פורום אוצר החכמה

רק היום זה יוצא מבית הדפוס.
מה לעשות, עיכובים בלתי צפויים.

ציבור כתב:

זקן ששכח כתב:יישר כוחו של הרב סטל על אותה סגולת מלכים נפלאה אשר העניק אף לאוצרינו הדל. דברים עמוקים לצד דברים פיקנטיים, פשט לצד דרוש ועוד כהנה שילובים נפלאים ועלומים. יהי ה' עמך ותעל מעלה מעלה.

העניק אף לאוצרנו הדל - מה הכוונה?
קבלת ממנו באופן אישי?
הוכנס לאוצר החכמה? (זה לא דל).

כדי להרגיעך. תפוס לשון ראשון, כי הוא הנכון.
מצטער על שנתתי מקום שלא להבין דברי.

הספר יצא לחנויות, סוף כל סוף. רוצו לקנות...

לכבוד כך נעתר המחבר להעלות את המאמר על העמדת תרנגול בשמחת נישואין, מאמר שדבריו נאמרו בהשערה בעלמא (והשווה את הנאמר ב'פתח דבר'):

וואלא... ולמה רק בחתונות מדדו לו את הזמן כי רעבים לאכול?

בכל מקרה אין ראי' מדברי אבן שועיב והר"ן שכוונתם בדרוש בפומבי, אלא בשעת הכתיבה כתבו שלא רוצים להטריח את הלומד, וכגון דא גם מצינו בספרים רבים שלא רצו להאריך לצטט בכדי (והלשון ואומר אינו ראי' שזה כך בעל פה). כמו כן המעטת דברים בציבור שברבינו בחיי אינה מחמת טורח הציבוא אלא מפני מורא וכובד הציבור, ובכלל העריכו הקדמונים את הקיצור.

רעיון נאה ומן הראוי לאמצו אצלנו, ולהעמיד לפני הדורש בשמחת חו"כ נייד שיתן לו תזכורת מדי פעם לסיים דבריו, ואם אפשר לשמור על המנהג העתיק, וישמיע הנייד קוקוריקו גדול מה טוב ומה נעים!

איזו מדידת זמן יש בתרנגול מלבד הבחנה בין יום ללילה, באותה מדה הוא יכול לקרקר תוך כדי דיבור לתחילת הדרשה?

שעון החול אסור בטלטול בליל שבת והתרנגול כן?

זולת זאת, הלא היציאה לקראת חו"כ בתרנגול ותרנגולתא מוזכרת כבר בגמ' בגיטין, והוא כדי לרמז על פו"ר, [כנראה שהובא בהערות אלא שלא הועלה כאן], וא"כ קשה לומר שהמנהג להעמידו לפני הדרשן - אין לו קשר למנהג הקדום ויש לו טעם בפ"ע.

ערער בערבה כתב:1. שעון החול אסור בטלטול בליל שבת והתרנגול כן?
2. זולת זאת, הלא היציאה לקראת חו"כ בתרנגול ותרנגולתא מוזכרת כבר בגמ' בגיטין, והוא כדי לרמז על פו"ר, [כנראה שהובא בהערות אלא שלא הועלה כאן], וא"כ קשה לומר שהמנהג להעמידו לפני הדרשן - אין לו קשר למנהג הקדום ויש לו טעם בפ"ע.

1. הערה נכונה. יישר כוחך. ושמא אכן העמידו לפניו תרנגול שלם מבושל?
2. אכן, הובא בהערות. אך קיומו של מנהג זה אינו מסביר מדוע העמידו את התרנגול נגד הדרשן ולא נגד החתן והכלה, שאותם רוצים לברך בפו"ר.

חכם באשי כתב:ושמא אכן העמידו לפניו תרנגול שלם מבושל?

אם כך ברור מדוע הוא היה מסיים במהרה את דרשתו...

זהו טעם בדרך הפשט של הפשט!!...

השערה מענינת, וייש"כ של הרב סטל על הדברים, לאתויי הצגתם הבהירה והנאה.
ומדאיירינן בה, נזכרתי בסיפור המשעשע על הגאון הכביר ר"ח קרייזוירט זצ"ל, שהוזמן לדרוש ב'קונוונשן' של אגו"י, עוד בימי מלכותו של ר' משה שרר ז"ל. ר' משה הנהיג כידוע את ממלכתו בתקיפות, וגם גדולי התורה רחשו כבוד לו ולהליכותיו. כחלק מהנהגתו, ומהטעמים שהביא רי"י סטל, קבע ר' משה שהנאומים על פודיום הקונוונשן יהיו בני 5 דקות, ולא יותר, גם על הבמה יעמוד מדברנא דאומתיה, מרן שליט"א בכבודו ובעצמו (היינו מרן שליט"א שבכל דור).
ויהי היום ור' חיים הוזמן לעלות ולשאת דברים, והוא נעמד והחל לזעוק מקירות לבבו על מצב היהדות ועוד כהנה וכהנה, ובסערת לבו לא שת לבו למחוגי השעון. משעברו הדקות שהוקצבו לו, שיגר לו ר' משה פתקה, בה נכתב כי מוקצבות לו עוד 3 דקות בלבד, ויהי מה. אלא שר' חיים קיבל את הפתקה, ואף לא העיף בה מבט, והמשיך בנאומו הלוהט ברגש.
משסיים - באיחור וחריגה משמעותיים, פנה ואמר: רגע, אני רואה שר' משה שלח לי כאן פתק, בוא נראה מה כתוב... או, אני רואה שיש לי עוד 3 דקות, ובכן, שמעו נא רבותי"...

חכם באשי מזומן לגלות מה מחיר החוברת והיכן ניתן להשיגה.

משום מה קשה לי להאמין שהיה דרשן שהצליח להשלים - ולו את חלקה הראשון של דרשתו - בנוכחות תרנגול מקפץ ומצווח...
ואולי זו באמת הסיבה לכך שנהגו כן...
באותה מידה ניתן לשער שעשו זאת על מנת שהתרנגול יעיר בקריאותיו את כל אלו שנרדמו ולספק תעסוקה לשאר המשועממים שלא הצליחו להירדם...

ובנימה רצינית יותר - ברכת מזל-טוב שלוחה למכובדנו רי"י סטל לרגל הופעת ספרו החדש.
נקווה שבהמשך יואיל המחבר להביא בפנינו טעימות נוספות מאוצר מרתק זה.

נטורי קרתא כתב:חכם באשי מזומן לגלות מה מחיר החוברת והיכן ניתן להשיגה.

מהיכי תיתי חוברת - ספר!

מכיון שיש כאלה שעסוקים בימינו להחזיר עטרת מנהגי אשכנז ליושנה, בודאי יקפצו הללו על מציאה זו ובחתונה הבאה של צאצאיהם כבר יביאו תרנגול לקרקר כנגדם...
הבעיה היא שברגע שהתברר כי כל העניין הוא שעון גרידא, הרי שזיל בתר טעמא ואזלא ליה אטרקציה מן העולם...

אך עדיין יש לחשוש שמא פירושו של סטל אינו נכון, ויש, אפוא, להעמיד תרנגול לפני הדרשן. ועוד יש לחשוש, אם נהגו להעמיד תרנגול חי או מבושל, ולפיכך יש להעמיד את שניהם...

אך לא הבנתי איך התרגול משמש כמודד זמן ? וכפי שתמה "חקר" לעיל ?

עי' בהערה 10 שם.

אצטרך להמתין עד שיגיע ל"גולה"

חכם באשי כתב:עי' בהערה 10 שם.

או, כבר חשבתי שאין להשערה 'כרעי תרנגולת', הרב סטל לא מאשר להעלות גם את ההערות?

אין אף אחד מבין מבקשי הטעימות שכבר הזדמן לו להתרשם באופן בלתי אמצעי מן הספר?

טפח כתב:אין אף אחד מבין מבקשי הטעימות שכבר הזדמן לו להתרשם באופן בלתי אמצעי מן הספר?

חפשתי בחנויות ספרים ולא מצאתי.
אולי היו חנויות "חרדיות" מדי בשביל ספר שמחברו עורך אותו בצורה מחקרית קמעא...

חכם באשי כתב:הספר יצא לחנויות, סוף כל סוף. רוצו לקנות...

אז אולי רבינו באשי יפרט לנו פחות או יותר לאלו חנויות היתה כוונתו??
[לי יואיל פירוט חנויות בעיקר באיזור מא"ש ובית ישראל, מקסימום גאולה]

האמת, איני יודע.
כבר לפני כמה ימים הודיע המפיץ למחבר שהספר יגיע לחנויות בימים הקרובים.
אבדוק בפועל ואשוב אליך.

ב'גירסה' (ע"י זכרון משה) הספר נמצא.

מזל טוב
בימים אלו שאו עמוסים ב'סגולות' יפה להתרענן עם סוג חדש ומקורי
באמת שהשער מגרה מאד, הלוואי ונחשוף את מה שהוא טומן בחובו, בפרט שכידוע אצל סטל הזה כשכתוב בשער 'מנהג והלכה פיוט מדרש ואגדה' המרכז זה הפיוט [שבמרכז] תחום שלא נוגעת בו יד
אני מקוה שהמחבר ישכיל להעלות את החיבור לאוצר החכמה כמו את שאר ספריו, אך שמעתי מאחורי הפרגוד שנצטרך לעבור לפחות 6 עדכונים עד שזה יקרה, חבל על דלא משתכחין

שתזכה להוציא בקרוב גם את הספר [=הכרך בלע"ז] השני

זה עתה הגיע לידי עותק [אחד מתוך 350 בלבד] דשדר לן הרה"ג המחבר שליט"א, ובידו הגדולה הוציא את ה'סגולה'.
בעלעול חטוף כבר התרשמתי כי מדובר באסופה מובחרת ביותר של מאמרים מקוריים ומיוחדים!
אבכר להתבטא עליו באזני יקירי דמתא לאחר שאעבור על כולו.
המשך יבוא בס"ד.

ראה רשימה כאן: viewtopic.php?f=7&t=8165#p72703

רכשתי עותק מהספר, ואני חולק על מקורו הקדום של אמירת שירה מדי יום מבוסס על הפיוט והלשון בביאור מעשימו פרושים מדור לדור דרושים בכל יום נזכרים ונדרשים.

לומר שיש כאן מקור מפורש תמוה מאד, הרי יתכן שהכוונה להזכרת נסי ים סוף בתפלה בברכת קריאת שמע בערב ובבוקר ומנין שהכוונה לקריאת השירה כולה. ובכלל השירה שמחייבת הירושלמי גם הכוונה כחלק מהתפלה: לך ענו שירה בשמחה רבה והם פסוקי מי כמוך שהוא חלק מהשירה ואין הכוונה לכל השירה.

קראתי היום את הפרק הראשון, על קדמות מנהג שירת הים, וראיתי שקדמני הרב חלמיש בהערתו שאין כל מקור מדברי הקליר. רק אוסיף שגם הלשון של קהל רומא 'ומנהג כל קהילות אשר בספרד מיום גלות ירושלים' אינה בהכרח מדברת באופן ישיר על קדמות המנהג, אלא יכולה להתפרש גם כהשתבחות על קדמות ישיבת הקהילות שם, בכדי לפאר את המנהג, שלשון זו רגילה אאל"ט אצל הספרדים לתאר את קדמות קהילותיהם.

חלמיש כתב:לומר שיש כאן מקור מפורש תמוה מאד, הרי יתכן שהכוונה להזכרת נסי ים סוף בתפלה בברכת קריאת שמע בערב ובבוקר ומנין שהכוונה לקריאת השירה כולה.

בדיוק בשביל זה טרח המחבר הנכבד והקדים את בתי הפיוט הקודמים ופירשם בהרחבה:

לאחר שתיאר הפייטן את פורענות צבא סיסרא המקביל לפורענות מצרים בים סוף, תמה למה פלאי טביעת סיסרא לא מפורשים כל כך במקרא ואילו פלאי סוף נתפרשו בהרחבה ובפירוט

וע"ז מבאר שכיון שהלועזים המצרים התנהגו בעזות - [כנראה הכונה כפי תרגום תהלים עם לועז - עמי ברבראי והיינו אנשים עזים שהולכים גלויי גוף ואינם מכסים עצמם, ראה יבמות סג,ב] - לכן גם פורענות מעשיהם נתפרשו בגלוי במקרא ולא נתכסו, 'בכן בביאור מעשימו פרושים מדור לדור היות דרושים', כלומר הטעם שנתפרשו בהרחבה בשביל שידרשו מדור לדור ויזכרו בכל יום ויום.

ברור, שלשון זאת אינה יכולה להתייחס על הזכרה כללית של הטבעת המצרים בים סוף, או פסוקי מי כמוכה ושבח לקב"ה, שכן כל זה אינו שייך להרחבה ולפירוט של פורענות המצרים בים סוף, שעל זה נסובים דברי הפייטן.

אמנם, עדיין אפשר לדחות שכוונת הפייטן לעצם העיסוק ע"י לומדי התורה שבכל דור ודור בפרשת בשלח והעיון בה, וכלשונו 'נזכרים ונדרשים' לשון שאינה שייכת כל כך על קריאת השירה בפסו"ד, אך דעת המחבר הנכבד שליט"א לנטות יותר אחר דקדוק הלשון 'בכל יום ויום' ולהסיק מכאן שכוונתו על קריאת השירה, ודפח"ח.

חלמיש כתב:ובכלל השירה שמחייבת הירושלמי גם הכוונה כחלק מהתפלה: לך ענו שירה בשמחה רבה והם פסוקי מי כמוך שהוא חלק מהשירה ואין הכוונה לכל השירה.

הירושלמי בא ליישב התמיהה מהו 'ויאמרו לאמר' [כפי הסוברים דפירוש 'לאמר' הוא לאומרו לאחרים, וא"כ למי היה עליהם לומר את השירה], ומתרץ דהיינו לדורות. וא"כ איך יתכן שהכונה על הפסוקים האחרונים בשירה, הלא תיבות 'ויאמרו לאמר' שייכות להמשך 'אשירה לה' וכו'.

איש_ספר כתב:רק אוסיף שגם הלשון של קהל רומא 'ומנהג כל קהילות אשר בספרד מיום גלות ירושלים' אינה בהכרח מדברת באופן ישיר על קדמות המנהג, אלא יכולה להתפרש גם כהשתבחות על קדמות ישיבת הקהילות שם, בכדי לפאר את המנהג, שלשון זו רגילה אאל"ט אצל הספרדים לתאר את קדמות קהילותיהם.

גם לפי פירושך המחודש [שהרי כאן לא בני ספרד משבחים עצמם אלא קהל רומא] מ"מ איך קדמות ישיבת הקהילה מפארת את המנהג - אם לא משום שסתמא דמילתא שבקהילה ותיקה כל כך שנשארה על מקומה מאז יום גלות ירושלים נשתמרו מנהגיה מאז.

אברהם, לא הבנתי את כל דבריך, הדרישה באריכות היא בתורה והאזכרה בכל יום הוא באמת ואמונה.
קהל רומא יכל בהחלט לפאר את מנהג ספרד.
ברור שאזכרת הבית היא כדי לתת גוון קדום למנהג, כל שאמרתי שאין כאן קביעה על המנהג הספיציפי הזה שהוא החל מהבית, אלא אמירה כלליתר על קדמות ותוקף מנהגי ספרד

איש_ספר כתב:אברהם, לא הבנתי את כל דבריך, הדרישה באריכות היא בתורה והאזכרה בכל יום הוא באמת ואמונה.

אם הזכירה המדוברת שם היא על הזכרת קרי"ס באמת ויציב או באמת ואמונה, איך זה קשור לטעם האריכות שהאריכה התורה בענין טביעת המצרים ופורענותם?

[הרי הפייטן שם באה להסביר שהתורה האריכה בכל זה, כדי שפורעונות המצרים תדרש ותזכר באריכות כל יום, כך המובן מדבריו].


-------------------------------

באשי, אולי יש לך אפשרות לעלות את מאמרו הראשון של רי"י סטל כדי שיוכלו באי הפורום להבין על מה נסוב הויכוח?

איש ספר,
איטליה של אז לא הכילה 'ספרדי' אחד לרפואה, ולא היה למסורת האיטלקית של אז כל קשר לספרד!
היא היתה ארצישראלית מוחלטת ושורשה של אשכנז, מה הקשר של איטליה לספרד?!

- - - -

לגופה של הטענה, צריך לזכור שנוסח ברכת הגאולה (זו שלאחר קריאת שמע) הארצישראלית לא היתה ארוכה כזו המוכרת לנו מסידור התפילה. הנה, לדוגמא, אחת הנוסחאות, ואי"ה, בהמשך אעלה נוסחאות נוספות:

...אמת, שאתה הוא יי' א'להינו ואלהי אבותינו לעולם ועד. אתה הוא מלכינו ומלך אבותינו אתה, למען שמך מהר גאלנו כגאלתה את אבותינו. אמת מעולם הוא שמך, ועלינו נקרא באהבה, ואין עוד א'להים זולתך. מי כמוך באלים יי', מי כמוך נאדר בקודש, נורא תהלות עושה פלא. מי כמוך ומי יעשה כמעשיך, מגדיל ישועות ועושה נסים ונפלאות ואין דומה לך. זה צור ישעינו פצו פה ואמרו, יי' מלכינו ומלך אבותינו, מלך א'ל חי וקיים שמך הגדול וזכרך ימלוך עלינו, יי' יושעינו, וכתוב: גואלינו יי' צבאות שמו קדוש ישראל, ברוך אתה יי, א'להינו מלך צור ישראל וגואלו, אמן.

(ש' אסף, 'מסדר התפילה בארץ ישראל', ספר דינבורג, בעריכת י' בער ואחרים, ירושלים תשט, עמ' 117-116)

בנוסח ברכה זו נזכרו גאולת מצרים וקריעת ים סוף ממש ברמיזה, וקשה לראות בו מקבילה לפירוט הניסים שנזכרו אצל הפייטן.

אברהם כתב:באשי, אולי יש לך אפשרות לעלות את מאמרו הראשון של רי"י סטל כדי שיוכלו באי הפורום להבין על מה נסוב הויכוח?

הנה לך

חכם באשי, אני לא אמרתי שהיו ספרדים באיטליה, הלא סוכ"ס קהל רומי מזכיר את מנהג ספרד, וכל שאמרתי שדבריהם על קהל ספרד 'מימות חורבן המקדש' אין כוונתם על המנהג הפרטי הזה, אלא שמושבת בני ספרד הוא מיום החורבן. זה הכל. זה אפשרות סבירה כמו האפשרויות האחרות הלא כן?

הנוסח שלפנינו באמת ויציב ובאמת ואמונה בהחלט יכול לענות על דברי הקליר על דרישה והזכרה בכל יום, גם אם לא אמרו אז ישיר.
והקליר או מי שלא יהיה, מדבר גם על האריכות בתורה וגם על הדרישה היומית בברכות קר"ש.

הטענה על הנוסח הקצר הארצישיראלי היא אכן מעניינת. האם אכן הנוסחאות היו קצרות בין בערבית בין בשחרית?
האם יש ראיה ותימוכין ממקורות נוספים שזה היה הנוסח הרווח?

אי"ס, לא שרדו הרבה נוסחאות שלמות של ברכות ק"ש, ואת המעט שמצאתי אני יעלה עוד מעט.

אקיים את הבטחתי, באופן חלקי, כי עדיין לא השגתי חלק מהמקורות בהם נתפרסם קטעים מסידורים ארצישראלים.

במרביתם המכריעה של הסידורים הקדומים שעלו מן הגניזה לא נרשמו נוסחאות הקבע בשלמותן, אלא רק נרשמו 'דיבורי המתחיל' שלהן, כי הברכות היו שגורות בפי המתפללים. אין, אפוא, תיעוד רב לנוסחתן המלאה של הברכות שלאחר קריאת שמע, שבתפילות השחר והערב. ואלו הנוסחאות המעטות שמצאתי, לעת עתה:

א.

...אמת, שאתה הוא יי' א'להינו ואלהי אבותינו לעולם ועד. אתה הוא מלכינו ומלך אבותינו אתה, למען שמך מהר גאלנו כגאלתה את אבותינו. אמת מעולם הוא שמך, ועלינו נקרא באהבה, ואין עוד א'להים זולתך. מי כמוך באלים יי', מי כמוך נאדר בקודש, נורא תהלות עושה פלא. מי כמוך ומי יעשה כמעשיך, מגדיל ישועות ועושה נסים ונפלאות ואין דומה לך. זה צור ישעינו פצו פה ואמרו, יי' מלכינו ומלך אבותינו, מלך א'ל חי וקיים שמך הגדול וזכרך ימלוך עלינו, יי' יושעינו, וכתוב: גואלינו יי' צבאות שמו קדוש ישראל, ברוך אתה יי, א'להינו מלך צור ישראל וגואלו, אמן.

נוסח זה הבאתי לעיל.

ב. בנוסח אחר, שפירסמו י' מאנן, נזכרה קריעת הים באופן יותר מפורש:

אמת ויציב [...] זולתך. אמת א'להינו, אמת מלכינו, אמת מבטחינו, בכל דור ודור. בגלל אבותינו בקעת ים סוף ותעביר בתוכו כל זרע אהובים, ועל זאת שבחו אהובים לאל ונתנו שירה וזמרה למלך רם ונשׂא, חי וקיים ומשפיל גאים, אמרו כולם בשמחה רבה: מי כמכה באלים יי, מי כמוכה עושה פלא, מי כמוך ממליך כל מלך, כל מלך חולף ועובר ונוטל ממלוכתו, ואתה חי וקיים לבדך. זה צור ישעינו פצו פה ואמרו: יי' מלכינו, ובו ישמח לבינו, ותרום קרנינו בישועתו. בא"י, מלך צור ישראל וגואלו.

ג. הנוסח הנפוץ, יחסית, הוא הבא:

אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן וטוב הדבר הזה עלינו, ועל אבותנו, על בנינו ועל דורותינו, ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך. על הראשונים ועל האחרונים דבר טוב וקיים באמת ובאמונה, חק ולא יעבור, אמת שאתה הוא יי' א'להינו וא'להי אבותינו לעולם ועד. אתה הוא מלכינו ומלך אבותינו, אתה למען שמך הגדול גאלינו כגאלת את אבותינו, אמת מעולם הוא שמך ועלינו נקרא באהבה, אין עוד אלהים זולתך.
תשועה שלימה ראו קדושים צהלו פדויים על שונאיהם, נורא מיהר לנער כושים, יחדו טיבעם, חילם זעם, ומילט המוני דגלי גאולים, בנים בים אמרו שירה, ענו כולם בגילה, ברינה, בשמחה רבה: מי כמכה באלים יי, מי כמכה נאדר בקדש, נורא תהלות עשה פלא.
מי כמכה ומי יעשה כמעשיך / מגדיל ניסיך / לזרע יחוסיך
זה צור ישעינו פצו פה ואמרו: יי' מלכינו מלך אבותינו, מלך חי וקיים, שמך עלינו, יי' מלך, יי' מלך, יי' ימלוך לעולם ועד. יי' מלכינו חיש ישעינו ושלח גואל לגאלינו, וכתוב: גואלינו יי' צבאות שמו קדוש ישראל. ברוך אתה יי', צור ישראל וגואלו.

כאן נזכרה קריעת הים וטביעת המצריים באופן יותר מפורט, אך זה נזכר בקטע 'תשועה שלימה', שהוא קטע פיוטי מאוחר יותר (שנסדר ע"פ תשר"ק; כפי שהדגשתי את תחילתו), שכנראה החליף את נוסח הקבע. ואין לדעת מה היה הנוסח הקבע שלהם קודם ההחלפה עם הקטע המפוייט. (קטע פיוטי נוסף הוא: "מי כמכה ומי יעשה כמעשיך / מגדיל ניסיך / לזרע יחוסיך")
איני יודע אימתי נכנס הקטע הפיוטי 'תשועה שלימה' והחליף את נוסח הקבע.
על כל פנים, לעת עתה, עדיין המאזניים מעויינות, ואין לדעת אם בתקופת הקלירי הוזכרה קריעת הים ב'חצי משפט' ולא יותר.

ועיינו גם בהודעה הבאה

חשוב מאוד לציין, שגם בימים מצויינים, אז בני מנהג ארץ ישראל החליפו את נוסחאות הקבע בקטעי פיוט, המפייטים את עניינו של נוסח הקבע (בתוספת, כמובן, מאורעות היום), לא תמיד אנו מוצאים שהם הקפידו לציין את ענין קריעת הים בנוסח הברכה ה'מחודשת'.
הנה כמה דוגמאות: