פורום אוצר החכמה

לבי במערב כתב:הקושיא היא לשי' רש"י ששינתה ממה שנצטוותה.

הקושיא היא על הפסוקים שבהם כתוב מפורש ששינתה, לא על רש"י.

לשיטת רש"י, מבואר בפסוקים ששינתה. יש החולקים על־כך (למשל, האוה"ח הק'):

אש משמים כתב:עכ"פ מבואר בדבריו [של האוה"ח הק'] שהאדמה נשמעה לציווי ה' ביתר עוז וקיימה כל מה שנשמע מתוך ציווי ה'.

לכו"ע כתוב בפסוקים שהאדמה שינתה מציווי ה'. האוה"ח רק מבאר ששינוי זה לא בא כמרד בקב"ה אלא כזריזות לקיים כל מה שיתפרש מתוך דבריו אבל ודאי ששינתה.

לבי במערב כתב:עכ"פ, ודאי שאין רש"י והאוה"ח מסכימים בזה, ולעיל דנו בשיטת רש"י.

במה?

שהאדמה לא נזדרזה בקיום הציווי, אלא כמורדת (עכ"פ לפשוטו של רש"י).

לא מוכרח.

אש משמים כתב:

לבי במערב כתב:הקושיא היא לשי' רש"י ששינתה ממה שנצטוותה.

הקושיא היא על הפסוקים שבהם כתוב מפורש ששינתה, לא על רש"י.

בפסוקים לא מפורש כלל ששינתה. בדרך הפשט "עושה פרי" הוא פירוש ל"עץ פרי" וכמו שפירשו הפשטנים. דברי רש"י הם כדרכו מדרש המיישב את המקרא.

יפה כתבת לפי דעתך העניה. אולם דעת רש"י היא שזה הפשט ממש, ולא כתב שום הסתייגות ("רבותינו דרשו" וכיו"ב). זכותך לסבור כמו פשטנים אחרים, אולם רש"י בפירוש לא סובר שזה 'מדרש'.

רש"י שואב את פירושו מן המדרש, כלומר משתמש בדברי המדרש (כולל שהארץ נענשה וכו') כדי ליישב את המקרא, ולזה כוונתי. ודבר כזה אינו נחשב מפורש בכתוב.
דרך אגב, אינו מן הנימוס לכתוב "דעתך העניה" על דעתו של אחר...

כפי הנראה, לדעת רש"י הגדרת "פשט" הוא יישוב כל הדקדוקים בלשונות הפסוקים, אם בדרך המדרש ואם בדרך אחרת (ושמא חזר בו מזה, כמ"ש רשב"ם שהודה לו שצריך לעשות פירוש אחר לפי הפשטות המתחדשים בכל יום). משא"כ דעת שאר מפרשי הפשט כאבן עזרא וכדו', שלא הכלילו את המדרש כאחד מדרכי הפשט, אף אם הוא מיישב דקדוקים בלשון הפסוק.

נשתברו על הנושא הזה הרבה קולמוסין, ובכל אופן אינו נוגע לעניננו שבודאי אין לומר שדברי רש"י מפורשים בכתוב.

איני יודע אם יש טעם לחזור על הדברים אך לענ"ד שינויה של האדמה מציווי ה' מפורש בפסוקים ואוה"ח הק' מתרץ הקושיא אף לפי פירוש רש"י.

פרשת נח

רבה רעת האדם, רק רע כל היום, וינחם ה' כי עשה את האדם, אמחה את האדם אשר בראתי, קץ כל בשר בא לפני.

אם הקב"ה כביכול מתחרט על כל הבריאה, וכאילו מתברר שזה רק רע, אז מה פתאום צאצאי נח יהיו טובים יותר. אם נח מצא חן אפשר להשאיר אותו בחיים, אבל הרי העולם חוזר ונברא כעת שוב ע"י זרעו של נח המתרבה כעפרות תבל וצאצאיו כחול היום, ואיזה שינוי נעשה בבריאה ע"מ להבטיח שהפעם זה יצליח יותר מהפעם הקודמת? (לכאו' אפשר להשיב ע"ז בכמה כיוונים שונים). מה דעתכם?

עושה חדשות כתב:פרשת נח

רבה רעת האדם, רק רע כל היום, וינחם ה' כי עשה את האדם, אמחה את האדם אשר בראתי, קץ כל בשר בא לפני.

אם הקב"ה כביכול מתחרט על כל הבריאה, וכאילו מתברר שזה רק רע, אז מה פתאום צאצאי נח יהיו טובים יותר. אם נח מצא חן אפשר להשאיר אותו בחיים, אבל הרי העולם חוזר ונברא כעת שוב ע"י זרעו של נח המתרבה כעפרות תבל וצאצאיו כחול היום, ואיזה שינוי נעשה בבריאה ע"מ להבטיח שהפעם זה יצליח יותר מהפעם הקודמת? (לכאו' אפשר להשיב ע"ז בכמה כיוונים שונים). מה דעתכם?

אמש קראתי בס' בקוראי שמו מהגר"ש בירנבוים זצ"ל בפרשתן שהביא זאת הקושיא מהרמב"ן עה"ת, וביאר באופן יפה שהחידוש בבריאה הוא שמנח הוא בריאה של תורה יעוי"ש ודפח"ח.

"וַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכׇל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כׇּל־הַיּֽוֹם׃"

כבר הרבה זמן קשה לי להסביר לילד שבי, האמנם כ"כ רע האדם שכל מחשבתו רק רע כל היום???

לגבי שאלת הרב עושה חדשות - ראה בהמצו"ב (בחלק מס' 2 לקראת הסוף), והיא נקודה דקה

עושה חדשות כתב:פרשת נח

רבה רעת האדם, רק רע כל היום, וינחם ה' כי עשה את האדם, אמחה את האדם אשר בראתי, קץ כל בשר בא לפני.

אם הקב"ה כביכול מתחרט על כל הבריאה, וכאילו מתברר שזה רק רע, אז מה פתאום צאצאי נח יהיו טובים יותר. אם נח מצא חן אפשר להשאיר אותו בחיים, אבל הרי העולם חוזר ונברא כעת שוב ע"י זרעו של נח המתרבה כעפרות תבל וצאצאיו כחול היום, ואיזה שינוי נעשה בבריאה ע"מ להבטיח שהפעם זה יצליח יותר מהפעם הקודמת? (לכאו' אפשר להשיב ע"ז בכמה כיוונים שונים). מה דעתכם?

אה"נ , ובכ"ז ניצלו מפני שנח מצא חן בעיני ה'. וצאצאיו שנחשבו לקטנים ניצלו מחמתו.
אפשרות שניה, ברגע שכל החברה נמחו, היה סיכוי לדינמיקה חברתית חדשה שלא תהיה גרוע כ"כ. ושמא נח היה מצליח להשפיע על צאצאיו להיות טובים.

לענ"ד כדאי להגדיר יותר מה מחפשים - תשובות בדרך הפשט (פשטות המתחדשים?), תשובות שמתאימות לילדים? מ"מ למפרשים?
הרי ברור שלכל שאלה יש הרבה תשובות בצורות וסגנונות לימוד שונים (כי השאלה היא למעשה הרבה שאלות שונות). בהעדר הגדרה כזאת, יהיה לנו דיון של נהגי מוניות על פרשת השבוע (ראה בחלקה השני של הודעה זו).

הרב סג"נ, אני מסכים להערתך, ובאמת צריך להגדיר לאן רוצים להגיע.

שאלו על הקשת,
התורה אומרת שהקשת מהווה סימן לכך שהיה אמור להיות מבול לפי מעשי האנושות, אלא שכבר נשבע הקב"ה וכו'.
לכאו' זה אומר שבכל פעם שיש קשת זהו המצב, רח"ל. וכבר היו צדיקים שלא היה קשת בימיהם כלל.

ושאלו
שלא ראינו שעושים מספיק 'עסק' כאשר נראתה קשת
ולמה בחורף יש יותר חטאים מאשר בקיץ
והאם קשת הנצפית רק בעיר אחת מהווה תזכורת גם לעיר אחרת
והאם זה סימן רק ליהודים או לכל בני נח

עושה חדשות כתב:הרב סג"נ, אני מסכים להערתך, ובאמת צריך להגדיר לאן רוצים להגיע.

שאלו על הקשת,
התורה אומרת שהקשת מהווה סימן לכך שהיה אמור להיות מבול לפי מעשי האנושות, אלא שכבר נשבע הקב"ה וכו'.
לכאו' זה אומר שבכל פעם שיש קשת זהו המצב, רח"ל. וכבר היו צדיקים שלא היה קשת בימיהם כלל.

ושאלו
שלא ראינו שעושים מספיק 'עסק' כאשר נראתה קשת
ולמה בחורף יש יותר חטאים מאשר בקיץ
והאם קשת הנצפית רק בעיר אחת מהווה תזכורת גם לעיר אחרת
והאם זה סימן רק ליהודים או לכל בני נח

שאלה יפה..יש בכלי יקר כיוון לתירוץ על כל זה..
ובאופן כללי אפשר לומר שזה כמו, לא נבראו רעמים אלא וכ'ו
כלומר הקב"ה רצה שנראה דברים מסוימים וע"י זה נתעורר וכל דבר יש לו את הזמן שלו והמקום שלו..
וברור שאם זה פורענות זה רק לישראל..
ולמה לא "עושים עסק" כנראה מדברי המ"ב שם רכט שלא יאמר לחברו שיש קשת..
ובכלל יש שנמנעו מלברך משום שלא ברור הקשת הנראה לעיננו האם הוא דבר טבעי ורגיל או מיוחד עי בא"ח פ' עקב..וכן ביערות דבש ח"א דרוש יב' וכן ברמב"ן כאן..

זכור לי שיש מי שאומר שהכוונה רק לקשת שבאה בלי סיבה טבעית ולא הקשת המופיעה בחורף בגלל השמש.

שאלו איך יתכן שכל הצומח לא נכחד במבול?

גם זו לטובה כתב:שאלו איך יתכן שכל הצומח לא נכחד במבול?

רובו.נכחד, כמובא שנח הכניס עמו לתיבה זמורות ואח"כ נטע אותם.
ומיעוטו נשאר - כנראה בעיקר העצים החזקים כמו זית.
(ע"פ מה ששמעתי בשם הרבי מליובאוויטש)

לענין עצי הזית שנשארו מהמבול - ראה כאן בעמ' יג ואילך

אש משמים כתב:זכור לי שיש מי שאומר שהכוונה רק לקשת שבאה בלי סיבה טבעית ולא הקשת המופיעה בחורף בגלל השמש.

ויעו"ע באשכול 'קשת בלילה'.

לבי במערב כתב:

אש משמים כתב:זכור לי שיש מי שאומר שהכוונה רק לקשת שבאה בלי סיבה טבעית ולא הקשת המופיעה בחורף בגלל השמש.

ויעו"ע באשכול 'קשת בלילה'.

יש"כ

עושה חדשות כתב:פרשת נח

רבה רעת האדם, רק רע כל היום, וינחם ה' כי עשה את האדם, אמחה את האדם אשר בראתי, קץ כל בשר בא לפני.

אם הקב"ה כביכול מתחרט על כל הבריאה, וכאילו מתברר שזה רק רע, אז מה פתאום צאצאי נח יהיו טובים יותר. אם נח מצא חן אפשר להשאיר אותו בחיים, אבל הרי העולם חוזר ונברא כעת שוב ע"י זרעו של נח המתרבה כעפרות תבל וצאצאיו כחול היום, ואיזה שינוי נעשה בבריאה ע"מ להבטיח שהפעם זה יצליח יותר מהפעם הקודמת? (לכאו' אפשר להשיב ע"ז בכמה כיוונים שונים). מה דעתכם?

הידיעה שהקודמים להם נספו במבול בגלל שחטאו

עושה חדשות כתב:הרב סג"נ, אני מסכים להערתך, ובאמת צריך להגדיר לאן רוצים להגיע.

שאלו על הקשת,
התורה אומרת שהקשת מהווה סימן לכך שהיה אמור להיות מבול לפי מעשי האנושות, אלא שכבר נשבע הקב"ה וכו'.
לכאו' זה אומר שבכל פעם שיש קשת זהו המצב, רח"ל. וכבר היו צדיקים שלא היה קשת בימיהם כלל.

ושאלו
שלא ראינו שעושים מספיק 'עסק' כאשר נראתה קשת
ולמה בחורף יש יותר חטאים מאשר בקיץ
והאם קשת הנצפית רק בעיר אחת מהווה תזכורת גם לעיר אחרת
והאם זה סימן רק ליהודים או לכל בני נח

יש איזה שיטה יחידאה (אולי רבי יהונתן אייבשיץ) שהקשת של נח היא לא הקשת הנראת לנו כיום.

נהר שלום כתב:

עושה חדשות כתב:הרב סג"נ, אני מסכים להערתך, ובאמת צריך להגדיר לאן רוצים להגיע.

שאלו על הקשת,
התורה אומרת שהקשת מהווה סימן לכך שהיה אמור להיות מבול לפי מעשי האנושות, אלא שכבר נשבע הקב"ה וכו'.
לכאו' זה אומר שבכל פעם שיש קשת זהו המצב, רח"ל. וכבר היו צדיקים שלא היה קשת בימיהם כלל.

ושאלו
שלא ראינו שעושים מספיק 'עסק' כאשר נראתה קשת
ולמה בחורף יש יותר חטאים מאשר בקיץ
והאם קשת הנצפית רק בעיר אחת מהווה תזכורת גם לעיר אחרת
והאם זה סימן רק ליהודים או לכל בני נח

יש איזה שיטה יחידאה (אולי רבי יהונתן אייבשיץ) שהקשת של נח היא לא הקשת הנראת לנו כיום.

שו"ר באתר של דרשו:
היערות דבש ועוד, הקשו מדוע מברכים על ראיית הקשת, הרי הוא עניין טבעי הנוצר מלהט השמש המכה בעננים ביום הגשם, כמו השם צלוחית מלאה מים מול קרני השמש, ומדוע תקנו לברך ברכה בראיה זו, ומה הכוונה שהקשת היא אות ברית?

וביאר [על פי הזוהר] שיש ב' סוגי קשתות, אחת קשת שיש בה הרבה גוונים וזה דבר טבעי, הקשת השנייה שהיא זכר לברית מראה תכלת לגמרי, והטעם שהמראה כתכלת: לפי שהתכלת מלשון כליה ר"ל, והתכלת מראה שנתחייבו כביכול ישראל כליה.

והוסיף שצריך לימוד והבחנה בין ב' סוגי הקשתות, שהקשת המזכרת הברית באה לעורר בתשובה ולחדול מרע. ולפ"ז לעניין ברכה אין לברך על הקשת הנראית לפנינו בגווניה, שהרי לא נאמר על זה "זוכר הברית" (יערות דבש ח"א דרוש יב).

יש שכתבו שלדבריו יש לברך בלא שם ומלכות (בן איש חי פרשת עקב אות י"ז) והוסיף שאין דבריו הנדרשים בדרש כדאין לעקור מנהג ישראל תורה, שנהגו לברך בשם ומלכות.

טעם אחר: הקשת המדוברת היא קשת שבאה ונעלמת מיד, אבל הקשת שנמצאת הרבה זמן איננה הקשת של הברית (עמק ברכה נח ט יד ד"ה ונראה).

שמעתי מחכ"א שמדברי הרמב"ן נראה שראיית הקשת לא מראה כלל על בעיה עכשווית

ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן כי אמר את קשתי "נתתי" בענן ולא אמר "אני נותן" בענן כאשר אמר זאת אות הברית אשר "אני נותן" ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה ולכן נפרש הכתוב הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם ואם תבקש מה טעם בקשת להיות אות הנה הוא כטעם עד הגל הזה ועדה המצבה (להלן לא נב) וכן כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה (להלן כא ל) כי כל הדבר הנראה שיושם לפני שנים להזכירם ענין נדור ביניהם יקרא אות

לפי"ז צ"ל שמי שבימיו לא נראה הקשת הוא נס מיוחד להראות שאין צורך, אבל לא שכשנראית מראה על בעיה מיוחדת.

הרבה כתבו כעין זה, אבל אי אפשר לפרש כן בפרש"י שכתב להדיא שאות הקשת בא כשיעלה מלפני להביא חושך לאבדון לעולם (יש שפירשו שחושך ואבדון אין מובנו מבול גמור דוקא, אלא גם כליון על אזור מסוים בעולם, וגם לזה מועיל אות הקשת).

עושה חדשות כתב:ושאלו . . קשת הנצפית רק בעיר אחת מהווה תזכורת גם לעיר אחרת, והאם זה סימן רק ליהודים או לכל בני נח?

ראה לקו"ש חל"ה ע' 31 ואילך.
[ויעו"ע 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ד ע' 2365־2366].

על המבואר בדברי חז"ל לגבי ירידת המן, שצדיקים ירד על פתח בתיהם בינונים יצאו ולקטו רשעים שטו ולקטו, כיצד ידעו למי שייך המן אם לא ירד על פתח הבית?

עושה חדשות כתב:על המבואר בדברי חז"ל לגבי ירידת המן, שצדיקים ירד על פתח בתיהם בינונים יצאו ולקטו רשעים שטו ולקטו, כיצד ידעו למי שייך המן אם לא ירד על פתח הבית?

שאלה יפה.

אני מניח שהמן [שלא ירד בפתח הבית] לא היה "מנות שמורות" לכל יחיד ויחיד. לא היית צריך למצוא את המן "שלך". אלא כל מי שלא ירד על פתח ביתו הבין שהוא צריך לצאת ללקט. התחיל ללקט ב"מתחם" של הבינונים. אם הצליח ללקוט והמן נאסף אצלו ונשאר קיים ולא נמס או התליע וכו' והצליח לחזור עם זה הביתה - הבין שהוא בינוני. אם לא - הבין שהוא רשע והלך יותר רחוק לאסוף מ"מתחם הרשעים".

מסתברא שהדברים מכוונים למה שהעלה כל אחד בידו. משל הדיוט: צדיקים בינונים ורשעים עלו לאוטובוס. צדיקים התיישבו סמוך לנהג. בינונים מצאו מקום ישיבה באחורי האוטובוס. רשעים נסעו כל הדרך בעמידה.

ודבר הלמד מענינו הוא, שכך מסיים תלמודא בהך דרשה:

כתיב "לֶ֖חֶם", וכתיב "עֻג֑וֹת", וכתיב "וְטָחֲנ֣וּ"; הא כיצד? צדיקים - "לֶ֖חֶם", בינונים - "עֻג֑וֹת", רשעים - "טָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם".