פורום אוצר החכמה

אם מדובר בילד בגן, הרבה פעמים זה פרשנות שלו שחיבר וצירף עניינים שונים כדי לסדר אותם בשכלו בצורה הגיונית, כך שזה אומר שיש לך בן חכם אבל לאו דווקא שזה מה שהגננת אמרה.

פרי יהושע כתב:משה עלה לשמים

כדכתיב בסידורים "משה עלה למרום והוא הוריד עוז מבטחה".

פרי יהושע כתב:בסנה היה אש גדולה עד לשמים

כנראה ערבוב בין האש של הסנה לאש של מתן תורה שנאמר בה "וההר בוער באש עד לב השמים".

עזריאל ברגר כתב:

פרי יהושע כתב:משה עלה לשמים

כדכתיב בסידורים "משה עלה למרום הוריד מכתב עוז חביון".

אכן חשבתי ע"ז הבוקר, שזה סותר לכא' לגמ' סוכה מעולם לא עלה אדם למעלה מעשרה, ויש ליישב.

אבל לעניין הגננות, יש הבדל אם אומרים למרום או לשמים, הקטנים מבינים שהוא עלה ממש לשמים הכחולים שעליהם ולא להר סיני.

טוב לי כתב:פגשתי בידידי שהוא מלמד תשב"ר ותיק ומוכשר מאד בציור, ובידו תכריך ציוריו על פרשות השבוע,
בעלעולי כה וכה ראיתי בפרשת תולדות
והנה מי שאמור להיות יעקב אבינו מאכיל את עשו מנזיד העדשים... בכף...
מיד נזעקתי: הרי עשו אמר "הלעיטני נא", ובכל ציורי הגן רואים את יעקב מלעיט את עשו ישירות מהסיר?
ענה הוא לעומתי: והיכן כתוב שיעקב נענה לו בזה? פתח פסוק ותראה את הכתוב:
"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" ולא נאמר: "ויעקב הלעיט לעשו".
ונשתתקתי.

ואז סיפר הוא לי שביום מן הימים זכה להכניס את תכריך ציוריו הזה לעיני מרן הגרי"ש,
[בעקבות ידידותו עם אחד מנכדי מרן]
לפי עדותו מרן דפדף בין הציורים בענין רב,
ומשהגיע לציור הזה הפנה נכדו הנ"ל את תשומת לבו לשינוי הזה,
ומשהצייר הסביר את הענין כאמור לעיל,
נענה מרן ואמר:
"פשוט אזיי!!"

הוקפץ מחדש לכבוד פרשת השבוע

פרי יהושע כתב:

עזריאל ברגר כתב:

פרי יהושע כתב:משה עלה לשמים

כדכתיב בסידורים "משה עלה למרום הוריד מכתב עוז חביון".

אכן חשבתי ע"ז הבוקר, שזה סותר לכא' לגמ' סוכה מעולם לא עלה אדם למעלה מעשרה, ויש ליישב.

אבל לעניין הגננות, יש הבדל אם אומרים למרום או לשמים, הקטנים מבינים שהוא עלה ממש לשמים הכחולים שעליהם ולא להר סיני.

עי' בחדא"ג מהרש"א ברכות מח: "מה שאמרו לי' לרחמנא, אפשר דאכתי לא ידעו למי מברכין, דאינן יודעין מי הוא רחמנא, אלא דכך למדו מפי אביהם ורבם לומר כן, ולכך לא הוה סגי לי' נמי שיאמרו כן בפה בשמי טללא ובשמיא, דשמא למדו לומר כן ואינן יודעין מה הוא טללא ושמיא, עד שהראו לו כלפי מעלה מה הוא, ושפיר יודעין למי מברכין".

בדף קשר של בניי כתוב בפר' תולדות: "ענה יעקב: 'אנכי (יעקב בשקט) עשו בכורך' " וכמדומני שאין מקור לזה שיעקב אמר כך בשקט.
ובאמת יש כאן טעות יותר גדולה. כי המניע לפרש כנ"ל הוא כדי לבאר למה לא היו דברי יעקב דברי שקר [וגם אלו שאינם מסבירים כנ"ל מסבירים שאינו שקר משום שכוונתו אנכי המביא לך ועשיו הוא בכורך וכמו שפירש"י]. ומטעים את הילדים לחשוב שבכה"ג אין איסור שקר. אבל האמת היא שיעקב אמנם שיקר או לכה"פ גנב דעתו של יצחק, אלא שהיה מותר לו לשקר, כיון דיצחק רצה לתת הברכות לעשיו רק משום טעותו שעשיו הוא הצדיק, או שהיה ע"פ הדיבור, אבל בעלמא אסור לעשות כן.

שש ושמח כתב:בדף קשר של בניי כתוב בפר' תולדות: "ענה יעקב: 'אנכי (יעקב בשקט) עשו בכורך' " וכמדומני שאין מקור לזה שיעקב אמר כך בשקט.
ובאמת יש כאן טעות יותר גדולה. כי המניע לפרש כנ"ל הוא כדי לבאר למה לא היו דברי יעקב דברי שקר [וגם אלו שאינם מסבירים כנ"ל מסבירים שאינו שקר משום שכוונתו אנכי המביא לך ועשיו הוא בכורך וכמו שפירש"י]. ומטעים את הילדים לחשוב שבכה"ג אין איסור שקר. אבל האמת היא שיעקב אמנם שיקר או לכה"פ גנב דעתו של יצחק, אלא שהיה מותר לו לשקר, כיון דיצחק רצה לתת הברכות לעשיו רק משום טעותו שעשיו הוא הצדיק, או שהיה ע"פ הדיבור, אבל בעלמא אסור לעשות כן.

כל עוד ואומרים את מה שכתוב ברש"י ובמפרשים, אי אפשר לומר שמטעים את הילדים, כך מלמדים תורה וזה לא שיעור הלכה.
לגופם של דברים יש 2 איסורים,
1. לגנוב דעת חבירו
2. להוציא דבר שקר מפיו,
לכן אפילו שהותר ליעקב לגנוב דעתו של יצחק, עדיין נזהר בכל מילה שיוצאת מפיו שיהא בה פירוש אמיתי, כי ה' לנגדו ומולו הוא מדבר.

כל עוד המציאות היא שהילדים חושבים שיש ללמוד מכאן שלומר באופן הנ"ל אינו איסור שקר גמור, בודאי שזה עוול ולא כך מלמדים תורה. וכמדומני ברור שהמציאות היא שרוב הילדים ולכה"פ חלקם טועים בזה.
[סוף דבריך לא הבנתי. האם לדעתך לולי שהיה ליעקב היתר לשקר לא היה בדבריו [כפי שפירש רש"י] איסור שקר גמור? לענ"ד ברור שיש כאן שקר ולא רק גניבת דעת].

עזריאל ברגר כתב:

שברי לוחות כתב:

זלמניו כתב:שתי טעויות בסיסיות ישנן. והעיקרית שרק הטיפות הראשונות כשרות [וכל אחד מתפלא איך בכ"ז הצליחו להשיג שמן...]

רש"י שמות פרק כז

כתית - הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן,
וכבר נשתברו כמה קולמוסין מנין לקח רש"י שרק הטיפה הראשונה כשירה, יש שנקטו שדברי רש"י דווקא ויש שלאו דווקא.
סוף דבר שלפי הרבה דיעות לכתחילה היו לוקחים הטיפה הראשונה שבראשונות.

מי דן בדברי רש''י האלה?

==========
אשמח לדעת מקור שאומר שכוונת רש"י 'טיפה ראשונה' דווקא (שלא כסוגיא במנחות).

אוסף מתוך האשכול:

מעט דבש כתב:אוסף מתוך האשכול

מסורת הגננות.pdf

למי מיועד הקונטרס?
וכיצד לאחר שהדברים נידונו באשכול והובאו פנים לכאן ולכאן, פתאום הפך להיות פשוט לצד אחד עד שכל האומר אחרת אינו אלא טועה ומטעה?

ע. התשבי כתב:וכיצד לאחר שהדברים נידונו באשכול והובאו פנים לכאן ולכאן, פתאום הפך להיות פשוט לצד אחד עד שכל האומר אחרת אינו אלא טועה ומטעה?

אולי תציין פרט אחד, שהובאו בו פנים לכאן ולכאן (עם מקורות לכאן ולכאן).

מעט דבש כתב:אוסף מתוך האשכול

מסורת הגננות.pdf

יש"כ עצום קונטרס נפלא!!!
'כל מן דין סמוכו לנא'
נא השלם את המלאכה על כל מה שהוזכר באשכול זה.

[רק זאת אעיר עמש"כ מר באות י"ד "ובדיעבד אפילו הדליק זר שאיו כהן כשרה ההדלקה" (רמב"ם הלכות ביאת מקדש ט, ז) צ"ל דלהרמב"ם כשר לכתחילה!!! רק להראב"ד שם הוא בדיעבד.]

פי האתון כתב: רק זאת אעיר עמש"כ מר באות י"ד "ובדיעבד אפילו הדליק זר שאיו כהן כשרה ההדלקה" (רמב"ם הלכות ביאת מקדש ט, ז) צ"ל דלהרמב"ם כשר לכתחילה!!! רק להראב"ד שם הוא בדיעבד.]

ולפי הריטב"א פסול

לרמב"ם כשר לכתחילה אם הדליק בחוץ.

אבל כיון שההדלקה בדרך כלל היא בפנים, הרי גם לשיטתו, אם דחק זר ונכנס, אף שאסור לו, בכל אופן כשרה ההדלקה בדיעבד.

מעט דבש כתב:

ע. התשבי כתב:וכיצד לאחר שהדברים נידונו באשכול והובאו פנים לכאן ולכאן, פתאום הפך להיות פשוט לצד אחד עד שכל האומר אחרת אינו אלא טועה ומטעה?

אולי תציין פרט אחד, שהובאו בו פנים לכאן ולכאן (עם מקורות לכאן ולכאן).

ביחס לג'ירפה שהוזכרה בפרשת נח:
א. נחלקו הפרשנים האם היא בע"ח טהור. עיין כאן: viewtopic.php?p=32124#p32124
ב. מחלוקת פרשנים האם שבע החיות הטהורות הכוונה לשבעה זוגות או לשבעה פרטים. ראה כאן: viewtopic.php?p=203442#p203442

לייטנר כתב:ביחס לג'ירפה שהוזכרה בפרשת נח:
א. נחלקו הפרשנים האם היא בע"ח טהור. עיין כאן: viewtopic.php?p=32124#p32124
ב. מחלוקת פרשנים האם שבע החיות הטהורות הכוונה לשבעה זוגות או לשבעה פרטים. ראה כאן: viewtopic.php?p=203442#p203442

א. לא ראיתי באשכול שצייינת מי שאומר להדיא שהוא מין טמא. יש מחלוקת אם הוא 'זמר' האמור בתורה או לא. אבל גם אם אינו 'זמר' בהחלט יכול להיות שהוא מין/תת מין של אחד המינים האחרים הטהורים שבתורה. ואיננו בקיאים בכל המינים.

ב. השפתי חכמים (בראשית ז, ב) שציינת לגבי שבעה שבעה שבאו אל נח, מציין בסוף מקורו:
(מצאתי) (אבל הוא נגד המד"ר ע"ש).
פירוש עלום, נגד חז"ל והראשונים, קשה לקרוא לזה 'מקור'.

א. אבל בוודאי שא"א להביא את רס"ג כהוכחה חד משמעית.
ב. אם הגננת סבורה כשפתי חכמים, עם כל ההסתייגויות מפירוש זה, יש לה על מי לסמוך.

לגבי מה שנכתב בקונטרס סעיף ט"ו שמעלות המנורה לא היו מזהב אלא מאבן.
יעויין שלטי הגבורים לר"א משער אריה פרק ל"א, דבמשכן יתכן שהיו מעץ...



ואולי מוכח כן גם בתוס' מס' שבת קב: לגבי מש"כ רש"י שמכה בפטיש הוא מכה אחרונה בחציבת הסלע, והק' תוס' שלא היה במשכן חציבת אבנים... (כך ראיתי בספר 'פרורים משלחן גבוה').

בענין מנין הבהמה הטהורה הבאה אל התיבה, שוב ראיתי כאן.
ולמדתי, שהפירוש שהובא בשפתי חכמים, מקורו מ'צידה לדרך' לבעל 'באר שבע'.

ושוב מצאתי (בעזרת 'אוצר מפרשי התורה') מה שכתב ב'אמרי שפר' (לרבי יהודה, בנו של המהר"ם חלאווה), ושיטתו היא, שהיו שבעה זכרים (ובעופות לאו דוקא זכרים), ולבד מכך עוד זוג נוסף, להחיות זרע.

הזכירו כבר עניין הקרן של ושתי שבחז"ל כתוב זנב, וקרן מגיע משל"ה ואלשיך.
וילה"ק למה נקטו הגננות שלא כפשטות הגמ' שצמח לה זנב?
ואולי חששו שמא ישאל מי מן הילדים איך ראו את הזנב...

אין כל סיבה לשאלה, שכן בציורים שמחלקים בגנים רואים את הזנב שנדבק על בגדיה

מעט דבש כתב:

ע. התשבי כתב:וכיצד לאחר שהדברים נידונו באשכול והובאו פנים לכאן ולכאן, פתאום הפך להיות פשוט לצד אחד עד שכל האומר אחרת אינו אלא טועה ומטעה?

אולי תציין פרט אחד, שהובאו בו פנים לכאן ולכאן (עם מקורות לכאן ולכאן).

בנוגע לשולחן דומה למזבח הביא כבודו את הטענה "וכי על המזבח לא עלו", והתעלם מהטענה שהובאה אחריו.
בנוגע לטיפה ראשונה, אמנם טרם הובא מקור המפרש דברי רש"י כפשוטם, אך העיד פה א' ש"נשתברו קולמוסין" על כך ושישנם מקורות, וזה שלא טרח לצטטם כאן אינו סיבה לפסוק חד משמעית שאסור להבין רש"י כפשוטו.
וכן יש עוד ואין הזמ"ג להאריך.

ע. התשבי כתב:בנוגע לשולחן דומה למזבח הביא כבודו את הטענה "וכי על המזבח לא עלו", והתעלם מהטענה שהובאה אחריו.

הטענה שהובאה אחר כך היא: "אין דנים לצורך משלא לצורך".
נחמד. אבל בסופו של דבר, יש מקור לאסור לעלות על השולחן? בפוסקים מובא רק שאסור להרוג כינה עליו (כמובא כאן, והוא מספר חסידים סימן קב).

מי שרוצה להמציא איסורים מעצמו, עליו חובת ההוכחה (ואגב, ראית מי שמקפיד לא לעלות על השולחן? למה משחק ילדים לא נחשב צורך, והחלפת נורה בבית כן נחשבת צורך?).

כיוצא בו אפשר לומר גם על הסיפור על הסביבונים בחנוכה. אחד המציא סיפור נחמד על מה שהיה בזמן החשמונאים. ומעתה, כל מי שיבוא לומר שהסיפור לא היה ולא נברא, מיד יאמרו לו: יש לך הוכחה שזה לא היה? היית שם?

ע. התשבי כתב:בנוגע לטיפה ראשונה, אמנם טרם הובא מקור המפרש דברי רש"י כפשוטם, אך העיד פה אחד ש"נשתברו קולמוסין" על כך ושישנם מקורות, וזה שלא טרח לצטטם כאן אינו סיבה לפסוק חד משמעית שאסור להבין רש"י כפשוטו.
וכן יש עוד ואין הזמ"ג להאריך.

כיון שהסוגיא במנחות (פו.) ברורה (וכך נפסק גם ברמב"ם - הל' איסו"מ ז, ח), ודברי רש"י עצמו שם במנחות ג"כ ברורים מאד, שכל השמן שזב מעצמו כשר למנורה, ולא ראינו מי שחולק על כך, הרי שאמירה כללית של אחד כאן ש'נשתברו קולמסין' (ובינתיים לא ראינו אפילו אחד), אין לה כל משמעות.

ואין בזה כל כך דוחק לפרש לשון רש"י על התורה 'טיפה ראשונה' שהכונה לכל מה שיוצא מעצמו.

מעט דבש כתב:

ע. התשבי כתב:בנוגע לשולחן דומה למזבח הביא כבודו את הטענה "וכי על המזבח לא עלו", והתעלם מהטענה שהובאה אחריו.

הטענה שהובאה אחר כך היא: "אין דנים לצורך משלא לצורך".
נחמד. אבל בסופו של דבר, יש מקור לאסור לעלות על השולחן? בפוסקים מובא רק שאסור להרוג כינה עליו (כמובא כאן, והוא מספר חסידים סימן קב).

מי שרוצה להמציא איסורים מעצמו, עליו חובת ההוכחה (ואגב, ראית מי שמקפיד לא לעלות על השולחן? למה משחק ילדים לא נחשב צורך, והחלפת נורה בבית כן נחשבת צורך?).

כשם שאפשר לחלוק על התשובה "אין דנים לצורך משלא לצורך", אפשר גם לחלוק על השאלה "וכי על המזבח לא עלו". וכמובן שעל המזבח לא שיחקו ילדים. כך שיש מקום לאמירת הגננת לנהוג כבוד בשולחן.

מעט דבש כתב:כיוצא בו אפשר לומר גם על הסיפור על הסביבונים בחנוכה. אחד המציא סיפור נחמד על מה שהיה בזמן החשמונאים. ומעתה, כל מי שיבוא לומר שהסיפור לא היה ולא נברא, מיד יאמרו לו: יש לך הוכחה שזה לא היה? היית שם?

אין דרך החוקרים לטעון "לא היה עד שיובא מקור", אלא להוכיח היטב איפה הוא המקור הראשון לדברים, וכיצד השתלשלה הטעות.

מעט דבש כתב:

ע. התשבי כתב:בנוגע לטיפה ראשונה, אמנם טרם הובא מקור המפרש דברי רש"י כפשוטם, אך העיד פה אחד ש"נשתברו קולמוסין" על כך ושישנם מקורות, וזה שלא טרח לצטטם כאן אינו סיבה לפסוק חד משמעית שאסור להבין רש"י כפשוטו.
וכן יש עוד ואין הזמ"ג להאריך.

כיון שהסוגיא במנחות (פו.) ברורה (וכך נפסק גם ברמב"ם (הל' איסו"מ ז, ח), ודברי רש"י עצמו שם במנחות ג"כ ברורים מאד, שכל השמן שזב מעצמו כשר למנורה, ולא ראינו מי שחולק על כך, הרי שאמירה כללית של אחד כאן ש'נשתברו קולמסין' (ובינתיים לא ראינו אפילו אחד), אין לה כל משמעות.

ואין בזה כל כך דוחק לפרש לשון רש"י על התורה 'טיפה ראשונה' שהכונה לכל מה שיוצא מעצמו.

כמו כמה דיונים כאן, לא חייבים כל המקורות להגיע תוך יום אחד, וקורה שאחרי כמה שנים נזכר הכותב במקור לדבריו.

הכלל, לימדונו רבותינו: לא ראינו אינה ראיה.

ע. התשבי כתב:כמו כמה דיונים כאן, לא חייבים כל המקורות להגיע תוך יום אחד, וקורה שאחרי כמה שנים נזכר הכותב במקור לדבריו.
הכלל, לימדונו רבותינו: לא ראינו אינה ראיה.

הענין הוא, שכאן כן ראינו.
ראינו את הסוגיא במנחות (פו.) ואת דברי רש"י שם אשר ברור מיללו.

טוב לי כתב:פגשתי בידידי שהוא מלמד תשב"ר ותיק ומוכשר מאד בציור, ובידו תכריך ציוריו על פרשות השבוע,
בעלעולי כה וכה ראיתי בפרשת תולדות
והנה מי שאמור להיות יעקב אבינו מאכיל את עשו מנזיד העדשים... בכף...
מיד נזעקתי: הרי עשו אמר "הלעיטני נא", ובכל ציורי הגן רואים את יעקב מלעיט את עשו ישירות מהסיר?
ענה הוא לעומתי: והיכן כתוב שיעקב נענה לו בזה? פתח פסוק ותראה את הכתוב:
"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" ולא נאמר: "ויעקב הלעיט לעשו".
ונשתתקתי.

ואז סיפר הוא לי שביום מן הימים זכה להכניס את תכריך ציוריו הזה לעיני מרן הגרי"ש,
[בעקבות ידידותו עם אחד מנכדי מרן]
לפי עדותו מרן דפדף בין הציורים בענין רב,
ומשהגיע לציור הזה הפנה נכדו הנ"ל את תשומת לבו לשינוי הזה,
ומשהצייר הסביר את הענין כאמור לעיל,
נענה מרן ואמר:
"פשוט אזיי!!"

לפי"ז יש לנו פשט בטענת עשיו 'את בכורתי לקח' דעשיו טען שהלעיטני הוא תנאי בקניין ויעקב סבר שהוא פרט צדדי לא קשור לקניין.

בכדי ליישב את המחלוקת כמדומני שאפשר לסכם,
שעל הרבה מהדברים כאן אין טענה על הגננות היקרות תחיינה, (למשל עניין "וכלב מכניס", בא נראה אתכם מנסים ללמד ילד בגיל גן הגיה נכונה של שם אדנות - שזה ודאי יותר חשוב - ובד בבד ללמד אותו שבמקרים מסויימים אין מבטאים את האל"ף)

ואין טענה על מי שמלמד את דברי רש"י כפשוטן (בפרט שכפי שהבנתי אין פרשני רש"י מעירים עליו בזה)

(אגב חיפוש באוצר ילמד שיש הרבה ספרים שהביאו מושג זה לגבי שמן, למשל ראיתי בשפ"א)

כן יש כאן סיכום של דברים של דברים שאין מלמדים בגן באופן מדויק.

העיר לי בני נ"י שבסביבונים הראשונים לא היו האותיות נגה"פ, שהן ראשי תיבות ' נס גדול היה פה, שהרי לפי מה שסופר לו מקורם של הסביבונים בילדים שלמדו תורה בזמן גזרות הייוונים והשתמשו בו כדי להסוות את העובדה שהם לומדים, היה זה אפוא לפני שהתרחש הנס וממילא לא היה מקום לרישום אותיות אלה, ודפח"ח.

גביר כתב:העיר לי בני נ"י שבסביבונים הראשונים לא היו האותיות נגה"פ, שהן ראשי תיבות ' נס גדול היה פה, שהרי לפי מה שסופר לו מקורם של הסביבונים בילדים שלמדו תורה בזמן גזרות הייוונים והשתמשו בו כדי להסוות את העובדה שהם לומדים, היה זה אפוא לפני שהתרחש הנס וממילא לא היה מקום לרישום אותיות אלה, ודפח"ח.

בהנחה שהילדים בזמן גזירות היוונים דיברו יידיש, מן הסתם נכתבו על סביבוניהם האותיות המקוריות - נ' ג' ה' ש', שפירושם ביידיש נישט, גאנץ, האלב, שטעל, ומכאן הדרך קצרה לנס גדול היה שם ונס גדול היה פה ועוד מיני רמז ונוטריקון.

מצליח כתב:אם כי אמת הדבר שבחיי אהרן היה הוא המדליק כמוש"כ ברמב"ן

עי' כעי"ז גם בספורנו פרשת אמור (במדבר כד, ג) וזה לשונו:

יַעֲרךְ אתו אַהֲרן. אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה הַדְּלָקַת הַנֵּרות, וְכֵן קְטרֶת הַתָּמִיד, כְּשֵׁרָה בְּכהֵן הֶדְיוט לְדורות, כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ ז"ל, מִכָּל מָקום נֶאֱמַר בִּשְׁנֵיהֶם "אַהֲרן", כִּי אָמְנָם כָּל יְמֵי הַמִּדְבָּר הָיָה עִנְיַן הַמִּשְׁכָּן בְּכָל יום כְּעִנְיָנו לְדורות בְּיום הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּו "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּרֶת" (לעיל טז, ב). וְזֶה כִּי בְּכָל יְמֵי הַמִּדְבָּר נֶאֱמַר "כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יומָם, וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בו" (שמות מ, לח). וְלָכֵן הָיָה מִן הָרָאוּי שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂה הַקְּטרֶת וְהַדְלָקַת הַנֵּרות בּו הַנַּעֲשִׂים בִּפְנִים נַעֲשִׂים עַל יְדֵי כּהֵן גָּדול, כְּמו שֶׁנַּעֲשִׂים לְדורות בְּיום הַכִּפּוּרִים.

לעומקו של דבר כתב:ואין טענה על מי שמלמד את דברי רש"י כפשוטן (בפרט שכפי שהבנתי אין פרשני רש"י מעירים עליו בזה)
(אגב חיפוש באוצר ילמד שיש הרבה ספרים שהביאו מושג זה לגבי שמן, למשל ראיתי בשפ"א)

בשפת אמת (עה"ת) משמע שהבין ש'טיפה ראשונה' שכתב רש"י (שמות כז, כ) הכונה לאו דוקא 'טיפה ראשונה' ממש, אלא הכונה לשמן שאין בו שמרים, ואינו צריך סינון.

וכך משמע גם בשפת אמת במנחות (פו.).

--------------

מפרשי רש"י הביאו את הסוגיא במנחות, ולא העירו במאומה שמפורש שם שאין צורך דוקא ב'טיפה ראשונה'. ומסתימת דבריהם משמע גם כן שהבינו בפשיטות ש'טיפה ראשונה' של רש"י אינה כפשוטה, אלא הכונה לשמן הראשון היוצא בכתישה, בלא טעינת קורה או טחינה.

אולי גם פרה 'אדומה' זה 'מסורת הגננות'?

על פרה אדומה
viewtopic.php?f=17&t=21693
viewtopic.php?p=49952#p49952

הכהן כתב:הכהן הגדול היה מדליק את המנורה

בתורה שלימה פרשת תצוה אות קיד* בהיא שיטה שהכהן גדול היה מדליק את הנרות, ובמילואים סימן ו האריך בביאור שיטה זו

יישר כח על המראה מקום.
הנה דבריו.

אמנם אין בדבריו חדשות לגבי הנידון אם צריך כהן גדול דוקא. שכן לגבי זה הביא רק את הרמב"ן (במדבר ה, ג) והספורנו (ויקרא כד, ג), שכבר הובאו כאן בפורום.

ושאר דבריו הם רק לגבי הנידון אם צריך כהן דוקא או אפשר בזר.

שתי בנות (במוסדות שונים) הורונו כי משה עשה לפני פרעה שני מופתים: מטה שנהפך לנחש ויד שהפכה למצורעת.

(על פי פשוטו לא נעשה לפני פרעה אלא מופת הפיכת המטה לתנין, בפרשת וארא, והרמב"ן (ד,כא) מפרש שגם כשבאו אל פרעה בפרשת שמות עשו לפניו שלשת המופתים שעשו לפני העם)

טוב לי כתב:פגשתי בידידי שהוא מלמד תשב"ר ותיק ומוכשר מאד בציור, ובידו תכריך ציוריו על פרשות השבוע,
בעלעולי כה וכה ראיתי בפרשת תולדות
והנה מי שאמור להיות יעקב אבינו מאכיל את עשו מנזיד העדשים... בכף...
מיד נזעקתי: הרי עשו אמר "הלעיטני נא", ובכל ציורי הגן רואים את יעקב מלעיט את עשו ישירות מהסיר?
ענה הוא לעומתי: והיכן כתוב שיעקב נענה לו בזה? פתח פסוק ותראה את הכתוב:
"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" ולא נאמר: "ויעקב הלעיט לעשו".
ונשתתקתי.

חתם סופר
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת. יל"ד מ"ט לא אמר ויעקב הלעיט לו כאשר בקש הלעיטני, גם יל"ד ברבה דאמר הלעיטני כמה דתנינן אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו, ומייתי לי' גם בפירש"י, וקשה מה משמיענו בזה. ונ"ל לפי המבואר ס"פ ג"ה דעיקר האכילה היא הנאת גרונו של אדם והאוכל בדרך הלעטה בטלה דעתו, ואמר הש"ס דלא משכחת אכילה בכי האי גונא אלא בגרומיתא זעירתא ע"ש, נמצא דאי היה מלעיטו כפי המבואר במתני' גבי גמל שזהו לתוך בית בליעתו מ"מ לא הוי אכילה של כלום, ונהי דמ"מ הרי יעקב עשה את שלו ונתן לו עדשיו מ"מ כיון שהנאת אכילת עשו לא מקרי אכילה רק שהזיק את המאכל, ויעקב עשה את המעשה ההוא שהוא שופכו לתוך פיו הו"ל מעין שבר כדי וקרע כסותי [ב"ק צ"ב.], שהיה עשו פטור מלשלם והיה מקום עירעור על הבכורה, לכן לא שמע לו יעקב בזה, אלא יעקב נתן לו העדשים בעיניהו ולא הלעיטהו, ועשו אכלם אכילה גמורה ולא דרך הלעטה והיינו ויאכל וישת.

ועתה מענין פרשת וארא

פייביש אופטובסקי כתב: במכת צפרדע, נהוג לומר: היתה צפרדע אחת גדולה, וככל שהכו אותה יצאו צפרדעים נוספים. היכן כתוב שהצפרדע הראשונה היתה גדולה?

viewtopic.php?f=7&t=20568&start=320#p256592

גביר כתב:העיר לי בני נ"י שבסביבונים הראשונים לא היו האותיות נגה"פ, שהן ראשי תיבות ' נס גדול היה פה, שהרי לפי מה שסופר לו מקורם של הסביבונים בילדים שלמדו תורה בזמן גזרות הייוונים והשתמשו בו כדי להסוות את העובדה שהם לומדים, היה זה אפוא לפני שהתרחש הנס וממילא לא היה מקום לרישום אותיות אלה, ודפח"ח.

בהנחה שיש אמת בסיפור על הילדים בזמן היונים ואכמ"ל