הנה הרב הראש"ל שליט"א הו"ל ספר על הלכות טהרה, ומצ"ב הקדמתו, ובו הוא שב ומחזק את השערתו של הרב נתיבי עם שהיה בבגדד רב אשכנזי, אשר גרם לרבינו הבא"ח להשאיר על מכונם מנהגים ששורשם פתוח במנהגי אשכנז שהשרישם הרב האשכנזי העלום.
להלן תגובת הר"מ שבת, מחבר הספר קדוש יעקב על דבריו.
לכבוד הרב... שליט"א
הנה יד שלוחה ממך אליי מה אענה על טענות הראש"ל שליט"א, אשר כתב חבילי קושיות בחיבורו החדש, לקיים את השערת הנת"ע שהיה בבגדאד מבני אשכנז אשר הנהיגם על ברכי מנהגי אשכנז.
ואם כי כבר השבתי והשיבו אחרים על דבריו בדברים ברורים ופשוטים והוי קמח טחון, ואפילו גדולי תלמידיו הודו שאין להשערה זו מקום, מ"מ מכיון שהדברים נכתבו כהקדמה לספרו המפורסם, אמרתי להשיבך דבר.
ואע"פ שרבם של רבותיי ושל אבא מארי ז"ל, ג"ע וצ"ת מרנא הגרב"צ זי"ע, היתה דרכו שלא להשיב על טענות כנגדו וברח מריח מחלוקת כבורח מן האש (ועיין מה שכתבתי בקונטרס שם ששון בשמיה), מ"מ כיון שהנושא הוא יסודי ושורשי, וכוונת הראש"ל לעקר ולשרש את דברי מרן הגרי"ח, ולהשריש בעם את שיטתו של אביו הגדול רבינו הגרע"י זצ"ל, ומרוב אדיקותו בכך, אחהמ"ר נשתרבב לו כמה טעויות בהלכה, אמרתי לא ירד בני עמכם, ולא עת האסף.
וזה החלי:
ראשית דע לך, כי כבר מרנא החיד"א בכמה מקומות בספרו שם הגדולים, העיר על גדולי עולם, שאי ידיעתם את תולדות גדולי הדורות, גרם להם לטעות בהלכה ושלא לכוון אימרא.
והנה יש לך לדעת, שהיום שכ"כ הרבה ספרים וכ"י מכל העולם נמצאים וזמינים, אין לך כמעט בריה שהיתה במאות האחרונות אי שם בארץ כלשהיא, שלא השאירה אחריה רושם היסטורי כלשהוא. ואפילו פרנסים ומנהיגים, ק"ו רבנים מנהיגי קהילות ומשיבי תשובות הלכתיות. וזו אחת הסיבות העיקריות להבנה ששו"ת תורה לשמה הוא למרן הגרי"ח ולא לאיזה חכם עלום לפני 340 שנה בשם יחזקאל כחלי, אשר השיב מאות תשובות יסודיות וחשובות, אולם אין לו זכר ורושם לא בעולם ההלכה ולא בהיסטוריה ולו בפיסת נייר קלושה, וזה יסוד מוסד.
ועל כן, כשבאים לשער השערה, אי אפשר להעלות אותה מן האוב ללא בסיס כלדהוא. והנה הרב נת"ע לא הביא לדבריו לא מקור ולא מסמך, השערה היא והשערתו אחהמ"ר אין לה אחיזה במציאות. ואין לך לא מסמך כתוב ולא מסורת בע"פ שכן היה. ומה שהראש"ל שליט"א הביא שכך אמרו לו שלושה רבנים מהדור האחרון אין זה מעלה ומוריד, ובפרט ששלושתם אינם מבני בבל (או שהמקור שלהם הוא הנתיבי עם בעצמו שהרי היה לפניהם), ומהיכן יודעים הם את מה שמעולם לא נזכר בכתב ובע"פ ע"י חכמי בבל לדורותיהם!
הרי מרן הגרי"ח היה דור שלישי ברבנות העיר, והסבא שלו רבינו הרמ"ח, החל את רבנותו בערך בשנת תקמ"ז, ומעולם לא עלתה על לבו כזאת, לא הוא ולא שאר חכמי העיר, ומהיכא תיתי לסמוך על הרב נת"ע מפתח תקוה, את שלא ידע הרב הגדול הבבלי! איזה אבסרוד זה! ובפרט שכל השערתו של הנת"ע כולה באה מכח אמירת בני בבל ביו"ט שחל בשבת "אלקינו ואלקי אבותינו רצה נא במנוחתינו" שלא כדעת מרן, ועל כן אישתפיך חמימיה וכתב את מה שכתב. והנה נתגלה ספר חדש מכ"י מרן הגרי"ח ונתברר שהוא הוא האשכנזי אשר הנהיגם בכך וע"פ הסוד! ונפל פיתא בבירא.
ועתה נשיב על קושיותיו:
ראשית דע שכל גדולי הספרדים האחרונים, בפרט מרנן החיד"א הגרח"ף הפתה"ד השד"ח ושאר ג"ע, כולם דבקו בכלל של אין אומרים סב"ל כנגד האר"י אולם כנגד מרן אומרים סב"ל. והרי שתפשו את דבריו כעיקר יותר מדברי מרן בענייני ברכות (ועיין לרבה של צפת הגאון ארץ חיים סתהון שספרו היסודי במנהגי א"י הוא עולם ברור למנהגי הספרדים. ועיין מבוא לאול"צ ח"ב שהאריך בזה).
בנוסף, כבר כתב מרן בהקדמתו, שלא כתב את ספרו היכא דאיתא מנהג בעיר כלשהיא, וימשיכו במנהגם.
ואלו בעיקר שתי הסיבות שמרן הגרי"ח לא אזיל בתר מרן כפי שכך נהגו לפסוק כל גדולי הספרדים הנ"ל, ואטו נימא שגם להם היו רבנים מבני אשכנז! ועוד שאם רב אשכנזי הנהיג את עדת בבל, היאך כותב רבינו הגרי"ח במקומות הרבה שמנהג בבל ללכת אחר הוראות מרן אפילו נגד מאה אחרונים, מדוע הרב האשכנזי לא השריש להם שמנהג בבל לצאת ביד רמ"א? ועוד, מדוע דווקא בדברים כה קלים שינה את מנהגם למנהגי אשכנז, ואילו במנהגי יבום וחליצה ושאר דיני ערוה ואורז בפסח וכדו' שהאשכנזים מאד חוששים להם, ויתר להם והשאירם על מכונם?
וע"פ היסודות הנ"ל רוב קושיותיו קורסות אחת אחרי השניה.
ומה שהקשה מהדס שוטה, זו הקושייא היחידה שהיא קשה.
ויש ליישב שיתכן שרוב ההדסים באזור מגוריהם היתה צורת גידולם כהדס שוטה, ובכדי דלא ליבטיל מצוות נענוע, היקל לסמוך כשיטות המקילים.
והרי גם ג"ע הגרש"א אלפנדארי כידוע היקל באתרוג מורכב בתשובתו הידועה מטעם זה.
גם הראש"ל עצמו סיפר שהחמיר כדעת מרן שלא לטלטל בשבת מפתח הקשור בחגורה כדעת מרן, וכשבא הדבר לפני דודינו הרב הגדול בדרום אמריקה חכם יצחק שחיבר זצ"ל בארגנטינה, זעם על דבריו ואמר, זאת לא חכמה לשבת בא"י ולהחמיר כנגד בני חו"ל. והראש"ל הצדיק אותו, ואמר שאכן היכא דא"א בשו"א לעשות כמרן יש להקל כהרמ"א. וה"ה הכא בהדס שוטה.
ומה שהקשה מברכת לולב לנשים.
הלך בתר מרן החיד"א כידוע מדבריו, ובני בבל קיבלו עליהם גם הוראות החיד"א כידוע מזב"צ ועוד, ועיין ישיבות בגדאד, כרך א, עמ' 163.
ומה שהקשה מברכת הנר של שבת.
כבר ידוע שמנהגם של רוב הספרדים מקדמת דנא היה כהרמ"א, ועיין פדה את אברהם מונסה ומשם בעלה עזרא, שכן העיד מרן הגר"ע עטיה, והדברים ידועים וברורים כביעתא בכותחא.
ומה שהקשה מברכת טבילה.
מנהגם של רוב בנות המזרח וצפו"א מדורי דורות.
ומה שהקשה מברכת מעין שבע.
הכל ע"פ הקבלה כידוע מהרש"ש, ואין שום שייכות לרב האשכנזי. והראש"ל עצמו בהמשך הדף המצורף כותב זאת, וסתר עצמו תוך כדי עמוד.
ומה שהקשה מרצה והחליצנו בסעודה ג'.
הכל ע"פ דיוק דברי רבינו האר"י. ועיין אור לציון ח"ב ובהקדמתו שהבא"ח הולך ע"פ רבינו האר"י אפילו בדיוקי מילים (אולם האול"צ לא ס"ל הכי).
ומה שהקשה מברכות ק"ש לאחר ד' שעות.
אחר המחילה, הרי ברב פעלים ח"ב, סי' יב, אחר שפלפל בחכמה בדברי הראשונים והאחרונים, כתב מפורש שאין לנו אלא דברי מרן. אלא שמצא סמך מדברי האר"י שאפשר לברך גם אחר כך, ורק מפני כך היקל. וגם על זה כבר כתב כה"ח שחזר בו בעוי"ח, ועיין אול"צ ח"ב.
ומה שהקשה, איך היקל לחזור ולברך בהמ"ז למי שבירך בלחישה שלא כדעת מרן.
לא הבינותי כלל, אדרבה, הרי הרב כותב במפורש בפרשת חקת (אות ז) שאף שלדעת מרן יצא, שלא ליכנס בספק ביטול מצוות עשה, יש להחמיר ולאכול כזית לחם מחדש ולברך! לזה ייקרא נגד מרן! אין לך התחשבות גדולה במרן יותר מזה.
ומה שהיקל לנשים לנשק ידי חכם בעוי"ח שופטים (אות כב).
הרי אביו הגרע"י בהליכות עולם ח"ח, עמ' שלא, מפורש כותב שכמה מגדולי האחרונים ומכללם החיד"א מבינים גם במרן עצמו שלא קאי על נישוק ידי חכם, ומה לו כי ילין על הגרי"ח. ושח לי הגאון רבי שמעון חי אלוף שליט"א, תלמיד מובהק ונאמן להגרע"י זצ"ל, כי הגרע"י התיר כמה פעמים ללחוץ ידי אשה, אם הושיטה היא ידה לשם כבוד, וכמנהג נשים מהדור הקודם, ובכדי שלא יפגע בהן. ושאל אותו, הרי כבודו לא הושיט את ידו כשגולדה הושיטה ידה בהענקת פרס ישראל, ואמר הרב כי עשה זאת בכוונה מכמה סיבות ובפרט שהיה בזה קידוש ה', אף שמעיקר הדין הדבר מותר. גם שמעתי משמיה דהגר"מ אליהו זצ"ל שנשאל על כגון דא ואסר!, ואמר לו השואל, כי הוא זוכר שהגאון רבי עזרא דנגור מבגדאד היה לוחץ ידי נשים כשהושיטו לו ידם. ואמר הרב, כי רק בזקנות יש להתיר, היכא שאין ברירה.
ומאלה הפרטים יצאת ללמוד על הכלל, שלמרן הגרי"ח היו כללים ברורים בהלכה ונמשך אחר חבל הנביאים גדולי האחרונים הספרדים, ושיטתו היא שיטתם, ואף הרחיב אותה. ואין לך להיבהל מקושיות, והרב הוא עמוד העולם וקשה לדחות את דבריו בגילא דחיטי, דלאו קטיל קני באגמא הוי, והוא אשר מדבריו יגורו אלים, ומי יעמוד בסוד ה'.
כ"ד ידידו משה
![20230313_163000.jpg](./download/file.php?id=124351&sid=c6fe427ab1dd49fc894ec19d754f8fc8)
- 20230313_163000.jpg (1.14 MiB) נצפה 2630 פעמים