פורום אוצר החכמה

יאיר אתמר כתב:האם נכתב בספר פרטים אודות סיפורו הידוע של עגנון עם ולא נכשל?

חשוב לי לדעת כמה פרטים:
1. האם ר"י מונדשיין פרסם את חזרתו (שהסיפור אמיתי) בצורה רשמית יותר, במקום אחר מאשר פורום בחר"ד?
2. האם ניתן לברר איך היה המעשה כפי שגב' שטיינשניידר סיפרה אותו?
3. מי היה זה שספד את גב' ש"ש?
4. האם נכח ר"י מונדשיין בהלווייה?

תודה רבה!

אודה גם לפרטים נוספים ממקורות אחרים.

ראה גם כאן ובהמשך הדיון.

סגי נהור כתב:

יאיר אתמר כתב:האם נכתב בספר פרטים אודות סיפורו הידוע של עגנון עם ולא נכשל?

חשוב לי לדעת כמה פרטים:
1. האם ר"י מונדשיין פרסם את חזרתו (שהסיפור אמיתי) בצורה רשמית יותר, במקום אחר מאשר פורום בחר"ד?
2. האם ניתן לברר איך היה המעשה כפי שגב' שטיינשניידר סיפרה אותו?
3. מי היה זה שספד את גב' ש"ש?
4. האם נכח ר"י מונדשיין בהלווייה?

תודה רבה!

אודה גם לפרטים נוספים ממקורות אחרים.

ראה גם כאן ובהמשך הדיון.

ייש"כ, ראיתי את זה אבל אין שם מידע נוסף

עוד שתי הערות קלות בענין הספר:

1) 'פורום אוצר החכמה' זוכה לכמה וכמה ציונים חשובים בספר.

2) אחד הדברים המפתיעים על אישיותו של נשוא הספר נמצא בעמוד האחרון - ע' 1011 בהערה 57...

דרומי כתב:הערה כללית לספר: ה'צנזור' עבד בצורה משונה. יש דברים גלויים לכל שניסה להסתיר, ויש פרטים שהצינעה יפה להם ובכל זאת גילה. דוגמא לא מוצלחת במיוחד בע' 780-781. גם הערה 665 בע' 786 לענ"ד מיותרת.

לגבי החלק הראשון ג"א תמהתי, אע"פ שאיני חסיד של רה"י. (ומכאן ועוד התיישבה על ליבי תחושה שלשה"ר בחוגים מסוימים זה כמו גידול זקן בחוגי ליטא, מין מידת חסידות, היתכן?!) לגבי החלק השני, זה עוד יותר תמוה, שהרי במכתב צונזר שמו וההפנייה שולחת לשמו, וא"כ מ"ט לקצץ בעליונים ולהאריך בתחתונים?!

=============

יש בספר הרבה דברים שחסיד חב"ד מן השורה לא היה מעיז לפרסם. כך למשל מכתב הרי"מ לר"א מטוסוב (שכמובן לא פרסמו בקובץ האגרות שהוציא):

במכתבך האחרון שאלת ע"ד החסידים המנויים בבית רבי בין חסידי הצ"צ שרובם ככולם חסידי קאפוסט. והנה שמעתי מהרה"ח ר' שלמה חיים ע"ה שהרבנים וגדולי החסידים עברו לקאפסוט והמלמדים והבע"ב עברו ללייובאוויטש ואמר גם שמי שהלך לליובאוויטש היה רק בקבלת עול מצוואת הצ"צ הידועה. וידוע שלמהר"ש היו שני חסידים גדולים: ר' שמואל באריסאווער ורד"צ חן. הראשון אכן נזכר והשני לא היות והוא רשם רק מי שכבר נפטרו באותה עת. ואם תמצא חסיד גדול של מהר"ש שכבר נפטר ובכ"ז לא נרשם- תהיה זו קושיא אלימתא. אני עכ"פ לא מצאתי. כמו"כ יש לזכור שהוא רשם רק חסידים ממש (משכילים ועובדים קדושים וטהורים) ולא סתם אנגעבלאזענע רבנים שנאצלו לנסוע לרבי מתוך התחייבות לקהילתם.

לא ידעתי טעם להכריז בראש כל חוצות שענין פלוני שנתגלה היה צריך להיות מוצנע! ותכף להפנות את הקורא אל מקומו המדויק של אותו ענין שלדעת המכריז יש להצניע...

חזרתי בי מהודעתי זו מחמת כמה מהתגובות הבאות שצדקו ממני!
וראה הבהרתי בהמשך האשכול.

סגי נהור כתב:לא ידעתי טעם להכריז בראש כל חוצות שענין פלוני שנתגלה היה צריך להיות מוצנע! ותכף להפנות את הקורא אל מקומו המדויק של אותו ענין שלדעת המכריז יש להצניע...

וכמשל 'חסרונות הש"ס'.

חרסון כתב:

סגי נהור כתב:לא ידעתי טעם להכריז בראש כל חוצות שענין פלוני שנתגלה היה צריך להיות מוצנע! ותכף להפנות את הקורא אל מקומו המדויק של אותו ענין שלדעת המכריז יש להצניע...

וכמשל 'חסרונות הש"ס'.

במקרה ממש הדוגמא שבחר הרב דרומי - מכל הדברים שהצנעה יפה להם - היא גנותו של ראש ישיבה ליטאי שיש לחב"ד חשבון איתו... (לטעמי גם הרבי לא יוצא משם כפי שמבקשים להציג אותו...)

א מבקש כתב:

לבי במערב כתב:עורכי הספר ניתן להגדירם כלא־קונבנציונלים (פעמים לטוב ושבח, ועיתים למוטב), ומזה נובעים הענינים הנ"ל (ולא שח"ו הותר לשה"ר לבוא בקהל).

דוקא 'מתאים' לספר זכרונו של רי"מ, ממתנגדי' הקיצוניים של הצנזורא, שיקלו בו בענין זה...
ענין קאפוסט ידוע למי שיודע, אלא שנמסר בכעין־לחישה, וכאן נדפס גלוי לכל העמים. לא נורא.

לא ידעתי שמצניעים

16-10-2016-07-21-28-קובץ-ד-לקריאה.pdf

כדאי לחשוב קצת לפני שמשגרים הודעה. האם כתוב שם משהו דומה למה שהבאתי? אם כן עמי תלין משוגתי, באם לא, נא להיות מתון יותר בתגובות.

לבי במערב כתב:עורכי הספר ניתן להגדירם כלא־קונבנציונלים (פעמים לטוב ושבח, ועיתים למוטב), ומזה נובעים הענינים הנ"ל (ולא שח"ו הותר לשה"ר לבוא בקהל).

דוקא 'מתאים' לספר זכרונו של רי"מ, ממתנגדי' הקיצוניים של הצנזורא, שיקלו בו בענין זה...
ענין קאפוסט ידוע למי שיודע, אלא שנמסר בכעין־לחישה, וכאן נדפס גלוי לכל העמים. לא נורא.

כידוע גם עניין הצוואה ומהימנותה היתה נושא לרבני חב"ד. רש"ז הבלין בספרו המשפיע ח"ב המצוי בשלבי עריכה עוסק בכך בהרחבה בתוספת מסמכים חדשים.
רצ"ב מכתב אחד שכתב רח"ל להגרש"ז זווין בעניין. כל הזכויות שמורות לרשז"ה. (בספר צילום של המכתב המקורי).

מכתב רבי חיים ליברמן אל הגאון רבי שלמה יוסף זווין


ב"ה, כ"ד מנ״א, תשכ"ו
ברוקלין, נ.י.
לכבוד הרה״ג שליט"א,
אני מקוה שמכתבי זה ימצא את כת"ר שליט"א בשלום ובבריאות הנכונה.
מכיון שכת״ר שליט"א התענין בענין צוואת אדמו"ר הצ"צ זי״ע ובמה שאירע, אחרי הסתלקותו, הריני שולח לו בזה העתקה ממה שמצאתי בארכיוני מה שהעתקתי פעם מביכל מאמרי דא"ח של קאפוסט, עד עכשיו לא הראיתים כאן לשום איש.
לענ"ד דברים אלו אין הפרסום יפה להם ומוטב שישארו בגניזה אבל לא הייתי חפץ שיאבדו, ואם יפלו בידי אנ״ש משלנו אני חושש שידונו אותם לשריפה.
ומאד אני רוצה למצא איזה מקום שיהיו שמורים שם ושיהי' גישה אליהם ליחידי סגולה.
אפשר אמנם שישנן עוד העתקות בין חסידי קאפוסט או באברויסק ואזי, כמובן, אין חשיבות להעתקות אלו שלי.
בכל הדרת הכבוד הדו"ש מכבדו ומברכו
חיים ליברמן

איש_ספר כתב:כידוע . .

אכן, ידוע. ודאי שהדברים האמורים בקובץ לא קרבו למדובר לעיל.

דוגמא לבורות השוררת אצל אנשים מסוימים בנושאים אלו מצוי' בקובץ שצירף הרב 'מבקש' לעיל, ס"ע 56. וד"ל.
על ה'חשבון' עם רה"י, כמדומה שצרות אחרונות משכחות את הראשונות.

לבי במערב כתב:

איש_ספר כתב:כידוע . .

אכן, ידוע. ודאי שהדברים האמורים בקובץ לא קרבו למדובר לעיל.

דוגמא לבורות השוררת אצל אנשים מסוימים בנושאים אלו מצוי' בקובץ שצירף הרב 'מבקש' לעיל, ס"ע 56. וד"ל.
על ה'חשבון' עם רה"י, כמדומה שצרות אחרונות משכחות את הראשונות.

הצצתי וראיתי שם איך זייפו את הסיפור עם הקאפוסטער על הרוגצ'ובער, כאילו אמר 'ניחמתיו כי המלכתיו' בקשר למידת חסידותו אליי ולא בקשר לסגנון פסיקותיו...
לא ציינתי למעלה שמכתבו של רח''ל הוא משמש כמבוא למסמכים ששלח לרב זווין הכוללים סדרת פקפוקים על הצוואה. לדידי אין טעם לעסוק בפרשה זו משום טעמים ידועים ומובנים אבל אני יכול להבין מי שלא עוצר ברוחו כשהוא קורא חומרים ירודים מן הסגנון שהעלה המבקש.

לכל מי שהעיר והאיר צודק!
כוונתי היתה סרקסטית, אך לא נכתבה בסרקזם מספיק [או אולי מדי], אתם הצדיקים ואני...
מחקתי את ההודעה הנ"ל

איש_ספר כתב:

חרסון כתב:

סגי נהור כתב:לא ידעתי טעם להכריז בראש כל חוצות שענין פלוני שנתגלה היה צריך להיות מוצנע! ותכף להפנות את הקורא אל מקומו המדויק של אותו ענין שלדעת המכריז יש להצניע...

וכמשל 'חסרונות הש"ס'.

במקרה ממש הדוגמא שבחר הרב דרומי - מכל הדברים שהצנעה יפה להם - היא גנותו של ראש ישיבה ליטאי שיש לחב"ד חשבון איתו...

צר לי מאד על חוסר הצנזורה הנ"ל וצר לי גם על הבאת הנושא לכאן. אבל לעניות הכרותי אין כאן עניין של 'חשבון' מצד העורכים אלא סתם אהבת הפיקנטריה וחוסר רגישות; וגם ה'בדיחה' כשלעצמה אין בה חריגה ביחס לסגנון הדיבור על הנקודה הזו בארה"ב החרדית של אותם הימים.. ולא בהכרח כגנאי. ואם שגיתי ה' יכפר.

למה לא מציינים לאשכול הזה:
viewtopic.php?f=56&t=21991
?

א מבקש כתב:לכל מי שהעיר והאיר צודק!

לא ארע מאומה.

דוקא בנוגע ל'נחמתי כי המלכתיו' אין עליהם טענה, כי מדובר בהעתקה גרידא מ'רשימות דברים' להרה"ח ר"י חיטריק (אף שכתוצאה מאופן עריכת הקטע יצאה משמעות שונה במקצת).

על הקאפוסטר והרוגוטשובע'ר
viewtopic.php?p=72423#p72423
viewtopic.php?p=158995#p158995

בע' 911 בספר מופיעה הפנייה לקובץ 'אור ישראל' חוברת ב (כסלו תשנ"ו) עמ' קסו-קסז שם כתב רי"מ בענין כריעה בברכו.

פתחתי ב'אוצר החכמה' וגיליתי שבדיוק שני עמודים אלו חסרים שם!

האם יש מי שביכולתו להעלות עמודים אלו? תודה מראש

ייש"כ

עזריאל ברגר כתב:

במסתרים כתב:

לבי במערב כתב:כמדומה שבספרים דידן אינו כן.

הספרים נכתבים היום כמדומה לפי מה שסידר סופר אחד בדור האחרון ואין ללמוד מהם על ספרים ישנים.

לא כי, אלא לפי שתים מתוך שלשת הדעות במחלוקת המפרשים לגבי "אותיות בי"ה שמ"ו בראש עמוד", שיש ג דעות לגבי האות ש:
שמר לך את אשר אנכי מצוך - מיד אחרי קריאת ת"צ
שני השעירים גורלות - בפרשת אחרי
שמור ושמעת - בחומש דברים (לא זוכר מ"מ מדויק)
ורוב-ככל הספרים בדורותינו האחרונים עושים את שני הראשונים בראש עמוד, אבל מעולם לא ראיתי את השלישי בראש עמוד.

קיימת שיטה רביעית: שופטים ושטרים

איש_ספר כתב:

לבי במערב כתב:עורכי הספר ניתן להגדירם כלא־קונבנציונלים (פעמים לטוב ושבח, ועיתים למוטב), ומזה נובעים הענינים הנ"ל (ולא שח"ו הותר לשה"ר לבוא בקהל).

דוקא 'מתאים' לספר זכרונו של רי"מ, ממתנגדי' הקיצוניים של הצנזורא, שיקלו בו בענין זה...
ענין קאפוסט ידוע למי שיודע, אלא שנמסר בכעין־לחישה, וכאן נדפס גלוי לכל העמים. לא נורא.

כידוע גם עניין הצוואה ומהימנותה היתה נושא לרבני חב"ד. רש"ז הבלין בספרו המשפיע ח"ב המצוי בשלבי עריכה עוסק בכך בהרחבה בתוספת מסמכים חדשים.
רצ"ב מכתב אחד שכתב רח"ל להגרש"ז זווין בעניין. כל הזכויות שמורות לרשז"ה. (בספר צילום של המכתב המקורי).

מכתב רבי חיים ליברמן אל הגאון רבי שלמה יוסף זווין


ב"ה, כ"ד מנ״א, תשכ"ו
ברוקלין, נ.י.
לכבוד הרה״ג שליט"א,
אני מקוה שמכתבי זה ימצא את כת"ר שליט"א בשלום ובבריאות הנכונה.
מכיון שכת״ר שליט"א התענין בענין צוואת אדמו"ר הצ"צ זי״ע ובמה שאירע, אחרי הסתלקותו, הריני שולח לו בזה העתקה ממה שמצאתי בארכיוני מה שהעתקתי פעם מביכל מאמרי דא"ח של קאפוסט, עד עכשיו לא הראיתים כאן לשום איש.
לענ"ד דברים אלו אין הפרסום יפה להם ומוטב שישארו בגניזה אבל לא הייתי חפץ שיאבדו, ואם יפלו בידי אנ״ש משלנו אני חושש שידונו אותם לשריפה.
ומאד אני רוצה למצא איזה מקום שיהיו שמורים שם ושיהי' גישה אליהם ליחידי סגולה.
אפשר אמנם שישנן עוד העתקות בין חסידי קאפוסט או באברויסק ואזי, כמובן, אין חשיבות להעתקות אלו שלי.
בכל הדרת הכבוד הדו"ש מכבדו ומברכו
חיים ליברמן

בספר החדש של ר' עמרם בלוי ז"ל על בני הצמח צדק נדפסו רשימות שכאלה, בהם מוצגת גרסת קאפוסט למחלוקת. ואולי הם הנזכרים כאן.

בספרו של רשז"ה משולבים שני מכתבים מר"ע בלוי ז"ל, שלא בטוח שבניו (עכ"פ החבדיי"ם שבהם...) ישבעו נחת מתכנם.

חרסון כתב:

איש_ספר כתב:

לבי במערב כתב:עורכי הספר ניתן להגדירם כלא־קונבנציונלים (פעמים לטוב ושבח, ועיתים למוטב), ומזה נובעים הענינים הנ"ל (ולא שח"ו הותר לשה"ר לבוא בקהל).

דוקא 'מתאים' לספר זכרונו של רי"מ, ממתנגדי' הקיצוניים של הצנזורא, שיקלו בו בענין זה...
ענין קאפוסט ידוע למי שיודע, אלא שנמסר בכעין־לחישה, וכאן נדפס גלוי לכל העמים. לא נורא.

כידוע גם עניין הצוואה ומהימנותה היתה נושא לרבני חב"ד. רש"ז הבלין בספרו המשפיע ח"ב המצוי בשלבי עריכה עוסק בכך בהרחבה בתוספת מסמכים חדשים.
רצ"ב מכתב אחד שכתב רח"ל להגרש"ז זווין בעניין. כל הזכויות שמורות לרשז"ה. (בספר צילום של המכתב המקורי).

מכתב רבי חיים ליברמן אל הגאון רבי שלמה יוסף זווין


ב"ה, כ"ד מנ״א, תשכ"ו
ברוקלין, נ.י.
לכבוד הרה״ג שליט"א,
אני מקוה שמכתבי זה ימצא את כת"ר שליט"א בשלום ובבריאות הנכונה.
מכיון שכת״ר שליט"א התענין בענין צוואת אדמו"ר הצ"צ זי״ע ובמה שאירע, אחרי הסתלקותו, הריני שולח לו בזה העתקה ממה שמצאתי בארכיוני מה שהעתקתי פעם מביכל מאמרי דא"ח של קאפוסט, עד עכשיו לא הראיתים כאן לשום איש.
לענ"ד דברים אלו אין הפרסום יפה להם ומוטב שישארו בגניזה אבל לא הייתי חפץ שיאבדו, ואם יפלו בידי אנ״ש משלנו אני חושש שידונו אותם לשריפה.
ומאד אני רוצה למצא איזה מקום שיהיו שמורים שם ושיהי' גישה אליהם ליחידי סגולה.
אפשר אמנם שישנן עוד העתקות בין חסידי קאפוסט או באברויסק ואזי, כמובן, אין חשיבות להעתקות אלו שלי.
בכל הדרת הכבוד הדו"ש מכבדו ומברכו
חיים ליברמן

בספר החדש של ר' עמרם בלוי ז"ל על בני הצמח צדק נדפסו רשימות שכאלה, בהם מוצגת גרסת קאפוסט למחלוקת. ואולי הם הנזכרים כאן.

שו"ר שלא נדפס שם אותם ט"ו שאלות שהעלו ב"ד של רבני חב"ד אודות מהימנות הצוואה, אלא רק הזכיר את קיומם והתעתיק כמה שורות מפתיחת אותו מכתב.

חטיבת מכתביו של רח"ל הבאים בספר, הם אוצר סגולה, ומלבד הידיעות הרבות שהם כוללות, סגנונם מלא חן וטעם. רק חבל לראות שגם איש נלבב ומעודן כמוהו, אף היה שטוף בדעות פרימיטיביות ומגוחכות בענייני מתנגדים. ראו למשל את הקטע הבא.



המדובר בר' יוסף שמעון זילברבלאס שאיני יודע עליו הרבה. חיפוש באוצר מביא את שמו בין רבני גרוזיה המצוינים ע"י הגרי"א הנקין כמי שעמד לצידם בשנות רבנותו שם.

שימו לב כמה מוטיבים ('תימות' בלשון חוקרי פולקלור) מספרות ידועה שזורים כאן.

א. מתנגד הוא טיפש. ר' חיים בריסקר (החכם מכל אדם!) שולח ליהדות גרוזיה את הלמדן הכי גדול שלו, כאילו היה מדובר ברבנות לודז' ולא איש מתאים לצרכי אותו מקום.
ב. אותו מתנגד שבסוף יתברר שהוא 'נופל', הוא גם היה התלמיד הכי חשוב (!). כך זה תמיד בסיפורים האלה. התלמיד הכי חשוב נהיה בסוף חסיד או לחילופין נופל. ובכן תלמידו החשוב ביותר של ר' חיים הוא לא העילוי ממייצ'ט למשל, אלא ר' יוסף שמעון זי'.
ג. המתנגד לא רק שאין לו הבנה לצרכי המון העם, אלא כל מגמתו הוא גאווה. כלומר לא זו בלבד שאותו רי"ש לא ממלא את תפקידו נאמנה, ורק מסתגר על תלמודו, אלא פעילותו המרכזית היא להציג לפני כולם את חריפותו ולמדנותו. (ומאליו מובן שהוא גם שוטה מופלג, שמבקש לשתף את הגרוזינים בסברותיו הדקות).
ד. לבסוף הוא נופל לשכרות. השוו עם סיפורי ר"ח וואלפער.

נכון, מדובר בס"ה בשיחה ע"פ של רח"ל עם רשד"ב, אבל עם היא באה כתובה עלי ספר, כנראה שהיא חשובה מספיק כדי לעסוק בה.

========
בחיפוש באוצר מצאתי את זכרונותיהם של ר"נ ששונקין ור' יעקב דברשווילי, הם מציינים ששפתו היתה קשה ובלתי מובנת לבני המקום ולכן שליחותו לא עלתה יפה.

הרב איש ספר, כמוני כמוך היה לי לפלא שהביאו בספר קטע זה ככתבו וכלשונו, ובכל זאת כמדומני שלאהבת הדיוק כדאי להעתיק כאן את הקטע המדובר וירא הציבור וישפוט בעצמו (הספר כרגע אינו תח"י).

בכלל ראוי לציין שהגר"ח מבריסק הוא אחד האישים היותר נערצים בחב"ד ואכמ"ל.

[לעצם הענין בוודאי דבריו של ר"נ ששונקין אמורים להיות יותר מדוייקים]

במחילה, הטענות מעט מוגזמות והפרשנות מעט מרחיבה. לא נראה לי כלל כלל שהכוונה היא לטעון שאותו רב היה התלמיד החשוב של הגר"ח, אלא שהקריטריון היה למדנות ולא התאמה (במקום לחפש את האיש המתאים, חיפשו את הלמדן הכי גדול - זו הכוונה. לדכוותיה זה היה צריך ברור). והתיאורים כשלעצמם, גם אם אינם מדויקים מן הסתם יש בהם יותר מגרעין של אמת.

דרומי כתב:הרב איש ספר, כמוני כמוך היה לי לפלא שהביאו בספר קטע זה ככתבו וכלשונו, ובכל זאת כמדומני שלאהבת הדיוק כדאי להעתיק כאן את הקטע המדובר וירא הציבור וישפוט בעצמו (הספר כרגע אינו תח"י).

בטעות נשמט, כעת שילבתי את הקטע.

דרומי כתב:[לעצם הענין בוודאי דבריו של ר"נ ששונקין אמורים להיות יותר מדוייקים]

אכן, שהרי הר"נ היה לו מחיצה אחת עם אותו רב מבריסק ואילו רח"ל שמע מפלוני וכו'. רק שהר"נ לא מגלה הרבה.

סגי נהור כתב:במחילה, הטענות מעט מוגזמות והפרשנות מעט מרחיבה. לא נראה לי כלל כלל שהכוונה היא לטעון שאותו רב היה התלמיד החשוב של הגר"ח, אלא שהקריטריון היה למדנות ולא התאמה (במקום לחפש את האיש המתאים, חיפשו את הלמדן הכי גדול - זו הכוונה. לדכוותיה זה היה צריך ברור). והתיאורים כשלעצמם, גם אם אינם מדויקים מן הסתם יש בהם יותר מגרעין של אמת.

הצל לא הצלת.
ר' חיים לא היה טיפש, כך מקובלנו מרבותינו... הוא לא חשב שבגרוזיה יש סניף של וואלאז'ין ולא שלח את האיש הכי למדן,
האיש שר' חיים בחר בו, גם אם לא הצליח במשימתו, לא היה שוטה מופלג שמטרתו להראות את כוחו בהפרכת ד' השאג"א לפני גדולי גרוזיה.
ונפל לטיפה המרה... נו נו... סתם לשה"ר שבשינוי קל הופך להוצאת שם רע. אם ר' ירוחם ממיר היה נכנס להתוועדות חבדי"ת היה אומר שכולם שם נפלו לטיפה המרה...
לא בדקתי את התאריכים, אם התיאורים מתאימים, בין המכתב של הרב הנקין המונה אותו בין הרבנים הפעילים בגרוזיה, לבין התיאור של רח"ל כבעל מכולת חובב שתיה חריפה...

רי"ש הנ"ל נז' כאן בקצרה בעבר, ומשם גם מובן כי אין כל סתירה בין עדות הגרי"א הענקין (מתרע"א) לתיאור רח"ל (כחמש שנים מפרידות ביניהם).

בסופו של דבר, יש לזכור:
א. מדובר בתיאור שלאחר עשרות שנים, כשרח"ל עצמו מודה (במכתבים אחרים) כי זכרונו כבר מתחיל להטעותו ולבגוד בו קמעא.
ב. גם רח"ל מציין כי שפתו היתה קשה להם. אמנם מעט קשה להבחין בכך מתוך שלל התיאור הצבעוני מסביב... אך כשמפרקים את ה'עטיפה', זו הבעי' המתוארת בלוז סיפורו.
ג. ככה"נ הגר"ח סבר (מתוך הבקשה שהגיעה אליו) כי הדרוש הוא ראש־ישיבה, וכזה שלח אליהם. יתכן שכאשר הגיעו לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב מליובאוויטש נ"ע כבר ידעו לבטא את מבוקשם בבירור יותר, או שהגיעה אליו הידיעה על מצבם בפועל מחסידו־תלמידו מוהרשיל"א זללה"ה.
ד. לא נאמר כי רי"ש הי' 'תלמידו החשוב ביותר' של הגר"ח (דבר קרוב לזה נטען דוקא באשכול הסמוך שקישרתי לעיל), אלא 'הלמדן הגדול ביותר' - ובפשטות הוא דרך גוזמא והפלגה, כרגיל בשיחה על־פה.
ה. את ה'עסק' מהשכרות עשו כאן... רח"ל כנראה לא האריך בזה הרבה, וגם איני יודע אל־נכון כוונת המשפט הסתום "נפל לשכרות קצת". זה נשמע יותר כהגדרה מעודנת לדכאון ומרה־שחורה.
ו. גאוה או לא הוא נדון סובייקטיבי למדי (ולא ראיתי האשמה של ממש בד"ז כנגדו, אלא שטעה בכך שבא להראות כחו בלימוד - כי סבר שיש לנהוג כברוסיא, בה רב חדש מוסר עם הגעתו פלפול עמוק ע"ג הבימה).
ז. בדברים שבחרו עורכי ספר זה להביאם עלי גליון דפוס אין לדקדק יתר על המדה, ודאי שלא מסיבה זו לבדה.