פורום אוצר החכמה

הגהמ כתב:דברי ראב"ם מפירושו לפר' משפטים (כד:י):

ולבנת הספיר - לפירוש רוב ראשונים 'ביאץ אלבלור'. וראיה על אמיתת פירושם מאמר וכעצם השמים לטהר שהוא זכוכית זכה.

וזה אשר כתבתי בהערותיי לשם:

אשר לתרגום המדוייק של המלה 'ביאץ', הנה תירגם המהדיר 'לובן' וכן תירגמו הראב"ע ורבנו בחיי בהביאם מדברי רס"ג ע"ש, וכ"ה בתרגומו של ר"י ן' תיבון לדברי ר"י ן' ג'נאח בשרשיו (שרש קשה, עמ' 459) 'כמעשה לבנת הספיר - כתכונת לובן הספיר וכמראהו', וכ"כ הרשב"ם בפירושו. ואמנם א"כ הוא דעת רבנו אין שום הבנה להמשך דבריו שהוכיח כפירוש זה מסוף הפסוק 'וכעצם שמים לטוהר' שלדעת רבנו נמשל לזכוכית זכה, דהיינו מראה שקופה ללא כל צבע. כמו כן כבר הבאנו מדברי הרמב"ם במו"נ (א:כח) שביאר שלבנת הספיר היא הזיו והזוהר של הספיר, והיא שקוף ואינה מראה לובן כלל, וכן מתבאר מלשונו בהלכות יסודי התורה (ג:א): 'שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר', וא"כ נראה ברור שכאן יש לתרגם 'ביאץ' במובן 'נקי' ו'טהור' וכיוצ"ב, ואינו אלא מבטא את השקיפות המושלמת (ואין בו שום גוון של לבן בדיוק כמו שפירש הרמב"ם), והסכים לזה פרופ' מ"ע פרידמן נר"ו. ועי' להר"י קאפח בפירושי רס"ג לאיוב שבמהד' (עמ' קכג) שכתב ש'אלמהא' היא אבן לבנה שקופה, ויש להניח אפוא שלכל הדעות 'לבנת' הספיר אינה הצבע לבן עצמו אלא תיאור שקיפות האבן, והשוה לשון הספורנו בפירושו כאן 'הספיר הלבן הנעדר מכל המראות'. והעירני הר"י וינסלברג נר"ו שיתכן לפרש שכשם שפירשו ש'שדה לבן' נקרא כך משום שאין בו אילנות ואור השמש מונח על החבל ומשחרר את פני השטח שלו (השוה לשונו של ר' תנחום הירושלמי בס' 'אלמרשד אלכאפי', מהד' שי, עמ' 274-5), כך גם פריט שקוף ניתן לומר שהוא לבן, שכן הוא מאפשר לאור הבהיר של השמש לזרוח דרכו. ואמנם יותר נראה לי ש'לבן' הושאל למראה נקייה או שקופה כמו שנאמר בקהלת (ט:ח) 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים', וכן בלשון ארמי השרש ל'כבס' מתורגם כ'חוור' מלשון 'חיוורא' שהוא תרגומו של 'לבן' (וראה מש"כ הר"מ מאזוז נר"ו במבוא לספרו 'לא תשיך', בני ברק תשס"ה, עמ' 23)

.

תודה.
בפשטות דברי הספורנו מכוונים על לבן ממש, מתוך הסתכלות שלבן הוא מצב של אין צבע. (הרי גם להבנתך זו הסיבה לכך שמשתמשים במילה לבן לשקוף)
את ההסבר על שדה לבן לא הבנתי (איזה חבל ומה הפירוש משחרר את פני השטח??) ובכל אופן הוא מתפרש יפה לבן כפשוטו.

אשר לדברי הספורנו - למה נראה לך שבפשטות כוונתו ללבן ממש? אדרבה לי נראה שאילו התכוון הספורנו ללבן כפשוטו לא היה צריך להוסיף המילים "הנעדר מכל המראות", דלכאורה משמע מזה שכוונתו ללבן במובן של שקוף, וה"נ מוכחא ממש"כ עוד בענין זה בספרו 'אור עולם' שהפנה להם תלמידו בס' 'אמר הגאון' שי"ל לאחרונה, וצוטטו בהערה שם:

אמר ש'תחת רגליו' נמצא יכמעשה לבנת הספיר' הנעדרת כל המראות ומקבלת כל מראה לספיריותה, כי אמנם כזה תהיה הנפש האנושית השכלית בהיותה מוכנת לקבל צורת שלימות כל מושכל, ועם זה אמר שהיא 'כעצם השמים לטוהר', ולנקיות מכל עירוב גשמי

ואשר לשדה הלבן - ר"ל שכפשוטו לא ניתן לתאר את האפקט שנוצר על ידי הזוהר של קרני השמש על פני שטח השדה כמראה לבנה בעצם (אא"כ אחר שירד עליו הגשם והשלג מן השמים) אלא כמראה בהירה (ללא העומס של עצים וכדו').

נמסר לי ע''י הרב ישראל נאה שליט"א מאנטוורפן:

פתרון לחידה: "איך אומרים 'שקוף' בלה"ק?"

א. בתורה נקראת זכוכית שקופה: "צנצנת''. על הפסוק: 'למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר' וגו', ועל הפסוק: 'קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני ה' למשמרת לדורתיכם' (שמות (טז, לב-לג) ), אמרו ב'מכילתא דרבי ישמעאל' (שם ובעוד מדרשי חז"ל): " 'קח צנצנת אחת', איני יודע של מה היא, אם של כסף היתה, או של ברזל, או של עופרת, או של נחשת, או של בדיל? ת"ל, 'צנצנת', לא אמרתי, אלא דבר שהוא מציץ מחברו, אי אתה מוצא אלא כלי חרס". וראה מפרשים שם.

בפירוש 'זה ינחמנו' (על ה'מכילתא'. אמ"ד תע"ב. שם) מביא גירסא אחרת: "מציץ – יש מפרשים, מלשון 'מציץ מן החרכים' (שה"ש ב, ט). כלומר, שנראה מבחוץ מה שבתוכו, והוא 'כלי חרס' של זכוכית, או כעין זכוכית, שהוא זך ונראה מה שבתוכו". כן מגיה גם בס' 'מנחה בלולה' (עה"ת. לרבי אברהם רפא. וירונה שנ"ד. פר' בשלח) ב'מכילתא': 'כלי זכוכית'. וכן מגיה רבינו הגר"א (שם). ובהגהות 'קו המדה' (על ה'מכילתא' שם) הוסיף על דברי הגר"א: "וב'תיוב"ע' תרגם 'צנצנת' - 'צלוחית דפחר' [=חרס]. ואין סתירה מהתרגום, דמחרס עושין כלי זכוכית, כדמשמע בגמ' שבת (טז.)". עיי"ש. ועי' בחומש 'תור"ש' (שם אות קצה).

הגהות אלו נסמכו גם על הנאמר (שם) 'למען יראו את הלחם'. ובמכילתא (שם) בהמשך מביאים: " 'ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם' וכו'. רא"א, לימות המשיח ולימות ירמיה הנביא. שבשעה שאמר ירמיה לישראל, מפני מה אין אתם עוסקין בתורה? אמרו לו, במה נתפרנס? הוציא להם צלוחית של מן ואמר להם ירמיה (ירמיה ב, לא): 'הדור אתם ראו דבר ה' '. אבותיכם שהיו עוסקין בתורה ראו במה נתפרנסו, אף אתם, אם תעסקו בתורה, הקב"ה יפרנסכם מזה. וזה אחד מג' דברים שאליהו עתיד להעמיד לישראל צלוחית המן". וכו'.

נמצא א"כ, 'צנצנת' היא כלי זכוכית שקופה. [לעומ"ז, נאמר בתורה כ"פ: 'כלי חרש'!!].

ב. בחז"ל נקראת 'זכוכית שקופה'- 'זכוכית לבנה', (כנזכר בתגובות כאן). נוסיף: [א]. על הנס השביעי שהיה על הים, כתב רבינו יונה (אבות (פ"ה מ"ד) עפ"י 'פרדר"א' (פמ"ב) ו'מדרש ויושע' (פי"ב)): "השביעי - שהיו המחיצות שבין שבט לשבט זכים כזכוכית לבנה, כדי שיראו השבטים אלו לאלו". [ב]. על המשנה (ביצה לג.): 'אין מוציאין את האור וכו' ולא מן המים" וכו'. מפרש רש"י: "מן המים - נותנים מים בכלי זכוכית לבנה, ונותנו בחמה, כשהשמש חם מאד, והזכוכית מוציאה שלהבת. ומביאין נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת. כך שמעתי בפיוט 'יוצר' שיסד אחד מגאוני לומברדיא"ה. [=איטליה. ר"ש דונולו?. וראה 'תשובות הגאונים' גאוני מזרח ומערב (סי' קמה)]. [ג]. נקראת גם: "זוגיתא חיוורתא" (ברכות לא.). וברש"י: "כוס של זכוכית לבנה". [ד] ברש"י (שבת פא.): "ע"ש שהיא זכה קרי 'זכוכית' ". (וראה בס' 'כלי זכוכית בספרות התלמוד' (לר"י בראנד ז"ל).

משה הופמן כתב:א. בתורה נקראת זכוכית שקופה: "צנצנת''

לא נכון. צנצנת היא כלי מזכוכית. זכוכית שקופה לא נקראת צנצנת.

בכל אופן לא הוזכר כאן הבטוי בארמית

זיג