מחלוקת במציאות

[הגיונות]

דברי הבא"ח הוצאו מהקשרם.
הוא הרי נוקט כדעת האר"י ז"ל ששתי הסברות אמת, ונצרכות.
וממילא כשהוא אומר שבימי משה רבינו הניחו שניים, אין זה מספק אלא מעיקר הדין.

ראה לעיל שאלו אלו הן דבריי.

וכבר כתבתי שהסיבה שלא שאלו את משרע"ה, כיון ששתי הזוגות מכוונים אליבא באמת (ורק בזמן הגאונים נפלב המחלוקת איזה תפילין עיקר, או משהו כזה).

וראו את שציינתי לקובץ 'אור ישראל' גילי' ל"ט (אדר שני, תשס"ה), מאמרו של הרב משה שווערד - 'האם משה רבנו ע"ה הניח תפילין דר"ת', עיי"ש.

[שמואל דוד]

חולין קכב.

במאי קמיפלגי מר סבר האי אשון והאי רכיך ומר סבר האי נמי רכיך

לכאורה מבואר שנחלקו במציאות.

[שמואל דוד]

שו״ר שכן העיר בספר ילקוט המאירי וציין לשו״ת חתם סופר יורה דעה סימן רפ.
אולם עיינתי שם ולא מצאתי דבר השייך להנ״ל. אשמח בביאור כוונתו.

[שמואל דוד]

קכה.

מוח מעלה ארוכה או אינו מעלה ארוכה

עיין רש״י ותוספות שם.

ע״ע דרכי שמואל (אהלות) פרק ראשון אות ק׳

[הגיונות]

בנידון זה של 'מחלוקת במציאות', מצאתי מכתב מעניין של ר' יצחק הוטנר (אגרות וכתבים, עמ' נא):

"הנה בודאי יודע אתה כי סוגיות כאלו נמצאות הן בתלמוד במספר מרובה ... ועליך לדעת כי בשעה שפלוני אלמוני סובר כי קרשי המשכן נעשו באופן ידוע, שונה מכפי שהייתה המציאות באמת הרי זה - אינו אלא טועה.

אבל בשעה שחכם מחכמי המסורה של תושבע"פ... שהם הם אנשי עצתו של יוצר בראשית, כשהוא סובר שקרשי המשכן נעשו באופן שונה מכפי שהייתה המציאות באמת הרי אין זה -אלא גניזה בכוח הדעת, כשם שגוף המשכן נגנז, לפי רצונו של מקום, כמו כן יש מהלך שגם הידיעות על עניינו ובניינו של משכן ידונו לגניזה... נכוח הרעת של חכמי המסורה... אם חכם מחכמי המסורה של תושבע"פ לא כיוון אל מציאותו של גוף הבניין, הרי דווקא ע"י זה כיוון לרצונו של מקום... וממילא ההלכה היוצאת מסברתו של חכם זה היא היא ההלכה האמיתית. וכל מציאות יש לה "אמת" משלה. והאמת של מציאות תורה הוא הכיוון לרצון השם.

וכששני האמוראים חולקים באופן עשייתם של קרשי המשכן, פירוש מחלוקתם הוא" כיצר נגלתה לפנינו עכשיו תמונת קרשי המשכן", מפני שההלכה היוצאת מפלוגתא זו אינה תלויה לגמרי במציאותם של קרשי המשכן, אלא באופן גילויים... ומחלוקת האמוראים היא כיצד עלינו לדרוש את הפסוקים הדנים בעניין זה, מפני שדרשות הפסוקים אצל חכמי תושבע"פ הוא הוא רצונו של מקום בגילוי עניין זה בכוח הדעת, וכל פרט ממציאות גופו של משכן שחכמי תושבע"פ לא מצאו מקום לדרוש אותו מן הכתובים או מן סברתם, אינו אלא גניזה... כל דעת אחרת הנמצאת בעול... אנו אומרים עליה אחת משתים: או שזה טעות או שזה נכון.

אבל כל סברותיהם דעותיהם ודרשותיהם של חכמי המסורה של תושבע"פ מופקעים הם מעצם ההבחנה של נכון ובלתי נכון... אלו ואלו דברי א' חיים

נדמה לי שבדברים אלו של ר' יצחק הוטנר אנו מוצאים ביאור חדשני לכלל ש'אין מחלוקת במציאות' (ומכאן ניתן להסמיך לדברים שכתב ר' נריה גוטל בספרו אודות היחס לקביעות הלכתיות שאינן עומדים בניסויים מדעיים). לדבריו, משמעותו של הכלל שאין מחלוקת במציאות, נובע מתוך תפיסה אודות משמעות התורה ומתודת הפסיקה של חכמים.

כלומר, לדעתו של ר' יצחק הוטנר, מראש המציאות ההיסטורית אינה עומדת במחלוקת, ובמוקד הדיון של חכמים. ברור שהעבר הוא - אין, והקב"ה כלל לא מעוניין שננבור בעבר. כאשר, אנו מוצאים בכל זאת שחכמים, כן דנים על ההיסטוריה ועל אירועי העבר, אין זה אלא שהם עסוקים בהשלכות העתידות של המאורע ההיסטורי. ובמילים אחרות: כל ההיסטוריה ואירועי העבר אינם אלא מכשירים המעצבים לנו את ההווה כעת.

ר' יצחק הוטנר צועד צעד נוסף וטוען, שאם אכן העבר אינו אלא מכשיר לעיצוב ההלכה המחייבת אותנו בהווה, אזי האירועים הממשיים שהתרחשו בעבר, אינם באמת חשובים לחכמים. ומה שחשוב זה כיצד העבר נתפס כעת בתודעה של הווה אצל חכמים. מוקד הדיון הוא כיצד חכמים – כעת - רואים את העבר, ורק על כך ניסוב המחלוקת.

כך, שסברות חכמים המובילה אותם להבנה מציאותית מסוימת, היא היא המציאות עצמה מבחינה הלכתית. אין כל חשיבות לריאליזם, ולחקירה והשחזור ההיסטוריים. הקב"ה מעוניין בהבנה התורנית של המציאות, ולא במציאות הריאלית. במילים אחרות ניתן לומר, שאין באמת כל מחלוקת במציאות, כיון שאין בכלל מציאות. וכאשר חכמים נחלקים במציאות, ברור שיש כאן משמעות עיונית נסתרת, ואתה עלינו לחשוף.

האם אתם מכירים מי שהרחיב בזה?

[גל של אגוזים]

עי' שו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' ק"ח בעניין זה.

לא עיינתי כעת אלא לפני זמן זמנים טובא.

[שמואל דוד]

שבת קז.

מחלקות רבי יוחנן בן נורי ורבנן אי שמונה שרצים יש להן עור או לא.

[גל של אגוזים]

עי' רשב"א חולין דף מ"ב ע"ב ד"ה הא

זה מן התימה, וכי נחלקו במה שיעיד עליו החך? ליטעמיה קפלא ולימא אם יש בו נתינת טעם אם לא. ואין זו דרך למחלוקתן של חכמים...

[סדנא דארעא]

שבת קז.

מחלקות רבי יוחנן בן נורי ורבנן אי שמונה שרצים יש להן עור או לא.

עמד בזה בס' יברך ישראל חלק ז' שם.