פורום אוצר החכמה

צופה_ומביט כתב:

לבנון כתב:אב ובנו בתנ"ך, שסדר אותיות שמותיהם הפוכים זה מזה (לדוגמה: שם האב משה, ושם הבן השם)

אב ובנו איני זוכר כעת, אבל סבא ונכד אני יודע.

סבא ונכד יש בפרשת נח (בדברי הימים הנכד הזה דוקא מופיע כבן אבל בשם אחר).

לבנון כתב:

צופה_ומביט כתב:

לבנון כתב:אב ובנו בתנ"ך, שסדר אותיות שמותיהם הפוכים זה מזה (לדוגמה: שם האב משה, ושם הבן השם)

אב ובנו איני זוכר כעת, אבל סבא ונכד אני יודע.

סבא ונכד יש בפרשת נח (בדברי הימים הנכד הזה דוקא מופיע כבן אבל בשם אחר).

נכון, לזה התכוונתי.

לבנון כתב:אב ובנו בתנ"ך, שסדר אותיות שמותיהם הפוכים זה מזה (לדוגמה: שם האב משה, ושם הבן השם)

התשובה בדברי הימים א ה יד, חורי בן ירוח.
והרב צופה ומביט התכוין למש נכדו של שם.

הלוחות שהוריד משה רבינו הי' לוחות אבנים
נשאלתי חידה, אלמלא הי' הלוחות של מים, היו כבדים יותר או קלים יותר, מאלו שהוריד של אבנים?

בעת אמירת תיקון ליל שבועות (כמנהגנו שאומרים גם את המשנה הראשונה והאחרונה של כל מסכת) שמתי לב לשמו של אחד התנאים שהוא בדיוק כשמו של אחד מהאנשים המוכרים לשמצה בקרב הציבור החרדי.
מי האיש?

נ.ב. בכתבי היד שמצאתי בקישור https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew ... fault.aspx - שמו שונה מעט...

חידה חדשה:
אדם שנזכר בגמרא בשם ובכינוי וכל אותיות הכינוי נמצאות גם בשמו המקורי.
מי האדם הזה?

עזריאל ברגר כתב:בעת אמירת תיקון ליל שבועות (כמנהגנו שאומרים גם את המשנה הראשונה והאחרונה של כל מסכת) שמתי לב לשמו של אחד התנאים שהוא בדיוק כשמו של אחד מהאנשים המוכרים לשמצה בקרב הציבור החרדי.
מי האיש?

נ.ב. בכתבי היד שמצאתי בקישור https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew ... fault.aspx - שמו שונה מעט...

במשנה הראשונה של מסכת זבים, בנוסח הדפוסים "רבי אליעזר בן יהודה".
אבל בכתבי היד "רבי אלעזר בן יהודה" (ואולי הוא רבי אלעזר בן יהודה איש כפר ברתותא המוזכר בפרקי אבות פ"ג)

מה המשותף לנח, אהרן, משה, יהושע, וגד החוזה?
(כמובן הכוונה היא לדבר שמשותף להם ואינו משותף לאנשים נוספים בתנ"ך)

ובתגובה לחידה זאת, שאל אחד מחברי:
מה המשותף לאנשים הבאים:
אדם הראשון, מהללאל, אברהם אבינו, יעקב אבינו?

(גם כאן - משותף לארבעתם, ואין עוד איש בתנ"ך שמשותף איתם)

איני יודע תשובות
אך האם מדובר בדברים שנזכרו במפורש במקרא?
מהללאל למשל לא מוזכר הרבה ובמקומות שהוא מוזכר לא מצאתי משהו משותף לאישים האחרים בלבד

אראל כתב:הלוחות שהוריד משה רבינו הי' לוחות אבנים
נשאלתי חידה, אלמלא הי' הלוחות של מים, היו כבדים יותר או קלים יותר, מאלו שהוריד של אבנים?

לא קיבלתי תשובה...
אענה אני
הלוחות הי' משקלן מ' סאה, כן איתא בתרגום יונתן פ' כי תשא, ובירושלמי תענית פ"ד

בגמ' ב"ב איתא שהלוחות אורכן ששה ורחבן ששה ועוביין שלשה
א"כ שניהם ביחד הם אמה על אמה בעובי אמה מרובע

כמה משקל מ' סאה במים?
ידוע לכל הגמרא, מים שכל גופו עולה בהן, והוא שיעור מקוה, אמה על אמה ברום שלש אמות (עירובין יד, פסחים קט, ועוד ועוד)
הרי שאלמלא היו הלוחות של מים, הרי היו קלים במשקל, ובערך שליש מכובדן של אבנים

אראל כתב:הרי שאלמלא היו הלוחות של מים, הרי היו כבדים פי ג' פעמים יותר מכובדן של אבנים

קלים כצ"ל, לא?

במסתרים כתב:

אראל כתב:הרי שאלמלא היו הלוחות של מים, הרי היו כבדים פי ג' פעמים יותר מכובדן של אבנים

קלים כצ"ל, לא?

צודק

עזריאל ברגר כתב:מה המשותף לנח, אהרן, משה, יהושע, וגד החוזה?
(כמובן הכוונה היא לדבר שמשותף להם ואינו משותף לאנשים נוספים בתנ"ך)

רק על חמשתם מצאתי שנתייחד עמהם הדיבור בלשון "וידבר/ויאמר ה'/אלוקים אל פלוני לאמור".

ואם נתבונן בטעמים - נמצא שרק אצל משה יש טפחא בתיבת ה', והמילים "אל משה לאמור" מחוברות בטעמיהן (מקף ומרכא), ואילו אצל אהרן ויהושע יש זקף בשם השם, וטפחא בשמו של השומע (אצל נח - מוזכר שם אלקים, ואצל גד - יש אריכות לשון ואינו דומה לא למשה ולא לאחרים).
ואולי יש לומר שבא לרמז על נבואת משה שהיתה גלויה וישירה "ומראה ולא בחידות", ולא כשאר הנביאים שהנבואה מגיעה אל הנביא באופן אחד, ואמירתו לאחרים היא לאחרי "הפסקה" והבנת המשל וכו'.

עזריאל ברגר כתב:ובתגובה לחידה זאת, שאל אחד מחברי:
מה המשותף לאנשים הבאים:
אדם הראשון, מהללאל, אברהם אבינו, יעקב אבינו?

(גם כאן - משותף לארבעתם, ואין עוד איש בתנ"ך שמשותף איתם)

לארבעתם היה נכד בשם חנוך.
(ואמנם גם לחוה קטורה ולאה, אך לכן דייקתי וכתבתי שאין עוד איש כמותם).

כדכד כתב:חידה חדשה:
אדם שנזכר בגמרא בשם ובכינוי וכל אותיות הכינוי נמצאות גם בשמו המקורי.
מי האדם הזה?

מצאתי להפך - ר' מאיר/אחרים
[אמנם גם 'מאיר' לא היה שמו המקורי... עירובין יג, ב]

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:מה המשותף לנח, אהרן, משה, יהושע, וגד החוזה?
(כמובן הכוונה היא לדבר שמשותף להם ואינו משותף לאנשים נוספים בתנ"ך)

רק על חמשתם מצאתי שנתייחד עמהם הדיבור בלשון "וידבר/ויאמר ה'/אלוקים אל פלוני לאמור".

ואם נתבונן בטעמים - נמצא שרק אצל משה יש טפחא בתיבת ה', והמילים "אל משה לאמור" מחוברות בטעמיהן (מקף ומרכא), ואילו אצל אהרן ויהושע יש זקף בשם השם, וטפחא בשמו של השומע (אצל נח - מוזכר שם אלקים, ואצל גד - יש אריכות לשון ואינו דומה לא למשה ולא לאחרים).
ואולי יש לומר שבא לרמז על נבואת משה שהיתה גלויה וישירה "ומראה ולא בחידות", ולא כשאר הנביאים שהנבואה מגיעה אל הנביא באופן אחד, ואמירתו לאחרים היא לאחרי "הפסקה" והבנת המשל וכו'.

חשבתי על פתרון זה, אך עמד לנגדי לשון הכתוב ישעיהו ז.ג. , יונה ד.ט.

גלאגוזים כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:מה המשותף לנח, אהרן, משה, יהושע, וגד החוזה?
(כמובן הכוונה היא לדבר שמשותף להם ואינו משותף לאנשים נוספים בתנ"ך)

רק על חמשתם מצאתי שנתייחד עמהם הדיבור בלשון "וידבר/ויאמר ה'/אלוקים אל פלוני לאמור".

ואם נתבונן בטעמים - נמצא שרק אצל משה יש טפחא בתיבת ה', והמילים "אל משה לאמור" מחוברות בטעמיהן (מקף ומרכא), ואילו אצל אהרן ויהושע יש זקף בשם השם, וטפחא בשמו של השומע (אצל נח - מוזכר שם אלקים, ואצל גד - יש אריכות לשון ואינו דומה לא למשה ולא לאחרים).
ואולי יש לומר שבא לרמז על נבואת משה שהיתה גלויה וישירה "ומראה ולא בחידות", ולא כשאר הנביאים שהנבואה מגיעה אל הנביא באופן אחד, ואמירתו לאחרים היא לאחרי "הפסקה" והבנת המשל וכו'.

חשבתי על פתרון זה, אך עמד לנגדי לשון הכתוב ישעיהו ז.ג. , יונה ד.ט.

כמותם יש עוד רבים, ואפילו מרשעי האומות כבלעם, אבל בהם לא נאמר "לאמר".

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:ובתגובה לחידה זאת, שאל אחד מחברי:
מה המשותף לאנשים הבאים:
אדם הראשון, מהללאל, אברהם אבינו, יעקב אבינו?

(גם כאן - משותף לארבעתם, ואין עוד איש בתנ"ך שמשותף איתם)

לארבעתם היה נכד בשם חנוך.
(ואמנם גם לחוה קטורה ולאה, אך לכן דייקתי וכתבתי שאין עוד איש כמותם).

למהללאל ולאברהם אבינו יש משהו משותף נוסף שלא נכון אצל יעקב אבינו ולא שייך כלל אצל אדם הראשון אך לא בדקתי אם אין עוד דמויות בתנ"ך שנתון זה משותף להם

ענ'י לעצמי כתב:

כדכד כתב:חידה חדשה:
אדם שנזכר בגמרא בשם ובכינוי וכל אותיות הכינוי נמצאות גם בשמו המקורי.
מי האדם הזה?

מצאתי להפך - ר' מאיר/אחרים
[אמנם גם 'מאיר' לא היה שמו המקורי... עירובין יג, ב]

אכן לא אליו כוונתי
אלא שכל אותיות הכנוי נמצאות בשמו המקורי
נזכר בגמרא ולא במשנה ושמו וכינויו נזכרו ביחד ולא כר"מ שכשנקרא אחרים לא נקרא בשמו המקורי אלא כגון רבי יצחק נפחא שכינויו מוצמד תמיד לשמו

כדכד כתב:חידה חדשה:
אדם שנזכר בגמרא בשם ובכינוי וכל אותיות הכינוי נמצאות גם בשמו המקורי.
מי האדם הזה?

אליעזר זעירא. בבבא קמא בהכונס

נכון
הוא זה שהתכוונתי
אך לבשתי לא זכרתי היכן מופיע בגמרא

כדכד כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:ובתגובה לחידה זאת, שאל אחד מחברי:
מה המשותף לאנשים הבאים:
אדם הראשון, מהללאל, אברהם אבינו, יעקב אבינו?

(גם כאן - משותף לארבעתם, ואין עוד איש בתנ"ך שמשותף איתם)

לארבעתם היה נכד בשם חנוך.
(ואמנם גם לחוה קטורה ולאה, אך לכן דייקתי וכתבתי שאין עוד איש כמותם).

למהללאל ולאברהם אבינו יש משהו משותף נוסף שלא נכון אצל יעקב אבינו ולא שייך כלל אצל אדם הראשון אך לא בדקתי אם אין עוד דמויות בתנ"ך שנתון זה משותף להם

נולדו לשבעים שנה?

כן
שוב כוון מר לכוונתי

מה אנחנו מברכים כמה פעמים ביום, וגם מזכירים אותו פעם בחודש?

עזריאל ברגר כתב:ואם נתבונן בטעמים...
ואולי יש לומר שבא לרמז...

ע"פ פשט לכאורה הוא מפני קוצר תיבת משה (ונח).

(בדפוסים ישנים יש שגרסו זקף בנח, ואינו מדוקדק.)

עזריאל ברגר כתב:מה אנחנו מברכים כמה פעמים ביום, וגם מזכירים אותו פעם בחודש?

את "שם כבוד מלכותו".
מברכים אותו באמירת בשכמל"ו, ומתי מזכירים אותו פעם בחודש?

קידוש לבנה, בתוך הברכה:
שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ.

צופה_ומביט כתב:קידוש לבנה, בתוך הברכה:
שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ.

מדויק!

פתאום שמתי לב שיש בשני מקומות אלו ביטוי זהה...

כתב חידה:
במדבר אותות ומופתים
בשלושה הם ממוצעים
כשהיא על רגל, מדלגים
ועל שתיים אחת פוסקים

אפשר הכוונה כעין זה:
פי הארץ
פי הבאר
ופי האתון
הם אותות ומופתים שנגלו לישראל במדבר
ונקראות בשלש פרשות רצופות בספר במדבר קרח חקת ובלק
אך כשהיא על רגל היינו אחת השבתות שבספר במדבר תחול ברגל היינו ביו"ט השני של שבועות בחו"ל
אז מדלגים ושתי פרשיות דהיינו חקת ובלק נקראות יחד

כדכד כתב:אפשר הכוונה כעין זה:
פי הארץ
פי הבאר
ופי האתון
הם אותות ומופתים שנגלו לישראל במדבר
ונקראות בשלש פרשות רצופות בספר במדבר קרח חקת ובלק
אך כשהיא על רגל היינו אחת השבתות שבספר במדבר תחול ברגל היינו ביו"ט השני של שבועות בחו"ל
אז מדלגים ושתי פרשיות דהיינו חקת ובלק נקראות יחד

יפה. נפלא. מיוחד.
אך כיונתי הרבה יותר פשוט..
דו"ק בסדר ה'אותיות' בקרח- חקת-בלק
וראה שאות הק' הנקראת בלשון העם 'עם רגל', דולגת מקומה בתוך התיבה
והאות ח' שיש בה ב' רגליים, מופיע ברציפות משך ג' פרשות שלח-קרח-חקת. עם הפסקה של פרשה עד 'פנחס'..
ומי האות הממוצעות? אות הל'. הן בבהעלותך, שלח, בלק.

וסימנך כי 'לקח' טוב נתתי לכם במדבר [סיני]...

באיזה מעשה רצח מפורסם-לגנאי, היה יכול הרוצח להצדיק את עצמו בטענת גאולת-דם - כי הוא מצאצאיו של מי שנהרג ע"י הנרצח?

אני משער שזו לא הכוונה אבל אכתוב בכל זאת
בן איש גר עמלקי שלדבריו הרג את שאול שהרג את עמלק

כדכד כתב:אני משער שזו לא הכוונה אבל אכתוב בכל זאת
בן איש גר עמלקי שלדבריו הרג את שאול שהרג את עמלק

שאול הרג את עמלק בדין, ולא מתאימה כאן גאולת-דם.
רמז: גם שאול וגם הנער העמלקי הם מצאצאיו של הנרצח שהיה אפשר לטעון שהתכוון לנקום את דמו.

מהם הדברים שאסור מדאורייתא להחזיקם בבית?
חמץ בפסח - מפורסם.
עבודה זרה והנאסר מחמתה (כגון צורות שנעשו לנוי) - גם מפורסם.
יש עוד איסור אחד שנאמר עליו "לא יהיה לך בביתך" שאינו מפורסם, ואניחנו כאן כחידה.
והאם יש עוד?

עזריאל ברגר כתב:מהם הדברים שאסור מדאורייתא להחזיקם בבית?
חמץ בפסח - מפורסם.
עבודה זרה והנאסר מחמתה (כגון צורות שנעשו לנוי) - גם מפורסם.
יש עוד איסור אחד שנאמר עליו "לא יהיה לך בביתך" שאינו מפורסם, ואניחנו כאן כחידה.
והאם יש עוד?

לא תשים דמים בביתך..

נחומצ'ה כתב:

עזריאל ברגר כתב:מהם הדברים שאסור מדאורייתא להחזיקם בבית?
חמץ בפסח - מפורסם.
עבודה זרה והנאסר מחמתה (כגון צורות שנעשו לנוי) - גם מפורסם.
יש עוד איסור אחד שנאמר עליו "לא יהיה לך בביתך" שאינו מפורסם, ואניחנו כאן כחידה.
והאם יש עוד?

לא תשים דמים בביתך..

כל דברי סכנה וכדו'

נחומצ'ה כתב:

עזריאל ברגר כתב:מהם הדברים שאסור מדאורייתא להחזיקם בבית?
חמץ בפסח - מפורסם.
עבודה זרה והנאסר מחמתה (כגון צורות שנעשו לנוי) - גם מפורסם.
יש עוד איסור אחד שנאמר עליו "לא יהיה לך בביתך" שאינו מפורסם, ואניחנו כאן כחידה.
והאם יש עוד?

לא תשים דמים בביתך..

יפה.
ועדיין יש לחלק בינו לבין שלשת האחרים - שהם נכנסים לגדר של "גזירה מדאורייתא" משא"כ כאן שאין זו גזירה לאיסור אחר.

מדות ומשקלות שאינן מתוקנות