פורום אוצר החכמה

כדכד כתב:מדות ומשקלות שאינן מתוקנות

אכן לזה התכוונתי.

עזריאל ברגר כתב:באיזה מעשה רצח מפורסם-לגנאי, היה יכול הרוצח להצדיק את עצמו בטענת גאולת-דם - כי הוא מצאצאיו של מי שנהרג ע"י הנרצח?

עשיו כשהרג את נמרוד - יכל לטעון שהוא גואל את דם הרן (עשיו בן רבקה בת בתואל בן מלכה בת הרן, וגם עשיו בן יצחק בן שרה/יסכה בת הרן).

האם יתכן שדבר שיטמא במת טומאת שבעה ולא יצטרך הזאה שלישי ושביעי (מדאורייתא ומדרבנן)?

ארבעה אנשים נזכרו בתורה, שהם היו ארבעה דורות זה בן של זה.
אך לא נזכר בתורה אבי הראשון, וגם לא בנו של האחרון.
(לא בהכרח שנזכרו כולם במקום אחד).

הבטחתי כתב:האם יתכן שדבר שיטמא במת טומאת שבעה ולא יצטרך הזאה שלישי ושביעי (מדאורייתא ומדרבנן)?

נזיר שנטמא בכלים שנטמאו במת.

לבנון כתב:ארבעה אנשים נזכרו בתורה, שהם היו ארבעה דורות זה בן של זה.
אך לא נזכר בתורה אבי הראשון, וגם לא בנו של האחרון.
(לא בהכרח שנזכרו כולם במקום אחד).

לא בדקתי את כל הפרטים, אך מסתמא כוונתך למרגל נכד הנשיא.

עזריאל ברגר כתב:

לבנון כתב:ארבעה אנשים נזכרו בתורה, שהם היו ארבעה דורות זה בן של זה.
אך לא נזכר בתורה אבי הראשון, וגם לא בנו של האחרון.
(לא בהכרח שנזכרו כולם במקום אחד).

לא בדקתי את כל הפרטים, אך מסתמא כוונתך למרגל נכד הנשיא.

אמת

ואם למדת כל חמשה חומשי תורה לא תדע את יחסם זל"ז.

במסתרים כתב:ואם למדת כל חמשה חומשי תורה לא תדע את יחסם זל"ז.

אכן. ואף לא את האפשרות הנוספת לניקוד שמו של אבי המרגל - בן הנשיא...

במסתרים כתב:ואם למדת כל חמשה חומשי תורה לא תדע את יחסם זל"ז.

ואף אם למדת נביאים למרות שחלקם נזכרו גם בנביאים

עזריאל ברגר כתב:

הבטחתי כתב:האם יתכן שדבר שיטמא במת טומאת שבעה ולא יצטרך הזאה שלישי ושביעי (מדאורייתא ומדרבנן)?

נזיר שנטמא בכלים שנטמאו במת.

למה נזיר בדוקא?
זה לשון הרמב"ן בפרשתינו (יט טז)
וכן נראה עוד בגמרא (שם נד ב), שאין החרב הנוגע במת מטמא אדם להצריכו הזאת שלישי ושביעי אף על פי שהאדם הזה הנוגע בו אב לטומאה. והיה זה, מפני שבכתוב השני שאמר והזה על האהל (פסוק יח) כתוב ועל הנוגע בעצם או בחלל או במת, ולא אמר או בחלל חרב. וא"כ הרי החרב כחלל לטמא במגע טומאת שבעה, אבל לא לטמא באהל, ולא להצריכו הזאה, ואין הנזיר מגלח עליו, ואין הכהן מוזהר ממגעו כלל.

הבטחתי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

הבטחתי כתב:האם יתכן שדבר שיטמא במת טומאת שבעה ולא יצטרך הזאה שלישי ושביעי (מדאורייתא ומדרבנן)?

נזיר שנטמא בכלים שנטמאו במת.

למה נזיר בדוקא?
זה לשון הרמב"ן בפרשתינו (יט טז)
וכן נראה עוד בגמרא (שם נד ב), שאין החרב הנוגע במת מטמא אדם להצריכו הזאת שלישי ושביעי אף על פי שהאדם הזה הנוגע בו אב לטומאה. והיה זה, מפני שבכתוב השני שאמר והזה על האהל (פסוק יח) כתוב ועל הנוגע בעצם או בחלל או במת, ולא אמר או בחלל חרב. וא"כ הרי החרב כחלל לטמא במגע טומאת שבעה, אבל לא לטמא באהל, ולא להצריכו הזאה, ואין הנזיר מגלח עליו, ואין הכהן מוזהר ממגעו כלל.

הרמב"ן חולק בזה על הרמב"ם פרק ז' מהלכות נזיר הלכה ח', שכותב "ויראה לי שדין זה מיוחד בנזיר".

עזריאל ברגר כתב:

במסתרים כתב:ואם למדת כל חמשה חומשי תורה לא תדע את יחסם זל"ז.

אכן. ואף לא את האפשרות הנוספת לניקוד שמו של אבי המרגל - בן הנשיא...

הכוונה כמובן לפסוקים בדברי הימים א פרק-ז:
{כו} לַעְדָּ֥ן בְּנ֛וֹ עַמִּיה֥וּד בְּנ֖וֹ אֱלִישָׁמָ֥ע בְּנֽוֹ׃
{כז} נ֥וֹן בְּנ֖וֹ יְהוֹשֻׁ֥עַ בְּנֽוֹ׃

היכן יש בתורה (לפי רש"י ויש חולקים) מלה אחת שחוזרת כמה פעמים בפסוק אחד באותו ניקוד במשמעויות שונות?

כדכד כתב:היכן יש בתורה (לפי רש"י ויש חולקים) מלה אחת שחוזרת כמה פעמים בפסוק אחד באותו ניקוד. במשמעויות שונות?

כמה פעמים אני לא יודע, אבל פעמיים יש בחוקת, עד דיבון עד נפח. ובוירא, כי יראה כי צחקת.

על "כי יראה כי צחקת" לא חשבתי
כוונתי היתה לפסוק בפ' חקת שהביא מר ויש שם עוד עד

לבנון כתב:

כדכד כתב:היכן יש בתורה (לפי רש"י ויש חולקים) מלה אחת שחוזרת כמה פעמים בפסוק אחד באותו ניקוד. במשמעויות שונות?

כמה פעמים אני לא יודע, אבל פעמיים יש בחוקת, עד דיבון עד נפח. ובוירא, כי יראה כי צחקת.

יש גם א"ל נא רפא נא לה. שהראשון הוא לשון בקשה, והשני פירושו 'עתה' (עיין אונקלוס, ראב"ע, בכור שור, דעת זקנים).
ובתנ"ך יש בדרך של לשון נופל על לשון: בלחי החמור חמור חמורתיים. שהחמור הראשון הוא הבע"ח, והשני מלשון ציבור.

חפשתי בתורה לא בתנ"ך וגם שהם באותו ניקוד
לגבי א'ל נא רפא נא לה ציין מר מפרשים אחדים. אני כתבתי לפי רש"י

כדכד כתב:חפשתי בתורה לא בתנ"ך וגם שהם באותו ניקוד
לגבי א'ל נא רפא נא לה ציין מר מפרשים אחדים. אני כתבתי לפי רש"י

יודע שכבודו חיפש בתורה ולפי רש"י, ועל זה השבתי קודם.
ועכשיו הוספתי תשובה נוספת להרחבת הדעת.
בלחי החמור חמור, שני התיבות באותו ניקוד, אלא שלראשונה נוספה ה' השימוש.

שתים יש הרבה. כאן זה שלש, והחידה כבר הובאה לעיל.

כעיקרון - מומלץ לפני שמפרסמים חידה לחפש באשכול את הפתרון...

פעם זה טעות
פעם זה בתואנה
פעם היה סתום
פעם זה מצוה
פעם זה במסקנא

על איזה איבר מדובר
בכל שבוע של במדבר?

נחומצ'ה כתב:פעם זה טעות
פעם זה בתואנה
פעם היה סתום
פעם זה מצוה
פעם זה במסקנא

על איזה איבר מדובר
בכל שבוע של במדבר?

החכם עיניו בראשו..

מדוע רק כאשר בן אדם מדבר על בן אדם - אז אין דמיון בין שמו/שמותם לשמות בן האמה ובן הנביא?

גילוי נאות: אינני יודע תשובה לשאלה "מדוע", ועיקר החידה היא לזהות את האישים המוזכרים בחידה ואת התכונה המשותפת להם (חוץ וכו').

היכן מצאנו הלכה להדליק נר בכל שכונה?

עזריאל ברגר כתב:מדוע רק כאשר בן אדם מדבר על בן אדם - אז אין דמיון בין שמו/שמותם לשמות בן האמה ובן הנביא?

גילוי נאות: אינני יודע תשובה לשאלה "מדוע", ועיקר החידה היא לזהות את האישים המוזכרים בחידה ואת התכונה המשותפת להם (חוץ וכו').

רק כאשר דניאל (המכונה בספרו פעם אחת "בן אדם") מוזכר בספרו של יחזקאל (המכונה בספרו פעמים רבות "בן אדם") - אז הא' צרויה (ובכתיב דנאל - כך בכל ג הפעמים), אבל בכל שאר המקומות בשמותיהם של ארבעת האישים האלו (ישמעאל בן האמה, יזרעאל בן הנביא הושע, יחזקאל, ודניאל, וכן גם יזרעאל שבדברי הימים א ד,ג) - הא' נחה וניקוד הצירה עובר לאות שלפניה.
וכן הוא גם בשמות שלשה מקומות - יזרעאל שבנחלת יהודה (יהושע טו,נו, ומסתמא משם הגיעה אחינועם היזרעאלית אשת דהע"ה), עמק יזרעאל, וארבאל שבספר הושע (י, יד).

וטרם שמעתי על ביאור מסודר בענין זה, והדעת נוטה לומר שזה תלוי באורך המילה, אך לא מצאתי הבדל ברור בין ארבאל לבין אדבאל בן ישמעאל, וצ"ע.

נ.ב. כתבתי את החידה לפי המפרשים שדנאל/דניאל שבספר יחזקאל הוא הוא דניאל איש חמודות - בן דורו. אך זכורני שיש מפרשים שהכוונה לאדם אחר.

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:מדוע רק כאשר בן אדם מדבר על בן אדם - אז אין דמיון בין שמו/שמותם לשמות בן האמה ובן הנביא?

גילוי נאות: אינני יודע תשובה לשאלה "מדוע", ועיקר החידה היא לזהות את האישים המוזכרים בחידה ואת התכונה המשותפת להם (חוץ וכו').

רק כאשר דניאל (המכונה בספרו פעם אחת "בן אדם") מוזכר בספרו של יחזקאל (המכונה בספרו פעמים רבות "בן אדם") - אז הא' צרויה (ובכתיב דנאל - כך בכל ג הפעמים), אבל בכל שאר המקומות בשמותיהם של ארבעת האישים האלו (ישמעאל בן האמה, יזרעאל בן הנביא הושע, יחזקאל, ודניאל, וכן גם יזרעאל שבדברי הימים א ד,ג) - הא' נחה וניקוד הצירה עובר לאות שלפניה.
וכן הוא גם בשמות שלשה מקומות - יזרעאל שבנחלת יהודה (יהושע טו,נו, ומסתמא משם הגיעה אחינועם היזרעאלית אשת דהע"ה), עמק יזרעאל, וארבאל שבספר הושע (י, יד).

וטרם שמעתי על ביאור מסודר בענין זה, והדעת נוטה לומר שזה תלוי באורך המילה, אך לא מצאתי הבדל ברור בין ארבאל לבין אדבאל בן ישמעאל, וצ"ע.

נ.ב. כתבתי את החידה לפי המפרשים שדנאל/דניאל שבספר יחזקאל הוא הוא דניאל איש חמודות - בן דורו. אך זכורני שיש מפרשים שהכוונה לאדם אחר.

מיד חשבתי שזו כוונתך, אבל דנאל ביחזקאל הוא קרי וכתיב, כך הוא ברד"ק ובמנחת שי. וגם שם קריאתו כבכל מקום עם יו"ד צרויה.

לבנון כתב:מיד חשבתי שזו כוונתך, אבל דנאל ביחזקאל הוא קרי וכתיב, כך הוא ברד"ק ובמנחת שי. וגם שם קריאתו כבכל מקום עם יו"ד צרויה.

נראה שיש מחלוקת בין הדפוסים השונים בניקוד.
מה בדיוק כתבו רד"ק והמנש"י?

עזריאל ברגר כתב:

לבנון כתב:מיד חשבתי שזו כוונתך, אבל דנאל ביחזקאל הוא קרי וכתיב, כך הוא ברד"ק ובמנחת שי. וגם שם קריאתו כבכל מקום עם יו"ד צרויה.

נראה שיש מחלוקת בין הדפוסים השונים בניקוד.
מה בדיוק כתבו רד"ק והמנש"י?

לשון הרד"ק יחזקאל יד יד: דנאל חסר היו"ד, וכן האחר הנזכר בפרשה הנה חכם אתה מדנאל, והיו"ד נקראת אף על פי שאינה כתובה כיו"ד ירושלם, והאל"ף נחה כי הצרי תחת היו"ד והיו"ד דגושה.
לשון המנחת שי: נח דנאל ואיוב, בס"א כ"י נכתב בגילויון י"ס דניאל, וכן כתב על חברו שבפרשה ועל חכם אתה מדנאל (יחזקאל כ"ח). ובספר אחר כ"י כולם כתובים דנאל וק' דניאל, וכן במסורת דנאל ג' חסרים יו"ד. וסי' חכם אתה מדנאל. והיו שלשת האנשים. ונח דנאל ואיוב בתוכם. וגם רד"ק בפי' ובמכלול דף ק"י כתב דג' אלו כתובין בלא יו"ד והיו"ד נקראת אע"פ שאינה כתובה כיו"ד ירושלם והאל"ף נחה כי הצירי תחת היו"ד והיו"ד דגושה:

גם בתנ"ך של ברויאר (מה"ק) וגם בקורן, הוא בקרי וכתיב.

לבנון כתב:היכן מצאנו הלכה להדליק נר בכל שכונה?

ליל ת"ב להדליק רק בכל שכונה לקרוא הקינות ולא להרבות נרות משום במחשכים הושיבני

כדכד כתב:

לבנון כתב:היכן מצאנו הלכה להדליק נר בכל שכונה?

ליל ת"ב להדליק רק בכל שכונה לקרוא הקינות ולא להרבות נרות משום במחשכים הושיבני

לזה אכן התכוונתי, והוא לשון המשנה ברורה, שהוא משתמש עם המילה שכונה אחרת ממה שמקובל בזמננו.

יש גם שכונת קברות.

כל קיבוץ אנשים (הוא ושכנו) נקרא שכונה.

אגב, בזמנו נהגו לקרוא למקום בבית הכנסת "עיר"... ויש אריכות בפוסקים בגדרי הקניין שיש לאדם על מקומו בבית הכנסת, כולל חזקת קרקעות ודינא דבר מצרא.

חידה חדשה:
כשקוראים פרשיות התורה על הסדר יש שתי פרשות אשר קוראים בהם אותם פסוקים למפטיר (מלבד פ' זכור ופ' כי תצא).
אלו הן?

כדכד כתב:חידה חדשה:
כשקוראים פרשיות התורה על הסדר יש שתי פרשות אשר קוראים בהם אותם פסוקים למפטיר (מלבד פ' זכור ופ' כי תצא).
אלו הן?

פינחס וברכה.

צופה_ומביט כתב:כל קיבוץ אנשים (הוא ושכנו) נקרא שכונה.

כמדומה שמדויק יותר: ג' בתים (ושקו"ט בפוסקי זמננו אודות בנינים רבי־קומות ודירות).

בביכ"נ אין בתים

עזריאל ברגר כתב:

כדכד כתב:חידה חדשה:
כשקוראים פרשיות התורה על הסדר יש שתי פרשות אשר קוראים בהם אותם פסוקים למפטיר (מלבד פ' זכור ופ' כי תצא).
אלו הן?

פינחס וברכה.

אכן

יאיר כתב:גם הרש"י הארוך בש"ס ביבמות

איה מקומו?

עזריאל ברגר כתב:

יאיר כתב:גם הרש"י הארוך בש"ס ביבמות

איה מקומו?

ט ב