פורום אוצר החכמה

אברהם כתב:על הר סיני צמחו פרחים

[בחז"ל מוזכר שצמח בו עשב, אבל פרחים צבעוניים משובבי עין, כמו בציורי הגננות?!..]

יעויין לבוש או"ח ר"ס תצד.
מחילה אבקש על ההקפצה, אך מצוה שהזמן גרמה היא...

לבי במערב כתב:

אברהם כתב:על הר סיני צמחו פרחים

[בחז"ל מוזכר שצמח בו עשב, אבל פרחים צבעוניים משובבי עין, כמו בציורי הגננות?!..]

יעויין לבוש או"ח ר"ס תצד.
מחילה אבקש על ההקפצה, אך מצוה שהזמן גרמה היא...

ואכן, יעויין גם יעויין, ולא ימצא זכר למסורת הגננות. אלא אך ורק שהיה מרעה - לא פרחים. וסביב ההר - ולא בהר. והיה כבר לפני - ולא פרח.

לענין כתב:לראשונה שמעתי השבת שכל נשות ישראל שמעו בגן שמשלוח מנות דפורים צריך שיהיה משני ברכות הנהנין נפרדות דיקא, מישהו שמע על זה?

הרב עובדיה יוסף טולדנו כבר דחה זאת בשתי ידיו -
https://tvunah.org/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D ... %95%D7%AA/

טברייני כתב:

לבי במערב כתב:

אברהם כתב:על הר סיני צמחו פרחים

[בחז"ל מוזכר שצמח בו עשב, אבל פרחים צבעוניים משובבי עין, כמו בציורי הגננות?!..]

יעויין לבוש או"ח ר"ס תצד.
מחילה אבקש על ההקפצה, אך מצוה שהזמן גרמה היא...

ואכן, יעויין גם יעויין, ולא ימצא זכר למסורת הגננות. אלא אך ורק שהיה מרעה - לא פרחים. וסביב ההר - ולא בהר. והיה כבר לפני - ולא פרח.

פרחים הם גם בכלל מרעה "הרועים בשושנים". עי' בירחון האוצר גיליון ד עמוד ס והלאה.

לבי במערב כתב:

אברהם כתב:על הר סיני צמחו פרחים

[בחז"ל מוזכר שצמח בו עשב, אבל פרחים צבעוניים משובבי עין, כמו בציורי הגננות?!..]

יעויין לבוש או"ח ר"ס תצד.
מחילה אבקש על ההקפצה, אך מצוה שהזמן גרמה היא...

ברמ''א כתב שהעשבים זכר לשמחת מתן תורה.
וא''כ אפשר שגם העשבים שבהר סיני היו להרבות בשמחה,
והיו צבעוניים וכו'

טברייני כתב:

לענין כתב:לראשונה שמעתי השבת שכל נשות ישראל שמעו בגן שמשלוח מנות דפורים צריך שיהיה משני ברכות הנהנין נפרדות דיקא, מישהו שמע על זה?

רבי אשר וייס כבר דחה זאת בשתי ידיו -
https://tvunah.org/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D ... %95%D7%AA/

ייש"כ!

ולמען הדיוק, הכותב הוא הרב עובדיה יוסף טולידאנו שליט"א.

בקרו טלה כתב:

לכשיבקע כתב:אגב איך מונעים מהגננות לקרוא לאות 'צ' בכינוי 'צדיק' במקום 'צדי'?
זו טעות ידועה אך כמדומה ששום דבר לא נעשה בנידון
וגם כמה ווארטים חסידיים ושאינם המבוססים על הטעות הנ''ל.

viewtopic.php?f=45&t=34861&p=488704#p379966

שכוייעח גדול.

לכשיבקע כתב:אגב איך מונעים מהגננות לקרוא לאות 'צ' בכינוי 'צדיק' במקום 'צדי'?

זו טעות ידועה אך כמדומה ששום דבר לא נעשה בנידון

יש עוד ספר 'צדיק סופית'... וגם כמה ווארטים חסידיים ושאינם המבוססים על הטעות הנ''ל.

ברוב ספרי הפוסקים בצורת האותיות אכן קוראין לזה צד"י, אבל במקצת כן כותבין צדי"ק! עם ק' בסוף.
לכן נראה שזו לא טעות. וודאי לא מגננות.

אגב נושא הירק או הפרחים דהר סיני, נתעוררתי על "ריב ההרים" שהתנשאו הר תבור והר הכרמל והר בשן וכו', והקב"ה נתן על הר סיני העניו.
מקור הדבר במדרש.
אבל מקובל לספר שהר סיני הוא הנמוך מכולן, ולענ"ד יתכן שהוא באותו גובה, רק מדלא התרברב זכה, וכן משמעות הלשון.
ענווה זה לאו דוקא מי שקטן מאחרים, אלא מ י שמחזיק את עצמו לקטן מהם.

יש מקור לדייק את הענין?

הוה אמינא כתב:אגב נושא הירק או הפרחים דהר סיני, נתעוררתי על "ריב ההרים" שהתנשאו הר תבור והר הכרמל והר בשן וכו', והקב"ה נתן על הר סיני העניו.
מקור הדבר במדרש.
אבל מקובל לספר שהר סיני הוא הנמוך מכולן, ולענ"ד יתכן שהוא באותו גובה, רק מדלא התרברב זכה, וכן משמעות הלשון.
ענווה זה לאו דוקא מי שקטן מאחרים, אלא מ י שמחזיק את עצמו לקטן מהם.

יש מקור לדייק את הענין?

בתיב"ע (שופטים ה, ה): "דהוא חלש וזעיר מכל טוריא". ראה גם תרגום לתהילים סח, יז.

הזכרתני שבילדותי שאלתי את אבי ע"ה למה משבחים את הר סיני בענוותנותו, הלא הוא היה הנמוך מכולם, ומה היה לו להתגאות? והשיב לי שיום יבוא ואווכח, כי במציאות דווקא אלה שאין להם במה להתגאות, אלה שאין להם שום מעלה ניכרת לעין, הם הגאוותנים הגדולים מכולם...

אני חושב שדברי חז"ל מדברים במעלה הפנימית של ההרים.
כי כל ההרים שהוזכרו הם מארץ ישראל, ולכן הם גדולים בעצם, מה שאין כן הר סיני שהוא מחו"ל.
ובזה מתורץ שהרי הכרמל והתבור אינם גבוהים כל כך, ומאידך לפי המסורת (המפוקפקת) הר סיני הוא גבוה מאוד.
ואף אם נטען שאיננו מקבלים את המסורת הזו, מכל מקום הרי מצוים הרים גבוהים בהרבה בחו"ל, ולמה לא הוזכרו.

לפ''ז אפ''ל שההרים הנ''ל נחשבים גבוהים ע''ד א''י גבוהה מכל הארצות..

מקדש מלך כתב: מה שאין כן הר סיני שהוא מחו"ל..

ולפי שיטת רבינו יהודה הלוי שמדבר סיני כולו הוא חלק מא"י?

מדרש רבה במדבר פרשה יג פסקה ג
ד"א גאות אדם תשפילנו זה תבור וכרמל שבאו מסוף העולם מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה ושפל רוח יתמך כבוד זה סיני שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך ועל ידי כך תמך הקב"ה כבודו עליו ונתנה עליו ה

ספר חנוכת התורה - לקוטים על מאמרי חז"ל
במסכת סוטה דף ה' תלמיד חכם מותר לו להתגאות שמיני שבשמינית וכו' והוא חלק ס"ד. והנה בפירוש דברי הגמרא הללו כבר נשתברו הרבה קולמוסין. ויש לפרש על פי מה דאיתא עוד שם בגמרא וגם במדרש בשעה שבא הקב"ה ליתן התורה בא הר תבור שהוא גבוה מכל ההרים ורצה שיתן עליו את התורה והשיב לו הקב"ה אני שוכן את דכא וכו' ובחר את הר סיני שהוא נמוך מכל ההרים כדי להראות שילמדו מדת עניוות עיין שם. והנה איתא במסכת בבא בתרא דף ע"ג ע"ב דהר תבור גבוה ד' פרסה עיין שם. והנה פרסה הוא ד' מיל ומיל הוא שני אלפים אמות אם כן פרסה הוא שמונה אלפים אמות וכיון שהר תבור גבוה ד' פרסה אם כן הוי שנים ושלשים אלף אמות. אם כן לפי זה הר סיני שלא היה גבוה רק חמש מאות אמות כדאיתא במדרש פרשת בא, הוא ממש חלק ס"ד מן שנים ושלשים אלף אמות. והנה מדחזינן שהקב"ה הראה ענותנותו ולא רצה ליתן התורה על הר תבור אם כן קשה למה נתן כלל על הר הוי ליה ליתן התורה במקום נמוך או מישור. אלא על כרחך להראות שהתלמיד חכם מותר לו להתגאות חלק שמיני שבשמינית:
(דברי יאיר על התורה)

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מדרש רבה במדבר פרשה יג פסקה ג
ד"א גאות אדם תשפילנו זה תבור וכרמל שבאו מסוף העולם מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה ושפל רוח יתמך כבוד זה סיני שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך ועל ידי כך תמך הקב"ה כבודו עליו ונתנה עליו ה

כיון שהצבע האדום איננו עולה ביוקר, כדאי לצבוע באדום גם את ד' התיבות הקודמות. וק"ל.

סגי נהור כתב:הזכרתני שבילדותי שאלתי את אבי ע"ה למה משבחים את הר סיני בענוותנותו, הלא הוא היה הנמוך מכולם, ומה היה לו להתגאות? והשיב לי שיום יבוא ואווכח, כי במציאות דווקא אלה שאין להם במה להתגאות, אלה שאין להם שום מעלה ניכרת לעין, הם הגאוותנים הגדולים מכולם...

נפלא!

וכהמעשה הידוע בהשליח דהגרש"א לקוצק, שראה איך לא נהגו שם בגינוני יותרת הכבוד, ואיך מכבדים מישהו, למרות שאיננו למדן ולא יחסן וכו', וענו לו מה שענו, וכידוע.

מדרש רבה שיר השירים פרשה ד פסקה יז
אותה שעה לא היה בהם לא זבים ולא מצורעין ולא חגרין ולא סומין לא אלמין ולא חרשין לא שוטין ולא שממין לא טפשין ולא חלוקי לב

הסיפור הידוע על יוסף מוקיר שבת. אותו שכן ארור הגוי ההוא, מכר כל רכשו וקנה יהלום. מה עשה עם היהלום? תפרו לתוך הכובע. נכון?
הנה למדנו זה עתה בדף היומי:
אזל, זבנינהו לכולהו ניכסי, זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה - פרש"י : עשה לו כובע של לבד, ושבצו במשבצות של זהב, וקבע בו מרגליות, וקבע את זו עמהם.
ללמדך שהיהלום נקבע מבחוץ לכובע.

זאנגאלאך כתב:הסיפור הידוע על יוסף מוקיר שבת. אותו שכן ארור הגוי ההוא, מכר כל רכשו וקנה יהלום. מה עשה עם היהלום? תפרו לתוך הכובע. נכון?
הנה למדנו זה עתה בדף היומי:
אזל, זבנינהו לכולהו ניכסי, זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה - פרש"י : עשה לו כובע של לבד, ושבצו במשבצות של זהב, וקבע בו מרגליות, וקבע את זו עמהם.
ללמדך שהיהלום נקבע מבחוץ לכובע.

מצאנו בפרק במה אשה בשבת כמה מיני קישוט לנשים שעשויים לנוי והם מצויים תחת כיסויים, כגו' כבול למ"ד כיפה של צמר, וכן כליא פרוחי, עיי"ש נז' ע"ב וא"כ לא מוכח כולי האי.

בדף הקשר מהחיידר כתב המלמד שכאשר באו אל אבימלך אברהם אבינו אמר אחותי היה נגד רצונה של שרה.
ברש"י מבואר לכאורה שהיה זה בלי לשאול לדעתה.

האם היה ויכוח בין אברהם לשרה?

גימפעל כתב:

שגיאות מי יבין.pdf

לפחות אחד מקטרוגיו - הוא על חז"ל: הביטוי "בל תשחית" מוזכר בגמרא שבת (קכט,א), וכמדומני בעוד מקומות רבים.

עזריאל ברגר כתב:לפחות אחד מקטרוגיו - הוא על חז"ל: הביטוי "בל תשחית" מוזכר בגמרא שבת (קכט,א), וכמדומני בעוד מקומות רבים.

וכנב"ב.

מהיכן נשתרשה הטעות שיעקב גלל את האבן מעל פי הבאר ע"י הזרת.

שמר כתב:מהיכן נשתרשה הטעות שיעקב גלל את האבן מעל פי הבאר ע"י הזרת.

ראה לעיל - תרגום שגוי מ"תרגום יונתן" - viewtopic.php?p=304766#p304766

מקובל להביא את הגמ' בחולין על טענת הירח אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד ותשובת הקב"ה לכי ומעטי עצמך ומוסיפים לומר שהביאור הוא שמי שמתלונן צריך להקטין את עצמו וכו'. אך בגמ' שם נראה מהמשך הדו"ד שטענת הירח נשארה בעינה והיא כן מוצדקת.

אש משמים כתב:מקובל להביא את הגמ' בחולין

באיזה גן לומדים חולין?

צורב מתחיל כתב:

אש משמים כתב:מקובל להביא את הגמ' בחולין

באיזה גן לומדים חולין?

בכל גן הגננות מספרות את טענת הירח, רק לא אומרות זה בשם הגמ'.

14 שנה שנטמן יעקב בבית שם ועבר וכו'

שם לא חי כבר באותו הזמן, ובגמרא אכן כתוב בבית עבר.
ועוד, שכפי הנראה היו בתי מדרש חלוקים.

איש גלילי כתב:למעשה שיעקב אבינו הוריד את האבן מפי הבאר ע"י הזרת - יש מקור כלשהו?

אחד המלמדים של בני שיחיו (יהודי מבוגר, תמים ופשוט, ואוהב אלקים), שדרג את הסיפור עם מסר קצת יותר חינוכי, הוא אמר שיעקב הוריד את האבן עם האצבע, ולמה עם האצבע? כי עם האצבע הזאת הוא הצביע בחיידר על האותיות הקדושות, וזה נתן לו את הכח... שאלתי אותו: מנין לך? אמר לי: יש סיכוי אחר? לטענתו, הפרט האם הסיפור אכן היה כך או לא הוא שולי למדי בגיל הזה, העיקר זה היראת שמים שמכניסים לילדים עם הסיפורים. כמדומני שיש אמת בדבריו, אלא שצריך למצוא את הפרופורציות המתאימות איך וכמה.

פלא גדול שלשקר קוראים אמת.
דבר ראשון יש חזקה שאין האב מנחיל שקר לבניו. אם הוא שקר אסור להגיד. ואם אין מקור בחז"ל, והרב מוסר לילדים כאלו הם דברי קודש, הרי הרב בהחלט עושה מלאכת ה' רמיה. אם הוא אמר 'אולי', יש ללמד זכות, וגם זה אין הלב סובלתו. חינוך ילדים זה לא משחק ילדים.
אולי כדאי להסיר שם הרב, כבודו במקומו מונח בשלום על משכבו, ולהוסיף שהמסר החינוכי לא הופך את השקר לאמת, ואת המצוץ מהאצבע לכתובים באצבע אלוקים.
ויהי רצון שיקוים בנו: אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן.

גיורא בשמי שמיא כתב:פלא גדול שלשקר קוראים אמת.
דבר ראשון יש חזקה שאין האב מנחיל שקר לבניו. אם הוא שקר אסור להגיד. ואם אין מקור בחז"ל, והרב מוסר לילדים כאלו הם דברי קודש, הרי הרב בהחלט עושה מלאכת ה' רמיה. אם הוא אמר 'אולי', יש ללמד זכות, וגם זה אין הלב סובלתו. חינוך ילדים זה לא משחק ילדים.
אולי כדאי להסיר שם הרב, כבודו במקומו מונח בשלום על משכבו, ולהוסיף שהמסר החינוכי לא הופך את השקר לאמת, ואת המצוץ מהאצבע לכתובים באצבע אלוקים.
ויהי רצון שיקוים בנו: אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן.

תוספת תיאור בסיפורים אין בו כלום עם שקר, כל אדם שגדל ושכלו מתפתח יודע שלא כל תיאור שתאר לו המלמד היה כמו שהוא תאר.
אני אישית סבור שהתיאור של הסרת האבן עם הזרת (והיינו הך עם האצבע) הוא בעייתי, כיון שהוא מפרש את הסיפור כנס ולא כגבורה פיזית של יעקב אבינו ע"ה, וזה דלא כפירש"י. אבל על עצם הענין, לשזור בתיאור הסיפורים ענייני יראת שמים, זה חשוב מאד וזה עיקר החינוך.
מי שנשאר ילד גם בגיל שלשים, והוא חושב שכל דבר שהמלמד סיפר וכל תיאור בו השתמש כן הוא ואין בלתו, אני מאחל לו רפואה שלמה. המלמד אינו אשם, חובת ה"ילד" היא לגדול, וכדאיתא בחוה"ל (שער חה"נ פ"ג חשבון כ"ד).

אש משמים כתב:מקובל להביא את הגמ' בחולין על טענת הירח אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד ותשובת הקב"ה לכי ומעטי עצמך ומוסיפים לומר שהביאור הוא שמי שמתלונן צריך להקטין את עצמו וכו'. אך בגמ' שם נראה מהמשך הדו"ד שטענת הירח נשארה בעינה והיא כן מוצדקת.

אמת כי טענת הירח נשארה בעיניה והיא מוצדקת, אבל מה היא חשבה, מה האפשרות האחרת לעשות?
ברור שהאפשרות היחידה היא להקטין את עצמה שהרי לשמש אין זה מפריע כלל.
ממילא פשוט שמי שמתלונן צריך להקטין עצמו.

אבני גזית כתב:אמת כי טענת הירח נשארה בעיניה והיא מוצדקת, אבל מה היא חשבה, מה האפשרות האחרת לעשות?
ברור שהאפשרות היחידה היא להקטין את עצמה שהרי לשמש אין זה מפריע כלל.
ממילא פשוט שמי שמתלונן צריך להקטין עצמו.

נראה שלא למדת את הסוגיא עד סופה, שכביכול הקב"ה נשאר בלא מענה על מה שהלבנה טענה שהיא אמרה "דבר הגון", ולא התפייסה עד שאומר הקב"ה שיש להביא עליו כפרה על שמיעט את הירח!

עזריאל ברגר כתב:נראה שלא למדת את הסוגיא עד סופה, שכביכול הקב"ה נשאר בלא מענה על מה שהלבנה טענה שהיא אמרה "דבר הגון", ולא התפייסה עד שאומר הקב"ה שיש להביא עליו כפרה על שמיעט את הירח!

אין חולק על כך שהלבנה אמרה דבר הגון, ציינתי זאת והדברים פשוטים.

אלא מאי, היא התלוננה, והמענה היחידי לתלונה הזו היא למעט את עצמה, למרות שאמרה דבר הגון.

אם תבקש לקנוס את החמה, היא תצהיר שאין שני מלכים מפריעים לה. מצידה להמשיך כך, רק ללבנה זה מפריע, ועל דעת כן היא מתלוננת ומבקשת.

לגבי שאלתך השנית, מדוע הקב"ה מבקש כפרה על זאת, אכן שאלה. והשאלה הזו תנסר גם אלמלי ההנחה שלי שמי שמתלונן צריך להקטין את עצמו. לא יודע מה להשיב על זה.

איש גלילי כתב:

גיורא בשמי שמיא כתב:פלא גדול שלשקר קוראים אמת.
דבר ראשון יש חזקה שאין האב מנחיל שקר לבניו. אם הוא שקר אסור להגיד. ואם אין מקור בחז"ל, והרב מוסר לילדים כאלו הם דברי קודש, הרי הרב בהחלט עושה מלאכת ה' רמיה. אם הוא אמר 'אולי', יש ללמד זכות, וגם זה אין הלב סובלתו. חינוך ילדים זה לא משחק ילדים.
אולי כדאי להסיר שם הרב, כבודו במקומו מונח בשלום על משכבו, ולהוסיף שהמסר החינוכי לא הופך את השקר לאמת, ואת המצוץ מהאצבע לכתובים באצבע אלוקים.
ויהי רצון שיקוים בנו: אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן.

תוספת תיאור בסיפורים אין בו כלום עם שקר, כל אדם שגדל ושכלו מתפתח יודע שלא כל תיאור שתאר לו המלמד היה כמו שהוא תאר.
אני אישית סבור שהתיאור של הסרת האבן עם הזרת (והיינו הך עם האצבע) הוא בעייתי, כיון שהוא מפרש את הסיפור כנס ולא כגבורה פיזית של יעקב אבינו ע"ה, וזה דלא כפירש"י. אבל על עצם הענין, לשזור בתיאור הסיפורים ענייני יראת שמים, זה חשוב מאד וזה עיקר החינוך.
מי שנשאר ילד גם בגיל שלשים, והוא חושב שכל דבר שהמלמד סיפר וכל תיאור בו השתמש כן הוא ואין בלתו, אני מאחל לו רפואה שלמה. המלמד אינו אשם, חובת ה"ילד" היא לגדול, וכדאיתא בחוה"ל (שער חה"נ פ"ג חשבון כ"ד).

אני יכול לסבול (בקושי) שיש פרטים שאפשר להוסיף בסיפור, ועדיין איננו בכלל שקר, אבל להוסיף סעיף שלם לדברי חז"ל שלא שערום אבותינו, אין לזה היתר. לא חסר מסרים של יראת שמים שלמדונו חז"ל ורבותינו הראשונים, שצריך להמציא מה שלא היה. ודאי שיש להגיד משלים, וגם אולי להוסיף פרטים משלימים בסיפורים היסטוריים, אך דברי חז"ל אינם סיפורים, הם קדושים, ואין היתר להוסיף בגלל יראת שמים. ובכלל, מסופקני אם שקר - שאין לו רגלים - תוכל להוסיף יראת שמים, ואם לשעה נראה שכן, בתווך הארוך לא תהיה לזה קיום.
כמובן, דברי החוה"ל אינם ענין לכאן, שאינו מדבר על להוציא מלבו שקרים שנשתקעו, אלא תפיסות ילדותיות.
להגיד שעיקר החינוך הוא שיזור יראת שמים בסיפורים הוא קצת מעבר למקובל.
(ובכלל, עיקר החינוך לא מקיימים בחיידר אלא בבית, ובאמת יתכן שזהו הסיבה שלא רעשו גדולי ישראל על מסורות הגננות, כי סברו שבין כך אין עיקר החינוך משם.)