קבורה בכוכי אמבטיות בטון ע"ג הקרקע - דינם כארון ע"ג הקרקע
נשלח אלי מכתב שכתב אברך מאחד מערי הארץ במכתב שאלה לגדולי הרבנים (אלול תש"פ): "אף שאחז"ל דברי חלומות לא מעלין וכו' מ"מ הי' קשה לי להימנע מלציין שבליל שבת שנפטר מו"א (-מר אבי) בבי"ח שערי צדק, ועדין לא ידעתי מפטירתו עד מוצ"ש, בא אלי בחלום וביקש שלא יקבר בכוך אלא בקבר בקרקע עולם, ואמרתי בחלום שאפי' אמכור את הדירה בשביל לשלם ההפרש הנצרך, וכשקמתי ביטלתי הדברים כי לא עלה על דעתי שכך המצב בירושלים שחשבתי שכל הנדון רק לחילונים וכדו' ואינו נמצא כלל בקבורת שומר תו"מ". עכ"ל. והוסיף בע"פ: "במוצ"ש נודע לי על פטירת מר אבי, אבל אפי' לא סיפרתי את דבר החלום למשפחתי כיון שלא חשבתי שיהיה צד בכלל לקבור בכוכים, למעשה מי שטיפל בקבורה היה אחד מבני המשפחה, והחברא קדישא אמרו לו שיש רק כוכים (-מה שהתברר כשקר), ושהרבנים מתירים (-ג"ז שקר), וכך נקבר בכוך מבטון מעל האדמה, והדבר נודע לי רק למחרת הלוויה, מכיון שלא הייתי במקום הקבורה, כיון שבירושלים (יש) נוהגים שלא ללוות את האב, וכששמעתי שהוכנס לכוך, הייתי כ"כ בצער, ולא יכולתי לישון כל הלילה". עכ"ד.
וכאן מתברר שהצדיק נקבר בסוג החמור ביותר, כוך בטון העשוי כאמבטיה המונח ע"ג קרקע, ולאחר הבירור המצורף ופסק הרבנים הוצא בס"ד הצדיק מכוכו, לקבורת שדה כדין, במרומי הר הזיתים.
נקדים, שבשנים האחרונות הולכת ומתעצמת בארץ התופעה של שיטת הקבורה הרוויה – הכוללת קבורה בקומות, בכוכים, במכפלות, ושיטות נוספות. הקבורה הזאת נעשית בין היתר - באמצעות בניית מבנים רבי קומות, או כוכים, כאשר כל מבנה ומבנה מכיל בתוכו אלפי קברים בצורות שונות ומגוונות. וכבר האחרונים כתבו שאין לקבורה זו דין קבורה - שו"ת שערי ציון (בילסק, ח"א ססי' לא) [מהמסכימים לספר משנ"ב, והחזו"א דן בדבריו בכ"מ], שו"ת בית יצחק (שמעלקיס, יו"ד ח"ב סי' קסא), שו"ת דודאי השדה (דייטש, תרפ"ט, סי' ל), שו"ת נצני ניסן (יבלונסקי, מו"צ בסלבודקה דליטא, תר"צ, סי' ד), אב בחכמה (ה'תרפ"ז, עמ' 124), אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' קמג-קמד), מנחת יצחק (ח"י סי' קמב). כמו"כ כל גדולי ישראל שבזמננו יצאו חוצץ נגד הקבורה בשיטות הללו, והובאו בספר "הקבורה בבטון ובקלקר", עם בירור נרחב בכל הסוגיות הקשורות לענין, והעולה מהם שיש בזה "ביטול מצות קבורה". וגם מקצת מהגדולים בזמננו – שלא ראו את כל האחרונים הנ"ל - שצידדו על מקצת מהסוגים שבדיעבד אין לפנות מתים, כי אולי יש לו דין קבורה בדיעבד, כולם מסכימים שיש חסרונות גדולים בקבורה זו, ואין אחד שיתירם לכתחילה.
מציאות לא ידועה, לא אצל הציבור, ולא אצל הרבנים, וודאי לא אצל הגדולים שנדרשו לסוגיא זו בדורנו, היא שהרבה כוכים שהחלו לבנותם לפני כעשר שנים ויותר, ובפרט בשנים האחרונות, ומגמה זאת מתעצמת בכל הארץ, הינם עשויים בצורה של אמבטיות שהם ככלי גמור. שע"ז דינם מפורש בגמ' (סנהדרין מו:) שהמניח מתו בארון עובר עליו משום בל תלין, ונפסק בשו"ע (יו"ד סי' שסב), ואינו צריך לפנים. המדובר על מבני כוכים העשויים בצורה של אמבטיות בטון זעג"ז וזה לצד זה. וע"ז נסוב המאמר. ובסופו מכתב חשוב ונחרץ מהגאון רבי יחיאל פשיהוף שליט"א בעל הטעם ודעת.