פורום אוצר החכמה

ברזילי כתב:לעצם קושית הצ"פ, כבר רמז אי"ס לעיל שיש לומר בפשטות שלא כהנחת המקשה, דבשיל ולא בשיל שנאמר בבן סורר אינו נא של קרבן פסח.
הלא הר"מ כתב שבן סורר עובר על בישול כדרך שהגנבים אוכלים, ולכאורה היינו מאכל בן דרוסאי דמקרי בכל מקום מבושל. א"כ אולי י"ל שכל שהגיע
למאכל בן דרוסאי יצא מכלל נא ולכלל צלי אש הגיע, כמו שמצדד המנ"ח (ריש מצוה ז).
השתא דאתינא להכי, י"ל בכוונת הדבר"י שלשיטתו כיוון שהגיע למאכל בן דרוסאי אמנם יצא מכלל נא, ואין בו לאו, אך לכלל צלי אש לא הגיע. הרי לשיטת
רש"י ודעימיה יש משום איסור בישול בשבת גם אחרי שהגיע למאכל בן דרוסאי, ושוב יש לומר שאמנם כל שהגיע למאכל בן דרוסאי נקרא מבושל בכל מקום,
אבל בק"פ צריך, למצוה, צלייה כל צרכו (וגם אפשרות זו העלה המנ"ח בשיטת רש"י, שם אות ג במהדורת מ"י). א"כ י"ל שהדבר"י מדבר על בשר שהגיע למאכל בן דרוסאי, והוא גדר בשיל ולא בשיל לענין בן סורר. אין בו לאו לפי שאינו נא, אבל גם מצוה אין בו שלא נצלה כ"צ

מעיין כתב:והסכים עמו איש ספר, וכנראה שיכתבם עלי ספר ויחרט לדורות.

מעיין כתב:זה קום ועשה

כהן כתב:

מעיין כתב:זה קום ועשה

וכש"כ במ"ב תר"מ בשעה"צ ס"ק מ"ח לגבי שאר תע"צ ועי' באשכול בענין האם צום הוא מ"ע שהז"ג [איני יודע לעשות קישור]

ירושלמי כתב:כעת, איזו מצוה בעולם לא ניתן לקיימה מתוך צום (שנוכל לדון בה שהעיסוק במצות הצום ייפגע אם נקיים את המצוה השניה)? המצוה היחידה היא מצות אכילה, וכאלו מצוות אין ביוהכ"פ.

איש_ספר כתב:קולנימוס, אין לי מושג מה יש שם מכת"י ולא הייתי קם לבדוק אפילו אם הספר היה בארון הספרים שבביתי. וד"ל.

איש_ספר כתב:

איש_ספר כתב:האם יש תמונה ממנו?

דברי יחזקאל.jpg

מאוצרו של אלופינו הבלתי נשכח 'בור הגולה'.
[/size]

ירושלמי כתב:

כהן כתב:

מעיין כתב:זה קום ועשה

וכש"כ במ"ב תר"מ בשעה"צ ס"ק מ"ח לגבי שאר תע"צ ועי' באשכול בענין האם צום הוא מ"ע שהז"ג [איני יודע לעשות קישור]

viewtopic.php?f=17&t=7702 זה האשכול בביהמ"ד.

לגופה של קושיא, אינני מבין: עוסק במצוה פטור ממצוה זה רק ששתי המצוות סותרות זא"ז, ומחמחת העיסוק במצוה א', לא מצי לקיים מצוה ב',

הגהמ כתב:אם כבר עסוקים אנו באותו ענין של זהות מי שנזכר קושייתו בדברי יחזקאל, אזכיר כאן דבר מעניין מתוך רשימה שרשמתי המכונה אצלי 'מי בעל דברים': בסי' ט"ז אות י' כותב בעל הדב"י וזה רבות בשנים במו"מ של הלכה עם הגאון האמתי ר' מאיר שמחה זלל"ה אמר ליישב קו' התוס' וכו'

והנה תי' שנונה זו הובאה בשימושה של תורה (אמ"א כעת) מפי הגר"א קוטלר שאמר זאת לפני ר' מאיר שמחה בעת ביקורו בישיבת סלובודקה בדברו בלימוד עם בחורי הישיבה, והתירוץ עשה עליו רושם חזק וכאשר סופר לר' איסר זלמן מיהר לסלובודקה לקחת את ר' אהרן לחתן לבתו.

נלענ"ד שבעל הדב"י היה באותו מעמד בנוכחות רמ"ש וגם הוא נתרשם מהתירוץ אלא שברבות הימים נשתכח ממנו אם הם דברי הרב או דברי התלמיד.

איש_ספר כתב:

הגהמ כתב:אם כבר עסוקים אנו באותו ענין של זהות מי שנזכר קושייתו בדברי יחזקאל, אזכיר כאן דבר מעניין מתוך רשימה שרשמתי המכונה אצלי 'מי בעל דברים': בסי' ט"ז אות י' כותב בעל הדב"י וזה רבות בשנים במו"מ של הלכה עם הגאון האמתי ר' מאיר שמחה זלל"ה אמר ליישב קו' התוס' וכו'

והנה תי' שנונה זו הובאה בשימושה של תורה (אמ"א כעת) מפי הגר"א קוטלר שאמר זאת לפני ר' מאיר שמחה בעת ביקורו בישיבת סלובודקה בדברו בלימוד עם בחורי הישיבה, והתירוץ עשה עליו רושם חזק וכאשר סופר לר' איסר זלמן מיהר לסלובודקה לקחת את ר' אהרן לחתן לבתו.

נלענ"ד שבעל הדב"י היה באותו מעמד בנוכחות רמ"ש וגם הוא נתרשם מהתירוץ אלא שברבות הימים נשתכח ממנו אם הם דברי הרב או דברי התלמיד.

יש"כ.
אצל רבינר זה מובא בשם ר' אפרים בורדיאנסקי, בנוסח אחר לפיו ר' אהרן כיוון לדברי הגרמ"ש. ראה כאן

רבינר.PDF

ויפה אמר בזה גדול אחד ליישב קושית התוס' בפ"ק דיבמות (דף ה' ע"א) ד"ה ואכתי שהקשו, דלפי המבואר בנזיר (דף נ"ח) דמשו"ה לא יליף דעשה דוחה ל"ת ועשה מזקנו, דאתי עשה דמצורע ודחי לאו דזקנם לא יגלחו ועשה דקדושים יהיו, משום דלאו ועשה שאינו שוה בכל הוא, אם כן אמאי פריך בפ"ב דיבמות בשלמא אלמנה מן הנשואין לא אתי עשה דיבום ודחי ל"ת ועשה הא הו"ל אינו שוה בכל, וכן בפ"ב דב"מ גבי והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כהן והוא בבית הקברות פשיטא אין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומאי פריך הא לאו דטומאה אינו שוה בכל יעו"ש.

ואמר לתרץ דהך עשה דקדושים יהיו אף דהיא כוללת איסור טומאה ונשים פסולות וגילוח, מ"מ לאו בחדא מחתא נינהו, דלענין טומאה ונשים פסולות העשה בעצמותה היא האוסרת דמחמת שהם קדושים נאסרו באלו שלא ליטמא ולישא נשים פגומות ואלו לא נאסרו הני מצד הלאו שבהם העשה בעצמותה אוסרתם, אבל לאו דגילוח שאינו ענין כלל לקדושת כהונה דעיקרו רק מצד עבירת הלאו דלחוד, ואלמלא הלאו דלא יגלחו, לא היה נכלל כלל איסור זה בהעשה, ורק שאחר שנאסר הגילוח הזהירה התורה בעשה דקדושים, ר"ל שלא יעבור הלאו דגילוח ובא העשה לחזק הלאו בכהנים, ואם כן אם הלאו נדחה מפני עשה תו בטיל גם עשה דקדושים ורק כיון דהלאו אלים אינו נדחה מפני עשה, ובכה"ג גלי קרא דכל שאלמותו של הלאו הוא מצד העשה שאינה שוה בכל, בכה"ג עשה דוחה ל"ת, משא"כ בטומאה ונשים פסולות דהתם העשה בעצמותה אוסרת כמו הלאו, ונמצא דעשה צריכה לדחות שתיהן בפ"ע ע"ז לא גלי קרא דמהני עשה לדחות שתיהן אפילו דקילו שאינן שוין בכל:

ספר דברי יחזקאל - סימן ד
[ט] והנה בתשובת נוב"י הנ"ל כתב לתרץ דברי האו"ז והג"מ שלא יקשה עליהם ממתניתין דבכל לשון חייב, משום דמיירי בכתב אשורית, אלא דהלשון הוא לשון לעז, ולפי שהכותב שתי אותיות דחייב אינו חייב אלא א"כ האותיות הללו הם תיבה אחת בפ"ע בשום מקום, וע"ז אמרה המשנה שאפילו אינם תיבה בלשון הקודש רק אם הם תיבה בשום לשון וכתבם בכתב אשורית חייב יעו"ש, ואחרי אשר נתבאר כבר מדברי האו"ז עצמו שמפרש מתניתין דכל לשון דוקא באשורית ויונית א"כ חידושו של הנוב"י אינו מוכרח, ואפשר לומר דבעי שיהיו נקראים אלו השתי אותיות תיבה אחת דוקא בכתב זה, אבל מה שנקראים בכתב אחר לא מהני כלל, לא מיבעי לדעת האו"ז דכל לשון לא מיקרי כתב כלל אם כן מה דיש להם מובן בלשון אחר אינו כלום, דהא אין לו דין כתב כלל בלשון אחר ואינו רק רושם בעלמא, אלא אפי' לדעת הראשוני' דסברי דכל לשון מיקרי כתב לכל מילי, מ"מ כל שאין להם ענין כוונה בהך כתב שהם עצמם כתובים לא מיקרי מלאכה לענין שבת והרי הם כשתי אותיות נפרדות שאין להם חיבור כלל, והו"ל שני חצאי מלאכה שא"א לצרפן:
ועפי"ז יתבארו דברי רש"י בסוף הבונה במה שפירש באוקימתא דנטלו לגגיה דחית ועשאו שני זיינין והספר צריך לכך, ומשמע מפירש"י דאם אין הספר צריך לכך לא היה חייב, ותמה המנ"ח (מצוה ל"ב) דבשלמא באוקימתא דנטלו לתגיה דדלית ועשאו ריש, ע"כ צ"ל דמיירי בספר משום דעל אות אחד פטור רק בהשלים לספר חייב אבל שני זיינין כיון דהם תיבה בפ"ע כמו זז ממקומו, למה צריך רש"י לחייבו מדין השלים לספר יעו"ש. ולפמ"ש א"ש מאד דכאן כיון דמיירי בכתב אשורית צריך שיהיו גם תיבה בכתב זה, ותיבת זז אינה אלא בלשון תרגום ולא מהני לחייבו אלא באופן שנקראים תיבה אחת באותו כתב עצמו, ואף דלפמ"ש רש"י במתניתין אליבא דת"ק דר"י, דמשם אחד היינו שני אלפין, אלמא דלא בעי תיבה בשום מקום, מ"מ כבר נתבאר דאליבא דהלכתא קיי"ל כחכמים דברייתא נגד ר"ש וכמו שביאר המ"מ:
שוב מצאתי במרכבת המשנה (פי"א מהלכות שבת הלי"א) שכתב דלפי מה דקיי"ל דעל א"א דאאזרך פטור, הא דתנן במתניתין נתכוין לכתוב ח' וכתב ב' זיינין פטור היינו אפילו אם נתכוין לכתוב בלשון תרגום, דמלת זז בלשון תרגום כמלות נע ונד בלשון הקדש, דאל"כ מאי אריא נתכוין לכתוב' ח' וכתב שני זיינין אפילו נתכוין לכתוב שני זיינין בלשון הקודש וכתבו נמי פטור יעו"ש. הרי מבואר גם כן דדעתו דבעי שיהא נקראים תיבה באותו לשון עצמו שהם כתובים בו ולא כדברי הנוב"י הנ"ל.

איש_ספר כתב:ככלל להרבה חקירות המתבדרות בבית המדרש יש לדברי יחזקאל זכות ראשונים, למשל להגדרת קנין אגב, או להגדרת מ"ע שהז"ג, ועוד הרבה. כמו כולם הכרתי את הספר אבל מעולם לא הצצתי בו בצורה רצינית, עתה מידי עיוני בו, אני מוצא שיש בו קטעים גאוניים ממש, הן גאונות של ברק והן למדנות עמוקה (שחבל שהשפה הבלתי בהירה לעיתים, מונעת להבין הדברים לתכליתם).
----
והנה נתקלתי בו בקטע שכמדומה שהוא טעות ממש, אחר המחילה, ואשמח מאד עם יעמידוני על טעותי ונצדק קדש

ובזה יתיישב מה שהקשה הגאון מוהר"י ראזין שליט"א ע"ד רש"י שפי' שם עלה דקאמר דמשנה יתירה אתי לאשמעינן לאתויי תנחומי אבלים דאי מרישא הו"א דוקא מצוה דאורייתא כגון אכילת קדשים או פסחים ותמה דהא באכילת בן סו"מ לא מתקיים מצות פסח דהיינו נא וכדאמרינן בפסחים (דף מ"א), ופירש"י שם דהיינו צלי ואינו צלי ע"ש... איברא דבלא"ה יש ליישב קושיתו דמיירי שנצלה מצד אחד לגמרי ומתקיים מצוה דפסח כגון שיש בו כזית ואעפ"כ היה נעשה בן סו"מ לולא מצות פסח דכיון דרוב אכילתו לא נצלה כל צרכו מהני הך כזית להשלים וכדאמרינן (שם) לענין בשר עוף כה"ג דתרווייהו חד טעמא הוא משום דלא מימשך בתרייהו ע"ש, אמנם לפמ"ש הרמב"ם (ממרים פ"ז הל"ב) דאינו חייב עד שיאכל כל התרטימר בשר במלוגמא אחת, ומקורו מדברי התוספתא (סנהדרין פי"א) וז"ל אין נעשה בן סו"מ ע"ד שיתן לתוך פיו כשיעור עכ"ל וכמ"ש הק"ע ובכה"ג תו לא משכחת דישלים ע"י כזית דפסח דאתי שאר הבשר שלא נצלה כ"צ ומבטל לאכילה דפסח וכדאמר כיו"ב לענין אכילת מצה ומרור ביחד דאתי אכילת רשות ומבטל לאכילת מצוה כדאיתא בפסחים (דף קט"ו) ועי' זבחים (דף ע"ח) תד"ה אלא ובגהש"ס ואכמ"ל

ואני מפרש דבריו: בסו"מ אינו נעשה אלא באכילת בשר ויין, ואמרו בגמ' דבאכילת מצוה אינו נעשה בסו"מ, ופירש רש"י (היכי משכחת לה בשר דמצוה) כגון אכילת קדשים או פסחים.
והקשה בצ"פ, הרי בסו"מ אינו חייב אלא באכיל הבשר בשיל ולא בשיל, ולדעתו בשיל ולא בשיל היינו נא. וא"כ לא קיים מצות פסחים באכילה, ואדרבה עוד יש לו עבירה של אכילת נא. וא"כ לא משכח"ל אכילת מצוה בבסו"מ באכילת פסחים.
ותי' הדבר"י, בהקדם המבואר שאע"פ שאינו נעשה בסו"מ אלא באכילת בשר בהמה, מ"מ אם אכל רוב בהמה ומיעוט עוף, נהיה בסו"מ. דהעוף משלים. ונראה דכמו שהעוף משלים הו"ה אם יאכל רוב בשיל ולא בשיל ומיעוט צלי, שפיר דמי. אכן נראה (ולא מבואר הטעם) דאם משלים בדבר מצוה או עבירה, לא יהיה בסו"מ.
ומעתה מיושב הכל. דבעינן למיעוטא דאכילת מצוה כדי שגם לא יעלה להשלמה, וכגון שלקח חתיכה אחת וצלה רק כזית ממנה וכו', וא"כ לולי המיעוט של אכילת מצוה, היה הכזית הצלוי משלים לשיעור תרטימר, וכו'. ע"כ.
והדברים מתמיהים עד למאד, שאם בחתיכה אחת עסקינן, הרי שודאי כולה פסח, וא"כ רוב אכילתו היא אכילת איסור, אכילת נא! ומה הועיל בכל דבריו, עדין מצד אכילת איסור לא יהיה בסו"מ.
-------
אני קורא את דבריו ורואה שהוא לא מזכיר את אכילת האיסור רק את שבנא אין קיום מצוה, ואולי כאן הפתח?

הבטחתי כתב:המאמר בישורון האחרון, נכתב על ידי המהדיר מחדש?

אמרתי אחכמה כתב:יש מספר טלפון לישיבות ובתי מדרשות בארה"ב?

איש_ספר כתב:

אמרתי אחכמה כתב:יש מספר טלפון לישיבות ובתי מדרשות בארה"ב?

הספר מחולק גם בארה"ב. פרטים אצל הרה"ג אליעזר אייזנברג שליט"א
וזו כתובת המייל שלו:
eliezere@aol.com