אוצר החכמה כתב:נסה להרפות קצת את לשונך בד ותראה שאין החוש מכחיש מאומה (כאשר מצמידים את הלשון לחיך ההברה נסגרת ואין ברירה אלא לעשות דע אבל אם מרפים קצת את הלשון ה ד נהיית רפה יותר (עדיין נשארת ד ולא ז) אבל האויר וההברה אינם נגמרים. צריך קצת להתאמן בעניין,החוש מכחישו ותו לא מידי.
(על מעין זה אמר לי פעם ר' רפאל ז"ל שהיה מתפלל אצל הגר"ש דבליצקי יבלח"א, צריך להתרגל! אם תתיחס לטעות כמו רמזור אדום ותתאמן שהיא לא תקרה תצליח.)
אם הבנתי את דבריך, הרי כוונתך שממשיכים להוציא את האויר בצורה חוככת, אמנם במקום להצמיד את הלשון לשיניים העליונות- כבודו מצמיד לחיך העליון. ואם כן הוא- זהו הנדון במאמר הנזכר של הרב לויפר בבית אהרן וישראל [שטוען שהרפי צריך לצאת מאותו מקום ממש שיוצאת הדגש], ורבי שרי' משיב ע"ז שם בגליון קיא. והוא כותב שם בתוך הדברים: זהו חידוש הטעון מחשבה. אך יקשה לעכלו וכו' יעו"ש. וכן במכתב שלאחריו [מהרב שרוני יצ"ו] רצה להשיג עליו.
