הכונה לזה - מופיע באתר דעת
עיון לפרשת ויצא. אות ד
הבן אדם לוקח את מעשי יעקב, שופט אותם לפי ראות עיניו! דורש את המאורעות כאות שהצדק אתו (עם סמט), מתאר מה היה קורה אם יעקב היה נוהג לפי עצתו (של סמט), ומחלק לו גם ציונים:
המחצית הראשונה מתארת עיכוב הכרחי ומוצדק של יעקב בגלות חרן, ואילו המחצית השנייה מתארת עיכוב מיותר ובלתי מוצדק שלו. ואם כך הדבר, ניצבות המחציות זו לעומת זו בהקבלה ניגודית.9
נשיאת אישה הייתה מטרת הליכתו של יעקב לחרן, וההשגחה גלגלה את הדבר שלא אישה אחת נשא אלא שתיים שהן ארבע, וכך נוסד 'שבט' שהוא הבסיס לתחילתו של עם. לשם כך, בנסיבות הקיימות, היה על יעקב לעבוד ארבע עשרה שנים. אולם העיכוב מסיבות כלכליות במחצית השנייה אינו מוצדק: לא לשם עשיית רכוש הלך יעקב, ואין עשייתו מצדיקה איחור בשיבה למולדתו, בקיום הנדר ובכיבוד אביו ואמו. עשיית רכוש לביתו של יעקב היא כשלעצמה מטרה ראויה, אולם זאת ניתן לעשות גם בארץ כנען! ובמיוחד חמור הדבר שיעקב לא נתן כל קצבה לעיכוב זה, ורק האירועים החיצוניים ודבר ה' אליו שבא בעקבותיהם קיצרו את שהותו שם לשש שנים.
הבה נתבונן בהמשכה של המחצית השנייה של סיפורנו, ונראה מה היו תוצאותיו של העיכוב הזה:
ראשית נראה מה לא קרה בהמשך: שום בן נוסף לא נולד ליעקב במהלך אותן שש שנים. נראה כאילו כל ארבע נשותיו של יעקב עצרו מלדת בבת אחת. נרמז כאן, כי התפקיד הבלעדי של שהיית יעקב בחרן - בניין המשפחה - נתמלא, והעיכוב המיותר לא יוסיף לבניינה.
אמנם יעקב רכש עושר רב בשנים הללו, אולם מתברר כי היה זה "עשר שמור לבעליו לרעתו" (קהלת ה', יב). עושר זה עורר עליו את קנאתם של בני לבן ושל לבן עצמו, וגרם ליעקב בסופו של דבר להימלט מבית חותנו כגנב10. עושר זה הוא שסיבך את יעקב בהמשך הסיפור במרדף של לבן אחריו, שבסופו נתקיים עימות לא נעים ביניהם. לכך היו תוצאות נלוות קשות: בבריחתם מבית לבן, גנבה רחל את התרפים בלא ידיעתו של יעקב. דבר זה הביא לכך שיעקב קילל את אשתו האהובה בלא יודעין, והציג עמדה מוסרית מפוקפקת בוויכוחו עם לבן, כשהוא מכחיש מכול וכול את האשמת הגנבה והופכה לנשק נגד לבן, בעוד שאנו יודעים כי לבן צדק בחשדו.
לא זו בלבד שעושרו של יעקב גרם לו לסיבוכים, אלא אף שחלק נכבד ממנו לא נתקיים בידו שכן הוא ניתן בידי עשו, כדי לרצותו וכדי שלא לעורר את קנאתו ביעקב.
אמנם נכון הדבר שגם המחצית הראשונה של הסיפור אינה נעדרת הסתבכויות בחייו של יעקב, אולם אין הן דומות לאלו שבמחצית השנייה: ראשית, היו אלה חבלי יצירה ובניין של המשפחה - "ייסורים של אהבה"; שנית, הללו לא עיכבו את שובו ארצה: אף אם היה נושא את לאה ראשונה מלכתחילה, ובכך חוסך את רמאות לבן, ולאחריה היה נושא את רחל, גם אז היה חייב לעבוד ארבע עשרה שנה (אלא שהיה נמנע אז מתח גדול בחייו של יעקב ובחיי משפחתו)11.
כל ההסתבכויות במחצית השנייה אינן נעימות ואינן הכרחיות, ומה שחשוב יותר: אינן תורמות דבר לבניין ביתו של יעקב. אם היה יעקב מממש את תכניתו הראשונה ליציאה מבית לבן בסוף המחצית הראשונה של הסיפור, אף שהיה הדבר מצער את לבן, שעובדו המסור והרווחי עוזב אותו (ל', כז), היה נאלץ להסכים עם זאת, ואולי היה מקיים את מה שאמר שלא בכנות לאחר המרדף (ל"א, כז): "למה... לא הגדת לי, ואשלחך בשמחה ובשִׁרִים בתף ובְכִנר".
פרדה מכובדת הייתה מסיימת תקופה ארוכה של ארבע עשרה שנה במחיצת חותנו, ויעקב היה שב לארצו עני וחסר רכוש, אך במצפון נקי על כך שלא נתעכב מעבר לזמן הראוי בגלות. בארץ כנען היה יעקב מתחיל בבניית רכושו, והיה זה אז רכוש של קיימא.
מה שדחף את יעקב לצאת מן הגלות הייתה התחושה ש"הקרקע בוערת תחת רגליו". התמונה כל כך מוכרת מן ההיסטוריה היהודית
