הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ג' ינואר 12, 2021 9:28 pm
הערה ראשונה:
ברור שמצד הדין מותר להזכיר שם אלהים בה', וכפי שאמר שמשון "נזיר אלהים אני", והגמרא בסוטה אומרת על זה שאשתו "ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה", דהיינו שאילו הוא היה אומר דבר שקר - היה זה "לבטלה", אבל מכיוון שזהו סיפור דברי אמת - אין כאן חשש איסור.
אבל נהגו להחמיר.
הערה שניה:
אולי יש מקום להתרגל להחמיר להזכיר תמיד שם אלקים בק' אפילו כשמדברים על אלילים, מפני המקומות שבהם יש מחלוקת?
ובפרט יש מקומות שע"פ הפשט מדברים על ע"ז, אבל יש צד לפרש אותם על הקב"ה, כגון "זובח לאלהים יחרם" שע"פ פשט זהו אזהרה על המקריב קרבן לעבודה זרה, אבל בזוהר חדש פרשת בראשית כתב "וְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חָשַׁשׁ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, תֵּדַע לָךְ בִּזְּמַן שֶׁבּיה''מ הָיָה קַיָּים, כָּל הַמַּקְרִיב קָרְבָּן, וְזוֹבְחוֹ לְשֵׁם זֶה הַנִּקְרָא אֱלֹהִים, חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ. מְלַמֵּד שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ הַמְיוּחָד בִּלְבָד" (עיי"ש באריכות, וראה בזוהר פרשת פנחס ריש דף רל''ה ע''א, והוא כדברי תלמודא דילן בסוף מסכת מנחות).