להביע דעות אבל מהיכרות אישית מדובר בת"ח ענק בכל קנה מידה ולא רק בדרשן בעל כריזמה ויכולת הבעה ומלקט טוב

יש לא"ש הסכמה מרבי ניסים קרליץ?

אהרן פרידמן כתב:מה נאמר ומה נדבר, דרשות מהזן הזה נאמרות מאות שנים סגנון כזה או אחר אך בסך הכל בשורה התחתונה לא אומרות כלום. משום שהוא לא בא ואומר 'מה כן'. בסך הכל עומד על 'מה לא', ובעוד הוא צווח על 'תרגומים' לתורות שלדעתו גוייות [ואולי המקור הראשון היה יהודי כדברי הכוזרי הידועים?], הרי יש ספרים רבים שכל כולם גויים עד לספר החדש של תורות הרב הופמן, וכבר ידוע והיה על זה אשכול שבעלי המוסר היו מתרגמים מלכתחילה תורות גוייות לגמרי.

הנקודה: אין בעיה להביע עמדה ודעה וזה בסדר גמור, אבל מה הוא מציע כתחליף? ואם מקורו הוא בעלזאי הרי אהרן פרידמן [זה לא אני...] מו"ל בקביעות בברכת האדמו"ר תזות של גויים בעטיפה חרדית. נו אז מה?]


בקיצור לא הבנתי הצעקה הגיוואלד

בלי להיכנס לגמרי לשאלה המורכבת כאן, יש הבדל לקחת תורת "עבודת האדם" מגויים שהם בגדר "חכמה בגויים תאמין", לבין ללכת על משהו על גבול המיסיטי, דהיינו אנרגיה חיובית וכל מיני תורות על גבול הבודהסטיות וכדו', כמובן שגם זה לא חתוך, כי אם מקדשים הכל לשמים לפעמים גם זה אפשרי אם חלילה אין כאן מעבר לאיזה תפיסה של אמונה במשהו אחר, אפי' באדם עצמו.

בהקלטה שפירסם מוטה פראנק בעש''ק פ' וישלח העבר (בפייסבוק ובדוא''ל)
הוא כואב וכאוב על כך שהרמ''י רייזמאן יצא נגד ספרו.

ונפשט הספק דלעיל, מאי דאפליגו חכימי אתרא דנן - למי היתה כוונת הדורש.

יענקלה המשיב כתב:דרך אגב: איני יודע מה הקריטריונים להיות מועמד להביע דעות אבל מהיכרות אישית מדובר בת"ח ענק בכל קנה מידה ולא רק בדרשן בעל כריזמה ויכולת הבעה ומלקט טוב

ברווח שבין העפר הדבוק לסוליות נעליו של רמ"י רייזמאן נכנסים בריווח שמונים תשעים "ישראליק"לאך
אלא שלהנ"ל נדמה שזה פוגע בברסלב... בעוד שההיפך הגמור נכון אבל לא משנה,
ומשעה שאינו מוצא שום טענה עניינית לדבריו, הוא כותב שטויות...

למדתי והשקעתי רבות בעבר ובהווה בלימוד אימון אישי וnlp.
בהרצאה שהשתתפתי בה במסגרת לימודי את תורת ה-nlp- המרצה ביקש בנימוס "להודות ללא מודע".
הוא לא אדם דתי והאמונה שלו בתת מודע אינה כלל אמונה דתית.

גם אני מאמין שהמקדחה החדשה שלי היא משהו מיוחד- אין זו אמונה דתית. היא נשארת כלי.

הבעיה מתחילה בחוסר הפרדה בין אמונה במקדחה לאמונה באלוהים אחרים
ובהחלט הלא- מודע ראוי למסגור מחדש ככלי ולא ככוח בעל אנרגיה משלו.
אין ספק שישנה דרך אמצע - השאלה היא באיזו מסגרת אנחנו מייצגים את התהליך בפני המטופל.

גם בתורות לחימה מהמזרח בסוף האימון ישנו נוסח הודאה לאלוהים פלוני וכו' - [url]כמדומה[/url]לי שאדם יכול להמשיך להתאמן במסגרת כזאת ולגחך על המאמן -
הנקודה המשמעותית היא שכשאני מטפל באחרים חובה עלי לוודא שלא השרשתי כאן ערך זר/תחליף לעבודת ה'.
כמדומה שברגע שמטופל מבין איך זה עובד לא תהיה כאן שום אמונה זרה

בטיפול בהתמכרויות בשיטת 12 צעדים גורם מרכזי בטיפול הוא "מסירת השליטה לכוח עליון" -תוך כדי הבנה/תקווה שאצל יהודי דתי הדברים יתפרשו כתלות בה' ולא ח"ו אחרת.
בכל זאת אין לי ספק שהדברים בהחלט מובילים במידה מסויימת לאונה "נוספת" ולפחות במעט. "מעט" באמונה זה בהחלט לא משחק ילדים להגיד שאצלי זה לא יקרה...

הנקודה הזאת הביאה בעבר להתנגדות לשיטת מוח אחד וכן מעט לשיטת שלושת המימדים שגם היא מעט מסטית.

השוני ביניהן לבין nlp הוא שבnlp התהליך מובן באופן שכלי - התנייה , אמונה מגבילה, וכו'.
כשאני מבין איך זה עובד אני מפוצץ את ההילה של "לא-מודע".

איך שלא יהיה נושא זה נוגע לחמורות שבחמורות -בעיקרי הדת אין מקום לסברות ואוקימתות.
פשיטא שיש צורך בהגדרה וגדירה מחדש על ידי אדם גדול כדי למצוא צורה שבה מרחיקים ומתרחקים מהבנה שגויה.
ישנו ספר מצוין של הרב שפיצר בשם "נדבכים" שנכתב בעבר על היחס לאימון אישי ומאוד העמידני בדרך אמת לראות בפרופורציה נכונה את ההבדל בין ביטחון עצמי לבין כפירה כפשוטה

מי שמודים לו הוא לא כלי...

התפרסם שיעור בעניין כח המחשבה, לא יודע ממי
https://drive.google.com/file/d/0BxcieE ... c0QkE/view

פורסם היום באתר דין:


רבני בית ההוראה

ד' כסלו ה'תש"פ

שאלה:

שלום כבוד הרב, רציתי לשאול שאלה בנוגע לסרט והספר “הסוד” הסוד זה בעצם סרט שמגלה סוד של היקום שלפיו אם בן אדם רוצה משהו מסוים, אז הוא צריך לדמיין כאילו הוא כבר השיג אותו ואז היקום מושך אליו את הדבר שהוא דמיין שהוא כבר שלו בעצם השאלה אם זה סותר את הדת היהודית? זאת אומרת אם אני רוצה ב

תשובה:

אין בזה כפירה כי כל אחד שרואה מבין שזה שטויות… הרי המציאות ברורה לנו לצערנו… מדע בדיווני או משחקי דמיון אינם כפירה, אבל חבל לבזבז זמן על שטויות כאלו, יש כל כך הרבה דברים חשובים לעשות, והחיים הרי רצים…

בשורות טובות.