פורום אוצר החכמה

ותלית אותו, יכול יהו כל הנסקלים נתלים תלמוד לומר כי קללת אלהים תלוי, אחר שריבה הכתוב מיעט הרי אנו למדים אותו מן המגדף מה מגדף מיוחד שפשט ידו בעיקר והרי הוא נתלה כך כל הפושט ידו בעיקר הרי הוא נתלה, רבי אליעזר אומר מה מגדף מיוחד שהוא נסקל והרי הוא נתלה כך כל הנסקלים נתלים יכול יהו תולים אותו חי כדרך שהמלכות עושה תלמוד לומר והומת ותלית אותו על עץ. וכו'

כי קללת אלהים תלוי, כלומר מפני מה זה תלוי מפני שקלל את השם ונמצא שם שמים מתחלל.

איש_ספר כתב:כי קללת אלהים תלוי, כלומר מפני מה זה תלוי מפני שקלל את השם ונמצא שם שמים מתחלל.

כלומר מפני מה זה תלוי מפני שקילל השם פי' באין לחקור מה אמר בקללה ויאמרו כך וכך נמצא שם שמים מתברך בכינוי.

אביאסף כתב:גם רישא דספרי הובאה כעי"ז בגמ' שם מ"ה ב', איני מבין מה משמעות יש בספרי יותר מן המשנה והגמ'.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מה עמוד ב

תנו רבנן: +דברים כ"א+ והומת ותלית - יכול כל המומתין נתלין, תלמוד לומר +דברים כ"א+ כי קללת אלהים תלוי מה מקלל - זה שבסקילה, אף כל שבסקילה, דברי רבי אליעזר. - וחכמים אומרים: מה מקלל - זה שכפר בעיקר, אף כל - שכפר בעיקר.

ואכן גם פה רואים שקללת אלוקים, זה הסיבה לתליה לא הסיבה לאיסור הלינה.
משא"כ בסיפא דספרי, שהוא כלשון המשנה שם בדף מו א, ששם אכן משמע שהקללת אלוקים הוא הסיבה לאיסור הלינה.

אור שמח הלכות עבודה זרה פרק ב

אבל למבין עומק משפטי הלשון יהיה מזה אדרבא ראיה גדולה לדברינו, כי אם נאמר אחד קלל את ראובן אביו, יהיה מה שהזכרנו שם ראובן היינו מה שאנו קוראים שמו ראובן אותו קלל, אבל יתכן שהמקלל לא הזכיר שמו, רק שאמר לו ארור אתה וכי"ב, ויוכל המספר לאמר שקלל את אביו ראובן, אבל אם נאמר פלוני קלל שם ראובן אביו הלא הזכיר שמו של אביו וקללו, כי אם לא נאמר שם, מה שאומר המספר שם ראובן הוא להודיע מי הוא המקולל, שהוא ראובן, אבל ממה שאנו יודעין שכיון אותו יהיה ממה שיהיה, כן הכא אילו הוה כתיב איש איש כי יברך את שם אלדיו ונשא חטאו אז הוי אמרינן דבעינן לחייבו דוקא בשם אלדים, אבל כתיב כי יקלל אלדיו, והיינו שהבורא הוא אלדי כל בשר, אותו בירך, אבל במה שהזכירו יהיה בשם או בכנוי, רק שאנן יודעין שאת אלדים קלל, דאטו כי קלל בכנוי לא ידעינן דאת אלדים קלל, וכן מצאנו בע"ז בבזיונה (ישעיה ח, כא) והתקצף במלכו וקלל באלקיו, האם כוונתו שיזכיר שם אלדים, רק להוראות עצם הפעול, ולכן אמר מנין לרבות כל הכנוין, ת"ל איש כי יקלל אלדיו, היינו אף בכנוי, וזה אמת בס"ד,

ערער בערבה כתב:לפו"ר לדברי האו"ש קשה איך יפרשו חכמים "כי קללת אלהים תלוי", שהרי להאו"ש יש במשמעות הפסוק כל הכינויים, ואיך חייב סקילה לחכמים. [או שיש לחלק בין כי יקלל אלקיו לכי קללת אלקים תלוי, וא"כ הדרא קושיין לדוכתה].

אין המגדף חייב סקילה, עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותייות שהוא אלף דלת נון יוד... ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יוד הא ואו הא; ואני אומר שעל שניהם, הוא נסקל

כנסת ישראל כתב:עי' שמעתין 156 עמ 163 הערה 14 שתמה עליו.

איש_ספר כתב:כתב הרמב"ם פ"ב מהל' ע"ז

אין המגדף חייב סקילה, עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותייות שהוא אלף דלת נון יוד... ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יוד הא ואו הא; ואני אומר שעל שניהם, הוא נסקל

כל קורא מרגיש בקושי למה פתח הרמב"ם באדנות ורק בסוף סיים שעל שניהם חייב. ואעפ"כ כמעט לא עמדו בזה.
ראו דברי הגר"ש אויערבך בסה"ז אש תמיד עמ' תתעט, ובספר כריח שדה להגאון ר' נטע גרינבלט.

וראו זה פלא, מה שמצאתי להגרי"ד מבוסטון
http://www.otzar.org/aspcrops/155163_18 ... 122014.asp
לדבריו הרמב"ם מונה כאן שלוש שיטות.
א. רק אדנות.
ב. רק הוי"ה.
ג. אדנות והוי"ה.

האם מישהו שמע על שיטה כזו שרק על אדנות חייבים? האם מישהו ראה לאחד מן המחברים שמייחס שיטה כזו לרמב"ם?

אנא!

איש_ספר כתב:נזכרתי שבסמ"ג ל"ת ט"ז, כותב על מגדף י"א בכתיבתו, וי"א בקריאתו. יש דפוסים שכתץוב אף בקריאותו, אבל במהדו' מכון ירושלים אין אף. ולא בדקתי בדפו"ר. |(במהדו"ק שיש בצד אכן כתוב אף). כשראיתי את זה בעבר לא ייחסתי לזה כל חשיבות, אבל עתה אולי...

איש_ספר כתב:בעמוד השני כתוב: ואין רבינו משה נמלט משני דברים או שיהיה אדנות או שיהיה הוי"ה אחד מהן קדמון.
זה הלשון שגרמה לי לחשוב שאולי.

איש_ספר כתב:קשה מאד למצוא באוצר דבר כזה, בין מסכימים בין חולקים.

ואין מברך את השם חייב סקילה עד שיברך שם המיוחד בשם המיוחד וגדולי המחברים פסקו שם המיוחד באחד מן הכנויים וכל שכן בשם המיוחד.
מאירי שבועות ל"ה א'

איש_ספר כתב:יש"כ.

אתה מתכון לומר שבמקרה של רש"י לא היה בכלל "אף אני כמותו".

איש_ספר כתב:הוי אומר שאם פלוני מזכיר את השם, והמגדף אומר, אני אני כמותו, ומוסיף ברכה, גם לרש"י הוא חייב?