קצת סדר לענין קברי טבריה
א) קברי הרמב"ם וקברי רבי עקיבא ותלמידיו (אם כ"ד אלף כולם או רק חלק מתלמידיו) נזכרו כבר בכל מסורת הקדומות מנוסעים לארץ הקודש, כפתור ופרח (פרט ט"ז), תלמיד הרמב"ן, מסעות ר' בנימין, ועוד ועוד. גם האריז"ל קיים מסורת זו. יצויין עוד שכמה מהנוסעים מדגישים שהרמב"ם קבור בתוך בית הקברות גדול, כלומר סביבותיו קברי ישראל. נקודה זו חשובה להדגשה, שאין כאן בית הקברות שעל פי רוח הקודש של האריז"ל לבד שיש לעיין אם נימא בזה תורה לא בשמים, אלא מדובר בבית הקברות הידוע ומוחזק ברציפות דור אחר דור מימות הראשונים.
ב) הישוב בטבריה היה מצומצם תמיד בין החומות. בית קברות העתיק הנידון היה לצפונה, ובית קברות שהשתמשו בו מזמן התיישבות טבריה בזמן הרב חנ"א, היה לדרומה. לא היה שום בעיה עם קברים ועצמות שבבית קברות העתיק, כי כל שנות שלטון התורקי לא בנו בתים ולא גרו חוץ לחומה. רק אחר מלחמת העולם הראשונה תחת שלטון האנגלי החלו לבנות שכונות מחוץ לחומה. כך שלא היה ואף לא שייך מסורת קדומה להתיר חפירות במקום קברים בטבריה.
ג) לגבי טומאת כהנים יש הרבה יותר מקום להקל מלגבי חיטוטי שכבי, וזאת משום שבימי חז"ל היו קוברים בכוכים שהיה בהן פותח טפח. נמצא שעל גבי כוכים אלו, אם אם וודאי קבורים שם ישראל, אין שום איסור לכהנים. כמו כן אין המת מטמא באהל אלא כשיש צורה של שלימות, כלומר גולגולת או שדרה שלימה או רוב מנין עצמות או רוב בנין וכו', ולכן יש מקום לספיקות אם עדיין עצמות כאלו קיימות. משא"כ לענין חיטוטי שכבי שאסור אפילו בעצם אחד ולא יועיל פותח טפח שעליו להתיר לפנות הקבר כמובן. וזאת אפילו נימא שבימי קדם לא הקפידו שלא ידרכו הכהנים על שטח בית הקברות שבצפון טבריה. אך אין הוכחה ולא סיבה לומר כן כנ"ל שזה היה חוץ לעיר. (כך שתשובת הגרא"י אוירבאך לענין טומאת כהנים שהובא לעיל, לא נוגעת לענין זה כלל. אך מה שמביא בשם סבו הגרא"ז וורנר במכתבו שכהנים נהגו לילך סביבות קבר הרמב"ם, לא מצאתי דבר זה במכתבו שב'אור תורה', ולא במכתב המעודכן בשו"ת ויאמר מאיר ח"ב סימן ז'. ב'זכרונות רמב"ח' יש מכתב נוסף כדלהלן, ושם אכן כותב דבר זה, אך מתוכן הדברים יוצא שמדובר בתקופתו הוא, כלומר אחר מלחמת העולם השניה שכבר התרחבה העיר ולא נזהרו בטומאה. אך הרי מה ראיה היא זו שהרי על זה אנו דנים אם יפה עשו שהרחיבו העיר לתוך שטח המוחזק כבית הקברות).
ד) הנודע ביהודה אינו מתיר לפנות קברים אחר ק"נ שנה! הנוב"י נשאל במתים שקברום בשדה שכורה מן העכו"ם לק"נ שנה, דהוי על דעת לפנות כמובן, בינתיים אחר כעבור ששים שנה נקנה קרקע לקברות לצמיתות. היו כאלו שרצו לפנות המתים תיכף לקרקע הקנויה, ומהר"ם בומסלא והנוב"י אסרו עליהם, ונימוקם שקרוב יותר שיתעכל כל הבשר אחר ק"נ שנה מאחר ס' שנה, ולכן צריכים לחכות עד סוף הזמן שהיא במקרה זו ק"נ שנה. (ואגב, ק"נ שנה אלו יהיו מיום השכירות ולא מיום הקבורה, שהרי יתכן שנקברו מתים שם עד קרוב לזמן השאלה, ולא יהיו קבורים אפילו מאה שנה בעת שתפקע השכירות). היוצא מזה, שעיקר תשובתו של הנוב"י לאסור לפנות אחר ששים שנה, ולפנות ככלות ק"נ שנה לא התיר הנוב"י מטעם פשוט כי לא נשאל ע"ז, ואף לא היה צד לאסור, הן מאחר שאין להם ברירה אחרת למנוע אז חילול הקברים על ידי הנכרי, והן משום שבזה אין צד לאסור שהרי קברום על דעת לפנות אז, ופשוט. (יש להאריך עוד בדברי הנוב"י והמסתעף, בעזהי"ת בהמשך).
ה) לגודל המלאכה אשר על הרב ר"מ הלל אישתמיטתיה שאכן נידונו דברי הנוב"י האלו על ידי רימ"ט בתשובתו שבקובץ קול תורה (נדפס בהמשכים בגליוני שנה י', והדיון בדברי הנוב"י בחוברת ט'-י' עמוד יד). וכן בשו"ת ציץ אליעזר ח"ה סימן כ'. גם הגרש"ז אוירבך הזכירו, כמו שיצויין להלן. גם הרב ורנר חזר והביאו בשאלתו המעודכנת בשו"ת ויאמר מאיר להרב ואעקנין ח"ב סימן ז'.
ו) ר' מנשה בן חיים לא היה מקורבו של הגרא"ז ורנר (אף שהיה איש פא"י והרב וורנר היה רבה הראשי של פא"י בשלש שניו האחרונות), ודבריו הוא מוסר משיחה אחת שהיה לו עמו בעת ביקורו באלול תשי"ז. לדבריו כתב הרא"ז "תשובה ארוכה לאחד מגדולי הדור זצ"ל שהרעיש עולמות אודות החפירות (רמז ברור להגרי"ז מבריסק). לדברי רמב"ח לא נתן הרב ורנר להדפיס התשובה הארוכה כדי שלא לעורר מחלוקת. כמו כן מוסר מפי הרב ורנר שיש קבלה בידו להתיר בית דין מפי בית דין עד לבית דינו של הרב חנ"א. עוד מוסיף רמב"ח לציין מ"מ הלכתיות לנידון, וכותב מפורש שהמקורות ליקט מתוך דברי רימ"ט האוסר (ולא מפי הרא"ז ורנר כמו שציטטו פה בשמו). גם העתיק מכתב נוסף של הגרא"ז וורנר ולא ציין מקורו, המכתב לא מוסיף הרבה בעניני הלכה, אך מבאר קצת זוית מבטו על המתרחש. (הרב מחולת העתיק דברי רמב"ח אך נקטע באמצע, מצורף פה כל הדפים).
ז) ראוי לציין שאין לתת אמון בדברי רמב"ח בכלליות, כפי שהראיתי קצת באשכול על רמב"ח שהנ"ל היה בעל דמיון פורה. בפרט במקרה זו שאין מקור אחר להמצאות תשובה הארוכה של הרא"ז, וגם מסורת הקבלה להרב חנ"א לא מסתברת כלל וכלל, כנ"ל שבימי הרב חנ"א לא בנו בתים חוץ לחומה במקום בית הקברות הישן, ובפרט שהרב וורנר כתב על מה שמסתמך במכתביו ואין רמז קל שמדובר במסורת קדומה. כפי הנראה כתב הרא"ז רק מכתב אחד או שנים (ולא שלשה כדברי רמב"ח), אלא שאת מכתב הנ"ל שכלל והוסיף בו מספר פעמים, ומזה נולדו שינויי נוסח אבל רוב התוכן זהה אות באות (ושוב לא נודע מקורו של רמב"ח למכתב זה השני, או לחלופין עידכון הכי מלא למכתב הראשון, וצ"ע). כאמור מה שרמב"ח מציין לדברי הנוב"י לא מוכיח שהרא"ז הסתמך על זה בעת התירו, כי רמב"ח לא מהרא"ז העתיקו, כי אם מרימ"ט בר פלוגתיה, ואדרבה גם בנוסח מכתבו של הרא"ז שבויאמר מאיר שכן נזכר הנוב"י, נראה שהוסיפו אחר ראותו דברי רימ"ט. בכל אופן, אין דברי הנוב"י נוגעים כלל וכלל לענין כנ"ל.
ח) הרב מחולת צירף פתקא אחת עם צילום כת"י שני גדולי ישראל שמוכיח מהם כביכול צדקת המתירים, היות שהדברים הינם בקובץ מצורף לבד, וגם לא הכל יתאמצו לקרות כתב יד, נעתיק פה דברי הפתקא:
התנצלות:
אנו מביאים רק חלקי הדברים כי אי"ז מתפרסם לידי ת"ח בלבד היודעים ללמוד אלא לכל בר בי רב דחד יומא וע"כ אנו מביאים רק הדברים שבמסקנא ועל המקרה הנכון ולא מה שכתבו אילו נאמין לכל השקרים מה יהא הדין.
ברגע זו קבלתי תשובתו ונימוקיו. והנה גם היום באו אלי בע"ב ועסקנים בקולי קולות ואמרתי להם שאני מחכה על תשובת כת"ר שיחי' ומעתה האחריות על כת"ר. וגם אמרו לי שיש בהמודיע דברים חריפים בזה ואנו לא ידענו מאי אידון ביה מרחוק מקום ואין זה בגבול שלי. ונזכה לתחה"מ ומשה ואהרן עמהם. פנחס עפשטיין ראב"ד
קטע מתוך מכתב ללמדינו השפעת העסקנים והעיתונים וקולי קולותיהם
בתר רובא דעלמא שהם עכו"ם ואין כאן דין קבוע עכ"ל סוף דבר נלע"ד דאפי' בכה"ג דאין להתיר משום טעמא ד"נמצא" ולתלות שנקבר שלא ברשות אפ"ה אפשר להתיר משום טעמא דכתב כת"ר דאזלינן בתר רובא דעלמא שהם נכרים, אך לא כמו"ש כת"ר שליט"א משום דהו"ל "קבוע דלא ניכר כמו נחל איתן" אלא כמו שמבואר ברשב"א [דלא כהחת"ס] דמקרי "פריש" וממילא אזלינן בתר רובא או כדברי ההג"ה שבס' תומת ישרים דאין זה חשיב קבוע עיי"ש.
קטע ממכתב הגרש"ז אוירבך דאזלינן בתר רובא דעלמא שהם נכרים
עד כאן הפיתקא.
והנה היוצא מתוך דברי הפתקא, שהדברים האלו הם רק קטעים נבחרים מתוך מכתבי הרבנים הנ"ל, ואף מרמזים שבתוך המכתבים עצמם יש דווקא נימוקים לאסור, אלא שאלו הנימוקים אין רצונם להעתיק משום שנכתבו רק "אילו נאמין לכל השקרים מה יהא הדין".
והנה דברי הרב ר"פ עפשטיין אינם נוגעים כלל לענין, שהרי לא כתב אם העסקנים צודקים או לאו, ואינו מגנה את הקולי קולות שלהם, רק דבר אחד מציין שהוא לא נפחד מקולות של עסקנים משום שיש רב אב"ד ת"ח העומד מאחורי ההיתר, וכל זמן שלא ידע נמוקי ההיתר קשה לו לחוות דעה. עדיין לא נדע מה באמת סבר הגר"פ עפשטיין אחר שעיין בדברי ההיתר (הרי המכתב נכתב תיכף בשעת קבלה לפני העיון כנראה). בקצרה, מכתב זה לא אומר כלום.
אך הכי חמור הוא המשחק עם דברי הגרש"ז אוירבאך. קטע זו לקוח מתוך תשובתו הנדפסת בשו"ת מנחת שלמה מהדורא תנינא סימן צ"ח. ושם מסיים אחר זה וז"ל:
אך אעפ"כ נראה דאף שבא"י איכא נמי טעמא אחרינא להקל וכמ"ש במס' מו"ק דף ה' ע"ב דאין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל, עכ"ז קצרה דעתי מלהבין על סמך מה התירו לבנות שכונה שלמה על מקום שהוחזק וידוע לספק בית הקברות של ישראל ולפנות את המתים מקבריהם למקום אחר, דנלע"ד שסברא הוא דקבר "הנמצא" או אפילו קבר סתם דמרן הב"י ז"ל מתיר לפנותו הוא רק בכה"ג שתחלה לא הוחזק המקום לספק בית הקברות ולכן אם נמצא מותר שפיר לפנותו, משא"כ בשטח מסוים שמוחזק וידוע מכמה שנים לספק בית הקברות של ישראל חושבני דכיון דכת"ר כותב "דלפי המבואר בשער הגלגולים ובעוד ספרים מוחזק כל השטח לקברות של קדושים", אף אם רק ברוח קדשם אמרו כן צריכים לחוש לדבריהם ולהחמיר, ובפרט דגם אפשר שהיתה להאר"י ז"ל ולהר"מ זכות ז"ל קבלה על כך איש מפי איש, וכיון שכן נלענ"ד דאף קבר אחד אסור לפנות ולהוציאו מקבר שלו לקוברו דרך בזיון סמוך לביה"ק של ישראל משום דמסתבר דה"ז חשיב כקבר הידוע דאמרו בגמ' שאסור לפנותו, וקל וחומר הוא מחששא דמת מצוה דמבואר בגמ' דאי לאו משום דקלא אית ליה היינו חוששים דדילמא הוא מת מצוה, וגם להירושלמי דמשני משום דלא שכיחא היינו משום דהו"ל מיעוט שאינו מצוי כלל, משא"כ בנד"ד הרי ברור הדבר דהרבה קברים של ישראל מעורבים שם, ואף שכת"ר כותב "כי גם גויים החזיקו בשטח ההוא ולכן עשו היהודים בית הקברות בצד השני של העיר", מ"מ אטו מפני שגם קברי עכו"ם מעורבים שם יהיה מותר לפנות קברים שלדעת האר"י ז"ל היודע כל תעלומות נמצאים שם אלפים ורבבות תנאים ואמוראים.
בהמשך דן הגרש"ז גם בענין טומאת כהנים ובדברי הנוב"י הנ"ל.
הרי לנו שבזדון השמיט בעל הפתקא
(כמובן לא הרב מחולת אלא מי שהמציא לידו פתקא זו) המשך דברי הגרש"ז שהגם שניכר מכל דבריו שלא מעורה בכל הפרטים הנוגעים, ולא ידע מדברי הכפתור ופרח ושאר הנוסעים המייחסים ברור למקום הזה כבית קברות גדול,
(ולא שנחשד הגרש"ז כמי שלא למד בספר כפתור ופרח מעולם, רק שלימודו היה בחלק ההלכה הנוגע, והפרטים על הקברות וכדומה עבר עליהם במרוצה ולא זכרם), וכל ידיעתו רק ממכתבו של הגרא"ז וורנר כאילו הכל מיוחס על שם האריז"ל ומהר"ם חגיז, עם כל זה ס"ל בבירור דאסור לפנות שום קבר ואסור לבנות שם שכונת בתים. כל שכן וק"ו מה היתה דעתו למעשה לאור הנתונים הנ"ל.