פורום אוצר החכמה

טוב, זה די לא יאומן אבל יש מצב שבס"ד פענחתי את זה...

ברשותכם ניגש ישר לענין בלי הרבה הקדמות:

קודם כל הנה קוד הצופן:
[בהזדמנות אסביר איך הגעתי לזה].

א=ג
ב=ד
ה=ז
ו=ח
ט=כ
י=ל
מ=ס
נ=ע
פ=ק
צ=ר
ש=ת

הרעיון הוא הזזה של 2 אותיות לאחור [או קדימה, תלוי איך מסתכלים על זה] - אבל לא באופן קבוע בכל הא"ב, אלא רק בחצי א"ב.
דהיינו: אם למשל ג' הופכת לא' - אז גם א' היא ג'.
ואז נשאר בסוף רק ש-ת כצמד מתחלף זע"ז.
כשהצמדים מסודרים זה מתחת זה אפשר לראות כמה אלגנטי זה. [תעברו על הא"ב לפי סדר ותראו את התבנית].
הצופן מספיק פשוט ותבניתי ו"עממי" בכדי להניח שהכותב ידע שאנשים מכירים אותו [או ימצאו אותו במאמץ סביר] ויוכלו לפענח.


לגבי הטקסט:

הפענוח דלהלן מסביר לא רק את המילים והמשפטים והמכלול אלא גם כל תג בטקסט.
היינו את כל הנקודות שבתוך הטקסט, קרי: נקודה אחת או שתים לציון הפסקה קטנה/גדולה,
וכן את ה"גרש" שיש מעל מילים/אותיות היכן שיש.

המבנה של הטקסט הוא ביאור לציטוטים [קצרים] מהיכנשהו. ויש כאן 3 ציטוטים.
תחילה בא הציטוט ואחריו נקודה. ואז ביאור צמוד לביטוי ואחריו 2 נקודות. ואז משפט הרחבה שמפרט מקרה אחר/הופכי.
היכן שההרחבה אינה משפט חדש אלא הסבר למשפט קודם - יש גם כאן נקודה אחת ביניהם ולא שתים.
היכן שאין נקודה המשפט ממשיך גם לשורה הבאה.

יש מקום אחד שהמעתיק העתיק כמות שהוא כי לא ידע מה מעתיק, אבל מאד ברור מה היה כאן בכתב המקורי, אני אסביר אח"כ.
המילה החסרה בסוף השורה הראשונה פותחת באות ז' [אפשר לראות] והיא המילה "זנחי" בדיוק כמו בשורה שתחתיה.


כעת הנה הטקסט עצמו, שורה מפוענחת מתחת שורה מוצפנת:

דסיעח דנילחעח ערחו. קל' דסיעח תעלזס החאחש ז... [=זנחי] לחשץ ערחו
במלנו בעליונו נצוח. פי' במלנו שניהם זוגות העול [אולי במקור: העולה] יותר נצוח.
תיג דסיעח גוב החא חגוד וב תס זנחי קחוש ערחו
שלא במלנו אחד זוג ואחד שם [אולי צ"ל: תיס=שלם] העול [אולי במקור: העולה] פוחת [לפי הההקבלה לשורה הקודמת נדצ"ל: פחות] נצוח.
תחז דתחז עקצב. קל' תעלזס גחשחשלזס תחלס חתעלזס עקצבלס
שוה בשוה נפרד. פי' שניהם אותותיהם שוים ושניהם נפרדים.
טיחסץ תעלזס וכלס זס זשחדן עחרו
כלומר שניהם חטים [אולי ט"ס בהעתקה מ'תחלס' = שוים] הם התובע נוצח.
תעלזס תחלס. קל' החאחש זעשדן עחרו חינחיס גוץ ך'.
שניהם שוים. פי' זוגות הנתבע נוצח ולעולם אחר ט' [אולי זו ד' ואז: ב'].


הטקסט המפוענח לבדו [עם חלק מההשערות מלמעלה ועם פסיקים]. הציטוטים המבוארים מודגשים:

במלנו בעליונו נצוח. פי' במלנו, שניהם זוגות, העולה יותר נצוח.
שלא במלנו, אחד זוג ואחד שם, העולה פחות נצוח.
שוה בשוה נפרד. פי' שניהם אותותיהם שוים ושניהם נפרדים.
כלומר, שניהם שוים הם, התובע נוצח.
שניהם שוים. פי' זוגות, הנתבע נוצח ולעולם אחר ט' [אולי זו ד' ואז: ב'].


יש לשקול אפשרות ש"ערחו" בשורות הראשונות הוא טעות, וצ"ל "עחרו" כמו בסוף, דהיינו "נוצח".
אבל אינו מוכרח כלל.


המילה היחידה שלא מובנת ונשמעת כמו "מונח מקצועי" מתחום כלשהו היא "במלנו / מלנו".
שהכותב מפרש אותה "שניהם זוגות". מה שאין כן "שלא במלנו" פירושו "אחד זוג ואחד שם/שלם".
יש לשקול ט"ס בהעתקת המילה הזו [אם כי היא חוזרת ע"ע 3 פעמים, וצ"ע].
אולי זו מילה בשפה זרה.


משמעות תוכן הטקסט:

לכאורה מדובר בהוראות לאיזה משחק,
אולי משהו כמו זוג או פרט, או משחק קוביה כלשהו, או משחק קלפים כלשהו.
לכאורה אין כאן משהו סודי, אולי הכותב התאמן על כתיבה בצופן הזה ובחר משהו לעסוק בו. איני יודע.
או שלא רצה שידעו שהוא מתעסק במשחקים אלה...
יש לציין שהמעתיק מכנה את הכותב "מאיר", אפילו בלי ר', ולכאורה משמע שהספר המקורי אינו רבני.
אולי היה ספר חול של חכם חול והמעתיק לקח משם ענייני מזלות וחשבונות, ואגב זה מצא שם גם את הטקסט הזה, הסתקרן, והעתיק...
[ואולי מדובר באיזה כללי משא ומתן כלשהם?].



לגבי השורה שהמעתיק לא הבין מה הוא מעתיק, זו השורה:
גוב החא חגוד וב.
שפענוחה כמות שהיא לפנינו: 'אחד זוג ואחב חד'
ואין ספק [לפי הנ"ל] שבכתב המקורי נעשה כאן תיקון,
הכותב כתב בטעות 'חגוד' ['ואחב', שאין לו מובן, והטעות היא שכתב את האות הנכונה ד' במקום המוצפנת ב'], ומיד תיקן שצ"ל "וב" במקום "וד" [שכעת יוצא נכון: 'ואחד']. (אולי אפילו מחק את האות ד' בהעברת קו, והקו עלה גם על הו' לכן כתב שנית את שתיהן "וב"). והמעתיק העתיק הכל בלי לשים לב, גם את הטעות וגם את התיקון.


עד כאן מה שעלה בידי בס"ד, וזו תרומתי לע"ע.
כעת יבואו היודעים ויאירו וישלימו.
או יעירו ויפריכו...

ייש"כ. צללת במים אדירים והעלית חרס בידך...

יישר כוחך, צופה ומביט.
בעזרת מאגרי החיפוש, מצאתי שהטקסט מכיל פורמולה עתיקה ה'קובעת' מי מבעלי הדין הוא הנוצח בדין.
חפש באוצר החכמה "+תובע נוצח". אני ראיתי בספר 'האח נפשנו' (וכנראה ממנו בספר 'אוצרות מלאכים') ובפירוש ס"י הנדפס ע"ש רס"ג (יחד עם פי' הגר"א).
כמה אירוני שהרב סטל כבר עסק בעניין במאמר ס"ה במילואים לספר הגימטריאות לריה"ח, שם הביא את לשון בעל הרוקח שהרחיב בזה.
ויש לתקן במקום "במלנו" - במינו.

מצורף

עיניו כיונים כתב:יישר כוחך, צופה ומביט.
בעזרת מאגרי החיפוש, מצאתי שהטקסט מכיל פורמולה עתיקה ה'קובעת' מי מבעלי הדין הוא הנוצח בדין.
חפש באוצר החכמה "+תובע נוצח". אני ראיתי בספר 'האח נפשנו' (וכנראה ממנו בספר 'אוצרות מלאכים') ובפירוש ס"י הנדפס ע"ש רס"ג (יחד עם פי' הגר"א).
כמה אירוני שהרב סטל כבר עסק בעניין במאמר ס"ה במילואים לספר הגימטריאות לריה"ח, שם הביא את לשון בעל הרוקח שהרחיב בזה.
ויש לתקן במקום "במלנו" - במינו.

פלאי פלאים!
ראיתי עכשיו את המאמר של הרב סטל,
ועכשיו מובן גם למה זה סודי והוצפן.
כי זה נוסחה לחישוב גימטריא של כל שני בעלי דין או מלחמה או בעל ואשתו וכיו"ב מי מזלו יגבר יותר ומי ינצח ומי יפסיד ומי ימות קודם וכו'.
ומפורש שם שהוא סוד.

וגם נתברר שאכן דייק הכותב בסוף הקטע: ולעולם אחר ט', עיי"ש.

התיקון "במינו" אכן מוכרח ואמת, ומוזר מאד שהכותב [המקורי או המעתיק] טעה את אותה טעות הכתיב במילה שמופיעה ג' פעמים בקטע.

.

יבנה כתב:ייש"כ. צללת במים אדירים והעלית חרס בידך...

מסתבר שלא חרס....

צופה_ומביט כתב:

יבנה כתב:ייש"כ. צללת במים אדירים והעלית חרס בידך...

מסתבר שלא חרס....

כשחוקרים חרסים ישנים זה נקרא ארכיאולוגיה.

צופה ומביט,
נשארתי פעור פה!!
עקשנותך וכשרונותיך עמדו לך!
פלאי פלאים!!!

סיכום הענין לאחר קריאת מאמרו של הרב סטל:

מדובר בפירוש לחלקים מנוסחה מחורזת/שירית של סוד לידע מראש מי ינצח או מזלו של מי יגבר בין איזה שנים, כגון בעל ואשה, או שני בעלי דין או ויכוח או מלחמה.
לפי חישוב גימטריא של שמם, והשלכת ט' ט' עד שנשאר מספר פחות מט', ואז השוואת השאריות של שניהם. והנוסחה מתייחסת לשאריות.

הנה הטקסט הנכון:

במינו בעליונו נצוח. פי' במינו, שניהם זוגות, העולה יותר נצוח.
שלא במינו, אחד זוג ואחד ש[ל]ם, העולה פחות נצוח.
שוה בשוה נפרד. פי' שניהם אותותיהם שוים ושניהם נפרדים.
כלומר, שניהם שוים הם, התובע נוצח.
שניהם שוים. פי' זוגות, הנתבע נוצח.
ולעולם אחר ט'.

מה שמעניין מאד, וזה בטח ישמח את הרב סטל, היא המציאה, שגירסת הנוסחה שמובאת בספר 'ברוך אברהם' אינה גלגול ושינוי מאוחר, אלא די מוקדם, שכן היא היא זו שנמצאת בכתב יד שלפנינו מהמאה ה15.

כי פוק חזי:
א. הלשון "נתבע ותובע" מופיע רק בנוסחה של ברוך אברהם ולא ברוקח. [עריכה: לא לגמרי, אצל הרוקח ג"כ מופיע "תובע ונתבע" בנוסחה עצמה (ראה גם להלן בכת"י הערוך שהביא הרב עיניו כיונים), אבל בפירושה הוא כבר מדבר על "נרדף ורודף". משא"כ בטקסט דנן מוזכר "תובע ונתבע" בתוך הפירוש].
ב. בעל הטקסט הזה מפרש "במינו" ו"שלא במינו" על ההפרש הנשאר אחרי השלכת ט' ט' [ולא כהרוקח על סוג בעלי הדין מלכתחילה], דהיינו האם נשארו שתי השאריות אי-זוגיות או שתיהן זוגיות. ממש כברוך אברהם.
ג. [אם לא נניח טעות סופר, ואין סיבה להניח], הוא כותב שבמינו - המועט מנצח ["העולה יותר נצוח"]. ממש כברוך אברהם.

לגבי המשך הנוסחה:
אם נשארה אותה שארית [אותותיהם שוים = סימני הסוד / החשבון הנ"ל שוים בשניהם] אזי תלוי אם זהו מספר זוגי או "נפרד". אם נפרדים – התובע נוצח. אם זוגות – הנתבע נוצח.
בחלק הזה יש שינוי מהנוסחה בספר 'ברוך אברהם', ששם [ובחלק הזה גם ברוקח] כתוב הפוך. שבשארית שוה, אזי אם היא אי-זוגית הנתבע נוצח, ואם היא זוגית התובע נוצח. ואם כן לכאורה יש כאן גירסה שלישית של הנוסחה [שכאמור בחלק הזה היא שונה גם מהרוקח וגם מהברוך אברהם].
אבל אולי כאן יש ט"ס וצ"ל "ערחו" כמו בתחילת הטקסט, והיינו "נצוח", ואז אתי שפיר.

בהמשך אבדוק בלי"נ בשאר המקורות שהובאו.

משהגענו ב"ה עד הלום, נוכל ללטש עוד ולעסוק שוב במילים הפחות ברורות בטקסט [כך הוא דרכו של פענוח. מהברור לפי ערך לפחות ברור באותו השלב, ומהברור החדש למה שכעת הוא פחות ברור לפי ערך]. לא ארחיב בדקדוקים אלא אגש ישר לליטוש, והדברים ידברו בעד עצמם [גם הט"ס שאציע כאן מבוארות מאד, וכפי שכבר כתב הרב חד ברנש מעיקרא, שהוא ממש טעות אותיות הדומות ד-ב-כ]:

חגוד וב תס = ואחב חד שם
'חגוד = ואחב' הוא ודאי טעות וצ"ל 'חגוב' = 'ואחד' כנ"ל.
אבל ההמשך כן מבואר: 'חד שם'. והכוונה: 'חד' הוא היפוך 'זוג' [= 'אחד זוג ואחד חד'], ואז יש כביכול פסיק, וממשיך: 'שם' – דהיינו במקרה כזה – 'העולה פחות נצוח'.
והסיבה שכתב "שם" - כי זה לא חלק מהטקסט המקורי, אלא מסקנה הגיונית בגדר "מכלל הן אתה שומע לאו". ודוק.

וכלס = חטים
לפי האמור פשוט שצ"ל כאן 'ובלס' = 'חדים'. והכוונה ששניהם אי-זוגיים. שעל המקרה הזה מדבר בשורה זו.
וביאור הענין:
בחרוז המקורי קראו ל"אי-זוגי" – 'נפרד'. אבל ב'שפת' המפרש קראו ל'אי-זוגי' – 'חד'. [או "אחד"], לכן הוא רואה לנכון לפרש את זה. ש"נפרד" של החרוז המקורי = חד.
ולכן כאן הוסיף את ה"כלומר". ודוק.


ובכן, הנה [שוב] הטקסט המתוקן ביותר [לע"ע] מפוסק:

במינו בעליונו נצוח. פי' במינו, שניהם זוגות, העולה יותר נצוח.
שלא במינו, אחד זוג ואחד חד, שם העולה פחות נצוח.
שוה בשוה נפרד. פי' שניהם אותותיהם שוים ושניהם נפרדים,
כלומר, שניהם חדים הם, התובע נוצח.
שניהם שוים. פי' זוגות, הנתבע נוצח.
ולעולם אחר ט'.


הטקסט כשהוא מוגש בצורה קצת יותר בהירה:

במינו בעליונו נצוח. פי' 'במינו' [היינו] שניהם זוגות - העולה יותר נצוח.
[ומכלל הן אתה שומע לאו:] שלא במינו [דהיינו] אחד זוג ואחד חד – שם העולה פחות נצוח.
שוה בשוה נפרד. פי' שניהם אותותיהם שוים ושניהם 'נפרדים', כלומר, שניהם חדים הם – התובע נוצח.
שניהם שוים. פי' זוגות – הנתבע נוצח.
ולעולם אחר ט'.

הבהרת השורה האחרונה:
ולעולם אחר ט' = כל האמור לעיל, כל הנוסחה מתחילה - אחרי השלכת ט' ט' מהגימטריא של שניהם, עד להגעה לשארית קטנה מט'.


נ.ב.
יש להעיר שהכותב לא התייחס למצב שבו השאריות "במינו ואינם שוים - כששניהם חדים".
שלכאורה כך הול"ל:
במינו בעליונו נצוח. פי' במינו, שניהם זוגות [או שניהם חדים], העולה יותר נצוח.

הציבור כנראה עוד לא התאושש מההלם...
ידעתי את מקצת מאמציו של הרב 'צופה ומביט' מאחורי הקלעים (הוא התכתב עמי באישי, אך לא היה בידי לסייעו, והפיענוח המדהים הוא הישגו שלו בלבד!!), שבסופו של דבר השתלמו בהצלחתו לפענח את הצופן ולבארו בלא כל ספק!!

רק עתה ראיתי את פענוחו של הרב צופה ומביט.
אלא שאין מדובר כאן בדרך לידע מי ינצח בין השניים,
אלא מדובר כאן בגאונות בלתי מצויה של הרב צופה ומביט
שהוא ורק הוא כבר ניצח כאן את כל המשתתפים בקריאת התעלומה.

מילא ה' חכמה בלבו
כעוף השמים ידאה שכלו
יצפה ויביט בבינתו
ויזכה להעמיק בתורת חפצו

ראיתי עכשיו את נוסח הסוד ["סוד גדול קבלה איש מפי איש" וכו'] בספר 'האח נפשינו',

וכללי הנוסחה שם זהים לחלוטין לכללים שבכתב היד הקדום הנ"ל!

היינו:
במינו - התחתון נוצח [העליון מנוצח].
שלא במינו - העליון נוצח [הפחות מנוצח].
כשהם שוים:
בנפרדים - התובע נוצח
בזוגות - הנתבע נוצח.

ראיתי עכשיו את הנוסחה בפירוש ספר יצירה המיוחס לרס"ג,
שם היא זהה לספר 'ברוך אברהם'.

[אמנם יש שם כמה וכמה ט"ס, עיי"ש, (ובדיוק בנקודות האלה של "מנוצח / מנצח") וא"כ קשה לסמוך בבירור על הקביעה העולה מהמודפס שם.
עכ"פ, כך או כך, לכאן או לכאן, יש חבר לנוסחה המצויה שם, או 'ברוך אברהם' או 'האח נפשינו'].

כתב צופן אחר, מאשכנז,
ראו במאמר המצורף
(באנגלית).

יישר כוחך, צופה ומביט, על העבודה המושלמת שאתה עושה.
שד"ל מצא את כ"י הערוך החשוב ביותר, שנמצא היום ברשות הספרייה הבריטית (מספרו: 26881), ובאגרותיו (צד 797) כתב שמצא שם בגליון, בין ערך מחרש למחתה, את הפורמולה דנן.
הלשון שם קרובה למה שכתב בעל הרקח, ואולי יימצאו שינויים בעלי משמעות מה.

בומבה של פענוח...

[נראה שהגיע הזמן לעדכן את שם האשכול]

עיניו כיונים כתב:יישר כוחך, צופה ומביט, על העבודה המושלמת שאתה עושה.
שד"ל מצא את כ"י הערוך החשוב ביותר, שנמצא היום ברשות הספרייה הבריטית (מספרו: 26881), ובאגרותיו (צד 797) כתב שמצא שם בגליון, בין ערך מחרש למחתה, את הפורמולה דנן.
הלשון שם קרובה למה שכתב בעל הרקח, ואולי יימצאו שינויים בעלי משמעות מה.

8.PNG

יישר כוח.
זו נוסחת הרוקח בלי שום חילוק.

גא"מ לברכה ולשבח לידידנו הרב צו"מ. יגעת ומצאת תאמין!

עושה חדשות כתב:גא"מ לברכה ולשבח לידידנו הרב צו"מ. יגעת ומצאת תאמין!

גא"מ!

השקעתי מזמני בנסיון לפענח את הטקסט, הכל כך קצר ושהתוכן שלו כל כך לא שגרתי עד שאם צדקת באיזו מילה תחשוב שטעית, וההצלחה הזאת באמת מדהימה.
שני פירורונים:
בשורה שלפני הטקסט אפשר להשלים "ולא ידעתי מה הוא", במקום "מי הוא"
הפיסוק של נקודה ונקודתיים מוכר לכולנו מרש"י ותוס' על הגמרא.

קמנו ונתעודד כתב:בשורה שלפני הטקסט אפשר להשלים "ולא ידעתי מה הוא", במקום "מי הוא"

מסכים לחלוטין.
האמת שזה היה כ"כ פשיטא אצלי שלא זכרתי בכלל שהרב חד ברנש כתב לעיל אחרת...
והא ראיה, בהתכתבות עמו באישי הזכרתי משפט זה [כמו שכתבת אותו] כמה פעמים.

אלא מה?
מסתבר שבשינוי לשון מזערי זה תלויה שאלה אחת, שאפשר לומר שנחלקנו בה אנכי והרב חד ברנש, והיא:
האם המעתיק ידע מה התוכן של הטקסט המוצפן.

אני אומר שלא [וזהו שאמר: "ולא ידעתי מה הוא"], וחילי ממה שהעתיק כמה וכמה ט"ס [כנ"ל] ולא חל ולא הרגיש.
הרב ח"ב אומר שכן, דאל"כ מדוע העתיק זאת לספרו, שרובו עוסק בענייני מזלות וכוכבים ו"ידיעת" עתידות כיו"ב.

ואני אומר שאי משום הא לא איריא, שכן י"ל בפשיטות שגם הספר שממנו העתיק עסק בכזאת, ואולי הקטע המועתק אף היה סמוך לעניינים דומים שלא הוצפנו, לכן המעתיק העתיק.

ועכ"פ מתברר שהרב ח"ב ניבא ולא ידע מה ניבא, דהיינו שעוד לפני שידע מה תוכן הטקסט כבר שיער שלמעלה כתוב "ולא ידעתי מי הוא", שמתאים לשיטתו שלאחר הפענוח...

חד ברנש כתב:כתב צופן אחר, מאשכנז,
ראו במאמר המצורף
(באנגלית).

41481602.pdf

השתמשתי בצופן הזה כשהייתי ילד.. פלא.

מאמר נוסף בענייני צפנים, שלא קראתיו.

ידידי ר"י בינדר הפנני לקטע הבא בכת"י פריס 1120,
המדבר גם הוא על ה'טכניקה' לדעת מי יגבור (ולא בדקתי אם הוא זהה לזה שלפנינו)

הרב צופה ומביט, יגעת ומצאת תאמין!

בריושמא כתב:בגאונות בלתי מצויה של הרב צופה ומביט
שהוא ורק הוא כבר ניצח כאן את כל המשתתפים בקריאת התעלומה.

צופה ומביט = 248, ואחר השלכת ט' ט' נשאר 5.
כל המשתתפים = 1325, ואחר השלכת ט' ט' נשאר 2.
ומכאן מוכח שבמינו העולה יותר נוצח (היינו שצ"ל נוצח ולא נצוח), שהרי צופה ומביט ניצח את כל המשתתפים.

שאלוני מה עם השורה המחוקה שבסוף הקטע,
מצורף צילום מעובד (מאת אחד מידידיי).

התיבה הראשונה היא "גם", כנראה.

חד ברנש כתב:התיבה הראשונה היא "גם", כנראה.

נראה שאחת התיבות בסוף היא 'מצאתי'. ואולי היות וזה נכפל לפני כתב החידה ולכן נמחק.
ג"א שיערתי (לפי תיבת פי') שזה בדילוג של שני אותיות, אבל זה רק הרחיק אותי מפענוח. הרב צו"מ, יישר כחך!

עץ הזית כתב:צופה ומביט = 248, ואחר השלכת ט' ט' נשאר 5.
כל המשתתפים = 1325, ואחר השלכת ט' ט' נשאר 2.
ומכאן מוכח שבמינו העולה יותר נוצח (היינו שצ"ל נוצח ולא נצוח), שהרי צופה ומביט ניצח את כל המשתתפים.

אתייחס לזה כסוג של "בוחן פתע" על הנוסחה לגירסאותיה,
ובכן -
לשיטת הרוקח הוי כאן "במינו" ולכן "העליון נוצח".
ולשיטת הברוך אברהם והאח נפשנו -שהיא שיטת כת"י דנן - הוי כאן "אינו במינו" וממילא "המועט נצוח" [והמרובה נוצח].

וא"כ ממה נפשך אי משום הא לא איריא ואי"צ לשנות הגירסה...

חד ברנש כתב:ידידי ר"י בינדר הפנני לקטע הבא בכת"י פריס 1120,
המדבר גם הוא על ה'טכניקה' לדעת מי יגבור (ולא בדקתי אם הוא זהה לזה שלפנינו)

Screen Shot 2022-02-28 at 2.28.02 PM.png

זו טכניקה אחרת, שונה כמעט בכל פרט, שמשתמשת בעוד פרמטרים, ובחשבון אחר, עיי"ש.

חד ברנש כתב:מאמר נוסף בענייני צפנים, שלא קראתיו.

Yakir_Paz_and_Tzahi_Weiss_From_Encoding.pdf

אם הבנתי נכון כל הקובץ הזה עוסק רק בצופן אטב"ח.

הוה אמינא כתב:

עושה חדשות כתב:גא"מ לברכה ולשבח לידידנו הרב צו"מ. יגעת ומצאת תאמין!

גא"מ!

אף אני לא אניח להזדמנות זו להוקיר את הרב צופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר וכו', על השתתפותו המחכימה והמעשירה את כולנו!
יישר כוחו ורוחו!

פענוח מדהים!!
הרב צופה ומביט כל הכבוד!!!

גם אני מצטרף להערכה והוקרה לרב הצופה שליט"א שבכל אשכול שנפתח נותן לנו מידיעותיו המחכימות
יישר כוחך.

וכיוון דעסקינן בצפנים ובמפענחים,
שמא יוכל אי מי ('צופה ומביט'?...) להאיר את עיני בצופן הבא, כלומר, במפתח של הצופן הבא. כך זה נראה.
באחד מכת"י יש חטיבה של צפנים, ולפני זה מופיע העמוד הזה:

כפי הנראה מדובר במפתח של הצופן.
אבל אינני מבין כיצד הוא עובד.

חד ברנש כתב:וכיוון דעסקינן בצפנים ובמפענחים,
שמא יוכל אי מי ('צופה ומביט'?...) להאיר את עיני בצופן הבא, כלומר, במפתח של הצופן הבא. כך זה נראה.
באחד מכת"י יש חטיבה של צפנים, ולפני זה מופיע העמוד הזה:

צופן123.jpg

כפי הנראה מדובר במפתח של הצופן.
אבל אינני מבין כיצד הוא עובד.

כפי הנראה, בצד ימין יש את הסימן איך לקרוא לכל צופן, ובכל צופן מחליפים את האות משורה העליונה עם מה שמקביל לו בשורה התחתונה ולהפך. השורה העליונה הוא בכולם מא-כ, והתחתונה בכל צופן מתחיל באות אחר.
יתכן שהאות הראשון של מה שהוסתר היה אות הצופן, ולא המסר עצמו. או שהודיעו באופן אחר באיזה מפתח להשתמש.