פורום אוצר החכמה

לאור האוירה פה, רצוני לספר ב' סיפורים ששמעתי מכלי ראשון:
א) אלמנת אחד שהכיר את הגרמ"ד זצ"ל, נכנסה לבית הגרמ"ד ברחוב עמוס, ללא שום הודעה מוקדמת, והביאה לו ספר שהוציאו לאור לזכר בעלה. היחס הנפלא שזכתה אליו שם, היה כאילו כבר זמן רב הוא יושב ומצפה לבואה. היא התרגשה מכך מאד.
ב) אחד מצאצאי הגרי"ד הגיע לבית אלמנה (אחרת), הביא לה תמיכה כספית, וניחם אותה שעה ארוכה.

וכמובן זה בהתאם לרמב"ם (הל' דעות ו, י): "לא ינהוג בהן מנהג כל אדם אלא יעשה להם הפרש וינהלם בנחת וברחמים גדולים". אבל הצורה שעשו זאת היתה ממש לא מלאכותית, אלא טבעית ואמיתית.

סבי זצ"ל היה מספר איך נהג הגרי"ז עם אלמנת ידידו ר' ישראל שינקר, שהיה מאהוביו של הגרי"ז. ר' ישראל היה ממונה על איזה מוסד, והוא נפטר במיטב שנותיו בפתע פתאום. עם תום ימי השבעה ביקשו עסקנים לקחת מבית האלמנה את ה"ציוד המשרדי" היינו דפים, חותמות, קבלות וכו'. הגרי"ז הזהיר אותם שלא יעשו כך, שכן מעשה זה, הגם שהוא מובן מאליו, יגרום צער לאלמנה כשהיא תזכר בנסיבות.

שוחחתי פעם עם אשה מבוגרת שתחי' הדרה שנים רבות בשכנות עם משפחת... הידועים בהנהגתם הקפדנית והקרה, כיאה לצאצאי... זי"ע. לדבריה, הם השכנים הנפלאים ביותר, וכל תהלוכותיהם בהתחשבות ורגישות מתוך רצון להטבה. שידוך אני לא אעשה איתם כמובן, כך הוסיפה, הם לא מהחוג שלנו, אבל האמת צריכה להיאמר שהם אנשים נפלאים. עכ"ד. כששמעתי את זה בשעתו חשבתי שאולי הם נתפסים קצת כ... רק בגלל שאין להם את הנימוסים והחיוכים המקובלים היום יחד עם השפה הרכה המקובלת, הם פשוט לא חיים את הסגנון של היום, אבל בכל הנוגע להטבה לשני כפשוטו, לא חסר בהם דבר. לא רואה טעם לחפור בזה, רק באתי לאזן את המסופר לעיל, וכדי שהגרון הצמא של הרב רון לא ישרוף לכולנו.

זכרוני שמעתי מהרבנית מינא גולדא שפירא שתחי' בת מרן הגרמ''ש זללה''ה, שפעם אחת הלכה עם אביה לבקר אצל ב''ד הרב מבריסק זיע''א וכשראה אותה הבריסקער רב אמר לאמיר הערן וואלכע קרומע מעיישעס די לערערקעס האבן זי אויסגעלערנט. (הבה ונשמע איזה מעשיות עקמומיות לימדו אותה מורותיה בבית יעקב).

הדיון מראשיתו אינו ברור לי כ"כ. ידוע כבר מדברי הראשונים, שהיו כאלה (ביניהם מגדולי־ישראל) שהעדיפו כי בניהם ימותו עקה"ש, ולא יֵצאו ח"ו לשמד, רח"ל (וכמפורסם - היו אף כאלה ששחטו עצמם ל"ע כדי שלא יפלו בידי זדים, ולא יבואו לידי נסיון).
והרי כאן (וכפי שהעירו לעיל) מדובר בחשש שמד ממש.

גיזונטע קאפ כתב:

פרנקל תאומים כתב:אומרים שמרן הגרי''ז זי''ע כל ימיו חרד שמא נשארו צאצאיו אצל הקומיניסטים.

יותר גרוע, הוא חשש שהם במנזרים, זו הייתה הדרך היחידה של ילדים להינצל אז

מאן יימר הי מינייהו גרע טפי?!


--
לכללות הנהגת ה'רגש' בבית בריסק, יש לזכור את ארץ־מוצאם.

סגי נהור כתב:כוונתי שנראה שאין ביניהם שום יחס של בני משפחה או אפילו של מכרים....

חוץ מדין 'משפחה' כידוע...

הבהרה.

ראיתי שציטטו את דבריי והתעמקו בהם לכל הכיוונים.
ובכן אני משתדל מקדמת דנא ועד עתה להעביר שמועות כמעט במילים שנאמרו,
בודאי כשהדברים נכתבים 'סמוך ונראה'.
ציטטתי את ר' מרדכי שליט"א, ובעבר הלא רחוק, הבאתי כאן בפורום עשרות פנינים נפלאים בשמו מכל מיני הזדמנויות,
הא ותו לא מידי.

להעיר גם מפי' האלשיך פ' ויגש:

. . כל צרות המגיעות לגוף הבל המה בערך המגעת אל הנפש. כי יותר פוגם עון אחד אשר יעשה האדם באדם, מכל מכות רעות ורבות אשר יכהו בגופו. על כן אם חלילה וחס הי' נמצא ביוסף עון אשר חטא, גם כי יהי' שלם בגופו, בשורה רעה תחשב לאביו. אמנם בהיותו שלם בנפשו כי צדיק וישר הוא, גם כי מצאוהו רעות רבות וצרות, על בשורה טובה יבא אשר יגיד לו.

הצעיר באלפי כתב:כן, זה מסופר על אחר שפגש הגה"ק מטשעבין זצ"ל לאחר איזה לוי' (מובא בספר 'שר התורה'), ואמר כנ"ל שיש לו חלישות הדעת וכו', כמדומה שבאותו מעמד שאל להטשעבינער רב, שבזכרונו שלהרב מהרימלוב (אבי הטשעבינער רב) היה עוד בן שהיה סוחר, ואמרו עליו אז שיודע ללמוד אולי אפילו יותר טוב מהבן שנהיה רב, מה עלה בגורלו ע"ש, וכידוע שבן זה היה הטשעבינער רב עצמו שמשך הרבה שנים היה סוחר ולא רצה לקבל עול רבנות.

שמעתי מאחד ששמע מגדול א' שנכח בעת השיחה הנ"ל והלה הכחיש הסיפור הנ"ל בתוקף ואמר שכלל לא דיברו בלימוד שם, ואח"כ שמעתי שגם בבית בריסק מצטטים מהנ"ל להכחיש הסיפור.