פורום אוצר החכמה

תולעת ספרים07 כתב:ולעניין הדחלילים וכדו' - העולם הזה אין זה מטרה כלל ועיקר וכפי שהובא בארוכה בדרך השם לרחמ"ל - ואולי כוונתך בזה לומר כפי שביקש משה רבינו בתפלה למשה איש האלוקים ...ונביא לבב חכמה.. וברש"י שם שנזכה לאריכים ימים באופן שנוכל להמשיך וללמוד על דרך מה שכתוב אצל משה רבינו לא כהתה עיני ולא נס ליחו.

לא, ממש לא.
גוף ונשמה של יהודי כשהם כאן בעולם הזה אפי' ללא הכרה או בסבל הזקנה יש בהם מטרה גבוהה.
הדבר לא ברור ומוסכם?

אני מבקש לחזור לנידון האשכול כאן.
מדוע הפוסקים הדנים בדיני עת מצוא..
בחרו להשתמש במספר של "מאה ועשרים" דווקא.
לשאלך מהי המטרה כאן בעולם הזה. - והאם יש טעם לבן אדם אשר תחסרהו מעט מאלוקים להיות כאן בעולם החומרי הזה ללא כל מטרה - דבר זה צריך אשכול בפני עצמו.
הדברים ברורים.
למבין.

בהחלט יתכן לשקול אשכול נפרד לעניין זה.
מה אמורים הרופאים לעשות עם אנשים הנחשבים לצמח רח"ל - האם חייבים להצילם בקום ועשה - או רק בשב ואל תעשה.
אך אין זו מקומן של אשכול זה.
וגם אין זו מקומן מעל גבי פורום.
מדובר בנושא כבד משקל למדי.

וגם אין מזה כל ראיה לענינינו. - שהרי אף אחד לא מאחל לא לעצמו ולא לחבירו שיהיה בסוף ימיו רח"ל למשהו כמו צמח ל"ע - במחלקה גריאטרית - טענו בחיטים והודו לו בברוך שאמר.

.

אני הבנתי שהבעיה בקללה כשאומרים עד מאה ועשרים, אבל שתחיה מאה שנה או כיוצ"ב לא אמרו ע"ז שזה קללה. [כמדו' שראיתי כן באגרו"מ].
הזמן שאומרים מאה ועשרים מפורסם שהוא כשנותיו של משה רבינו.

גם זה הבל כתב:אני הבנתי שהבעיה בקללה כשאומרים עד מאה ועשרים, אבל שתחיה מאה שנה או כיוצ"ב לא אמרו ע"ז שזה קללה. [כמדו' שראיתי כן באגרו"מ].
הזמן שאומרים מאה ועשרים מפורסם שהוא כשנותיו של משה רבינו.

viewtopic.php?f=7&t=4843#p14584
הלינק שם השתבש. לא אשמתי...

בכל אופן הם דברי הגר"ח זצ"ל ולא ר' משה פיינשטיין:
http://www.otzar.org/aspcrops/25972107- ... 102011.asp
והנה בדעת ר' משה פיינשטיין בהמשך שם:
http://www.otzar.org/aspcrops/259721083 ... 102011.asp

עיין הקדמת הרסג לתהילים ועיין שטמק ליבמות שנדפס בספר הזכרון טוב משה ושם נסמן

יהושע מונדשיין כתב:לפני כמה דורות היה שגור האיחול "עד מאה שנה", כדמוכח במכתבי גדולים רבים מאותן שנים.

ב'טללי אורות' לפרשת שמיני העתיק את מכתבו של החפץ חיים לרעו וידידו ר' חיים ליב הכהן מטיקטין, בו כתב בין השאר: כי אקוה שלא אתבייש ממנו אחר מאה שנים לפני כסא כבודו ית'.
וכן בהמשך מכתבו: בנכם היה איש יקר ונחמד ולא תתביישו ממנו אחר מאה שנים.

מעניין מי הוא זה שטבע את לשון הברכה 'עד מאה ועשרים' בדורות האחרונים.

שמעתי פעם ואיני זוכר המקור, שראוי לאחל "עד מאה ושמונים" - כשנותיו של יצחק אבינו שהאריך ימים מכל האבות (והוא כמנין עשר פעמים ח"י...)

זקן ששכח כתב:

יהושע מונדשיין כתב:לפני כמה דורות היה שגור האיחול "עד מאה שנה", כדמוכח במכתבי גדולים רבים מאותן שנים.

ב'טללי אורות' לפרשת שמיני העתיק את מכתבו של החפץ חיים לרעו וידידו ר' חיים ליב הכהן מטיקטין, בו כתב בין השאר: כי אקוה שלא אתבייש ממנו אחר מאה שנים לפני כסא כבודו ית'.
וכן בהמשך מכתבו: בנכם היה איש יקר ונחמד ולא תתביישו ממנו אחר מאה שנים.

מעניין מי הוא זה שטבע את לשון הברכה 'עד מאה ועשרים' בדורות האחרונים.

שמעתי פעם מאחד מגוד"י שהגרי"ש ז"ל בירכו שיחיה עד מאה שנה, לתמיהתו למה לא עד מאה ועשרים, השיב הגרי"ש "כשתגיע לגיל מאה תבוא אלי שוב"...

ר' אברום היה נוהג לענות למי שברך אותו בברכת 'עד מאה ועשרים', ש"היום אפשר לברך גם יותר מזה".

בספר 'הגאון' מובא שהגר"א היה מברך ' שתחיה עד מאה שנה' (זאלסט זיין א בן מאה), שאלוהו אותו מדוע לא יותר? וענה הרי שנינו באבות "בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם".

זקן ששכח כתב:

חכם באשי כתב:ושמעתי שיש הנוהגים לברך "עד מאה וששים שנה". ברצינות.
איני זוכר את המקור.

מנהג נדבורנה, קרעטשניף והגלילות.

האדמו"ר מווערדאן זצ"ל (מפלעטבוש) ביאר לי מנהג אבותיו, כי אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה, וא"כ ארבעים שנה הראשונות איז נישט געלעבט, ומתחילים לספור מאה ועשרים מאז...

לנושא גוף האשכול האם יש מקור להביטוי של עד מאה ועשרים, הובא כאן רק מקור אחד וזה הפסוק והיו ימיו מאה ועשרים שנה [בראשית ו ג] לדעת כמה מפרשים, ויש לציין לד' האבע"ז שם י"א שזה קצב כל האדם, ואם מצאנו יותר כן, מצאנו מעט, רק על הרוב ידבר והאבע"ז משיג ע"ז ואין זה אמת, כי הנה שם חי שש מאות שנה וכו'
ויש לציין עוד לד' הספורנו עה"כ ויאמר עליהם בן מאה ועשרים שנה לא אוכל עוד לצאת ולבוא [דברים לא ה] וכ' ע"ז הספורנו ואין להתעצב על מיתתי שלא הייתי ראוי לחיות עוד בטבע