הגהמ כתב:דברי ראב"ם מפירושו לפר' משפטים (כד:י):ולבנת הספיר - לפירוש רוב ראשונים 'ביאץ אלבלור'. וראיה על אמיתת פירושם מאמר וכעצם השמים לטהר שהוא זכוכית זכה.
וזה אשר כתבתי בהערותיי לשם:.אשר לתרגום המדוייק של המלה 'ביאץ', הנה תירגם המהדיר 'לובן' וכן תירגמו הראב"ע ורבנו בחיי בהביאם מדברי רס"ג ע"ש, וכ"ה בתרגומו של ר"י ן' תיבון לדברי ר"י ן' ג'נאח בשרשיו (שרש קשה, עמ' 459) 'כמעשה לבנת הספיר - כתכונת לובן הספיר וכמראהו', וכ"כ הרשב"ם בפירושו. ואמנם א"כ הוא דעת רבנו אין שום הבנה להמשך דבריו שהוכיח כפירוש זה מסוף הפסוק 'וכעצם שמים לטוהר' שלדעת רבנו נמשל לזכוכית זכה, דהיינו מראה שקופה ללא כל צבע. כמו כן כבר הבאנו מדברי הרמב"ם במו"נ (א:כח) שביאר שלבנת הספיר היא הזיו והזוהר של הספיר, והיא שקוף ואינה מראה לובן כלל, וכן מתבאר מלשונו בהלכות יסודי התורה (ג:א): 'שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר', וא"כ נראה ברור שכאן יש לתרגם 'ביאץ' במובן 'נקי' ו'טהור' וכיוצ"ב, ואינו אלא מבטא את השקיפות המושלמת (ואין בו שום גוון של לבן בדיוק כמו שפירש הרמב"ם), והסכים לזה פרופ' מ"ע פרידמן נר"ו. ועי' להר"י קאפח בפירושי רס"ג לאיוב שבמהד' (עמ' קכג) שכתב ש'אלמהא' היא אבן לבנה שקופה, ויש להניח אפוא שלכל הדעות 'לבנת' הספיר אינה הצבע לבן עצמו אלא תיאור שקיפות האבן, והשוה לשון הספורנו בפירושו כאן 'הספיר הלבן הנעדר מכל המראות'. והעירני הר"י וינסלברג נר"ו שיתכן לפרש שכשם שפירשו ש'שדה לבן' נקרא כך משום שאין בו אילנות ואור השמש מונח על החבל ומשחרר את פני השטח שלו (השוה לשונו של ר' תנחום הירושלמי בס' 'אלמרשד אלכאפי', מהד' שי, עמ' 274-5), כך גם פריט שקוף ניתן לומר שהוא לבן, שכן הוא מאפשר לאור הבהיר של השמש לזרוח דרכו. ואמנם יותר נראה לי ש'לבן' הושאל למראה נקייה או שקופה כמו שנאמר בקהלת (ט:ח) 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים', וכן בלשון ארמי השרש ל'כבס' מתורגם כ'חוור' מלשון 'חיוורא' שהוא תרגומו של 'לבן' (וראה מש"כ הר"מ מאזוז נר"ו במבוא לספרו 'לא תשיך', בני ברק תשס"ה, עמ' 23)
תודה.
בפשטות דברי הספורנו מכוונים על לבן ממש, מתוך הסתכלות שלבן הוא מצב של אין צבע. (הרי גם להבנתך זו הסיבה לכך שמשתמשים במילה לבן לשקוף)
את ההסבר על שדה לבן לא הבנתי (איזה חבל ומה הפירוש משחרר את פני השטח??) ובכל אופן הוא מתפרש יפה לבן כפשוטו.