פורום אוצר החכמה

על חתול פסול שמעתם?
בספר יהדות ליטא עמוד 605 מובא כי אסור לגדל חתול שאינו פסול משום טמטום המח!
חתול פסול - היינו שקצצו לו את זנבו.
ומנהגם היה לקצוץ לחתול שגידלו את זנבו... ובכך היה מותר לגדלו ללא חשש טמטום המח...
האם מנהג זה מוכר גם בימינו?

שמעתי מתלמיד של הר' אלפנט, שבבלגן עליו ואישיותו בבי"ד סיפר הר' אלפנט ש[גם] הסבא מקלם היה מהלך בחוצות עם כלב שלו
הזכרון שלי מנדנד לי שאולי זה היה על הסבא מנוברדוק
אם יש למישהו פרטים מדוייקים יותר, שישתף אותנו

אדג כתב:

יתר10 כתב:

זקן ששכח כתב:יש בזכרוני, בתקוה שאינני טועה, שהבעש"ט גידל דוב. יש היודע?

הבעש״ט הי' מגדל שני דובים קטנים(כתבי הר"מ מידנר סי' יח)

אדג כתב:ה'דוב' היחיד שהבעש"ט גידל, היה המגיד ממעזריטש זיע"א.

איש_ספר כתב:יש המונים גם את ר' דב בעריש מלבוב כחד מבני היכלו של הבעש"ט.

והרי לכם שני דובים!

זו אינה המצאה שלך...

ברוך שכיוונתי!

ר' נפתלי כ"ץ בעל הסמיכות חכמים גידל שני כלבי ציד.

אי"ס, האם אתה מעלה תהייה או שאתה חותר לנקודה מסויימת?

זקן ששכח כתב:ר' נפתלי כ"ץ בעל הסמיכות חכמים גידל שני כלבי ציד.

אי"ס, האם אתה מעלה תהייה או שאתה חותר לנקודה מסויימת?

היכן המקור לכך?

זכור אצלי ללא ספק ששמעתיו לפני שנים [והוא חלק מהתנהגותו בעשירות מופלגת, כידוע]. ומסתברא שמופיע באחד או יותר מהספרים שהזכיר אי"ס לעיל.

בספר אחד כתוב על הרה"ק רבי ברוך ממזיבוז' זיע"א
שבילדותו גידל בעלי חיים

לא מסופר כן על הסבא מקלם כמובן, אלא על בנו ר' נחום וועלול, בתקופה שהיה סוחר, כמדומה.

ואיך נשמט מכאן מעשה דר' חנינא בן דוסא, שכולל תרנגולים, עזים ודובים כאחת?!

משה ששון כתב:בספר אחד כתוב על הרה"ק רבי ברוך ממזיבוז' זיע"א
שבילדותו גידל בעלי חיים

אולי ילמדנו רבינו באיזה 'ספר אחד' מצאת כן.

אגב, ילדותו, היא עניין אחר. אך עדיין זה מעניין.

בכל אופן, תודה לכל אשר תרמו ותורמים להעשרת הדיון.

אני לא רוצה להכעיס אף אחד, אבל אולי בנותן טעם להזכיר
אפרופו אזכור הצדיקים שהחזיקו אורוות סוסים:
שבספר זכרונותיו של הרב מזא"ה נזכר א' מצדיקי בית רוז'ין שהי' לוקח עמו למקום הנופש את מרתף היינות אשר לו.
ואם כן יתכן שאין כאן כלל ענין עם בעלי חיים אלא תיקון הניצוצות הטמונים באורח החיים הגשמי והעלאתם לדרגת שימוש צדיקי אמת

קלונימוס הזקן כתב:אני לא רוצה להכעיס אף אחד, אבל אולי בנותן טעם להזכיר
אפרופו אזכור הצדיקים שהחזיקו אורוות סוסים:
שבספר זכרונותיו של הרב מזא"ה נזכר א' מצדיקי בית רוז'ין שהי' לוקח עמו למקום הנופש את מרתף היינות אשר לו.
ואם כן יתכן שאין כאן כלל ענין עם בעלי חיים אלא תיקון הניצוצות הטמונים באורח החיים הגשמי והעלאתם לדרגת שימוש צדיקי אמת

גישה מרעננת בהחלט!
דכירנא על צדיק אחר שבהמלטו מעמק הבכא היה עסוק הרבה בלקחת את כל חפציו, ומילא קרונות רכבת בכל כלי החרסינה אשר לו וכו'.

נודה כמובן לר' קלונימוס אם יואיל להביא לנו הפנייה מדוייקת לסיפורו של הרב מזא"ה, כי תורה היא וללמוד אנו צריכים.

אין לי כאן גישה לדיסק אוצר החכמה, בל"נ אבדוק בביתי.
עכ"פ זה בספר 'זכרונות' של מזא"ה, כנראה בח"ג. והאדמו"ר ע"פ זכרוני הרעוע הוא האדמור מטשורטקוב (ישנם שם עוד סיפורים מעניינים מסביב שאולי יוכחשו ע"י היודעים, כמלעיבים במלאכי א----)
אם תורה היא לדעתך, הרי שלא יהיה בזה משום ביטול תורה בשבילך: קרא את כל הסדרה מכריכה לכריכה והרווה את צמאונך. בהצלחה

קלונימוס הזקן כתב:אם תורה היא לדעתך, הרי שלא יהיה בזה משום ביטול תורה בשבילך: קרא את כל הסדרה מכריכה לכריכה והרווה את צמאונך. בהצלחה

תורה היא - יפה שיחתן של...
וללמוד אנו צריכים: גמרא.

איש_ספר כתב:כמה טראגי שמר"מ מיידנר שלפי תיאורי ר"א סורסקי היה מקור החכמה נשארו רק סיפורים ועוד מהיותר משונים שיש. (ובכלל, משום מה סלונים נוטלת חלק בראש בסיפורים מופלאים: ר"י שוב, ר"מ מיידנר, ר' מוטל סלונימער, מזקנים אתבונן ועוד. וכולם (גם קסטלניץ?) ת"ח מופלגים! האם יש סיבה לדבר?)

לא רק ר"א סורסקי מאנשי חוגו, ראה בס' "הלילה איננו אפל" מאת י. גולן מזכרונות סבה שלמד אצל הגר"א וסרמן בברנוביץ' על ההערכה ההדדית ששררה בינו לג"ר אלחנן.
ויש שם סיפור מענין ופילאי, כיצד קלט ר' אלחנן רמז דק מפי הרמ"מ על יום פטירתו הקרב, וכיצד הצטער על כך.

ציבור כתב:

קלונימוס הזקן כתב:אני לא רוצה להכעיס אף אחד, אבל אולי בנותן טעם להזכיר
אפרופו אזכור הצדיקים שהחזיקו אורוות סוסים:
שבספר זכרונותיו של הרב מזא"ה נזכר א' מצדיקי בית רוז'ין שהי' לוקח עמו למקום הנופש את מרתף היינות אשר לו.
ואם כן יתכן שאין כאן כלל ענין עם בעלי חיים אלא תיקון הניצוצות הטמונים באורח החיים הגשמי והעלאתם לדרגת שימוש צדיקי אמת

גישה מרעננת בהחלט!
דכירנא על צדיק אחר שבהמלטו מעמק הבכא היה עסוק הרבה בלקחת את כל חפציו, ומילא קרונות רכבת בכל כלי החרסינה אשר לו וכו'.

נודה כמובן לר' קלונימוס אם יואיל להביא לנו הפנייה מדוייקת לסיפורו של הרב מזא"ה, כי תורה היא וללמוד אנו צריכים.

לי גם זכור על צדיק אחד שבהימלטו מפני אויביו שכח פכים קטנים, וחזר לאחור לקחתם תוך סיכון עצמי.

איסתרא בלגינא כתב:ואיך נשמט מכאן מעשה דר' חנינא בן דוסא, שכולל תרנגולים, עזים ודובים כאחת?!

דובים או זאבים?

הבונה כתב:לי גם זכור על צדיק אחד שבהימלטו מפני אויביו שכח פכים קטנים, וחזר לאחור לקחתם תוך סיכון עצמי.

לא הוגן להביא תנ"ך

אליהוא כתב:לא מסופר כן על הסבא מקלם כמובן, אלא על בנו ר' נחום וועלול, בתקופה שהיה סוחר, כמדומה.

זה הסיפור שהזכרתי מקודם. ביררתי אצל זה שהגיד לי מתחילה ואמר לי שאמרו כן על ר' נחום וועלול, אך לדבריו מקור הסיפור הוא ממשכילים וממילא אינו אמין ביותר.

זקן ששכח כתב:

איסתרא בלגינא כתב:ואיך נשמט מכאן מעשה דר' חנינא בן דוסא, שכולל תרנגולים, עזים ודובים כאחת?!

דובים או זאבים?

לא [גידל] דובים ולא יער (ולא זאבים).
http://www.daat.ac.il/chazal/maamar.asp?id=342
מייתי דובי בקרנייהו
מסכת בבא מציעא דפים קה-קיב
הרב חנוך גבהרד

מסכת בבא מציעא דף קו/א
מייתי דובי בקרנייהו

עוד מהתקופה העליזה של גן-הילדים יודעים כולם שהעיזים של רבי חנינא בן דוסא הביאו דובים, כנאמר כאן במפורש "דובי"!

בספר "שיעורים בהגדות חז"ל" כתבתי לתומי "דובי" =זאבים, מתוך הנחה פשוטה שבארמית מתחלפת האות ז' באות ד', וממילא זה קיצור המילה "זאבים".

שהרי פשוט וקל להבין את המאבק ואת הנס, כאשר השלל שהביאו העיזים בקרניהם היה זאבים ולא דובים. אמנם כאשר זה נס, אין לנו כל צורך להבינו, בדרך נס יכול כל תיש להביא עשרה פילים! אך כדי לקרב את הנס אל השכל, יש לדעת שקיימים סוגים אחדים של זאבים. במרחבי השלג של אמריקה הצפונית ישנם זאבי-ענק, שבעונת ציד טובה יכול הבודד להגיע למאה ק"ג ויותר.

אך הזאבים המצויים באזור ים-התיכון ומזרחה, הנקראים כיום "זאבי רמת הגולן", כי רק שם הם נותרו. המבוגרים שבינינו עדיין זוכרים אותם בהמוניהם בפרדסי השרון ובעמקים זבולון ויזרעאל.

זאב זה הוא אמנם מסוכן קצת, ובהחלט טורף כבשים, אך רק כשהזאבים בקבוצות, המתלקטות בזמני רעב של סוף הקיץ. הבודד ניזון על עכברים, צפרים ואף תרנגולות. בעלי-התעוזה מסוגלים להתגנב לדיר צאן ולגנוב טלאים בני יומם.

זאב זה מהוה אמנם איום ממשי על תיש במלחמה בין השניים, אך אם התיש ינעץ בו את קרניו, במאמץ הוא יצליח לגרור אותו עד הדיר, כי משקלו נע בין חמישה עשר עד עשרים ק"ג בלבד.
מאחר ותמונה זו היתה ברור לי, כתבתי בפשטות "זאבים".
אבל זה לא עבר בשקט.

מתוך אלה שנשבר להם מיתוס, היו כמה שטרחו להתקשר ולמחות על הדעה הקדומה שעירעתי.
על כן נאלצתי לנבור בזכרוני, ולהציע הוכחה מהסיפור עצמו המופיע במסכת תענית (דף כה/א), שם כותב רש"י: "דובים - וזאבים בשדות". ניסו להתכווח ולטעון שרש"י מציע גם וגם, למרות שזה טיעון לא נכון, הסכמתי לגייס את מכשירי החיפוש, ולהציע הוכחה שאין עליה תשובה! במסכת סוטה (דף מט/א), מציג רש"י את מעשיהם הטובים של "אנשי מעשה", ועל רבי חנינא בן דוסא, הוא כותב: "עיזים הביאו זאבים בקרניהם"!

על כן יחד עם הרבה הבלים נצטרך להיפרד מעוד דעה קדומה לא נכונה, השמורה לנו עוד מהגננת, ולשמור את זכר הדובים המנוצחים לדוד המלך, והדובים המנצחים לאלישע הנביא.

על פי הספר: "שיעורים בהגדות חז"ל"
של הרב חנוך גבהרד

עמד על תיקון זה הגרי"ח סופר בקובץ באו"י גליון ק עמ' קסד.
רק שתי הערות:
א. מה הניעו להתאמץ לקרב את הנס לשכל ולצורך כך ליצור תיאוריה שמדובר במין זאב מסויים, גם החומץ שדלק בבית רבי חנינא היה מיקבי רמת הגולן...
ב. אם היה משתמש קצת יותר במכשירי חיפוש [כלשונו] היה רואה שהמיתוס הזה גם אצל אלו שלא בקרו בגן הילדים מעודם, יחד עם הצעת התיקון עדיין ראוי להתחקות אחר מקור הפירוש המקובל.

היא שיחתי כתב:

הבונה כתב:לי גם זכור על צדיק אחד שבהימלטו מפני אויביו שכח פכים קטנים, וחזר לאחור לקחתם תוך סיכון עצמי.

לא הוגן להביא תנ"ך

פחות הוגן ללגלג על צדיקים, בס"ה הבאתי משהו שנכתב בתורה כדי שנלמד ממנו.

אגב, מעשה זה של דובים וזאבים, הנה דברי הרב גבהרד לא ראיתי עד כה, ואני כתבתי ממש כדבריו, בקובץ צרפת-פרצת לח, ע' שג, הועתק לקמן.
המספרים הם, כמובן, ציון להערות שבשוה"ג.

איתא בגמ'52: "רבי חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי אמרו ליה קא מפסדן אמר אי קא מפסדן ניכלינהו דובי ואי לא כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו".
ובאנציקלופדיה תלמודית53 כתבו, וז"ל: "אין בעל הבית יכול לומר (לרועה שהשאיר הצאן בשדה) לו אילו היית שם היה מתקיים בנו הכתוב: גם את הארי גם הדוב הכה עבדך, לפי שיכול הרועה לומר לו אם
היית ראוי לנס היה מתרחש לך נס כר' חנינא בן דוסא, שהעזים שגידל בביתו הביאו דובים בקרניהם".
והוא מגמ' ב"מ54, וז"ל: "רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס . . אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור ואמאי . . דאמר ליה אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא הוה איתרחיש לך ניסא כרבי חנינא בן דוסא
דמתיין עיזי דובי בקרנייהו".
כלומר שפירשו מעשה דרחב"ד שהעיזים הביאו בקרניהם דובים.
אולם נראה להוכיח דפי' מילת "דובא" דבגמ' שם, פי' זאבים דוקא, וכדלקמן: בפרש"י 55 וז"ל: "דובים, וזאבים בשדות", ולכאו' פי' תמוה (לגי' זו), דמה מקורו של רש"י שרחב"ד אמר לשכניו שייהרגו העיזים ע"י דובים וזאבים, בעוד שבגמ'
(לכאו') מפורש דובים בלבד!
אולם, אם נאמר שהוי"ו שבראש מילת "וזאבים" מיותרת היא (אם שגגת המעתיק, אם תוספת מאוחרת מכוונת) הרי יובן, דרש"י כוונתו לפרש מי הם אותם 'דובא' עליהם מדובר.
ורש"י אחר מסייעו 56 וז"ל: אנשי מעשה, בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים כדאמר בתענית (דף כה) נמטי כשוריך יאמר לחומץ וידלוק ולעזים להביא זאבים בקרניהם".
א"כ מוכח מרש"י שפירש דובים שם כזאבים57.
ובאמת כן מצינו, דזאבים פעמים נקראים בארמית דובים, וכדלהלן: בילקו"ש 59 כתב "אדרינוס שחיק עצמות אמר ליה לרבי יהושע בן חנניה . . מה קשי לענא דתרעי בין שבעין דובין, אמר ליה חציף ההוא נטורא דהוא נטר ליה מכלהון". ובמד"ר 60 מובא סיפור זה בלשון "אנדריאנוס קיסר אמר לו לר' יהושע גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים, אמר לו גדול הוא הרועה שמצילה ושוברן לפניהם". היינו דתרגום דובין בארמית הוא זאבים
__________________
52) תענית כה, א.
53) ערך חי' (חי"ד ע' תשסא).
54) קו, א.
55) תענית שם.
56) סוטה מט, א.
57) ולהעיר מב"ב טו, ב "מאי ומקנהו פרץ בארץ? א"ר יוסי בר חנינא: מקנהו של איוב פרצו גדרו של
עולם, מנהגו של עולם – זאבים הורגים העזים, מקנהו של איוב – עזים הורגים את הזאבים".
58) קהלת, רמז תתקפט.
59) אסתר פ"י, יא.

לא עיינתי לעומק במאמרי החכמים דלעיל בענין רחב"ד, לא זכור לי שהעירו את זה, בגמרא לא נאמר שרחב"ד גידל עזים וכו', היה זה משום מצות השבת אבדה כמובא שם בגמרא.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה עמוד א: רבי חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי, אמרו ליה: קא מפסדן. אמר: אי קא מפסדן - ניכלינהו דובי, ואי לא - כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו. לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו. הוה ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא. ולא מטו כשורי. אתיא לקמיה, אמרה ליה: בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי! - אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: איכו. - אמר: איכו נימטו כשוריך. תנא: הגיעו, עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן. ויש אומרין: סניפין עשאום. תניא, פלימו אומר: אני ראיתי אותו הבית, והוו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן. ואמרו לי: בית זה שקירה רבי חנינא בן דוסא בתפלתו. ורבי חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים? והא עני הוי. ועוד, אמרו חכמים: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל! אמר רב פנחס: מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן, וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו: בכאן הנחתי התרנגולין שלי. שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? - אמר לו: הן. נתן לו סימן ונטל את העיזין, והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו.

בענין דובים או זאבים אצל רחב"ד, ראה אריכות גדולה בילקוט כל חי של רד"צ פלדמן שליט"א (אינני זוכר אם בערך דוב או זאב), שם כמדומה מסיק שהגירסה העקרית - זאבים.

אדג כתב:ובאמת כן מצינו, דזאבים פעמים נקראים בארמית דובים, וכדלהלן: בילקו"ש 59 כתב "אדרינוס שחיק עצמות אמר ליה לרבי יהושע בן חנניה . . מה קשי לענא דתרעי בין שבעין דובין, אמר ליה חציף ההוא נטורא דהוא נטר ליה מכלהון". ובמד"ר 60 מובא סיפור זה בלשון "אנדריאנוס קיסר אמר לו לר' יהושע גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים, אמר לו גדול הוא הרועה שמצילה ושוברן לפניהם". היינו דתרגום דובין בארמית הוא זאבים.

ראה עוד בויקרא רבה יג,ה: וארו חיוה אחרי תנינא דמיא לדוב לדב כתיב זה מדי הוא דעתיה דרבי יוחנן דאמר ר"י (ירמיה ה) על כן הכם אריה מיער זו בבל, זאב ערבות ישדדם זו מדי.
לדעת המדרש החיה דומה לא לדוב אלא לזאב.

עוד בענין האריכות לעיל בביאור המילה דובי, בהגהות וציונים תענית כה. מהדו' עוז והדר ציינו על דברי רש"י שהוקשה לעיל בהבנה שלשון רש"י הוא דובים וזאבים וכו', וציינו שרש"י בע"י גריס 'דובים-זאבים בשדות, כלומר שרש"י מפרש דדובים היינו זאבים, וע"ע רש"י חולין עה: ד"ה דנפל דובא עליה, הזאב טרפו...מבואר שד' רש"י הוא לבאר פירוש המלה דובי ל-זאבים וא"ש.

נאשער כתב:לא עיינתי לעומק במאמרי החכמים דלעיל בענין רחב"ד, לא זכור לי שהעירו את זה, בגמרא לא נאמר שרחב"ד גידל עזים וכו', היה זה משום מצות השבת אבדה כמובא שם בגמרא.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה עמוד א: רבי חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי, אמרו ליה: קא מפסדן. אמר: אי קא מפסדן - ניכלינהו דובי, ואי לא - כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו. לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו. הוה ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא. ולא מטו כשורי. אתיא לקמיה, אמרה ליה: בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי! - אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: איכו. - אמר: איכו נימטו כשוריך. תנא: הגיעו, עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן. ויש אומרין: סניפין עשאום. תניא, פלימו אומר: אני ראיתי אותו הבית, והוו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן. ואמרו לי: בית זה שקירה רבי חנינא בן דוסא בתפלתו. ורבי חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים? והא עני הוי. ועוד, אמרו חכמים: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל! אמר רב פנחס: מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן, וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו: בכאן הנחתי התרנגולין שלי. שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? - אמר לו: הן. נתן לו סימן ונטל את העיזין, והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו.

כמבון שלא, ומ"מ הובא מכל שכן מפרתו של רבי אליעזר...

לבעל שו"ת משאת בנימין

נויירא כתב:שמעתי מתלמיד של הר' אלפנט, שבבלגן עליו ואישיותו בבי"ד סיפר הר' אלפנט ש[גם] הסבא מקלם היה מהלך בחוצות עם כלב שלו
הזכרון שלי מנדנד לי שאולי זה היה על הסבא מנוברדוק
אם יש למישהו פרטים מדוייקים יותר, שישתף אותנו

לפי מה שאני יודע. זה ר' שלמה פישר אמר בעדות שלו בבית דין לטובת הרב אליפנט. והוא אמר את זה על איזה בן של הסבא מסלבודקא [אולי ר' משה?].

מובא בהקדמת תהילים בן ביתי מהרה"ק ר' אליעזר מקאמרנא זצוק"ל שאביו הרה"ק ר' אייזיק זצוק"ל סיפר לו שהבעש"ט היה לו אריה בביתו

לאי מי ידוע על ענין עפ"י קבלה שלא לגדל דגים בבית?

אדג כתב:

יתר10 כתב:

זקן ששכח כתב:יש בזכרוני, בתקוה שאינני טועה, שהבעש"ט גידל דוב. יש היודע?

הבעש״ט הי' מגדל שני דובים קטנים(כתבי הר"מ מידנר סי' יח)

אדג כתב:ה'דוב' היחיד שהבעש"ט גידל, היה המגיד ממעזריטש זיע"א.

איש_ספר כתב:יש המונים גם את ר' דב בעריש מלבוב כחד מבני היכלו של הבעש"ט.

והרי לכם שני דובים!

אבל הם לא היו קטנים...

סיפור אהבתו המופלאה של האדמו"ר רבי מנדל מוורקא זצ"ל לסוסים ורכיבתם

בשיעורו של הגר"מ מאזוז הוא סיפר שאביו גידל תרנגולים בביתו לכפרות...

אבל מה שפותח האשכול התכוון הוא דברים מהסוג המבואר בקהלת רבה פרשה ו י"א:
כי יש דברים הרבה מרבים הבל, כגון מגדלי קופות וחתולות וחולדות הסנאין ואדני שדה וכלב הים מה אית להון הנייה מניהון, או חד אמכותי או חד מעקוצי מה הנייה, או חד פלקא או חד פדעה

ולזה לא הביאו ראיה.
אגב, איתא בשטמ"ק לחולין הנדפס מחדש שרבנו תם היה לו עופות ציד, וכשהיה רוצה לאכול מצידם היה מחפה ציפורניהם בכסף שלא יהיה דרוסה.

ארזא דבי רב כתב:ידוע ששמואל היה מחזיק כלב ע'חולין קיב א שמואל שדיה לכלביה

עיין רבינו גרשום שם
ועיין מנחות קא: ברש"י ד"ה מה להלן
וע"ע בבא קמא דף טו: ודף עט: ובספר המפתח שם הרבה מראה מקומות בזה

בספר דחזיתי' לרבי מאיר [יומן משיחות רבי מאיר סאלאוויטשיק ז"ל] כתב שבעיר בריסק החזיק אביו חתול מפני עכברים

הרמב"ן על הכתוב (בראשית ד, טו) "וישם ה' לקין אות" כתב: "ובבראשית רבה (כב יב) אמרו כענין זה רבי אבא אמר כלב מסר לו, כי מפני שהיה פחדו מן החיות מסר לו אחת מהן שתלך לפניו, ולמקום שיפנה הכלב ללכת ידע כי שם צוה לו השם ולא יהרג בה, הזכירו בו החכמים אות נבזה כראוי לו".
משמע שהכלב שמסר לו הוא אות נבזה כראוי לו.

עמקן כתב:ור' חיים אור זרוע (תש' פ"א) דן בעופות המצפצפים בקול אם מותרים בטלטול בשבת, ומבואר שנהגו לגדלם. הברכי יוסף (יו"ד סי' קי"ז אות ב') כתב שנהגו לגדל צפורים טמאים המנגנים וכיוצא. היש"ש (ב"ק פ"ז ס' מ"ה) מתיר להחזיק כלבים קטנים לנוי הבית, וכ' ועל זה סמכו לנהוג היתר עכ"ל.
אבל לא מבואר בכל זה שנהגו כן גדולים אלא המון עם.
אומרים על אחד מגדולי בעלי המוסר שגידל כלב, לא שמעתי שמו או יותר פרטים אם יש.

-----------------
חסידות וולברוז' -
היא חסידות פולנית. אבי השושלת היה רבי ישכר דב מוולברוז' (פולנית: Wolbórz).

רבי יששכר בעריש הכהן טורנהיים נולד בשנת תקס"ג לרבי משה. היה חתנו של הרב אברהם צבי מוולברוז'.
היה תלמידם של רבי ישכר בר מרדושיץ, רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלינצא, רבי אלעזר מקוז'ניץ ורבי חיים וואלברום תלמידו של החוזה מלובלין.
משנת תרכ"ב החל לכהן ברבנות ובאדמו"רות בוולברוז'. היה צם משבת לשבת. נפטר בפיטרקוב בא' בחשוון תרל"ח
[יארצייט אתמול] . חיבר את הספר "עבודת יששכר" "אמרי נועם" ו"סדר הזמנים".

בנו הגדול רבי יעקב משה, שמילא את מקומו כאדמו"ר בוולברוז' נהג לפזר את כל כספו לצדקה. וגידל כנריות בביתו. נפטר בי"ד בכסלו תרע"ח.

בין ילדיו הנוספים של רבי יששכר בעריש היו :
רבי עקיבא מאיר אדמו"ר בלוקווע (לוקובה, lokow) [יארצייט היום ב' חשוון] ורבי שלמה יצחק טורנהיים (תלמידם של רבי חיים מצאנז ורבי יצחק אייזיק מקומארנא) שעלה לארץ ישראל.