פורום אוצר החכמה

מקרא דמלק הכהן עי"ש.
לאן אתה חותר?

פלתי כתב:עוד שאלה: כתוב בתורה וסמך ידו על ראש העולה. מה הדין אם סמך רגלו. האם יש איזה פסוק לעיכובא?

אני באמת צריך לבאר את החילוק?

מקרא דמלק הכהן לומדין שמליקה צריכה להיות בעצמו של כהן, אבל לא לומדים משם עיכובא, רק שכך הוא הדין מליקה.
אני חותר לומר, שיש הרבה דינים שלא צריכים פסוק לעכב כי פשוט שהתורה אמרה לעשות כך, אין לעשות אחרת. לכן גם כאן שהתורה אומרת ושיסע שפירושו הוא לחתכו ביד, אין שום הו"א שזה לא יעכב.

אם היה כתוב ושיסע אותו בידו או שהיינו לומדים מייתור וכדו' או באחד מי"ג מדות וכו' אזי אכן כדבריך.
אבל כשהגמרא לומדת דין ממשמעות מילה כפי שהיא מופיעה בנביא אז יש באמת להסתפק אם זה לעיכובא או שזה צורה בלכתחילה כמו בהרבה מקומות.
מובן?

לא רמיזא ולא בטיח כתב:אם היה כתוב ושיסע אותו בידו או שהיינו לומדים מייתור וכדו' או באחד מי"ג מדות וכו' אזי אכן כדבריך.
אבל כשהגמרא לומדת דין ממשמעות מילה כפי שהיא מופיעה בנביא אז יש באמת להסתפק אם זה לעיכובא או שזה צורה בלכתחילה כמו בהרבה מקומות.
מובן?

לדעתי, וכאן אני מרגיש שבא הדיון לסיומו, כי זו רק דעתי, אבל אם הגמרא לומדת את משמעות המילה מהנביא, זה יותר מפורש מאם היו לומדים את זה מי"ג מידות. ואדרבה אם היו לומדים מי"ג מידות, נאמר מק"ו, אז היה מקום לטעון שזה רק לכתחילה. אבל כאן הגמרא פשוט מסבירה את פירוש המילה עפ"י הנביא, והו"ל יותר מפורש ממה שכתוב ומלק הכהן שיהא בעצמו של כהן. כנלע"ד.
במליקה עצמה, אם לא היה כתוב ומלק הכהן, ג"כ היה צריך לעכב מליקה ביד, רק שהגמרא אומרת שיש ק"ו להכשיר גם סכין, ועל זה איצטריך הפסוק לעצמו של כהן. רואים מכאן שלשון מליקה זה ביד ולא צריך קרא לעכב אי לאו ק"ו. ומאיפה יודעים שמליקה זה ביד? כי כך פירוש המילה. וכמו כן בנדון דידן, כך פירוש המילה והגמרא רק מביאה סייעתא לזה מהנביא, או שהיא לומדת את פירוש המילה מהנביא.

כנראה שבאמת מיצינו את הדיון, לדעתי אין זה כך עד שנמצא ראיה ברורה לזה.
אגב, ממליקה לא הוכחת כלום, שכן שם הק"ו היה שסכין יעכב, ומליקה בצפורן לא תועיל, ולא "להכשיר גם סכין", וע"ז בא הפסוק להשמיענו א. שמועילה, ב. שמעכבת.
ולא ידעתי מאיפה המצאת שמשמעות המילה מליקה היא ביד, אדרבא בתוס' מבואר, איני זכור היכן, שמליקה ע"י שן הכהן גם היא כשרה, ובפשטות בלי קרא שצריך עצמו של כהן משמעות המילה מליקה היא שחיטת עוף ותו לא מידי.
וכאן המקום להביא את שהעירני חכ"א באישי שבאיילת השחר בזבחים נסתפק בזה האם שסוע ביד מעכב, וככה"נ דלא ס"ל מפשיטותיה דמר.

לא רמיזא ולא בטיח כתב:כנראה שבאמת מיצינו את הדיון, לדעתי אין זה כך עד שנמצא ראיה ברורה לזה.
אגב, ממליקה לא הוכחת כלום, שכן שם הק"ו היה שסכין יעכב ומליקה בצפורן לא תועיל וע"ז בא הפסוק להשמיענו א. שמועילה, ב. שמעכבת.
ולא ידעתי מאיפה המצאת שמשמעות המילה מליקה היא ביד, אדרבא בתוס' מבואר, איני זכור היכן, שמליקה ע"י שן הכהן גם היא כשרה, ובפשטות בלי קרא שצריך עצמו של כהן משמעות המילה מליקה היא שחיטת עוף ותו לא מידי.
וכאן המקום להביא את שהעירני חכ"א באישי שבאיילת השחר בזבחים נסתפק בזה האם שסוע ביד מעכב, וככה"נ דלא ס"ל מפשיטותיה דמר.

א) בקשר לסוגיא דכהן ומלק אפשר שאתה צודק שההו"א היתה אחרת. אבל עכ"פ עיכובא לא כתוב שם.
אכן אם הוא נסתפק בכך, ככ"נ לא ס"ל כפשיטותי. אבל כל הנך גאוני קמאי ובתראי שלא נסתפקו בזה ולא רמזו בזה ולא מידי, ככה"נ סברו כפשיטותי.

פלתי כתב: כל הנך גאוני קמאי ובתראי שלא נסתפקו בזה ולא רמזו בזה ולא מידי, ככה"נ סברו כפשיטותי.

אתה לא רציני, נכון?

לא רמיזא ולא בטיח כתב:

פלתי כתב:אכן אם הוא נסתפק בכך, ככ"נ לא ס"ל כפשיטותי. אבל כל הנך גאוני קמאי ובתראי שלא נסתפקו בזה ולא רמזו בזה ולא מידי, ככה"נ סברו כפשיטותי.

אתה לא רציני, נכון?

אתה היית רציני?

איני מבין מה הראיה מכל קמאי ובתראי, דלמא פשיטא להם דאינו מעכב, ונגד פשיטותך, או שנשמט מהם לעסוק בפרט זה כמו שמצינו באשכול זה מעת לעת.
אתה מעיין באישי לפעמים?

לא רמיזא ולא בטיח כתב:איני מבין מה הראיה מכל קמאי ובתראי, דלמא פשיטא להם דאינו מעכב, ונגד פשיטותך, או שנשמט מהם לעסוק בפרט זה כמו שמצינו באשכול זה מעת לעת.
אתה מעיין באישי לפעמים?

סליחה, הרי גם לשיטתך זה עכ"פ ספק ולא פשיטא לך שלא מעכב. ולומר שזה פשיטא שלא מעכב, גם אתה מודה שאי אפשר. ולכן, כיון שהדבר אינו פשוט לדידך, היה להם עכ"פ להזכיר או לעורר.
אבל לדידי שפשיטא לי שמעכב, הרי מה שלא נזכר בשום מקום זו קצת ראיה.
ונכון, אפשר לומר שנשמט מהם וכו'. אבל לא מדובר כאן בספר אחד או שנים אלא מדובר כאן על כל אוצרות היהדות, וקשה מאד שאם היה ספק כזה לא הוה חדא דלא משתמיט מלהזכירו.

ראיתי עכשיו בשושנים לדוד שכותב אין שיסע אלא ביד, וכתב ונראה דבכלי נקרא שיסוף.

כל עוד אני מסתפק אזי ייתכן אצלי שהפשיטות אצל קמאי היא להיפוך, אבל מה זה שלא ייתכן שנשמט הנה תראה הענין האם כשר בזר או לא לכו"ע נשמט, קורה.
השושנים לדוד לא הבנתי מה הוא בדיוק רוצה משיסוף? שזה טוב ליהודים או לא?

לא רמיזא ולא בטיח כתב:כל עוד אני מסתפק אזי ייתכן אצלי שהפשיטות אצל קמאי היא להיפוך, אבל מה זה שלא ייתכן שנשמט הנה תראה הענין האם כשר בזר או לא לכו"ע נשמט, קורה.
השושנים לדוד לא הבנתי מה הוא בדיוק רוצה משיסוף? שזה טוב ליהודים או לא?

אני לא אומר שאנחנו לא יכולים לעורר ספיקות שלא נרמזו. אני אומר רק שמזה שהדבר לא נרמז, יש קצת הוכחה שהיה הדבר פשוט להם לכאן או לכאן.
ומעתה, אם הויכוח בינינו היה אם פשיטא שמעכב או פשיטא שלא מעכב, אז באמת לא היה ראיה של כלום ממה שלא מוזכר. אבל כיון שאני אומר לך סברא מתקבלת מאד על הדעת (שמשום מה אני לא מבין איך אתה לא משלים איתה אבל לא זה הנדון), ואילו אתה טוען שאין זו סברא כ"כ ועדיין הוא ספק. א"כ לדבריך שהוא ספק, אז באמת קשה למה לא הזכירו מזה בכל האלף שנים האחרונות. וכמו שכתבת אתה "יש לתמוה, אילילה ואספוק כף, האיך לא עלה כן על דעת שום חכם קדמון או אחרון לחקור כן".
בקשר לשושנים לדוד, כמובן שטוב ליהודים. רק רציתי להביא מדבריו שלשון ושיסע הוא ביד, אבל לשיסוע בכלי קורין שיסוף. וא"כ הו"ל כמאן דמפרש בהדיא ושסע בידו וכנ"ל. ואגב אם מרן הגראי"ל שליט"א היה קורא מכתבים, הייתי שוקל לכתוב לו הערתי הנ"ל על דבריו (התמוהים לדעתי).

מרוב פרטים אני לא מצליח לתפוס את הנקודה ואולי מישהו יכול לבוא בעזרי

ב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בכותבת, וב"ה זו"ז בכזית
ואמרו בביצה דף ז ב שלא נחלקו אלא לענין ביעור, שבלאו של בל יראה הזכירה התורה שאור והזכירה חמץ ומשמע לב"ש שדיניהם שונים, אבל באיסור אכילה לכו"ע בכזית.
בקיצור לענין בל יראה לב"ש שאור בכזית וחמץ בכותבת ולב"ה זו"ז בכזית.

מה דעת ב"ש לגבי תשביתו?

האם יש להם מה לומר בענין?

בתשביתו מצינו מחלוקת ראשונים, אם כזית או פחות מכזית,

האם ב"ש יש להם דעה שונה האם זה כמו בל יראה (שאור בכזית וחמץ בכותבת) או כמו אכילה (שהרי גם בתשביתו לא הזכיר הכתוב חילוק בין חמץ לשאור)?

האם יתכן שלב"ש כזית חמץ אין בל יראה אבל מצווים בהשבתתו?

לא ברור לי

אשמח לעזרה.

השאג"א סימן פא הקשה מאי נ"מ מפלוגתת ב"ש וב"ה לשיטת תוספות בפסחים כט: שאין לוקין על לאו דבל יראה, וח"ש בלא"ה אסור. [והוכיח מזה דאין איסור ח"ש בב"י]. וכתב החת"ס בריש ביצה ובדף ז: ליישב שנ"מ במוצא חמץ ביו"ט אי אתי עשה דביעור חמץ ודחי לאו דיו"ט. עכ"ד. ומכאן דס"ל דפלוגתתם גם בעשה דתשביתו.

יש"כ גדול על ההוכחה שכך אחז החת"ס ועתה צ"ע המקור לזה.

רע"א בתשו' קעו כתב שמי שיש לו חמץ בחו"ל באופן שאינו חייב לבערו, כגון שיצא לפני שלושים יום שמבואר בראשונים שהרי הוא כחמץ שנפלה עליו מפולת, מותר לשחוט עליו את הפסח.
ורבים תמהו עליו, שהרי בירושלמי פסחים פ"ה ה"ד, יש צד שכזית חמץ, אפילו לב"ש שאין בו בל יראה, אין שוחטין עליו את הפסח. ומוכח שאפילו כשאין תשביתו, אין שוחטין.
ואני התם שואל מי אמר שאין תשביתו לב"ש בכזית?

הצל"ח בביצה ז: ד"ה שאור כתב בדעת הרמב"ם דלב"ש דלא ילפי ביעור מאכילה ליכא כלל עשה דתשביתו בחמץ, דבקרא כתיב תשביתו שאור.

וראה עוד בדבריו להלן על רש"י ד"ה פתח הכתוב בשאור שכתב בדעת רש"י דב"ש מודו דלענין עשה דתשביתו ילפינן ביעור מאכילה.

ונמצא דג' דעות בדבר: לחת"ס תשביתו בחמץ בככותבת, לצל"ח ברש"י בכזית, ובדעת הרמב"ם ליכא כלל עשה זה.

יש"כ גדול.

עתה אזרתי "אומץ" ועשיתי חיפוש באוצר: +תשביתו +חמץ +ב"ש +כזית
מצאתי כהנה וכהנה כפלים לתושיה, ב"ה, כך שאין מקום לשאלתי באשכול זה.

(בכל מקרה על רעק"א לק"מ, ופלא על כמה גאונים שהשיגהו בכדי)

האם אפשר להניח סידור על גבי חומש?
נשאל בזה מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, כי לכאורה י"ל דסידור דינו כתנ"ך, כי רובו פסוקים. והשיב הרב כי "קדושתו כגמרא”. [והובא בספר גנזי הקודש]. וכל האיסור (ראה בש"ע יו"ד סימן רפ"ב סעיף י"ט) להניח נ"ך על גבי חומש, או ספר ע"ג תנ"ך. אבל גמרא ע"ג משניות או ספר ע"ג משניות וכדו' מותר. וכ"ד הגרש"ז אוירבך זצ"ל [הובא בספר גנזי הקודש]. אולם הערוך השולחן בסימן רפ"ג כתב דמותר (עי' בשו"ת אשר חנן חלק ב' יו"ד סימן י"א סעיף קטן מ"ב, ובחלק ג' סימן י"ד ע”ש), וכן הסכים הג"ר דוד קרנגלס בשם מו"ר הג"ר יעקב קמנצקי זצ"ל (הובא בשו"ת דברי חכמים).
ורצתי לדעת מה דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בדין זה אולם לראיתי מקום שכותב בזה אולי רבני הפורום שליט"א יוכלו לעזור לי.

הערוך השלחן מתיר הכל, כי לדעתו לא נאמרו הדברים על ספרים שבדפוס.

הייתי משתדל לעזור לך בחיפושים, אך מה אעשה ואין את ספרי מרן באוצר החכמה?

נהר שלום כתב:ורצתי לדעת מה דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בדין זה

ראה כאן לענין להניח סידור על תפילין.


אגב בשו"ת דברי חכמים כתב בשם הר"י קמינצקי שמותר להניח ספרים על חומש שיש בו פירושים, דאז דינו כתורה שבע"פ. [אלא שלא כל השמועות ששם ברורות כ"כ].

פלתי כתב:הייתי משתדל לעזור לך בחיפושים, אך מה אעשה ואין את ספרי מרן באוצר החכמה?

ראה כאן בר אילן חינם
http://nleresources.com/kiruv-and-chinuch/bar-ilan/

נהר שלום כתב:

פלתי כתב:הייתי משתדל לעזור לך בחיפושים, אך מה אעשה ואין את ספרי מרן באוצר החכמה?

ראה כאן בר אילן חינם
http://nleresources.com/kiruv-and-chinuch/bar-ilan/

תודה אבל גם שם חסרים הרבה ספרי מרן.

פלתי כתב:

נהר שלום כתב:

פלתי כתב:הייתי משתדל לעזור לך בחיפושים, אך מה אעשה ואין את ספרי מרן באוצר החכמה?

ראה כאן בר אילן חינם
http://nleresources.com/kiruv-and-chinuch/bar-ilan/

תודה אבל גם שם חסרים הרבה ספרי מרן.

כן אבל יש יחוה דעת ויביע אומר (וגם ילקוט יוסף אבל כבר יש באוצר)

מה שנכון נכון כתב:

נהר שלום כתב:ורצתי לדעת מה דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בדין זה

1 ראה כאן לענין להניח סידור על תפילין.

הקובץ המצורף מעין אומר.PDF לא זמין יותר.

2 אגב בשו"ת דברי חכמים כתב בשם הר"י קמינצקי שמותר להניח ספרים על חומש שיש בו פירושים, דאז דינו כתורה שבע"פ. [אלא שלא כל השמועות ששם ברורות כ"כ].

1 אפשר שכתב כן משום שבתפילין רק יש כמה פרשיות כמו בסידור, אולם משם אפשר ללמוד שסובר שקדושת קלף כקדושת דפוס שלנו (כמש"כ בשו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן כ"ו. ודו"ק).

יש"כ לכולם

דבר ראשון אני מודה שבעצמי יש לי תירוץ לקושיא שאני עומד לשאול. והוצרכתי לזה מחמת טענות שהיו עלי בעבר.
רק בכל אופן יש להתפלא שלא מצאתי בשום מפרש שעומד על קושיא זו, ולכן אען ואומר:
בגמ' זבחים ד' ע"א מחלק בין שינוי קודש לשינוי בעלים בד' דברים, ואחד מהם הוא: שינוי קודש ישנו לאחר מיתה ושינוי בעלים אינו לאחר מיתה.
ושואל תוס' הניחא למ"ד שיעבודא דאורייתא, אבל למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא הרי גם שינוי קודש אינו לאחר מיתה כיון שאין היורשין חייבים להביא אחר תחתיו.
ומתרצים תוס' דנפקא מינה אם הפריש שתי עולות לאחריות ופירש שאם אחת מתה או אבודה השניה תהיה קריבה עולה כדין הראשונה, ואם קרבה הראשונה כדינה השניה תהיה חולין. ולכשמתו הבעלים ועשה יורש אחת שלא לשמה הרי היא כאילו נאבדה וקרבה שניה תחתיה, ואם קרבה הראשונה כתקנה אז השניה חולין. ע"כ דבריהם.
ואני שואל, אם מיירי בעושה תנאי, א"כ משכחת לה באותו אופן ג"כ שינוי בעלים לאחר מיתה. דהיינו אם הפריש שתי עולות ומתנה, אם תקרב הראשונה לשמי, תצא השניה לחולין, ואם תקרב שלא לשמי, תקרב השניה לעולה במקומה.

מוזר, הייתי בטוח שהקושיא שלי תקפיץ ותתסיס את כל חברי הפורום עד כדי קריסת השרתים. או לכל הפחות את נצחונות בעלמא...

פלתי מחילה רק כעת ראיתי שקפיצת האשכול כבר אינה בשביל הנהר הנ"ל ונכנסתי.
מה אומר ומה אדבר?? הפלא העצום היה אם שאלה כזו היתה רמוזה באיזה מקום.
אסביר: שינוי קודש שייך לאחר מיתה! וזה היה פשוט לגמרא וגם לתוס', רק התוס' הקשו דהרי לא משכחת לה שיתחייבו היורשים קרבן אחר תמורתו, ובקיצור ש"לא עלו לבעלים לשם חובה" לא שייך לאחר מיתה.
על זה עונה תוס' דמשכח"ל במפריש לאחריות דגם למ"ד שעבודא דאוריתא חייבים להביא את השניה.
כעת, מה לכל זה עם שינוי בעלים???
שינוי בעלים לאחר מיתה לא בעייתי בכלל ואף עלה לבעלים (לבד שיטת רב פנחס שפוסל אם שינה מלשם היורשים!), ממילא לא יעזור גם אם יתנה את כל התנאים שבעולם שיקריבו במקרה של שינוי בעלים כל אילי נביות אין שומעין לתנאיו, כי זה לא מענין אותנו אחרי שהקרבן קרב כהלכתו.

נצחנות בעלמא? כתב:פלתי מחילה רק כעת ראיתי שקפיצת האשכול כבר אינה בשביל הנהר הנ"ל ונכנסתי.
מה אומר ומה אדבר?? הפלא העצום היה אם שאלה כזו היתה רמוזה באיזה מקום.
אסביר: שינוי קודש שייך לאחר מיתה! וזה היה פשוט לגמרא וגם לתוס', רק התוס' הקשו דהרי לא משכחת לה שיתחייבו היורשים קרבן אחר תמורתו, ובקיצור ש"לא עלו לבעלים לשם חובה" לא שייך לאחר מיתה.
על זה עונה תוס' דמשכח"ל במפריש לאחריות דגם למ"ד שעבודא דאוריתא חייבים להביא את השניה.
כעת, מה לכל זה עם שינוי בעלים???
שינוי בעלים לאחר מיתה לא בעייתי בכלל ואף עלה לבעלים (לבד שיטת רב פנחס שפוסל אם שינה מלשם היורשים!), ממילא לא יעזור גם אם יתנה את כל התנאים שבעולם שיקריבו במקרה של שינוי בעלים כל אילי נביות אין שומעין לתנאיו, כי זה לא מענין אותנו אחרי שהקרבן קרב כהלכתו.

כוונתי לשאול, הרי סוף סוף גם שינוי קודש אין למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא. והתוס' מצאו פטנט שגם לדידיה יהיה נפ"מ בשינוי קודש. וא"כ משכחת שינוי קודש ע"י תנאי שיעשה מעיקרא. ועל זה אני שואל, הרי תנאי כזה הוא יכול לעשות גם בשינוי בעלים. וא"כ איך הגמרא אומרת שאין שינוי בעלים לאחר מיתה ושינוי קודש ישנו לאחר מיתה. הלא בכה"ג שעושה תנאי אין הבדל בין שינוי קודש לשינוי בעלים.

שוב ראיתי מה שכתבת שגם אם יתנה לא יקבלו את קרבנו. אני ממש מתפלא עליך. דפשיטא שיקבלו ולא רק שיקבלו אלא גם למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא בודאי יקבלו. הרי התנאי שלו הוא שאם כך וכך, אז יקדש הקרבן מעכשיו ופשוט. גם בתנאי שכתבו התוס' בשינוי קודש חייבים לומר שהתנה שאם לא ישחט כהלכתו שיקדש הקרבן מעכשיו.

ובכלל למה לא כתבו התוס' נפ"מ לענין מקח וממכר שאם ישחט כראוי אז יחול המקח ואם לאו שיהא בטל? כיון דגם לפי דבריהם אין השני קרב אלא מחמת תנאו.

עכשיו אתה שואל משהו אחר שבאמת הרבה מעירים על תוס' מה הענין של אחריות לשינוי קודש.
ובתגובתך השלישית ענית על השניה, כי אם הוא רוצה יקריבו כרצונו ואיך שהקדיש אבל אין זה שייך לדין שלא עלו לבעלים, והוי כאילו התנה ע"מ שירדו גשמים.
באמת בדברי התוספות יש לבאר שהרי דין השינוי קיים (ותוספות באמת מעירים בתירוצם השני שיש איסור לשנות), וכל השאלה היא שהרי אין נפ"מ למעשה היות ואין חייבים באחריות ועל זה תירץ תוס' דמשכח"ל ציור שיהיו חייבים באחריות, זה הכל.
משא"כ בשינוי בעלים הרי אינו שייך ובאותה מידה יכול להתנות ששינוי בלשם "בית ראשון" או איזה הזיה אחרת שעולה בדעתו יחייב להביא קרבן אחר שהפריש על תנאי, אך אין זה נוגע לדין שלא לשמה.

בכל מקרה, עליך לתקן את קושיתך שאין אתה שואל שלדברי תוס' יהיה כן גם בשינוי בעלים, שזה אינו כי אינו בעלים, ורק בשינוי קודש השינוי אכן בעייתי.
אלא לשאול בצורה פשוטה מה תוספות רוצה מחיוב אחריות לענין מחשבת של"ש.

נצחנות בעלמא? כתב:עכשיו אתה שואל משהו אחר שבאמת הרבה מעירים על תוס' מה הענין של אחריות לשינוי קודש.
ובתגובתך השלישית ענית על השניה, כי אם הוא רוצה יקריבו כרצונו ואיך שהקדיש אבל אין זה שייך לדין שלא עלו לבעלים, והוי כאילו התנה ע"מ שירדו גשמים.
באמת בדברי התוספות יש לבאר שהרי דין השינוי קיים (ותוספות באמת מעירים בתירוצם השני שיש איסור לשנות), וכל השאלה היא שהרי אין נפ"מ למעשה היות ואין חייבים באחריות ועל זה תירץ תוס' דמשכח"ל ציור שיהיו חייבים באחריות, זה הכל.
משא"כ בשינוי בעלים הרי אינו שייך ובאותה מידה יכול להתנות ששינוי בלשם "בית ראשון" או איזה הזיה אחרת שעולה בדעתו יחייב להביא קרבן אחר שהפריש על תנאי, אך אין זה נוגע לדין שלא לשמה.

זהו גופא מה ששאלתי כיון שהתוס' המציאו שע"י תנאי של אחריות יהא נפ"מ בשינוי קודש. למרות שאין לזה שייכות לשינוי קודש. אז אותו הדבר ממש היו יכולים להמציא שיהיה תנאי על שינוי בעלים למרות שאין לו שייכות לשינוי בעלים.
וזו השאלה ששאלתי מלכתחילה. בפעם הבאה אשתדל לנסח יותר טוב.
אבל אני שומע מה שאתה אומר, ואני רוצה לומר לך שאתה ממש בכיוון הנכון. יישר חילך לאורייתא.

תעשה טובה תקשיב טוב כי בפעם הבאה אני לא חוזר על דבריי.
אין שום קשר בין שינוי קודש לשינוי בעלים!
זה ההנחה עוד לפני שמגיעים לתוס', שינוי קודש יש לאחר מיתה כי על המקריב לכוון לשם הקרבן הנוכחי העומד לפניו, מה שאין כן שינוי בעלים אין, ולמה? כי הבעלים הטריים זה היורשים! מובן?
אז לפני התוספות בוא נסכם, שינוי קודש היינו לא לשנות מלשם עולה - קיים לאחר מיתה. שינוי בעלים היינו לכוון לשם שמעון הבעלים - לא קיים בשעה שהוא בר מינן, וזאת כי אין שום צורך לשחוט לשמו ז"ל אחרי שלאו בר כפרה הוא.
אלו ההנחות וכעת לתוספות.
תוס' מקשה שאלה, לפי דעת הסוברים שאין שעבוד מדאוריתא, אז אמנם אם הניח אדם שמת בהמת עולה מקריבים אותה אבל במקרה של שינוי אין היורשים מחויבים להביא בהמה אחרת, ואם כן מה זה שאמרה הגמרא שינוי קדש שיך לאחר מיתה, והרי אין היורשים מחויבים להעמיד קרבן אחר ממילא אי אפשר לומר שלא עלו לבעלים לשם חובה. עד כאן קושית תוספות.
כעת נזכיר לקוראים ששינוי בעלים כבר בשלב הזה יורד מעל הפרק, פשוט אין ציור של שינוי אמיתי, הרי לעולם אדם שמת אין מקריבין את קרבנותיו לשמו, פשוט מאוד.
כעת מתרץ התוספות תירוץ שצריך לעמוד על כוונתו: יש אופן ובו גם לאחר מיתה אם שינה בקרבן היורשים חייבים להעמיד קרבן אחר! איך? אם הפריש בהמה לאחריות והקדיש אותה על מנת שבמידה ולא יועיל לו הקרבן הראשון יקריבו אותו.
הפלא ופלא.
אלא שכאן אין להתבלבל ולשאול: אם ככה אז שיתנה על שינוי בעלים, כמובן שזו אינה תחילת קושיה, היות ואין מושג בכלל שהקרבן יהיה בעיתי מצד שינוי בעלים, ממילא גם אם יקדיש באופן כזה עדיין לא יוטל כאן ענין להביא קרבן אחר מצד השינוי, רק מצד התנאי, לכן כל מי שמקשה כך צריך לחזור על תלמודו עד שיהיה ברור לו הדברים כשמלה.
נמשיך, עדיין יש לשאול שאלה שבאמת רמוזה ומדוברת, הרי בציור הנ"ל הקרבן השני אינו קרב מצד הכרח של שינוי קודש אלא מצד התנאי בעלמא של הבעלים (אסור לשכוח גם כשמקשים את הקושיה הזו שבאמת הקרבן מצד עצמו בעייתי ורק שאינו יכול לחייב את בעליו), על זה יש לתרץ שבאמת מצד הקרבן יש סיבה לחייב את בעליו להביא אחר, היות ולא הוקרב כהלכתו, ורק שאין לחייב את יורשיו היות והם לא חייבים לעשות בנכסי הירושה כלום (שעבודא לאו דאוריתא) על זה בא ה'פטנט' של תוספות, נחייב אותם על ידי ההקדשה על תנאי.
נפלא מאוד מאוד.
מי שלא הבין יוכל לפנות באישי ובל"נ אשתדל להסביר יותר.
אבל ר' פלתי, בבקשה תעיין לפני התגובה.

נצחנות בעלמא? כתב:תעשה טובה תקשיב טוב כי בפעם הבאה אני לא חוזר על דבריי.
אין שום קשר בין שינוי קודש לשינוי בעלים!
זה ההנחה עוד לפני שמגיעים לתוס', שינוי קודש יש לאחר מיתה כי על המקריב לכוון לשם הקרבן הנוכחי העומד לפניו, מה שאין כן שינוי בעלים אין, ולמה? כי הבעלים הטריים זה היורשים! מובן?
אז לפני התוספות בוא נסכם, שינוי קודש היינו לא לשנות מלשם עולה - קיים לאחר מיתה. שינוי בעלים היינו לכוון לשם שמעון הבעלים - לא קיים בשעה שהוא בר מינן, וזאת כי אין שום צורך לשחוט לשמו ז"ל אחרי שלאו בר כפרה הוא.
אלו ההנחות וכעת לתוספות.
תוס' מקשה שאלה, לפי דעת הסוברים שאין שעבוד מדאוריתא, אז אמנם אם הניח אדם שמת בהמת עולה מקריבים אותה אבל במקרה של שינוי אין היורשים מחויבים להביא בהמה אחרת, ואם כן מה זה שאמרה הגמרא שינוי קדש שיך לאחר מיתה, והרי אין היורשים מחויבים להעמיד קרבן אחר ממילא אי אפשר לומר שלא עלו לבעלים לשם חובה. עד כאן קושית תוספות.
כעת נזכיר לקוראים ששינוי בעלים כבר בשלב הזה יורד מעל הפרק, פשוט אין ציור של שינוי אמיתי, הרי לעולם אדם שמת אין מקריבין את קרבנותיו לשמו, פשוט מאוד.
כעת מתרץ התוספות תירוץ שצריך לעמוד על כוונתו: יש אופן ובו גם לאחר מיתה אם שינה בקרבן היורשים חייבים להעמיד קרבן אחר! איך? אם הפריש בהמה לאחריות והקדיש אותה על מנת שבמידה ולא יועיל לו הקרבן הראשון יקריבו אותו.
הפלא ופלא.
אלא שכאן אין להתבלבל ולשאול: אם ככה אז שיתנה על שינוי בעלים, כמובן שזו אינה תחילת קושיה, היות ואין מושג בכלל שהקרבן יהיה בעיתי מצד שינוי בעלים, ממילא גם אם יקדיש באופן כזה עדיין לא יוטל כאן ענין להביא קרבן אחר מצד השינוי, רק מצד התנאי, לכן כל מי שמקשה כך צריך לחזור על תלמודו עד שיהיה ברור לו הדברים כשמלה.
נמשיך, עדיין יש לשאול שאלה שבאמת רמוזה ומדוברת, הרי בציור הנ"ל הקרבן השני אינו קרב מצד הכרח של שינוי קודש אלא מצד התנאי בעלמא של הבעלים (אסור לשכוח גם כשמקשים את הקושיה הזו שבאמת הקרבן מצד עצמו בעייתי ורק שאינו יכול לחייב את בעליו), על זה יש לתרץ שבאמת מצד הקרבן יש סיבה לחייב את בעליו להביא אחר, היות ולא הוקרב כהלכתו, ורק שאין לחייב את יורשיו היות והם לא חייבים לעשות בנכסי הירושה כלום (שעבודא לאו דאוריתא) על זה בא ה'פטנט' של תוספות, נחייב אותם על ידי ההקדשה על תנאי.
נפלא מאוד מאוד.
מי שלא הבין יוכל לפנות באישי ובל"נ אשתדל להסביר יותר.
אבל ר' פלתי, בבקשה תעיין לפני התגובה.

כל מילה בסלע!!!

פסחים ה ב, שלך אי אתה רואה אבל של אחרים ושל גבוה אתה רואה.

האם יש מי שאומר שאין בל יראה בחמץ של גבוה, גם לריה"ג שקק"ל ממון בעלים? (למשל לחמי תודה)?
[והיינו שגבוה פוטר לא כדין "אחרים" אלא מחמת שם הקדש שלו]?

בנתים מצאתי רק דיוק קלוש במהר"ם חלאווה פסחים יג ב.
[אחרונים שאומרים שלריה"ג יש בל יראה מצאתי הרבה, ולא זה אני מחפש]

שבת שלום.