פורום אוצר החכמה

ראיתי בספרים או מאמרים על שיטת הלימוד בישיבות שמתעכבים זמן רב על "קטעים נבחרים"
בדרך כלל בתחילת המסכת הישיבתית והרב ש"ך צועק במכתביו על זה,
את המעשה שר' חיים הראה לרב מברוד (איני זוכר שם) על בנו ר' ולוול שבהיותו בן 17 ידע את התלמוד עם רש"י,
וכשהוא התפעל ממתי בקיאות הוא בכלל "עניין" אצל ר' חיים
הוא ענה לו שכל "פלפול" (מה שנקרא אצלנו שטיקל תורה) שאינו בנוי על ידיעת כל התלמוד הוא "פלפול של הבל".

איש רגיל כתב:

אמסטרדם כתב:סליחה על שאני מתערב בדיון שלא שייך לי...
להגיד שר' חיים או תלמידיו אמרו סברות לא אמיתיים רק לתפארת השיעור זה בורות וטפשות גמור וגם הוצאת שם רע. יתכן שלא היו מתירים א"א לעלמא על סמך הסברא עד שלא יקובל על גאוני עולם נוספים אבל הם בטח סבור שזה לכאו' אמת כפשוטו.

פשוט.

רק בורים וטפשים גמורים יכולים לומר כך ולהסכים להנחה זו. כל מי שדפדף פעם בספרים המונחים בכל בית מדרש יודע אחרת. שתי דוגמאות בעלמא:

שו"ת מהר"י ווייל סימן קסד כתב:כי ודאי כשאנו מפלפלים ולומדים חריפות כגון ב"זמן התוספות" אז אנו רגילים למשקל ולמיטרח בדקדוקים ובחילוקים דקים כמעיל פילא בקופא דמחטא, אבל לפסוק הדין או להתיר האסור – אין לפסוק הדין ואין להתיר האסור אלא בראיות מלובנות ומחוורות מתוך פשטי' סוגיא דשמעתתיה ולא מתוך הדקדוק כהאי.

הב"ח בהקדמתו ליו"ד כתב:גם כי היה עולה על הדעת איזה פירוש, יישוב לקושיא מתוק לחיך התלמיד, לא הכנסתיו לביתי זה, יען שאיננו אמת לפי העולה מסוגיות התלמוד [...]. ואם ניתן רשות לראש הישיבה לחדד התלמידים ולהלהיב הלבבות [...] אין זה אלא בעל פה בישיבה, ובדרכים הקרובים ופונים אל האמת, ויש להם פנים מאירים ומנהירות, אבל דברים כאלה לא ניתנו להיכתב בספר ובדיו, כל שכן להדפיסם.

סליחה על ההתערבות
את הגדרת הטיפש והבור אפשר להשאיר לאתרים אחרים
כאן זה לא מוסיף כלום

מצורף מאמר דוגמה על הדרך להאדרה מחודשת של הספר חידושי רבנו חיים הלוי
העולה מתוך הדברים הוא שרבי חיים מצטט דברים שלא קיימים
וממש לא חשוב לו לדייק במובאותיו
האם יש למישהו דרך להסביר את העובדות המוזכרות בעדינות במאמר

מדובר בשינויים המשליכים על הבנת העניין?
דרך הרבה מגדולי ישראל לצטט באופן שאינו מדוייק, אם זה לא משנה את תוכן הדברים.
ראה לדוגמא ראשון לציון על הש"ס.

נמחק

דוגמא מענינת על שינוי מכוון ישנה בפט"ו ממאכ"א שכתב הגר"ח "הך דינא דטעם כעיקר וכו' וכתיב ביה אכילה בקרא דוכל משרת ענבים לא יאכל"

והנה בפסוק כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה [ורק בהמשך שאינו על טעם כתיב וענבים וכו' לא יאכל] ומספרים שהיה רשום בכת"י בתחילה לא ישתה ונמחק ונכתב לא יאכל וצ"ב

בקשר לזה ידוע שהגר"ח בספרו כשהוא מעתיק את השגות הראב"ד על הרמב"ם הוא משמיט את הלשונות החריפים של הראב"ד, וכבר נודע שבבית בריסק נזהרו בענינים אלו.

כהן כתב:דוגמא מענינת על שינוי מכוון ישנה בפט"ו ממאכ"א שכתב הגר"ח "הך דינא דטעם כעיקר וכו' וכתיב ביה אכילה בקרא דוכל משרת ענבים לא יאכל"

והנה בפסוק כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה [ורק בהמשך שאינו על טעם כתיב וענבים וכו' לא יאכל] ומספרים שהיה רשום בכת"י בתחילה לא ישתה ונמחק ונכתב לא יאכל וצ"ב

מה הבסיס לסיפור?

לכהן
זוהי דוגמה מצוינת.
יש כאן דעה ו/או הכרעה מצד רבי חיים, שאין נפק"מ כאן בין אכילה לשתיה,
לא נוח לכתוב שטעם כעיקר הוא דין באכילה או שתייה, ולכן כתב שהוא דין באכילה.
כעת לא יהיה נוח לכתוב משרת ענבים לא ישתה, כי זה ייצא מבולבל
הוא הרשה לעצמו להעתיק את הפסוק, לא יאכל.
זהו גם ההשערה שהעליתי,
שרבי חיים יכול לכתוב, מפורש במקום פלוני, על סמך הכרעה שלו, שכך כתוב שם.

קבלתי במייל:
היוצא מתוך הדברים:
• רבי חיים האמין בדברי הנפש חיים על עליונותה של התורה.
• רבי חיים אימץ את הרוח העולה מדברי הרמב"ם, שפסגת האדם הוא השכל.
• רבי חיים חרד לגעת ביסודי הדת.
• רבי חיים לא הרשה לעצמו לבחון את תורת הסוד.
• רבי חיים היה איש אמת, שמאס בלימוד הפלפול.
• רבי חיים אימץ את התפיסה הרמבמית על האוטונומיה של ההלכה, מטעמי חקיקתם.
• עדיין לא הוסבר מדוע לא היה מרוצה מלימוד / חקר התלמוד ברוח הנציב והגר"ח מוולאזין.
• מה עשה? הצטמצם לתוך אוטונומיה זו, חפר בה ויגע בה ויצר עולם פנימי עם אמת פנימית לאמיתה של תורה זו.

מענין לענין, איפה נדפס מאמרו של הגר"ח "דרכה של תורה"? שמזכיר תלמידו הגרב"ב פה:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 71&hilite=

מה שנכון נכון כתב:

דרכה של תורה.PDF

תודה רבה, נכון ומהיר!

הקונטרס בשלימותו:
http://www.hebrewbooks.org/31824

מיללער כתב:

מה שנכון נכון כתב:

דרכה של תורה.PDF

תודה רבה, נכון ומהיר!

הקונטרס בשלימותו:
http://www.hebrewbooks.org/31824

למה הבאת ממרחק לחמך?
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?158372&

הצעת פרשנות:

אחר שרבי חיים מסביר את הנחיצות לחינוך לתלמוד תורה, כדי להישאר נאמן לה' ולתורתו, הוא מסביר את החשיבות של התורה וכותב:

"כי נר מצווה ותורה אור המאירה עיניו ולבו של אדם ומטהרתו ומכשירתו ומעמידתו במקום קודש, להבין את הטוב ולבחור בחיים. לנפש העדינה הנה זאת המרגע והמנוחה, והמזוהמה לא תבין טובה"

בתרגום לעברית מדוברת:

מה עושה התורה לאדם?
• מאירה את עיניו (של הלומד)
• מאירה את לבו
• מטהרת אותו
• מכשירה אותו ל(סעיף הבא)
• מעמידה אותו במקום קדוש.
ואז:
• הוא מבין את הטוב
• הוא בוחר בחיים
• ומגיע למרגוע ומונחה.

אם אכן, כך צריך לקרוא את דבריו, מה נמצאנו למדים על השקפת עולמו של רבי חיים?
יש כמובן לקחת בחשבון, שהדברים לא נכתבו לגאוני הדור.

הסיום "לנפש העדינה הנה זאת המרגעה והמנוחה" באה להבדיל בין הנפש העדינה המשתוקקת ומוצאת מרגוע מתוך דביקות בתורה, ובין המזוהמה שאיננה מבינה את הטובה האמיתית. כך שזה לא שייך לרשימה השניה, אלא מילתא באנפי נפשה היא.

להלן רשימה קצרה מזווית מסוימת על בחירתו של רבי חיים בדרך לימודו.

הבעיה
הלכה היא ובידוע שיהודי הנאמן לה' ולתורתו, שם בראש מעייניו להקדיש את חיו לעבודת ה'. אך, נדמה שכולם יסכימו, שאדם חכם עם כישורים מיוחדים, לא יסתפק לעבוד את ה' בדבר שלא צריך בשבילו כישורים מיוחדים. ואף אם הוא יאמץ דעות מאוחרות ביהדות שהשוו בין איש ההמון עם אמונתו הפשוטה עם ידיעה קלושה בתורה, לבין חכם הרזים הבקיא במעשה מרכבה, עדיין אם הוא יכול לצפות במרכבה, לא יסתפק בפחות מזה. על הסיבה לכך, נראה בהמשך.

אך ישנו שאלה מאד מטרידה בעניין זה, והיא שלכאורה העליונות שבחכמה היא אוסף הידיעות המופק ממנה? אם כן, ברוב המקרים, אחר שהחכם הגיע למה שהגיע, יכול הוא להסביר אותה לכל אדם ממוצע. במדעי הטבע הדברים ידועים, כי הגילויים של גלילאו, ניוטן ואף אינשטיין, ידועים היום לכל אדם. גם במדעי היהדות, אם ננטרל את הצורך בשמירת הסודות, רוב ככל הדברים שהחכמים והמוכשרים שבבני אדם בסביבותינו משיגים, יוכלו להסביר אותם לאיש הממוצע. אז מה אם כן העניין בחכמה? הלא ערך החכמה אמורה להיות כערך הגבורה, שאינם אלא כלים למטרה. הגבורה להכות ביריב והחכמה לידיעת האמת. ואחר ידיעת האמת, כאחר הניצחון במאבק, ששוב אין צורך בהם. ואכן אין להתעלם מכך שלא נמצא בתנ"ך יחס לחכמה כערך עצמי.

כאן אני רוצה לעבור לסוגיה המדעית בהבנת מהות החשיבה, לפי מה שעלה בחיקי בנבירה בספרים, באתרים ובהרצאות שונות.
ישנו הפרדה ברורה בין הידיעה לבין החשיבה.

הידיעה שייכת למשפחת החושים. כשם שאני חש שחפץ פלוני הוא אדום, כך אני חש שאחד ועוד אחד שווה שתים, או אני חש שחציית כביש סואן יגרום לי אסון.

החשיבה היא פעולה מוחית והיא שייכת קטגורית לכלל הפעולות הגופנית, כמו, עיבוד מזון וחילופי חומרים, הובלת חמצן וכדומה. ההבנה המעודכנת לפעולת החשיבה היא זו של ג'ף הוקינס, Jeff Hawkins שספרו 'על האינטליגנציה' עשה מהפכה חשיבתית בהבנת הדרך שהמוח עובד. המוח, לדעתי אינו פועל כמעבד מהיר של נתונים שהוא קולט, ולכן הבינה המלאכותית הקלאסית לעולם לא תתרומם. המוח עובד כמערכת זיכרון שבונה לעצמו תבנית של העולם, ושומר את האינפורמציה שהוא מקבל במקומות מוגדרים. החשיבה, היא סיור מהיר במערכת הזיכרון, המייצג את הידע הקיים בתחום המעוניין, המעביר למערכת התחושה של הידיעה, ניבוי של מה שעומד לקרות או מה שצריך להיות.

תובנה זו שהחשיבה היא נבור במערכת קיימת, יסודה בדברי אפלטון היווני. אלא שבעוד שאצל הפלטון החשיבה היא נבירה במושגים המופשטים השלמים בעולמות העליונים והתאמתם לעולם השפל המוגבל, אצל הוקינס, הנבירה היא במושגים מציאותיים שאוכסנו בזיכרון הפנימי, והתאמתם למציאות הרלוונטית.

להבנה זו, יש יסוד חזק במדעי המוח. שכן האזור הפעיל בזמן המודעות לידיעה, הוא גזע המוח, האחראי באופן כללי על התחושות והרגשות. והאזור הפעיל בזמן החשיבה, הוא קליפת המוח הקדמי, האחראי באופן כללי על הפעולות השכליות המורכבות.

מה עושה המדען כאשר הוא בפסגת פעילותו המדעית? כפי מה שהבנתי מהוקינס, האדם מאחסן במוחו דברים שונים והם מסווגים במוח לפי קטגוריות שונות. עבודתו של המדען הוא הנבירה בתוך הקטגוריות, לשייף אותם, לבחון אותם, לאמת אותם, ובסופו של דבר לחדד אותם מדויק יותר על פי ממצאים שונים שהוא בוחן. כתוצאה מפעולות אלו, מגיע המדען למסקנות שונות ממה שנראה בהשקפה ראשונה.

להבדיל בין קודש לחול, מה עושה האיש הגאון ברוך הכישרונות בלומדו תורה? כאשר אנו בוחנים הגאונים המופלגים על כל הדורות, האם עסקו במגוון דברים. עסקו בדימויים, בהעלאת הסיטואציות, לסדר את הסוגיות, להשוות ולחלק בין שיטות שונות ומקרים שונים.

מה שרבי חיים עשה, הוא הזניח וביטל כל דבר שאינו הדבר בעצמו והעסיק את מוחו בדרגה הגבוהה ביותר של החשיבה (= שכל במילון של רבי חיים) שהיא חדירה להגדרות התורניות, ליבונן, חידודם, והעמדתם על דיוקם. בכך ריחף רבי חיים לא רק מעל העולם החומרי, אלא גם מהעולם המעשי יהודי בכלל, ודבק בפסגת פעילות שכלית, תורנית, ואלוקית.

ר' אליהו,

כמה הערות:
1. הביאור על דרך לימודו של ר' חיים קצת לוקה בחסר, או שהוא קוצץ ונגדע באיבו.
2. כמו כן לא הובא בסופו של דבר ההסבר על הכישרוני שאינו מסתפק בעבודת ה' תמה.
3. חושבני, כי אתה סוטה מדרכו של רבי חיים, משום שהנך נגרר לדימויים, בעוד שדרכו הייתה חדירה עמקנית לנבכי הסוגיה והגדרת כל מונח הלכתי שבה, וזה כמדומני אחד המאפיינים הבולטים אצלו.
4. הגדיל לבאר את משנתו הדק היטב, הרש"י זוין ז"ל בספרו אישים ושיטות, אולי כדאי לתמצת את דבריו בראשי פרקים, ואז יהיה טוב אם תנתח ותסביר כל יסוד בשיטת לימודו של רבי חיים.

א. היכולים אתם להציב כאן את המאמר של הרב זוין?
הלא מבחינת הזמן הוא קרוב למדי לר' חיים.
ב. בבית הכנסת המקומי יש משני מחברים ליקוטים מהגרי"ז על התורה או מכל רבני בריסק (רק הבית הלוי ר' חיים והגרי"ז)
ויש שם בהקדמות כל מיני הנהגות ושיטות שאני משער שימצאו בהם עניין.
אני משער שהם כלולים באוצר החכמה.

אני לוקח את מה שכותב הרב זווין בעמוד לד
וממיר אותו מפעולה בתורה עצמה, או בסוגיה עצמה,
לפעולה שעשה במוח שלו, וכפי שהסברתי קודם.
הסיבה שאני עושה כך, כי על מה שעשה בסוגיה, אפשר להתווכח אתו
העובדה שבאופן כללי אפשר לומר שאף אחד לא עשה זאת מלפניו,
גאונים, ראשונים מכל הסוגים כמעט, לא בכדי לא עשו זאת,
כי זה בעיניהם תפיסה לא נכונה.
לדעתי, רבי חיים לא הגיע מכיוון של חידוש דרך בהבנת התורה
חדש היה אסור מהתורה אצלו.
רבי חיים הצטמצם לדבר בעצמו, והחל לחרוש אותו ולדוש בו בכל כוחו האינטלקטואלי.

הוראות והנהגות מהג"ר חיים בריסקער לבני עירו בריסק ע"ד מגיפת החולי רע ששררה בעיר.
[הצפירה - Ha-Zfira] 05 אוגוסט 1894
http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=ZsVovQc%2BJeVaRknllKNjvRMi6F3HlHjlXNQ3v4JbqOnK9dAPQh%2BRgTZMeFgsmm%2BDYw%3D%3D&mode=image&href=HZF%2F1894%2F08%2F06&page=2&rtl=true

לכבוד ר' אליהו סולובייצ'יק
א. בתוך הספדו של הגרי''ד מבוסטון מה דודך מדוד על הגרי''ז מופיע ניתוח מורחב של שיטת ר' חיים בהלכה
ב. בעלי שור חלק ב' כתב הגר''ש וולבה שלשיטת ר' חיים בלימוד גמרא יש יניקה מתורת הסוד
ג. אומרים שר' ישראל אליהו וויינטרויב סלל דרך בלימוד קבלה מקבילה לדרכו של ר' חיים בהלכה
ד. אם אפשר בנימה אישית כיצד כבודו קשור לר' חיים?

שכחתי עוד משהו אומרים בשם ר' ירוחם ממיר שלר' חיים נתגלתה נשמת התורה

נזכרתי: בספר בלבבי משכן אבנה על הימים הנוראים יש מאמר שמבאר על דרך הסוד את שיטת בריסק ומסביר גם מה יהיה הגילוי הבא

אולי יש הצד השווה בדברי רבנו ירוחם ממיר ומעריצו הגדול הרב וולבה ז"ל.

כנראה שלמי שהיו קרובים לדורו היתה הערצה גדולה שהתקשו לבטא אותה במילים שגרתיות.
אינני יודע אם לר' חיים עצמו או לבני משפחתו היה נוח בביטויים האלה.

אינו לפניי ואיני זוכר בדיוק
אבל בספר של הרב שולזינגר ז"ל פנינים מהחזון יחזקאל כתוב שאמר על ר' חיים שאין כמוהו [או משהו בדומה]
והקשו עליו והאיכא.... והאיכא.... והאיכא....
ומבטו ענה ש.... אין והאיכא [לא זוכר את הביטוי]
בכאיל תערוג פרשת קורח עה כתוב שר' א"ל שטיינמן נר"ו לא התלהב מספר שמביא את ר' חיים עם הערות עליו,
אבל אח"כ החליט שאין בזה פגיעה

בברכה המשולשת כתב:הרב שלמה זאב פיק היה תלמיד של הגריד"ס וחבר ספר בשם מועדי הרב על תורתו בענייני מועדים ועוד ספר בשם אהבת שלמה (שכמדומני גם בו יש מתורת הגריד"ס).

משמש כגבאי בתפארת-ציון?

שומע ומשמיע כתב:

בברכה המשולשת כתב:הרב שלמה זאב פיק היה תלמיד של הגריד"ס וחבר ספר בשם מועדי הרב על תורתו בענייני מועדים ועוד ספר בשם אהבת שלמה (שכמדומני גם בו יש מתורת הגריד"ס).

משמש כגבאי בתפארת-ציון?

למיטב ידיעתי, הוא היה גבאי.
אינני יודע אם עדיין.

אליהו סולובציק כתב:רבנו חיים הלוי מבריסק
* רבי חיים לא השאיר - על פי מה שידוע, שום דבר כתוב ו/או אפילו בעל פה, התייחסות לתורת הקבלה ו/או הפלוסופיה. האם יש בכל זאת איזה עדויות על התעניינותו של רבי חיים בנושאים אלו?

בילדותי שמעתי שבבית בריסק יש כ"י מהגר"ח בעניני קבלה הפותח 'ועתה נתחיל לבאר ענין/סוד לבנת הספיר'.
כך שמעתי בזמנו מאנשים המקורבים מאד ל[ראשי ה]חוג. אבל לא נראה לי אמין.
אני בטוח שיש לך את הדרך לברר הדבר.

לפני שנים רבות כתב נכד של הרב שך ספר של עובדות שהרב שך היה מספר ושם מסופר שהגאון רב"ב היה הוגה בספר בחדרו וכשנכנסו התלמידים הי' מסתירו, כשהם גילו שזה הי' ספר בפנימיות התו' ולשאלתם הסביר שגם הרב'ה הי' לומד בהסתר. ע"כ מהזיכרון, אולי מישהו יידע באיזה ספר מדובר וידייק את הסיפור

לפני שנים רבות כתב נכד של הרב שך ספר של עובדות שהרב שך היה מספר ושם מסופר שהגאון רב"ב היה הוגה בספר בחדרו וכשנכנסו התלמידים הי' מסתירו, כשהם גילו שזה הי' ספר בפנימיות התו' ולשאלתם הסביר שגם הרב'ה הי' לומד בהסתר. ע"כ מהזיכרון, אולי מישהו יידע באיזה ספר מדובר וידייק את הסיפור

ארופאי כתב:

אליהו סולובציק כתב:רבנו חיים הלוי מבריסק
* רבי חיים לא השאיר - על פי מה שידוע, שום דבר כתוב ו/או אפילו בעל פה, התייחסות לתורת הקבלה ו/או הפלוסופיה. האם יש בכל זאת איזה עדויות על התעניינותו של רבי חיים בנושאים אלו?

בילדותי שמעתי שבבית בריסק יש כ"י מהגר"ח בעניני קבלה הפותח 'ועתה נתחיל לבאר ענין/סוד לבנת הספיר'.
כך שמעתי בזמנו מאנשים המקורבים מאד ל[ראשי ה]חוג. אבל לא נראה לי אמין.
אני בטוח שיש לך את הדרך לברר הדבר.

ראיתי את זה בספר המביא מותרת בריסק עה"ת בשם 'תורת חיים' כמדומני, לא מוצא אותו במאגרים.

אורות התורה י,ד:

אפילו אם נמצא אנשים גדולים בתורה, ביראה ובחכמה, שאין הענינים של סתרי תורה נוגעים להם, מפני גודל מעלתם, מפני שיש להם רכוש רב להעסיק בו את רוחניותם במכמני התורה והחכמה הגלויים, אל יפול בזה לבו של אדם, שהוא מרגיש בקרבו חוש פנימי, ולחץ של עריגה נשמתית אל ארחות הרזים. כי אפילו אם נחליט שתשוקה זו באה לו מפני מיעוט כשרונו לענינים הגלויים, מה בכך, סוף סוף זאת היא מתת חבלו, וראוי לו לשמח בחלקו, כי קרוב ד' לכל קוראיו באמת ובתמים, ולא ניכר לפניו שוע מפני דל.

שמועה שמעתי שהראי"ה נתכוון כאן לגר"ח מבריסק

כאן viewtopic.php?f=19&p=663145#p663145 מובא בכתבה מ'קולמוס' בשם רבי ברוך בער שרבנו חיים מבריסק עסק במו"נ ואף שחשב לחבר ספר על אודותיו. דומה שיש בדברים בכדי לעורר עניין מיוחד לאור תיאורים אחרים, סותרים לכאורה, של ר' חיים כדוגל באמונה תמימה ומתנגד ל'חקירה' [יעויין למשל כאן http://simla.otzar.org/download/file.php?id=92423 הערה 87].

ייש"כ!

ארופאי כתב:בילדותי שמעתי שבבית בריסק יש כ"י מהגר"ח בעניני קבלה הפותח 'ועתה נתחיל לבאר ענין/סוד לבנת הספיר'.
כך שמעתי בזמנו מאנשים המקורבים מאד ל[ראשי ה]חוג. אבל לא נראה לי אמין.

שמעתי מאבי שליט"א ששמע את השטיקל מהגרי"ד, לא זוכר אם הזכיר שיש זאת בכת"י

בספר יהדות ליטא חלק ג [ישנו כאן - https://tablet-otzar-org.ezproxy.bgu.ac ... book=64318] ישנו ערך על רב בשם הרב אברהם יצחק פרלמן [נספה בשואה, הי"ד], חניך ישיבות טלז וסלבודקה, שחיבר פירוש, שנותר בכת"י, על מורה נבוכים. האם בישיבות המוסר היה העיסוק במו"נ נפוץ, לפחות במידה מסוימת, או שזהו חריג שאינו מלמד על הכלל?

גביר כתב:בספר יהדות ליטא חלק ג [ישנו כאן - https://tablet-otzar-org.ezproxy.bgu.ac ... book=64318] ישנו ערך על רב בשם הרב אברהם יצחק פרלמן [נספה בשואה, הי"ד], חניך ישיבות טלז וסלבודקה, שחיבר פירוש, שנותר בכת"י, על מורה נבוכים. האם בישיבות המוסר היה העיסוק במו"נ נפוץ, לפחות במידה מסוימת, או שזהו חריג שאינו מלמד על הכלל?

בטלז יותר מבשאר מקומות