פורום אוצר החכמה

השבוע נתפרסם בגליון עונג שבת...

באות ג:
שכוי באמת פירושו בינה.

???
ז"ל הטור או"ח סימן מו:

טור אורח חיים סימן מו כתב:כי שמע קול תרנגול לימא בא"י אמ"ה נותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. פירוש, הלב נקרא שכוי בלשון המקרא, דכתיב או מי נתן לשכוי בינה (איוב לח, לו), והלב הוא הבמין, וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה.
ומפני שהתרנגול מבין וגם בערביא קורין לתרנגול שכוי, תקנו ברכה זו לאמרה בשמיעת קול התרנגול.

פי האתון כתב:השבוע נתפרסם בגליון עונג שבת...

עונג שבת 55.jpg

הסיפור כמובן מדומיין, במובן שלא רק שלא היה אלא גם לא סביר שיהיה. אבל מה רע בשיר הזה?

אני לא יודע גם מה רע באליעזר והגזר?

הנקודה החשובה במאמר הזה, היא:
"מכאן עד כמה יש לחשוב ולתכנן את המילים שאומרים ליד הילדים, כי הכול נחרט במוחם לשנים ארוכות, לטוב ולמוטב".
כל השאר הוא כדי למלאות את הגליון.

למעשה שיעקב אבינו הוריד את האבן מפי הבאר ע"י הזרת - יש מקור כלשהו?

אחד המלמדים של בני שיחיו (יהודי מבוגר, תמים ופשוט, ואוהב אלקים, [size=85]ר' יקותיאל צבי כהנא ז"ל), שדרג את הסיפור עם מסר קצת יותר חינוכי, הוא אמר שיעקב הוריד את האבן עם האצבע, ולמה עם האצבע? כי עם האצבע הזאת הוא הצביע בחיידר על האותיות הקדושות, וזה נתן לו את הכח... שאלתי אותו: מנין לך? אמר לי: יש סיכוי אחר? לטענתו, הפרט האם הסיפור אכן היה כך או לא הוא שולי למדי בגיל הזה, העיקר זה היראת שמים שמכניסים לילדים עם הסיפורים. כמדומני שיש אמת בדבריו, אלא שצריך למצוא את הפרופורציות המתאימות איך וכמה.[/size]

ברגום יונתן על הפסוק: וקרב יעקב וגלגיל ית אבנא בחדא מן אדרעוי מעילוי פום בירא.

זעליג אבוחצירא כתב:בחדא מן אדרעוי

ובתרגום לעברית: באחת מזרועותיו, כלומר ביד אחת.

ברוח הימים הללו:
ג' ספרים נפתחים! מסורת הגננות היא שיש ספר בו רושמים את הצדיקים, ספר לרשעים ולבינונים. מה שקשה הוא, הרי ספר בינונים מיותר, כי בכל אופן הם 'תלויים ועומדים' ולשם מה יפתחו ספר מיוחד וירשמום בו לעשרה ימים?
אבל ביאור דברי הגמרא שונה הוא לחלוטין. יעויין רש"י ור"ח על אתר.

זקן ששכח כתב:ברוח הימים הללו:
ג' ספרים נפתחים! מסורת הגננות היא שיש ספר בו רושמים את הצדיקים, ספר לרשעים ולבינונים. מה שקשה הוא, הרי ספר בינונים מיותר, כי בכל אופן הם 'תלויים ועומדים' ולשם מה יפתחו ספר מיוחד וירשמום בו לעשרה ימים?
אבל ביאור דברי הגמרא שונה הוא לחלוטין. יעויין רש"י ור"ח על אתר.

א. אין זו 'מסורת הגננות', אלא כך פשטות הגמרא, וכן הוא בראשונים (עיין תוספות רי"ד), ובאחרונים (עיין מהרש"א ופני יהושע).

ב. השאלה למה יש ספר של בינונים, כבר הקשו כן האחרונים (בפירוש רי"ף בעין יעקב, ובפני יהושע). וגם כתבו שלפי רש"י (המובא להלן) מיושבת שאלה זו (עץ יוסף על עין יעקב, ושפת אמת).

ג. רש"י אמנם פירש על 'שלשה ספרים נפתחים', דהיינו 'ספרי זכרון של מעשה הבריות', אבל דוקא פירוש זה הוא המחודש, וכבר תמה בערוך לנר:

לא זכיתי להבין איך אפשר שהם ספרים של מעשה הבריות, שהרי רק עפ"י דין של ר"ה יתברר מי שזכיותיו או עונותיו מרובין, וא"כ לענין מעשה הבריות ע"כ אין כאן רק ספר אחד אשר יד כל אדם חותם בו, כדתנן 'וכל מעשיך בספר נכתבים', או שני ספרים - אחד לזכיות, ואחד לעונות; אבל בספר בינוני מה יכתב בו.
ולכן ע"כ צ"ל שהספרים הם שנכתבים בהם שמות בני אדם וגזר דין אם לחיים אם למות ואם לתלות.

ד. ברבנו חננאל דוקא משמע דלא כרש"י, אלא כפשטות הגמרא.

רציתי לעורר על עוד נושא:
הנה בגנים (וגם בכיתות א' - ואולי אפי' בכיתות יותר גבוהות), הילדים אומרים קריאת שמע בלבד, ללא 'אמת ויציב'.
והרי מניין רמ"ח תיבות הוא רק בצירוף 'אמת' אחד וה'אמת' (הראשון או השני) שייך ל'אמת ויציב'.
ואם אינם ממשיכים אמת ויציב, ראוי שיאמרו "אני ד' אלקיכם ד' אליקכם אמת" (וכמו בק"ש על המיטה, שאין אומרים פעמיים אמת).

כ"ז כתבתי ע"פ הזכרון, ואם שגיתי איתי תלין משוגתי.

פי האתון כתב:רציתי לעורר על עוד נושא:
הנה בגנים (וגם בכיתות א' - ואולי אפי' בכיתות יותר גבוהות), הילדים אומרים קריאת שמע בלבד, ללא 'אמת ויציב'.
והרי מניין רמ"ח תיבות הוא רק בצירוף 'אמת' אחד וה'אמת' (הראשון או השני) שייך ל'אמת ויציב'.
ואם אינם ממשיכים אמת ויציב, ראוי שיאמרו "אני ד' אלקיכם ד' אליקכם אמת" (וכמו בק"ש על המיטה, שאין אומרים פעמיים אמת).

כ"ז כתבתי ע"פ הזכרון, ואם שגיתי איתי תלין משוגתי.

הם אומרים לשם ההשלמה "אל מלך נאמן" כמבואר ברמ"א סימן סא.
[כלומר גם אם נניח שיש צורך להקפיד בגיל כזה על כגון דא].

השאלה היא אחרת:
מה טעם לומר המלה 'אמת' בסוף ק"ש, כשאינה סמוכה לברכת 'אמת ויציב', כגון בק"ש על המיטה.

מה שנכון נכון כתב:

פי האתון כתב:רציתי לעורר על עוד נושא:
הנה בגנים (וגם בכיתות א' - ואולי אפי' בכיתות יותר גבוהות), הילדים אומרים קריאת שמע בלבד, ללא 'אמת ויציב'.
והרי מניין רמ"ח תיבות הוא רק בצירוף 'אמת' אחד וה'אמת' (הראשון או השני) שייך ל'אמת ויציב'.
ואם אינם ממשיכים אמת ויציב, ראוי שיאמרו "אני ד' אלקיכם ד' אליקכם אמת" (וכמו בק"ש על המיטה, שאין אומרים פעמיים אמת).

כ"ז כתבתי ע"פ הזכרון, ואם שגיתי איתי תלין משוגתי.

הם אומרים לשם ההשלמה "אל מלך נאמן" כמבואר ברמ"א סימן סא.
[כלומר גם אם נניח שיש צורך להקפיד בגיל כזה על כגון דא].

מעט דבש כתב:השאלה היא אחרת:
מה טעם לומר המלה 'אמת' בסוף ק"ש, כשאינה סמוכה לברכת 'אמת ויציב', כגון בק"ש על המיטה.

אתם נוגעים בשתי מחלוקות ידועות:
א. האם יש טעם לומר "אמת" בסיום ק"ש כשאינה סמוכה לברכה שלאחריה? בשער הכולל (כמדומני בפרק המדבר על ק"ש על המטה) כותב שלא לומר בקשעהמ"ט, אבל מנהג חבד לומר גם בקשעהמ"ט וגם בתפילין דר"ת.
ב. האם יש טעם לומר "א-ל מלך נאמן" כשאינו סמוך לברכה שלפניה (כידוע שזהו כעין עניית אמן על ברכת אהבה)? בשער הכולל (שם) כותב שאין לו שייכות כלל בקשעהמ"ט, אבל בסידורים רבים הוא נדפס.

מעט דבש כתב:השאלה היא אחרת:
מה טעם לומר המלה 'אמת' בסוף ק"ש, כשאינה סמוכה לברכת 'אמת ויציב', כגון בק"ש על המיטה.

מי אומר שאכן יש טעם לאמרו. בסידור וילנא השמיטוהו.
כמו כן איני מבין למה אומרים במנחה את הפסוק "ואנחנו נברך קה", שתפקידו בשחרית לבצע שרשור של "הללוקה" בין פרקי המזמורים.

עזריאל ברגר כתב:ב. האם יש טעם לומר "א-ל מלך נאמן" כשאינו סמוך לברכה שלפניה (כידוע שזהו כעין עניית אמן על ברכת אהבה)? בשער הכולל (שם) כותב שאין לו שייכות כלל בקשעהמ"ט, אבל בסידורים רבים הוא נדפס.

במ"ב רלט,א כתוב לאומרו להשלים רמ"ח תיבות.

מעט דבש כתב:השאלה היא אחרת:
מה טעם לומר המלה 'אמת' בסוף ק"ש, כשאינה סמוכה לברכת 'אמת ויציב', כגון בק"ש על המיטה.

טעם בטח יש, ע"ש הפסוק 'וה' אלהים אמת', ומטעם זה אסור להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב.
אפשר לשאול מי אמר שצריכים לומר במיוחד בשביל ענין זה, אבל לא מה הטעם.

מה שנכון נכון כתב:

עזריאל ברגר כתב:ב. האם יש טעם לומר "א-ל מלך נאמן" כשאינו סמוך לברכה שלפניה (כידוע שזהו כעין עניית אמן על ברכת אהבה)? בשער הכולל (שם) כותב שאין לו שייכות כלל בקשעהמ"ט, אבל בסידורים רבים הוא נדפס.

במ"ב רלט,א כתוב לאומרו להשלים רמ"ח תיבות.

וגם הרמ"א בסימן סא הנזכר כתב שיחיד הקורא ק"ש יאמר 'אל מלך נאמן' כדי להשלים רמ"ח תיבות.

מה שנכון נכון כתב:

מה שנכון נכון כתב:

עזריאל ברגר כתב:ב. האם יש טעם לומר "א-ל מלך נאמן" כשאינו סמוך לברכה שלפניה (כידוע שזהו כעין עניית אמן על ברכת אהבה)? בשער הכולל (שם) כותב שאין לו שייכות כלל בקשעהמ"ט, אבל בסידורים רבים הוא נדפס.

במ"ב רלט,א כתוב לאומרו להשלים רמ"ח תיבות.

וגם הרמ"א בסימן סא הנזכר כתב שיחיד הקורא ק"ש יאמר 'אל מלך נאמן' כדי להשלים רמ"ח תיבות.

הוא אשר דיברתי, שהדבר שנוי במחלוקת ישנה.
נ.ב. הרמ"א מסתמא דיבר על הקורא ק"ש בברכותיה, כך שאין זה שייך לעניננו.

עזריאל ברגר כתב:

מה שנכון נכון כתב:

עזריאל ברגר כתב:ב. האם יש טעם לומר "א-ל מלך נאמן" כשאינו סמוך לברכה שלפניה (כידוע שזהו כעין עניית אמן על ברכת אהבה)? בשער הכולל (שם) כותב שאין לו שייכות כלל בקשעהמ"ט, אבל בסידורים רבים הוא נדפס.

וגם הרמ"א בסימן סא הנזכר כתב שיחיד הקורא ק"ש יאמר 'אל מלך נאמן' כדי להשלים רמ"ח תיבות.

הוא אשר דיברתי, שהדבר שנוי במחלוקת ישנה.
נ.ב. הרמ"א מסתמא דיבר על הקורא ק"ש בברכותיה, כך שאין זה שייך לעניננו.

טעמי אל מלך נאמן ושיטות הראשונים הובאו בב"י שם, הנדון כאן הוא על המנהג הלכה למעשה.
אין אדם עונה אמן על ברכת עצמו, ומפורש ברמ"א שהוא להשלים רמ"ח תיבות, ולכן אין לזה שום קשר לברכות ק"ש.

משולש כתב:

מלח הארץ כתב:יום פטירת רחל מופיע בילקוט שמעוני.

התכוונתי רק לעובדה שזה סמל של החודש. כמו שיש חג הפסח בניסן, וחנוכה בכסלו, כך ה'מועד' של חשון הוא רחל אמנו...

אם אתה רוצה לצייר 12 ציורים על חודשי השנה, כדי להמחיש לילדים שלא יכולים עדיין לקרוא שיש 12 חודשים, איזה ציור היית מציע ?
מטריה ומעיל יותר טוב ?
למה שלא ייחרט בליבם הטהור דמותה של רחל, ובפרט כשישמעו איך שויתרה לאחותה על כל שאיפתה בחיים, ועוד כמה סיפורים טובים.

מה שנכון נכון כתב:טעמי אל מלך נאמן ושיטות הראשונים הובאו בב"י שם, הנדון כאן הוא על המנהג הלכה למעשה.
אין אדם עונה אמן על ברכת עצמו, ומפורש ברמ"א שהוא להשלים רמ"ח תיבות, ולכן אין לזה שום קשר לברכות ק"ש.

הסברת יפה את טעמם של האומרים, אך כנראה בעל "שער הכולל" סבר אחרת.
נ.ב. בחב"ד אכן לא אומרים זאת אף פעם.

פי האתון כתב:עוד עניין:

נהוג בגנים לצייר את הנזיר עם שיער ארוך.
בעוד שסתם נזיר הוא שלשים יום בלבד, וודאי שבשלשים יום לא מגיעים לשיער כזה ארוך!!!
ורק נזירים כמו שמשון וכו' שזה נזיר עולם היו עם שיער ארוך...

במחילת כבוד תורתו נדמה לי שהגזמתם.
1. איך הילד\ה ישימו לב שהשיער ארוך ? צריך שזה יבלוט. ומדובר על ילדים בגילאי 3-6, איך תמקד אותם לעיין בתמונה ולראות שהשער קצת יותר ארוך מהרגיל כי הוא לא גילח שלושים יום.
2. אולי אפשר לבוא עם פחות דרישות של דקדוקי ההלכות, כשבאים לתת המחשה של ילד שייחרט לו עיקר המצוה בראש. מה את הציורים לגנים יתחילו להכין בכולללים ע"י חבר ת"ח ? תנו לציירת לצייר כפי הבנתה בחומש מכסימום היא תשאל את בעלה כשיש לה קצת ספקות.

ועכשיו עוד דחייה בלומדעס. "סתם נזירות שלושים יום" אין הכוונה שבדרך כלל כך נוזרים, אלא שאם "סתם" ולא פירש דבריו אמרינן שזאת היתה כוונתו, כי זה המינימום, אבל יתכן בהחלט שהממוצע של נוזרי הנזירויות בישראל היה לזמן ארוך יותר. כמו שנה, שנתיים.

לכאו' בנותן טעם לצרף זה למסורת הגננות:
viewtopic.php?f=17&t=29647

בהיות אשר המורות מציירים או ממחישים שההרים המתחרים היו ליד הר סיני, ואי"ז נכון וכפשוט.

אבא יודן כתב:הפעם, הגננת נגד המסורת....

בני ממכינה א' חזר עם סיכום הנברא ביום החימשי, דגים עופות ושרצים [בציור הם ציירו נמלים סרטנים ופרפרים].

בן_אליעזר כתב:לכאו' בנותן טעם לצרף זה למסורת הגננות:
viewtopic.php?f=17&t=29647

בהיות אשר המורות מציירים או ממחישים שההרים המתחרים היו ליד הר סיני, ואי"ז נכון וכפשוט.

ובנותן טעם להביא את זה:

דוד העיתונאי כתב:במחילת כבוד תורתו נדמה לי שהגזמתם.
איך הילד\ה ישימו לב שהשיער ארוך ? צריך שזה יבלוט. ומדובר על ילדים בגילאי 3-6, איך תמקד אותם לעיין בתמונה ולראות שהשער קצת יותר ארוך מהרגיל כי הוא לא גילח שלושים יום.

ואף בענייננו: מה אתה רוצה שיביאו לילדים ציור בגודל של 10 מטר על 10 מטר, בכדי ליצור את המרחק הראוי בין ההרים?

הרב ארז"ב,

מקבל. אך עכ"ז, אולי יכל להיות בזה איזשהו "הבהרה" בעל-פה (ולא בציור, שאינו פרקטי כנ"ל) מהמלמדים/מורות (עכ"פ בגילים של הכתות הגבוהות), שאמנם ההרים היו במרחק זמ"ז.

בן_אליעזר כתב:הרב ארז"ב,

מקבל. אך עכ"ז, אולי יכל להיות בזה איזשהו "הבהרה" בעל-פה (ולא בציור, שאינו פרקטי כנ"ל) מהמלמדים/מורות (עכ"פ בגילים של הכתות הגבוהות), שאמנם ההרים היו במרחק זמ"ז.

כן, באמת רצוי שתלמידים יכירו את ההרים בארץ ישראל...

בן_אליעזר כתב:הרב ארז"ב,

מקבל. אך עכ"ז, אולי יכל להיות בזה איזשהו "הבהרה" בעל-פה (ולא בציור, שאינו פרקטי כנ"ל) מהמלמדים/מורות (עכ"פ בגילים של הכתות הגבוהות), שאמנם ההרים היו במרחק זמ"ז.

ראית את התגובה הזו? לכן לא כדאי להבהיר.

שיף כתב:

ירח מלא כתב:ברשותכם, אני מעונין לרכז את הטעיות הנפוצות שמחדירות הגננות החשובות בילדינו היקרים.
וכמובן האגדה המוזרה על הילדים שהתחבאו במערות ושיחקו בסבביבונים בחנוכה.
או למשל איפה כתוב שהלל הזקן היה חוטב עצים? (לא בחז"ל, אבל כן ברמב"ם בפיהמ''ש לאבות).

אתה מתכוון לרכז טעויות, או מקורות מהימנים לאגדות לא ידועות.
כמו הדוגמא שהבאת, וכן הקרן של ושתי שמקורה בשל"ה ואלשיך שכך פירשו הכוונה 'זנב'.

ראה בפירוש 'כד הקמח' לרבינו בחיי שכבר כתב כן, ובספר 'לצדדין קתני' להגר"ש אלתר שליט"א מה שביאר בזה.

בפרשתנו (תולדות) נהוג לספר ששערותיו של עשיו היו אדומות. היכן יש מקור לכך?

פייביש אופטובסקי כתב:בפרשתנו (תולדות) נהוג לספר ששערותיו של עשיו היו אדומות. היכן יש מקור לכך?

מצאתי מקור להפך (בעל הטורים בראשית כה, כה):

ד"א אדמוני מלשון אדם, שיצא בעל שער כאדם גדול. וזהו "כאדרת שער" שהיה מלא שערות כאדרת, שאם הוא מלשון אודם, אדרת שער אינה אדומה.

עוד עניין: קפיצת הדרך במובנה הפשוט אינה כמו שמסבירים בגן שהאדם קפץ.
אלא שהדרך קפצה, דהיינו לשון קפיצת יד, שהדרך התקפלה תחתיו.
(היה כבר באחד האשכולות על זה, ומישהו מצא שיש מי שמפרש שקאי על קפיצת האדם, אבל כאמור הפשט הוא כמו שכתבתי).

אִיךְ-מֶיְין כתב:עוד עניין: קפיצת הדרך במובנה הפשוט אינה כמו שמסבירים בגן שהאדם קפץ.
אלא שהדרך קפצה, דהיינו לשון קפיצת יד, שהדרך התקפלה תחתיו.
(היה כבר באחד האשכולות על זה, ומישהו מצא שיש מי שמפרש שקאי על קפיצת האדם, אבל כאמור הפשט הוא כמו שכתבתי).

הגיוני, ועיין רש"י ריש ויצא בפירוש המושג "קפיצת הארץ".

אִיךְ-מֶיְין כתב:עוד עניין: קפיצת הדרך במובנה הפשוט אינה כמו שמסבירים בגן שהאדם קפץ.
אלא שהדרך קפצה, דהיינו לשון קפיצת יד, שהדרך התקפלה תחתיו.
(היה כבר באחד האשכולות על זה, ומישהו מצא שיש מי שמפרש שקאי על קפיצת האדם, אבל כאמור הפשט הוא כמו שכתבתי).

מחלוקת ראשונים היא, ומי החליט מה המובן הפשוט?

רש"י בראשית כח, יז

..אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא:), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו 'ויפגע במקום'.

רמב"ן שם

...ולא נראה לי כלל, שאין קפיצת הארץ שהזכירו ביעקב אלא כאותה שאמרו באליעזר עבד אברהם שבא ביום אחד לחרן...
ובבראשית רבה (נט יא) עוד עשו שניהם שוים בקפיצה, אמרו ויקם וילך אל ארם נהרים (לעיל כד י), בר יומו...
שקפיצת הארץ היתה ליעקב שהלך מהלך כמה ימים כהרף עין.

רא"ם שם

...דהכי משמע מלישנא ד"קפצה להם הארץ" ולא שהם קפצו הארץ, דמשמע שהארץ נתקצרה ונתקמצה להן, מלשון (דברים טו, ז) "לא תקפוץ את ידך". ומלישנא ד"ויפגע במקום" דמשמע כאדם שפוגע בחבירו שבא כנגדו, וכך פירש רש"י בפרק חלק (סנהדרין צה.) גבי אבישי בן צרויה "קפצה ליה ארעא - כמו 'לא תקפוץ' שנתקצרה ונתקמצה הארץ והגיע מהרה לארץ פלישתים". וגבי ויפגע במקום פירש "שהמקום פגעו, שקפצה לו הארץ ונתקרב לו המקום".

ועיין בספר 'מלאכת הקודש' לבעל תשובה מאהבה (עמ' 15 בעמודי התוכנה), מה שכתב בשם הנודע ביהודה בזה.

וראה עוד:
viewtopic.php?p=30323#p30323

יעויין עירובין מג ע"ב יש תחומין למעלה מעשרה או אין, דקאזיל בקפיצה, ופרש"י ע"י שם. ועי' רמ"א סימן תד.

הרוצה להחכים כתב:

מעט דבש כתב:השאלה היא אחרת:
מה טעם לומר המלה 'אמת' בסוף ק"ש, כשאינה סמוכה לברכת 'אמת ויציב', כגון בק"ש על המיטה.

מי אומר שאכן יש טעם לאמרו. בסידור וילנא השמיטוהו.
כמו כן איני מבין למה אומרים במנחה את הפסוק "ואנחנו נברך קה", שתפקידו בשחרית לבצע שרשור של "הללוקה" בין פרקי המזמורים.

ד. גינזבורג ש כתב בתהלים שם, בהערה שבספרים ישנים, פסוק זה הוא פסוק אחרון בתהלים קמ''ה.

(ואולי ספרים אלו העתיקו מהסידור)

מעט דבש כתב:

פייביש אופטובסקי כתב:בפרשתנו (תולדות) נהוג לספר ששערותיו של עשיו היו אדומות. היכן יש מקור לכך?

מצאתי מקור להפך (בעל הטורים בראשית כה, כה):

ד"א אדמוני מלשון אדם, שיצא בעל שער כאדם גדול. וזהו "כאדרת שער" שהיה מלא שערות כאדרת, שאם הוא מלשון אודם, אדרת שער אינה אדומה.

הלשון 'אדמוני' סובל אדמימות הן בעורו והן בשערו, כך שאין צורך לחפש מקור לזה, אדרבה המוציא שהיה אדמוני רק בעורו או רק בשערו עליו הראיה.
מדברי הבעה"ט אין סרך ראיה לשאלה זו, משום שלפירוש זה 'אדמוני' אינו לשון אדמימות כלל הן בעורו והן בשערו. [אגב, בהערות היק"ר לבהע"ט ציין לתו"ש בשם מדרש החפץ שפירש בהדיא ששערו אדום].
בנותן ענין לציין למש"כ התשבי בערך צבע: והזהר מן הצבועים... ויש מפרשים 'מן הצבועים' פירוש אדמונים בטבע וצבע שערם אדום, כי רובם הם רעים בטבע.

אִיךְ-מֶיְין כתב:עוד עניין: קפיצת הדרך במובנה הפשוט אינה כמו שמסבירים בגן שהאדם קפץ.
אלא שהדרך קפצה, דהיינו לשון קפיצת יד, שהדרך התקפלה תחתיו.
(היה כבר באחד האשכולות על זה, ומישהו מצא שיש מי שמפרש שקאי על קפיצת האדם, אבל כאמור הפשט הוא כמו שכתבתי).

עי' בדברי מהרח"ו במאמר פסיעותיו של אאע"ה (כתבים חדשים עמ' יז -כג).

אסף המזכיר כתב:

מעט דבש כתב:

פייביש אופטובסקי כתב:בפרשתנו (תולדות) נהוג לספר ששערותיו של עשיו היו אדומות. היכן יש מקור לכך?

מצאתי מקור להפך (בעל הטורים בראשית כה, כה):

ד"א אדמוני מלשון אדם, שיצא בעל שער כאדם גדול. וזהו "כאדרת שער" שהיה מלא שערות כאדרת, שאם הוא מלשון אודם, אדרת שער אינה אדומה.

הלשון 'אדמוני' סובל אדמימות הן בעורו והן בשערו, כך שאין צורך לחפש מקור לזה, אדרבה המוציא שהיה אדמוני רק בעורו או רק בשערו עליו הראיה.
מדברי הבעה"ט אין סרך ראיה לשאלה זו, משום שלפירוש זה 'אדמוני' אינו לשון אדמימות כלל הן בעורו והן בשערו. [אגב, בהערות היק"ר לבהע"ט ציין לתו"ש בשם מדרש החפץ שפירש בהדיא ששערו אדום].
בנותן ענין לציין למש"כ התשבי בערך צבע: והזהר מן הצבועים... ויש מפרשים 'מן הצבועים' פירוש אדמונים בטבע וצבע שערם אדום, כי רובם הם רעים בטבע.

יעויין במאמר הרב המבורגר שהועלה כאן.

נמסר מהבן הקטן שלי שכבר הספיק קצת לגדול, משה עלה לשמים, בסנה היה אש גדולה עד לשמים [אמר לי עוד ואני לא זוכר].