פורום אוצר החכמה

צופה_ומביט כתב:כלומר, אתה אומר שלא די לקבל בלבנו שאין אלא אחד - אלא צריך לכוון/לומר שהוא בשווה [מצד התוכן? הדרגה?] למה שהיה בלבו של יעקב אבינו.
וזו התוספת שיש ב"שמע ישראל".
הבנתי נכון?
[ק"ק ומה אם באמת אין הייחוד בלבנו באותה הדרגה כמו בלבו של יעקב? כיצד מצהירים על כך. ואולי מתכוונים לשאיפה ורצון].

לענ"ד, קטני אמונה הננו, ורוב דיבורינו באמונה, הינם מן השפה ולחוץ. ע"כ עלינו להצהיר: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד... ע"ד הגמרא בשבועות כט, א: ת"ש: וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל, אמר להן: דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי... שם לט, א: וכשמשביעין אותו, אומרים לו: הוי יודע, שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת המקום ועל דעת ב"ד. שכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל אמר להן: דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר: ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה; אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין? ת"ל: ואת אשר איננו; ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני, מצות העתידות להתחדש, כגון מקרא מגילה, מנין? ת"ל: קימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר.

משל לילד הנשאל על מנהגו ומעשהו בעניין מסוים, בו אינו מבין לגמרי. הילד עונה אני אינני יודע, אלא סומך על דעת אבי. אבא שלי אומר כן.

מעל"ע, ראיתי כעת בשיעור הנדפס מהר"נ רוטמן -
לכאו' נראה שלדעת ריה"ל (מובא באבע"ז שמות כ,א) שאיננו מתייחסים אל הבורא אלא מצד יצי"מ (והוא יחיד מבין הראשונים שסובר כך) המשיך לשיטתו בכוזרי (ד,א) וכתב שמעיקר הפשט אין צורך לבקש פירוש בלה"ק לשם הוי"ה כי הוא השם שמתיחס אליו. כשם שאין צורך לידע ולהסביר למה ראובן נקרא ראובן כך שמו של הקב"ה מייחד אותו שהוא אלוק כל האלוהים ואין צריך לחקור ולבקש אחר פירוש השם. הגם שבוודאי יש פירוש ועומק לשם הוי"ה (וכמו שיש הסבר לשמו של ראובן), מ"מ אין צורך לעסוק בו אלא כאשר התורה מזכירה שם הוי"ה כוונתה רק להודיע במי המדובר. ואפשר דנפקא מינה לדעה זו, במה שנפסק בשו"ע (או"ח ה) שיש לכוון בקריאת שם הוי"ה את שם הקריאה ואת שם הכתיבה ולדעת הגר"א אין צריך לכוון אלא בשם הקריאה לבד, ולדעת ריה"ל לכאו' די בכוונה אליו - שהוא השי"ת בלי כל פירוש.