פורום אוצר החכמה

לסוברים ששמן של מע"ש מותר ליהנות ממנו לאורו, מה הדין אם מדליק מחוץ לירושלים ונהנה לאורו בירושלים, וכן להיפך. האם הדין של ירושלים הוא מקום ההנאה או מקום הכילוי. רמיזא?

(אני לא מדבר על הצד שאסור אם מותר להנות בכ"ז מן האור, ולכן נא לא להעלות כאן את הענין של שמחת בית השואבה וכו')

איש_ספר כתב:לסוברים ששמן של מע"ש מותר ליהנות ממנו לאורו, מה הדין אם מדליק מחוץ לירושלים ונהנה לאורו בירושלים, וכן להיפך. האם הדין של ירושלים הוא מקום ההנאה או מקום הכילוי. רמיזא?

(אני לא מדבר על הצד שאסור אם מותר להנות בכ"ז מן האור, ולכן נא לא להעלות כאן את הענין של שמחת בית השואבה וכו')

עוד שאלה
למה נקראת תפילת מוסף, מוסף/מוספין/מוספי, האם על שם הקרבן שכנגדו נתקנה, או בגלל שהיא תוספת על תפילת היום, לכאורה שאלה חסרת פשר כי גם קרבן מוסף נקרא כך משום שהוא תוספת על קרבנות היום, ובכ"ז אני שואל, אם מישהו עמד על זה. יען וביען שי"ס שאני משמר היו מתפללין בכל יום תפילה נוספת והם מכנים אותה מוסף, וכן י"ס שברכות של תענית נאמרו כתפילה בפנ"ע והיא מכונה אצלם מוסף, וזה העד שלא על שם הקרבן נקראת.

אשמח לכל מר"מ.

איש_ספר כתב:לסוברים ששמן של מע"ש מותר ליהנות ממנו לאורו, מה הדין אם מדליק מחוץ לירושלים ונהנה לאורו בירושלים, וכן להיפך. האם הדין של ירושלים הוא מקום ההנאה או מקום הכילוי. רמיזא?

(אני לא מדבר על הצד שאסור אם מותר להנות בכ"ז מן האור, ולכן נא לא להעלות כאן את הענין של שמחת בית השואבה וכו')

לכאו' הכל תלוי בהימצאות המעשר בירושלים [ולא משום שתלוי בכילוי אלא בעצם הימצאותו] וזה מוכח מהרבה דינים שחלים במעשר מאז שבא לירושלים כמו קליטת מחיצות ואין חייבים על אכילתו עד שיכנס לירושלים ומבואר שהדין הוא במעשר עצמו שהוא טעון הבאת מקום ודעת רש"י שביעור מע"ש הוא להעלותו לירושלים
[בעבר הסתפקתי כאן האם גם הגברא צריך להיות תוך החומה וכגון שראשו בפנים וגופו בחוץ ובפשטות כיון שמצינו שהמעשר עצמו צריך להיות מהיכ"ת לחדש שגם הגברא]
כעת מצאתי שאכן רמיזא

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=19

יש"כ על ההפניה.

לכבוד פרשת נשא

הנה דבר מפליא שלא רמיזא בחז"ל ראשונים ואחרונים, עד ימינו אנו.

כיצד מחו את מגילת הסוטה?

רצ"ב מאמר מת"ח אחד שאסף משמעויות שונות לכאן ולכאן ושאל הדבר לחכמי ישראל.

בחפשי באוצר לרגע, אכן לא מצאתי שהנידון נפתח אצל הקודמים, רק ראיתי עוד מאמר בנושא שמביא מהרש"ר הירש בפירושו לתורה כאן.

ועוד ראיתי בחפשי שמי סוטה פסולים לכיור, ואסברא לן (מי?) משום שנעשו בהם מלאכה, ומ' שמחו בהם, ולא ראיתי אם הוזכר במאמר הנ"ל

איש_ספר כתב:ועוד ראיתי בחפשי שמי סוטה פסולים לכיור, ואסברא לן (מי?) משום שנעשו בהם מלאכה, ומ' שמחו בהם,

עי' בשלמי יוסף זבחים א' עמ' 134
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 5291433797

בקרו טלה כתב:

איש_ספר כתב:ועוד ראיתי בחפשי שמי סוטה פסולים לכיור, ואסברא לן (מי?) משום שנעשו בהם מלאכה, ומ' שמחו בהם,

עי' בשלמי יוסף זבחים א' עמ' 134
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 5291433797

יש"כ גדול!

כתבו ראשונים ריש פרק תפילת השחר, שאין תשלומין לתפילת מוסף, מכמה טעמים.
ובנתים לא מצאתי חולק ע"ז, חוץ מהמאירי בשם י"א.
יש מהאחרונים שדנו שאולי לר"י שמוסף עד שבע שעות, אולי יש תשלומן במשך כל הים.

והנה מצאתי פסקי רי"ד מפורש שיש תשלומין למוסף, ואמנם הוא אומר את זה כשהוא מרצה את שיטת ר' יהודה, ואפשר לומר שדוקא בר"י וכאמור, אבל גם זה חידוש מפליא, ומטריד אותי שאיש לא מציין לזה, וגם בהערות שם התעלמו מזה לגמרי.
ואולי אני טועה רח"ל בהבנת דבריו?
ורצ"ב

אשמח לתגובתכם.

בגמ' בכורות דף ח' ע"א איתא "הדולפינין פרין ורבין כבני אדם" אמנם גירסת רש"י ותוס' שם "הדולפינין פרין ורבין מבני אדם" ואחר הקדמה זו יש לעיין, הרך הנולד במזל טוב לזוג המאושר מה הגדרתו, מי נימא דההורגו עובר בלא תרצח וכן נמי מהו לענין קיום פו"ר, ירושה, ולפטור מיבום וחליצה וכו' וכו'

איש_ספר כתב:כתבו ראשונים ריש פרק תפילת השחר, שאין תשלומין לתפילת מוסף, מכמה טעמים.
ובנתים לא מצאתי חולק ע"ז, חוץ מהמאירי בשם י"א.
יש מהאחרונים שדנו שאולי לר"י שמוסף עד שבע שעות, אולי יש תשלומן במשך כל הים.

והנה מצאתי פסקי רי"ד מפורש שיש תשלומין למוסף, ואמנם הוא אומר את זה כשהוא מרצה את שיטת ר' יהודה, ואפשר לומר שדוקא בר"י וכאמור, אבל גם זה חידוש מפליא, ומטריד אותי שאיש לא מציין לזה, וגם בהערות שם התעלמו מזה לגמרי.
ואולי אני טועה רח"ל בהבנת דבריו?
ורצ"ב

הרי''ד.PDF

אשמח לתגובתכם.

חיפוש מהיר באוצר מגלה שב'דברי ברוך' וקומץ הארי' (על אתר) מביאים דברי הרי"ד, ואכן מפרשים שזה קאי אליבא דר"י וכהצל"ח וכו'

יש"כ!


עוד שאלה לגבי מוסף.

ידועים דברי הראשונים המזהירים שלא לאחר ביוה"כ תפילת שחרית עם הפיוטים והקריאות עד שש וחצי שהוא זמן מנחה שאז יש להקדים מנחה למוסף.
והובאו הדברים בטור סי' תר"כ. (לדינא יעוין בסי' רפ"ו כמה שיטות)
עברתי על כל (?) לשונות הראשונים ובנתיים נראה מתוך דבריהם שהבעיה עם האיחור היא רק בכך שלדעתם יש להקדים מנחה למוסף אם הגיעו לזמן מנחה (אע"פ שהוא רק זמן של מנחה גדולה ואע"פ שהקהל רוצה להתפלל עתה מוסף, וכו') , והציבור לא יעשה כך ויתפלל מוסף קודם מנחה, וזהו שלא כדין. אבל לו יצויר שיהיה קהל שיעשה כדין, היינו יאחר עם השחרית והנלווה אליה עד שש וחצי ואז יתפלל מנחה ואח"כ מוסף, לכאורה לית לן בה.

היחיד שמצאתי שאומר שאין דעת חכמים נוחה מהעושה כן, הוא בה"ל סי' רפ"ו. שכ' שאין ראוי לעשות כן, כיון שמשנה מסדר ההקרבה, קרבן מוסף ואח"כ תמיד של בה"ע, ויש משמעות כזו גם ברא"ה לברכות כח א. מלבד זה לא מצאתי כן בשום אחד מרבותינו ראשונים ואחרונים. ובודאי ריק הוא ממני.

ראה בקש"ק שלשון הצרור החיים והריקאנטי שהיות ובכה"ג שי"ל זמן למנחה א"צ להקדים למנחה ממילא אין לו להקדים מנחה וראוי שיתפלל כסדר מוסף ואח"כ מנחה
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 12&hilite=

אני מתנצל מראש. איני מונח, ולא ראיתי כמעט את דברי הראשונים. רק ראיתי בארחות חיים את הקטע הבא, שמתוך זה חשבתי על הסבר לתמיהתך.
וזה הקטע:

ולפי זה אם יורשה לי לפרש, שמה שהציבור לא יעשה כן, אין הכוונה שהם יפשעו. אלא שכך היה המנהג להקדים מנחה למוסף בכל מצב. והיה להם גם על סימוכין למנהג, כגון שלא אמרו כן רק במנחה קטנה או שלא אמרו כן אלא ביחיד, ושאר תירוצים. עכ"פ הציבור לא נהגו כן. כך היה המנהג בזמן הראשונים.
ועל זה כתבו הראשונים, שכיון שכן, כיון שהמנהג לכאורה הוא שלא כדינא דגמרא, לכן מן הראוי להקדים להתפלל מוסף לפני זמן מנחה כדי שלא יגיע למצב שיצטרך להתפלל שניהם יחד.
ולפי הסבר זה, יוצא שלעולם אין לאחר את המוסף לכתחילה על דעת שיתפלל מנחה ואח"כ מוסף. כי זהו נגד המנהג. ולכן כתבו הראשונים שיקצר בשחרית כדי שלא יגיע לידי מעשה שיצטרך לשנות את המנהג מפני ההלכה.

כהן כתב:ראה בקש"ק שלשון הצרור החיים והריקאנטי שהיות ובכה"ג שי"ל זמן למנחה א"צ להקדים למנחה ממילא אין לו להקדים מנחה וראוי שיתפלל כסדר מוסף ואח"כ מנחה
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 12&hilite=

יש"כ
החידוש היחיד שאני רואה בדבריהם, שהסברות שהם נתנו למנהג שלא להקדים מנחה למוסף, (שלא אמרו להקדים אלא כשחייב להתפלל עתה שתי התפילות וכו'), היו בעיניהם לא כלימוד זכות בעלמא, אלא ראו בהם סברות נכונות לכתחילה, עד כדי כך שכתבו שבכה"ג לא אמרו כלל שיקדים מנחה למוסף, ולכן לא יקדים מנחה קודם למוסף, (ומסתמא לפי שזה סדר הקרבתו), אבל עדין יש מקום לשאלה, שאין לה רמז שם, האם יש איזה עוולה להגיע למצב שבו מנחה קודמת למוסף (כגון לראשונים שלא סוברים שום חילוק, שלדעתם תמיד מנחה קודמת למוסף, והיא דעה ראשונה בשו"ע רפ"ו). ולהקדים מנחה כדינה. ופלא שעד הבה"ל איש לא טרח להשמיע דבר כזה.

.
----
הרב פלתי, יש"כ על הדברים, אני בעניותי מבין את דברי האו"ח באופן שונה, ועיקרו כמש"כ בשאלתי.

איש_ספר כתב:הרב פלתי, יש"כ על הדברים, אני בעניותי מבין את דברי האו"ח באופן שונה, ועיקרו כמש"כ בשאלתי.

האמת שכתבתי דברי דלעיל בלי הרבה מחשבה. אך למעשה ככל שאני חושב על הדבר, נראים לי הדברים פשוטים ונכונים.
שהרי ברור שכך היה המנהג בזמנם. וגם היו מתרצים את המנהג בכל מיני אופנים כמבואר בקטע שהבאתי.
והרי ברור שאותם ראשונים לא רצו לבטל את המנהג, שא"כ לא היה להם לכתוב לקצר בשחרית אלא היה להם לומר רק שזה המנהג יש לבטלו שאינו כדין. וכיון שלא רצו לבטל המנהג, כתבו לקצר בשחרית.
ומזה משמע שאם יחליטו מנין מסויים להאריך בשחרית ע"מ להתפלל מנחה ואח"כ מוסף. לאו שפיר עבדי. שהרי הראשונים אמרו בפירוש לקצר בשחרית כדי שלא יבואו לידי כך.

ואגב כיון שעברת על כל הראשונים, מדוע לא הזכרת את הרמב"ם שכותב במפורש טעם לדבר וז"ל: היו לפניו שתי תפילות וכו' מתפלל של מנחה ואח"כ של מוספין, ויש מי שמורה שאין עושים בציבור כן - כדי שלא יטעו.
הנה להרמב"ם מובן מאד למה צריך לקצר בשחרית.

תשובות ופסקים ממהר"ם מרוטנברג ח"א עמ' ש"ו (מהגהות מיימוניות):

אמנם מורי רבינו נזהר ומזהיר שלא להאריך בתפילת יוצר ביום הכפורים עד שעת המנחה שלא יצטרך להתפלל מנחה קודם מוסף ונשאתי ונתתי לפניו כאשר מצאתי בשם הר"י ולא הודה לי

ואף כי בנקל אפשר לפרש שכוונתו שלא יצטרך להקדים מנחה מעיקר הדין, אף כי בפועל לא נהגו כן וכבשאר ראשונים, אבל מצאתי בעוד שני מקורות - אף הם מבית מדרשו של מהר"ם - בם משמע שנהגו כן בפועל. בספר הפרנס סי' קצ"ח:

היו לפניו ב' תפילות של מוספין ושל מנחה [דהיינו אחר ו שעות ומחצה] מתפלל של מנחה ואח"כ של מוספין לפיכך יש ליזהר ביום הכיפורים להתחיל ולהתפלל תפילת מוסף קודם ו' שעות ומחצה. ויש מורין שאין מקדימין תפלת המנחה קודם תפילת מוספין בציבור כדי שלא יטעו, ואין אנו נוהגים כן

משמע להדיא שאם היו מאחרין אחרי שש שעות ומחצה היו מתפללין מנחה קודם, וכדברי מהר"ם דלעיל שלא ניחא לי' לחלק בין יחיד לציבור, ואעפ"כ מזהיר לא לאחר לכתחילה. (ואולי ט"ס הוא והמילים ואין אנו נוהגין כן מקומם מקומם לפני היש מורין. )
וכן בספר תשב"ץ סי' כ' בהגה

ועוד יש טועים לומר כששוהים בשבת או ביו"ט בתפלת שחרית עד לאחר שש שעות שיש להתפלל מנחה קודם למוסף כדאמרינןברכות כח א היו לפניו ב' תפלות אחת של מוסף ואחת של מנחה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף ומוכיחים מירושלמי דמיירי נמי במנחה גדולה מיהו שגגה היא בידם...

מהלשון שגגה היא בידם מוכח שאין הוא חולק על דיעה בהלכה אלא על מנהג שנהגו בפועל. (אמנם איני יודע מי חיבר הגהות אלו ואם הי' סמוך לזמן המהר"ם.)
אם טעיתי בהשערותי (הפורחות?) נא תתקן אותי.

איש_ספר כתב:

כהן כתב:ראה בקש"ק שלשון הצרור החיים והריקאנטי שהיות ובכה"ג שי"ל זמן למנחה א"צ להקדים למנחה ממילא אין לו להקדים מנחה וראוי שיתפלל כסדר מוסף ואח"כ מנחה
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 12&hilite=

יש"כ
החידוש היחיד שאני רואה בדבריהם, שהסברות שהם נתנו למנהג שלא להקדים מנחה למוסף, (שלא אמרו להקדים אלא כשחייב להתפלל עתה שתי התפילות וכו'), היו בעיניהם לא כלימוד זכות בעלמא, אלא ראו בהם סברות נכונות לכתחילה, עד כדי כך שכתבו שבכה"ג לא אמרו כלל שיקדים מנחה למוסף, ולכן לא יקדים מנחה קודם למוסף, (ומסתמא לפי שזה סדר הקרבתו), אבל עדין יש מקום לשאלה, שאין לה רמז שם, האם יש איזה עוולה להגיע למצב שבו מנחה קודמת למוסף (כגון לראשונים שלא סוברים שום חילוק, שלדעתם תמיד מנחה קודמת למוסף, והיא דעה ראשונה בשו"ע רפ"ו). ולהקדים מנחה כדינה. ופלא שעד הבה"ל איש לא טרח להשמיע דבר כזה.

לכאו' הם שני צידי המטבע,אם יש סדר שמוסף קודם למנחה [ולא אומרים היות וזמנו כל היום ממילא אינו קודם] וכש"כ הרא' הנ"ל שבדוקא לא יקדים למנחה, א"כ ודאי לא ראוי להביא את עצמו למצב שמוכרח לשנות את הסדר

פלתי כתב:

איש_ספר כתב:הרב פלתי, יש"כ על הדברים, אני בעניותי מבין את דברי האו"ח באופן שונה, ועיקרו כמש"כ בשאלתי.

האמת שכתבתי דברי דלעיל בלי הרבה מחשבה. אך למעשה ככל שאני חושב על הדבר, נראים לי הדברים פשוטים ונכונים.
שהרי ברור שכך היה המנהג בזמנם. וגם היו מתרצים את המנהג בכל מיני אופנים כמבואר בקטע שהבאתי.
והרי ברור שאותם ראשונים לא רצו לבטל את המנהג, שא"כ לא היה להם לכתוב לקצר בשחרית אלא היה להם לומר רק שזה המנהג יש לבטלו שאינו כדין. וכיון שלא רצו לבטל המנהג, כתבו לקצר בשחרית.
ומזה משמע שאם יחליטו מנין מסויים להאריך בשחרית ע"מ להתפלל מנחה ואח"כ מוסף. לאו שפיר עבדי. שהרי הראשונים אמרו בפירוש לקצר בשחרית כדי שלא יבואו לידי כך.

אם נקצר ונתמצת, אתה בעצם שואל, למה הראשונים שלא מצאו שום היתר כחבריהם (של מנחה גדולה; או של רק ברוצים להתפלל עתה שתי תפילות; או שבציבור יש מקום להקל;), מצאו מקום להמליץ לקצר בשחרית, ולא אמרו שיתפללו שחרית כרצונם, ויקדימו מנחה למוסף, ומזה אתה מסיק, שזה היה גרוע בעיניהם, להקדים מנחה למוסף, אף שהוא כדינו, ואני הק' אומר שהתשובה פשוטה הרבה יותר: יכלו להשפיע על הקהל שיקצרו במשך הפיוטים ועוד, אבל בודאי שבשו"א לא יכלו להשפיע עליהם להפוך את סדר התפילות, אפילו אם כך צריך לעשות.
ולא הבנתי למה הייתי אמור להביא את הרמב"ם, ומה הוא תורם לשאלה או לתשובה, ואגב תן דעתך, שבניגוד לסברות שרק במנחה קטנה אמרו להקדים, או שרק בשעה שרוצה להתפלל שתי התפילות אמרו להקדים, שהם סברות לגופו של דבר, וכמו שהראה הרב כהן שהראשונים החזיקו מהם כאמיתות לגמרי עד שאמרו ששוב אין להקדים, הרי שהסברא של הרמב"ם שבציבור אין עושים כן, אינה סברא לגופו של דין, אלא פטור שפטרו את הציבור מלנהוג כדינא דגמרא, כדי שלא יבואו לידי טעות. כך נראה פשוט בלי שעיינתי עדיין.

כהן כתב:

איש_ספר כתב:

כהן כתב:ראה בקש"ק שלשון הצרור החיים והריקאנטי שהיות ובכה"ג שי"ל זמן למנחה א"צ להקדים למנחה ממילא אין לו להקדים מנחה וראוי שיתפלל כסדר מוסף ואח"כ מנחה
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 12&hilite=

יש"כ
החידוש היחיד שאני רואה בדבריהם, שהסברות שהם נתנו למנהג שלא להקדים מנחה למוסף, (שלא אמרו להקדים אלא כשחייב להתפלל עתה שתי התפילות וכו'), היו בעיניהם לא כלימוד זכות בעלמא, אלא ראו בהם סברות נכונות לכתחילה, עד כדי כך שכתבו שבכה"ג לא אמרו כלל שיקדים מנחה למוסף, ולכן לא יקדים מנחה קודם למוסף, (ומסתמא לפי שזה סדר הקרבתו), אבל עדין יש מקום לשאלה, שאין לה רמז שם, האם יש איזה עוולה להגיע למצב שבו מנחה קודמת למוסף (כגון לראשונים שלא סוברים שום חילוק, שלדעתם תמיד מנחה קודמת למוסף, והיא דעה ראשונה בשו"ע רפ"ו). ולהקדים מנחה כדינה. ופלא שעד הבה"ל איש לא טרח להשמיע דבר כזה.

לכאו' הם שני צידי המטבע,אם יש סדר שמוסף קודם למנחה [ולא אומרים היות וזמנו כל היום ממילא אינו קודם] וכש"כ הרא' הנ"ל שבדוקא לא יקדים למנחה, א"כ ודאי לא ראוי להביא את עצמו למצב שמוכרח לשנות את הסדר

באופן עקרוני אתה צודק, שהסברא החיצונה שבגינה אמרו ראשונים שלא להתפלל מנחה קודם מוסף כשא"צ, אין סיבה שתעלם כשהפגשתי את מוסף ומנחה והכרעתי שתדיר קודם. (מסתמא הרב גנחובסקי היה מוצא דוגמאות לכאן ולכאן...)

הרב גרין, יש"כ על המקורות החשובים.

א. דברי מהר"ם אין בהם הכרע וכמש"כ אתה.
ב. דברי הפרנס, נר' פשוט שר"ל, שאנו אין אנו נוהגים לסמוך על קולא זו של ציבור (ולכן מקצרים בשחרית).
ג. דברי ההגהה לתשב"ץ הוא ניהו רבינו פרץ, מעניינים מאד (ומש"כ שם: ומוכחים מירושלמי דמיירי נמי במנחה גדולה, הוא מילתא דתמיהי, שכן כל הראשונים הביאו את הירו' להוכיח משם להיפך). ומ"מ לשון, שגגה היא בידם, אין בו כדי להכריע שכוונתו שכך נהגו, אלא שמתוך שהסיקו כך שלעולם מנחה קודמת זרזו את הקהל לקצר בשחרית.

בכפילת התודה.

איש_ספר כתב:ואני הק' אומר שהתשובה פשוטה הרבה יותר: יכלו להשפיע על הקהל שיקצרו במשך הפיוטים ועוד, אבל בודאי שבשו"א לא יכלו להשפיע עליהם להפוך את סדר התפילות, אפילו אם כך צריך לעשות.
ולא הבנתי למה הייתי אמור להביא את הרמב"ם, ומה הוא תורם לשאלה או לתשובה, ואגב תן דעתך, שבניגוד לסברות שרק במנחה קטנה אמרו להקדים, או שרק בשעה שרוצה להתפלל שתי התפילות אמרו להקדים, שהם סברות לגופו של דבר, וכמו שהראה הרב כהן שהראשונים החזיקו מהם כאמיתות לגמרי עד שאמרו ששוב אין להקדים, הרי שהסברא של הרמב"ם שבציבור אין עושים כן, אינה סברא לגופו של דין, אלא פטור שפטרו את הציבור מלנהוג כדינא דגמרא, כדי שלא יבואו לידי טעות. כך נראה פשוט בלי שעיינתי עדיין.

מוזרים בעיני הדברים שאתה כותב.
גם לפי הסברך, עדיין צריך להבין למה היו בטוחים שהציבור לא ישמע להם לשנות את סדר התפילות. וכי ברשיעי עסקינן? אלא מאי, גם לדבריך צריך לומר שהמנהג היה ככה והיה לו סמך, והרבה תירוצים נאמרו בראשונים ליישב זה המנהג. ועל כן ידעו הראשונים שאי אפשר לשנות המנהג.
ולכן כיון שכך, לכן אמרו שיקצרו התפילה, ולא יבואו לידי בעיה הלכתית.
כוונתי ברמב"ם שהבאתי, היתה כעין זה. אם נאמר שגם הראשונים הנ"ל הבינו כהרמב"ם שבציבור אין משנים כדי שלא יבואו לטעות, א"כ בודאי שמניין של צדיקים לא יכול להחליט לעצמו לשנות את סדר התפילות ולהתפלל מנחה קודם מוסף. שמא יבואו אח"כ היחידים לכלל טעות.
נמצא לדברי הרמב"ם מובן מאד למה צריך לקצר שחרית, כי אם יאריכו בשחרית יצטרכו להתפלל מוסף קודם (כדי שלא יבואו לכלל טעות), וזהו שלא כפי הדין דתדיר קודם.

האם יש טענת מצרנות במכירת מניות? (לסוברים מצרנות במטלטלין). מצאתי רק מאמר בכרך של כתר שנמצא באוצר ושם מצטטים יורו משפטיך ליעקב אבחיצרא שדן על מצרנות בשט"ח.
וזולת זה כלום!

אנא עזרתכם!

בשו"ע או"ח רפ"ו ס"ה הובאה דעת הסוברים שלא אמרו שצריך להקדים מנחה למוסף אלא כגון שצריך עתה להתפלל מנחה כגון נכנס לסעודה.
ובביאור הגר"א שם ציין לזה: ירושלמי.
והדבר מפליא שלכאורה אין לזה זכר בירו', וכל הראשונים שהביאו חילוק זה, אף אחד מהן לא נתלה בירו', אף שהכירו את הירו' הלזה ופלפלו בדבריו למצטרך להם.

לא מצאתי בשום ספר שיעיר על דברי הגר"א הללו (כמובן עיינתי בדמשק ובברכת)

יש לי השערות רחוקות איך הגר"א למד בירו', וכדמצינו לכמה אחרונים שפי' כן. אבל הפלא שאיש לא נרגש בד' הגר"א הללו.

איש_ספר כתב:בשו"ע או"ח רפ"ו ס"ה הובאה דעת הסוברים שלא אמרו שצריך להקדים מנחה למוסף אלא כגון שצריך עתה להתפלל מנחה כגון נכנס לסעודה.
ובביאור הגר"א שם ציין לזה: ירושלמי.
והדבר מפליא שלכאורה אין לזה זכר בירו', וכל הראשונים שהביאו חילוק זה, אף אחד מהן לא נתלה בירו', אף שהכירו את הירו' הלזה ופלפלו בדבריו למצטרך להם.

לא מצאתי בשום ספר שיעיר על דברי הגר"א הללו (כמובן עיינתי בדמשק ובברכת)

יש לי השערות רחוקות איך הגר"א למד בירו', וכדמצינו לכמה אחרונים שפי' כן. אבל הפלא שאיש לא נרגש בד' הגר"א הללו.

מצאתי בחו"ב לברכות שעמד ע"ד הגר"א והשאיר בצ"ע.
ואם פעם יעיין מישהו בדברים, אציין כי בס' מחנה חיים (סופר) סי' ו ובס' שבילי דוד או"ח סי' רפו ס"ג משם ספר פני אריה לירושלמי, פי' ד' הירושלמי: הוון בעיין מימר כשאין [בד"ק: שהות] ביום וכו', באופן מחודש, ואם הגר"א למד גם כך, אז מובן פשר ציונו.

מלשון הירושלמי לכאו' מוכרח כפי' הגר"א שאם הכוונה שאין שהות ביום אלא לתפלה אחת בלבד, מהו שאמר תפלת המנחה קודמת, היה לו לומר רק מנחה. (ואין לפרש מנחה קודמת ומוסף תשלומין שהרי אין תשלומין למוסף).
ובאמת שגם לפי' הגר"א קצת קשיא לי שהרי אם לאחר מנחה מתיישב לסעודה, הרי ישכח להתפלל מוסף.

--
כתבתי לאחר שעיינתי בירושלמי מקופיא בפירוש הגר"ח קנייבסקי שליט"א גישה לספר הנ"ל אין לי.

משנה ברכות ל א, לדעת ראב"ע אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר, ובראשונים מבואר שהיינו ציבור (י"מ שחבר עיר הוא ציבור וי"מ שהוא חכם גדול שמתקבצין אצלו הציבור, ועל שמו קראו לציבור חבר עיר, יעוין רש"י רמב"ם פיה"מ וערוך ערך חבר שני הפירושים)
האם יש מי שדן, האם לדעת ראב"ע כל עשרה מתקבצין ומתפללין מוסף או רק עשרה מיוחדים,(איני יודע איך לכנותם...).
אפילו אם נניח שחבר עיר פירושו ציבור ולאו דוקא ציבור מסוים, אולי אם יש כבר עשרה שמתפללין אין מקום לאחרים להתפלל, (שיש שמבארים טעמיה דראב"ע שתפילת מוסף כקרבן מוסף שהיא מצוה ציבורית).

בנתים לא מצאתי אלא בשיעורי הגריש"א לברכות (שהוציא רב"צ קוק, ואין באוצר לע"ע).


אני מחפש תשובות מתופסי בית המדרש דייקא. (בנושא חבר עיר האריכו החוקרים זה אומר בכה וזה בכה)

למה שיהיה שונה מהא דר"ה ל"ד

אתה מתכון למש"ש, לא אמרו [תקיעות על הסדר] אלא בחבר עיר?

קשה להקיש ממקום למקום כי בודאי יש לחבר עיר משמעות שונה בכמה מקומות, עיין אנצ"ת ערך חבר עיר.
וקשה להסיק מזה גדר החיוב לראב"ע. אע"פ שהלשון שווה.

למשל, לדעת ראב"ע פשוט שיחיד שרוצה להתפלל מוסף אינו יכול, (כך נקיט הצל"ח ופשוט, ועי' רדב"ז ואכמ"ל), ואילו בתקיעות הפשטות שאין חיוב אלא בציבור.

(והאריכו אחרונים בדין יחיד שמתפלל ורוצה לתקוע לעצמו על הסדר)

ראה במקור הברכה (לר' אביעזר מטיקטין) על המשנה שם פירוש מוזר בענין זה (שצריך דווקא עיר שכולה ת"ח כי לא ראוי לגלות לע"ה שהיו מקריבים מוסף בשבת).
[לטעמי -מריפרוף בעלמא- כל ספרו הוא קצת מוזר, אשמח עם מישהו יתן פרטים על המחבר שספרים נוספים שלו מצויים באוצר].

אביאסף יש"כ.


=====

ישל"ע אם בנות צלפחד היה מותר להם להנשא לחצי שבט המנשה נוחלי עבר הירדן. לפ"ש ל"מ באוצר.

איש_ספר כתב:ישל"ע אם בנות צלפחד היה מותר להם להנשא לחצי שבט המנשה נוחלי עבר הירדן. לפ"ש ל"מ באוצר.

למה לא?

מחד נשארת הנחלה באותו שבט, מאידך הלא הם נחלו את חלקם בעבר הירדן ואיך נסב להם נחלה שלא היתה שלהם בארץ ישראל.

איש_ספר כתב:מחד נשארת הנחלה באותו שבט, מאידך הלא הם נחלו את חלקם בעבר הירדן ואיך נסב להם נחלה שלא היתה שלהם בארץ ישראל.

עי"ש במלבי"ם [פסוק א'] שכתב שאלו מבני מנשה שירשו בעבר הירדן לא קרבו לפני משה על ענין זה לפי שלא הפריע להם שתסוב נחלת בני מנשה שבא"י אל מטה אחר. משמע קצת ששני חלקי בני מנשה שני ירושות הם, ולפ"ז הסבה מא"י לעבר הירדן היא כהסבה ממטה למטה.

איש_ספר כתב:מחד נשארת הנחלה באותו שבט, מאידך הלא הם נחלו את חלקם בעבר הירדן ואיך נסב להם נחלה שלא היתה שלהם בארץ ישראל.

אינני מבין, הלא כל מי שיתחתן עם בנות צלפחד תסוב אליו (או לבניו) נחלה נוספת על מה שכבר קבל מבית אביו, ומה לי אם קבל בנחלת מנשה המזרחית או באזור אחר של נחלת מנשה המערבית?

אם רצונך לומר שבזה נגרעת נחלה ממשפחה אחת של מנשה ונוספת למשפחה אחרת, אותה טענה עצמה יש כשתנשאנה בנות צלפחד למשפחה אחרת מנוחלי עה"י המערבי. אחר שלא נצטוו אלא לקחת ממשפחת מטה אביהן, נראה שלא היתה קפידא שלא יקחו מבני שמידע ואשריאל (אמנם, למעשה התחתנו עם בני דודיהן, כך שלא עברה הנחלה אפילו מבני חפר).

צולניק כתב:

איש_ספר כתב:מחד נשארת הנחלה באותו שבט, מאידך הלא הם נחלו את חלקם בעבר הירדן ואיך נסב להם נחלה שלא היתה שלהם בארץ ישראל.

עי"ש במלבי"ם [פסוק א'] שכתב שאלו מבני מנשה שירשו בעבר הירדן לא קרבו לפני משה על ענין זה לפי שלא הפריע להם שתסוב נחלת בני מנשה שבא"י אל מטה אחר. משמע קצת ששני חלקי בני מנשה שני ירושות הם, ולפ"ז הסבה מא"י לעבר הירדן היא כהסבה ממטה למטה.

???

בנות צלפחד עצמן נטלו חלק בשני עברי הירדן כדאיתא ברבה ובתנחומא פ' פנחס והובא ג"כ ברש"י בראשית מט כב.

יש"כ לרבנים צולניק ואביאסף.

הרב ברזילי, לא הבנתי, קוטב הספק כאן האם הקפדת התורה שלא תעבור נחלה משבט לשבט, ולפי"ז אין מניעה להעביר מחלקו של מנשה בעה"י אחד למשנהו. או שמא רצון התורה לתחם כל שבט בנחלתו ובמקומו. ולפי"ז שני חלקי עה"י מקומות שונים לגמרי הם, (ול"ד כמובן לאותה נחלה עצמה מצד לצד), ואם התורה קבעה לחצי שבט נחלה בעה"י ולא באר"י, הרי שזה מקומם ולא אחר, ואין להסב נחלה ממקום אחד לשני, אע"פ ששניהם מכונים באותו שם.

לגבי הספק שהסתפקתי לעיל, אם תפילת המוסף לראב"ע היא בכל עשרה.

כמו צער לי, שאם נאמר (כד' הגריש"א וכ"מ בפנ"י) שכל עשרה מתפללים מוסף, ולאו דוקא איזה מוסד הנקרא חבר עיר, א"כ יוצא שראב"ע מחמיר יותר מר' יהודה שם במשנה.
שר' יהודה שם במשנה אומר (משו של ראב"ע) כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור, והיינו שלראב"ע אין כלל חיוב ליחידים ואילו לר' יהודה, יש להם חיוב אלא שהתחדש שתפילת החבר עיר פוטרתם, (ונפק"מ יחיד הדר במקום שאין חבר עיר כדאמרו בגמ' שם).

וא"נ שכל עשרה מתפללים מוסף לראב"ע, ראב"ע מחמיר יותר. שלראב"ע כל עשרה מתפללין, ולר' יהודה כיון שהתפללו עשרה נפטרו כל היחידים. וצע"ג.

איש_ספר כתב:הרב ברזילי, לא הבנתי, קוטב הספק כאן האם הקפדת התורה שלא תעבור נחלה משבט לשבט, ולפי"ז אין מניעה להעביר מחלקו של מנשה בעה"י אחד למשנהו. או שמא רצון התורה לתחם כל שבט בנחלתו ובמקומו. ולפי"ז שני חלקי עה"י מקומות שונים לגמרי הם, (ול"ד כמובן לאותה נחלה עצמה מצד לצד), ואם התורה קבעה לחצי שבט נחלה בעה"י ולא באר"י, הרי שזה מקומם ולא אחר, ואין להסב נחלה ממקום אחד לשני, אע"פ ששניהם מכונים באותו שם.

רצונך לומר שבגלל שאין רצף גיאוגרפי זו הסבת נחלה? ראשית, אינני מבין מה ההגיון בזה - האם תאמר כך גם על שבט דן שנחלו בשני מקומות שונים? שנית, היה רצף גיאוגרפי - נחלת מנשה היתה אזור גדול אחד שהירדן עבר במרכזו. מכל מקום, לשון הפסוק מורה שהקפידא היא על הסבה ממטה אל מטה.

איש_ספר כתב:מחד נשארת הנחלה באותו שבט, מאידך הלא הם נחלו את חלקם בעבר הירדן ואיך נסב להם נחלה שלא היתה שלהם בארץ ישראל.

א', בנות צלפחד עצמן הותרו לינשא לשבט אחר ורק עצה טובה קמ"ל כדאיתא ביש נוחלין.
ב', בנות צלפחד עצמן נטלו בשני עברי הירדן כדאיתא ברש"י בפרשת ויחי עה"פ בנות צעדה עלי שור.