עזריאל ברגר כתב:לבנון כתב:עזריאל ברגר כתב:ההקדמה אולי קצת טפשית, אבל החידה לא כל כך קלה:
פעם ניסיתי לתהות האם יש מקום לומר שחכמים תיקנו שאדם יברך בכל יום מאה ברכות בדיוק, בל תוסיף ובל תגרע.
והנה, לפי השיטה המקובלת שהניעור בלילה מברך ברכות השחר (עכ"פ רובן) - בוודאי שלש"ץ של שחרית ומנחה בר"ח וכדו' יש יותר ממאה ברכות בהכרח (19 כפול 4, ועוד 9 ברכות בסדר התפילה, ועוד 15 ברכות השחר (14 הקצרות והמעביר שינה) זה בדיוק מאה, ועוד שבע של מוסף - עברנו את המאה).
אבל לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו שאין מברכים ברכה שלא נתחייב בה - אפשר לטעון (טענה טפשית, כנ"ל...) שהש"ץ של שחרית ומנחה חייב לנדד שינה מעיניו, ולמעט באכילתו וכו' עד כדי שלא יהיה לו צורך לברך יותר ממאה ברכות באותו היום, וכמובן שהש"ץ של שחרית יזהר לא להיות ש"ץ במנחה וכו'.
וכאן הבן שואל: האם יש יום כלשהו שבו מוכרח להיות שיהיה מי שיברך יותר ממאה ברכות (בלי לאכול ובלי לישון וכו')?
מצאתי מאה בדיוק. בינתיים לא מצאתי יותר ממאה.
שתי שאלות:
מה הכוונה בלי לישון, האם שלא יישן בלילה, ויהיה בספק על ברכות השחר, או שלא יישן ביום שינת קבע נוספת, ויתחייב שוב בברכות התורה.
שאלה שניה, מה לגבי מצוות מזדמנות שמחייבות בברכה.
חיוב של יארצייט אני מבין שלא נלקח בחשבון.
א. בלי לישון כלל, שלדעת הרמב"ם לא יצטרך כלל לברך ברכות השחר, ולא יצטרך לברך ברכות התורה לפי הדעות הפוטרות את מי שלא ישן.
ב. אני מניח שהאדם יעשה כל מאמץ כדי שלא יבואו לו ברכות נוספות - כגון שלא ישמע רעם ולא יראה ברק, וכ"ש שלא יברך ברכות הנהנין אם אין בהן חיוב גמור וכו'.
ג. ה"חיוב" להיות חזן לאבל וליארצייט זהו מנהג חדש ביותר וכו', ופשוט שאיננו נכלל בחידתי.
יום א דחוהמ"ס שחל ביום ראשון, לחזן של שחרית או מנחה.
וזאת אפילו אם נניח שהוא ימשוך את סעודתו השלישית משבת עד למוצאי יום ראשון, וכבר בירך בה הגפן, ובמילא אינו צריך לברך על יין ההבדלה לא בתחילה ולא בסוף (או ששומע הבדלה מאחר ולא שומע את ברכת הגפן, שיוצאים בזה ידי חובה).
19 ברכות ארבע פעמים - 76.
3 בהבדלה (בשמים, אש, הבדלה, כנ"ל).
7 דק"ש ו2 דפסוד"ז - 9.
2 על ההלל, 2 על הלולב.
7 דמוסף.
יצא 99 ברכות.
אבל זכורני שהגעתי בעבר למאה.