עושה חיל כתב:פרשני המקרא ע"ד הפשט (רשימה קצרה מהשרוול של ראשונים: רס"ג, רש"י, רמב"ם, ראב"ע, רשב"ם ובעלי התוספות, ר"י קרא, ר"י בכור שור, חזקוני, רמב"ן, רד"ק. ועוד רבים, תכלה היריעה ולא תכלה הרשימה.
ידידי, בוא, לא כל מי שכתב אי פעם ביאור פשטי באיזה מקום הופך ל"מפרש המקרא ע"ד הפשט".
הרי לפי הרשימה שלך יהיה יותר קצר אם תכתוב מי
איננו ברשימה הזו, אם ישנו כזה בכלל...
דוגמה בולטת: אתה מכניס כאן את רש"י בזמן שהמתנגדים דוגלים דייקא ברש"י.
דומה שכעת אתה הוא המערבב רשויות [מתנגדיך יגידו: מסלף].
כלומר: ברמב"ן אפשר לראות כמה דרכי פירוש: ע"ד רבותינו, וע"ד הפשט, וע"ד האמת. הוא אכן מביא כמה דרכים זו לצד זו, וכמו שאתה טוען שיש דרש ויש פשט ואין סתירה בין קיומו של זה לקיומו של זה.
אבל -
לרמב"ן חשוב כן להביא את דברי רבותינו, ואת דרך האמת, לצד הפשט. הוא לא מניח לך לקרוא את כל החומש ע"ד הפשט ותו לא.
ובמקומות מסוימים הוא יוצא בשצף קצף נגד המפשטים הכל [רמב"ם בנושא ראיית מלאכים וקרבנות].
וכתב בהקדמת פירושו שגם מה שכתב ע"ד האמת אל תחשוב שהבנת וירדת לסוף הדברים, כי התורה כולה אש שחורה ע"ג אש לבנה.
כשנותנים כזו תמונה, עשירה וכוללת - זה אחרת לגמרי.
וכעי"ז יהיה כל מי שפירש את המקרא פעמים ע"ד הפשט ופעמים ע"ד חז"ל, ובאופן כללי לא "רוקן" את הרוממות מהתורה בצורה עקבית וסדירה, כשיטה.
כשמדברים על פשש"מ, ועל החומש הנדון כאן, ובכלל - הכוונה למי שמתעקש בכל מקום ובכל פסוק דייקא לא להביא דברים נעלים או מקובלים בחז"ל וכו' אלא אך ורק פשט הכי פשטני וקרקעי.
להבנתי רק נגד זה יוצא מי שיוצא.
עכשיו תכתוב מחדש את הרשימה בהתאם
לזה, ונראה.
לגופם של דברים, אכתוב משהו ומקוה שאובן נכון. ואם לא - מה אעשה:
הרמב"ם, והרש"ר הירש, הם דוגמה בעיניי לקריאה של התורה [לא בהכרח בלעדית, אבל כן רציפה ועקבית] כפונה אל האדם הטבעי, האנושי, ומסדרת לו את את החיים האנושיים כפי רצון ה', להיות אדם טוב, ישר ונאמן, מוסרי ודתי [לא דקדקתי בסדר בהכרח]. שגם זו מטרה של התורה, וניתן לקרוא את התורה כולה במבט זה, וגם כך היא טובה אלוקית נצחית וגדולה לאדם מאת הבורא - הגם שיש מבטים אחרים ועמוקים ונשגבים. ויש אנשים שמעיקרא לא מצפים מהם ליותר מזה, והלוואי שאת הרובד הזה יקנו כמו שצריך.
ובאיזשהו מקום, אכשר דרא, וכל כך התרגלנו ב"ה לרוממות ונשגבות ו"געטליכקייט" בכל דבר, וזה הפך ב"ה להיות השפה השגורה והנוהג הנפוץ [בהבנה בלימוד, באורחות חיים, בקיום מצוות], ששוכחים את הרובד האנושי הפשוט, שדומה כי אצל הראשונים [רס"ג, רמב"ם, אולי עוד] היה נכבד מאד, חשוב מאד, וראו בו עיקרי לא פחות מכל רוממות. [תבדקו למשל מה אומרים הראשונים על מתנת השבת. או על תקיעת שופר. אח"כ תשוו לספרי זמננו, שכמובן בנויים על מקורות חשובים]. זה היה בחלקו מתוך הבנה שרוב העם לא בנוי לרוממות, עכ"פ לא באמת וכנכון ובקנין, ובחלקו משום שזו אמת גמורה בפני עצמה.
וממילא מפסידים המון. המון חינוך והיישרה של התורה. כי הכל בשמי שמים, ברוממות אל ונשמה, ואין טיפול יסודי "בקרקע", שכן, מה לעשות, אבל כולנו עשויים גם ממנה. והזנחה של הקומה הזו, או אי תיקונה כמו שצריך, הוא שורש רע בקומת הקרקע שפורה ראש ולענה בכל הקומות, ומעכב ומחבל גם ברוממות ומעוות אותה, ויוצר בלאגן עצום בתוך אנשים, שיש בהם גלח ומלאך ביחד ממש, בבלאגן נורא. מלבד שאצל רבים קומת הקרקע היא הקומה הגלויה היחידה שיפגשו ויעסקו בה כל ימיהם [וכן, אני יודע מה אומרת דרך החסידות, ועדיין פוק חזי ולאו כו"ע וכל דרא וכו' בחדא מחתא מחתינהו],
למה ואיך קרה השינוי הזה, והאם הפסדו יוצא בשכרו או להיפך, ואצל מי, וכמה, והאם ילכו יחדיו וכו' שאר שאלות שיש בזה - לא הנושא שלי כרגע.
רק באתי לומר שהנושא כאן לענ"ד אינו "פשוטו של
מקרא" אלא הוא הרבה יותר רחב: "פשוטה של יהדות" שעוסקת ב"פשוטו של אדם".
אצל הראשונים היתה גישה לכתחילאית [אם לא עיקרית] כזו ליהדות, והיום היא כמעט לא קיימת.
יש מקומות שזה יותר נשאר, ואפשר לראות שם דוגמה איך נראה יהודי כזה.