פורום אוצר החכמה

ישראל אליהו כתב:כתבת: ולומר שר"מ פליג בתרתי - מוקצה מן הדעת.
לאיזה "תרתי" כוונתך?

א. העולה להדיא ממנהג ר"מ - שיש להביא מלח גם בפת שלנו מטעם המדרש.
ב. מה שיוצא לדברי מר - שאע"פ שדעת תוס' (להב"י) שרק דבור שבא לצורך פרוסת המוציא עצמה אינו הפסק, ולא דבורים שבאו לצורך שאר עניני הסעודה, לר"מ גם כה"ג ל"ה הפסק וכדעת הרמב"ם. [ובפרט שרבנו מנחם לא אמר דבריו על סוגיין ובקשר להפסק, אלא תוס' הזכירו מנהגו לעצמו בהבאת מלח, וא"כ אין כאן 'פלוגתא', אלא 'סתירה' בתוכ"ד בדעת תוס' עצמם]. וע"כ שלא הביאו התוס' את מנהג ר"מ ע"פ המדרש ביחס לשאלת ההפסק, אלא רק ביחס לשאלה אם יש צורך להביא מלח בפת דידן, ותו לא.

ובאמת מסתבר שאפי' לרמב"ם בנד"ד הוי הפסק, כי הצורך במלח הוא לזמן שלפני הסעודה - שממתינים ליד השלחן עד שכלם יטלו ידיהם.
ועי' ב"ח וד' צ"ע, ועי' מאמ"ר.

לא הבנתי מהיכן הבין מר שלר"מ דיבור לצורך שאר ענייני הסעודה לא הוי הפסק, וכרמב"ם.

לענ"ד ביאור התוס' כך הוא: בתחילה כתבו שאין צורך בזמנינו להביא מלח לפרוסת המוציא [וממילא "הביאו מלח" הוי הפסק].
אלא שר"מ הקפיד להביא מלח שלא יקטרג השטן באותה שעה שבין נט"י להמוציא [וממילא "הביאו מלח" לא הוי הפסק].

גם הר"מ מודה בעיקרון לתוס' שרק דבר הנצרך לפרוסת המוציא לא הוי הפסק ולאפוקי דבר הנצרך לשאר הסעודה. כל מה שנתווסף לר"מ הוא שבאותה שעה שבין נט"י להמוציא אם אמר "הביאו מלח" אין זה הפסק. אבל אם אמר "הביאו גלידה" הוי הפסק, ואילו לרמב"ם גם זה לא הוי הפסק.

הצורך להביא מלח כדי שלא יקטרג השטן בזמן שמחכים עד שכולם יטלו ידיהם נחשב לצורך פרוסת המוציא עצמה???

מחולת המחנים כתב:יש תפילה לתיקון החטא הידוע שנדפסה במחזור רבא הוצאת אשכול ובעוד מחזורים שיאמר כשמגיע החזן לומפני חטאינו, האם זו אותה תפילה, (לכאורה אותו ענין, תיקון הניצוצות).

לא. זו תפילה בנוסח אחר.


הופיע אמש: עת לדרוש, דרשות לשובבי"ם שנאמרו בין השנים תשכ"ד - תשע"ו.

מה שנכון נכון כתב:הצורך להביא מלח כדי שלא יקטרג השטן בזמן שמחכים עד שכולם יטלו ידיהם נחשב לצורך פרוסת המוציא עצמה???

זה יותר טוב מפרוסת המוציא, כי זה צורך הזמן עצמו בו הוא עומד.

ישראל אליהו כתב:

מה שנכון נכון כתב:הצורך להביא מלח כדי שלא יקטרג השטן בזמן שמחכים עד שכולם יטלו ידיהם נחשב לצורך פרוסת המוציא עצמה???

זה יותר טוב מפרוסת המוציא, כי זה צורך הזמן עצמו בו הוא עומד.

לצערי אינני מבין אפי' פירוש המלות. וחזרנו להודעה זו.

[כנראה מערבב מר בין הפסק לאחר ברכת המוציא קודם שיטעם, לבין הפסק בין נט"י לברכת המוציא שהוא ענין אחר לגמרי].

איש_ספר כתב:הופיע אמש: עת לדרוש, דרשות לשובבי"ם שנאמרו בין השנים תשכ"ד - תשע"ו.

יכנס לגירסה הקרובה של האוצר?

איש_ספר כתב:אם הופיע אמש איך יכנס?

היכן ניתן להשיג?

איש_ספר כתב:אם הופיע אמש איך יכנס?

מחילה שאיני מעודכן. גירסה 16 כבר הופיעה?

הגר"י רצאבי שליט"א בשיעורו השבועי התייחס לפולמוס אמירת היה"ר בברכת תקע בשופר וביקש להעמיד דברי הקבלה על ג' יסודות הלכתיים.

רצ"ב

שיר לסיום השובבי"ם ליוורנו תרל"ח.

בשו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן לט [בענין וידוי בין התקיעות] כתב בזה"ל: ...ובפרט שהכא לפ"ד האר"י ז"ל, תוקף ומעלת הוידוי באותה שעה גדולים עד למאוד, וחשיבותם רבה, לא גרע מצורך הדבר, ודמי לגביל לתורי דברכת המוציא, עכ"ל.

הרי שסובר שגביל לתורי מועיל אף על ענייני קבלה. אמנם ניתן לחלוק עליו, אך יש כאן סברא של אדם גדול.

ברזילי כתב:שאלה מחוסר ידיעה: האם ענין השובבי"ם תופס מקום אצל הגר"א והמקובלים מבית מדרשו? במבט שטחי נראה שהיה מתאים לגר"א שלא לתת חשיבות מרובה לענין שאין לו שורש בדברי חז"ל.

שובבי"ם מוזכר בראשונים הידעת?