פורום אוצר החכמה

לא זכיתי להבין איך המהדיר למד מדברי רס"ג שפרשת (סורת) הייחוד מתייחסת לפסוק ראשון. אולי הכוונה לפרשה ראשונה? האם המשמעות של סורה יכולה להיות פסוק או פרשה?

פשוט, מצד תוכן דברי רס"ג. א. רס"ג אומר שהמאמין מעיד על ידה שה' הוא אחד ואין ולו שותף. ב. מצטט את הפסוק שמע ישראל וגו'.

כל זה מתחיל ונגמר בפסוק ראשון. שאר הפרשה אינה עוסקת בענין היחוד [שה' אחד ואין לו שותף].
וכבר דייק כן הגרי"פ מלשון האזהרות והאריך בזה מיד בתחילת דבריו על מצוה זו וכתב שדעת רס"ג שהמצוה דאורייתא היא קריאת הפסוק הראשון בלבד, ומתווכח שם עם ראיות השאגת אריה שהוכיח שכל הפרשה הראשונה דאורייתא. עיי"ש.

וכל זה ציין המהדיר בסוף ההערה ד"ה והרביעית.

אם ככה בלתי אפשרי לתרגם 'פסוק הייחוד' בהקשר הזה (במקום פרשת הייחוד)?

כנראה שהמילה "סורה" היא חד-משמעית.

ובסיבה מדוע נקט רס"ג מטבע לשון זה [פרשה ולא פסוק] כתב המהדיר מה שכתב.

וצ"ע.

הספר נמצא באוצר החכמה או שיש מקום אחר בו אפשר לראות את הנכתב על מצוות תלמוד תורה?

ראיתי בביאורי הגר"י פערלא (ח"א דף רי"ב ע"א) שכותב דדעת רס"ג דפסח מצה ומרור "מנאן בשלש עשין כל אחת בפני עצמו".
האם כך הם פני הדברים גם בסה"מ של רס"ג?

ראה זה, ומן הסתם יש בעוד מקומות.

בגולה כתב:ראה זה, ומן הסתם יש בעוד מקומות.

יישר כוח!
מעניין אם יש בוודאות מי שסובר שהן שלש מצוות כמ"ש הגר"י פערלא.

יש מחלוקת ראשונים אם הייתה מצוות ביכורים בנוב וגבעון (כל דעותיהם נאספו כעמיר גרנה באופן נאה בספר משנת זרעים עמ' רל"ט, באוצר), בכל אופן הגרי"פ פערלא דייק מדברי הרס"ג (מצווה פ"ד עמוד ש"ה בד"ה והנה במש"כ) "ותקרא במקדשים" דמשמע בכל המקדשים, בית עולמים שילה וגם נוב וגבעון.
האם יש גילוי מילתא בסה"מ החדש?

בסהמ"צ עמ' 208: חייב להעלותו למקדש. ובאמת תימה על הגרי"פפ שהרי רס"ג סיים 'במקדשים' מפני החרוז שמסתיים ב'שים'.

ייש"כ.
לענ"ד אין בהכרח תימה על הגרי"פ, כי בפשטות אין הכרח לפרש שזה רק בגלל החרוז. הדבר אפשרי שרס"ג התכוון לתפוס בזה שני דברים בבת אחת: חרוז ורמז, וקשה מאוד להוכיח שזה לא אפשרי.

ידוע מדוע הדפסה חוזרת של ספר זה קופאת על שמריה לזמן כל כך ארוך?

האם יצא כבר לאור הדפסה שניה?

ברצוני לברר לגבי פיוט האזהרות של רס"ג 'אנוכי אש אוכלה' בו הוא מחלק בצורה מסודרת את תרי"ג המצוות בין עשרת הדברות, האם יש הסבר על כל מצוה ומצוה למה היא מופיעה דוקא באותה ה'דיברה' או שיש שם שיוכים לא מוסברים? (מסתמא כתבו ע"ז, אשמח להפניות).

עושה חדשות כתב:ברצוני לברר לגבי פיוט האזהרות של רס"ג 'אנוכי אש אוכלה' בו הוא מחלק בצורה מסודרת את תרי"ג המצוות בין עשרת הדברות, האם יש הסבר על כל מצוה ומצוה למה היא מופיעה דוקא באותה ה'דיברה' או שיש שם שיוכים לא מוסברים? (מסתמא כתבו ע"ז, אשמח להפניות).

יש באוצר ספר אוסף לקח עי"ש.

בספר בעמוד 115 (דברים ברוח זו גם במבוא עמוד לה):

הרמב"ם כתב בסה"מ בעשה לב: "שנצטוינו שיהא לנו שמן עשוי כפי התיאור המיוחד מוכן למשוח בו..."(...) אולם בשורש העשירי כתב: "שאין ראוי למנות את ההקדמות שהן לתכליות מסוימות..." (...) הרמב"ם שם תוקף את מי שמנה הקדמת המצוה כמצווה בפני עצמה ממזכירי מניין הפרשיות ההולכים אחר בה"ג, והשיג עליו הרמב"ן שם שבה"ג לא מנה אותן בנפרד אלא כללן במצות המשכן. נראה שרס"ג מסכים לשורש זה של הרמב"ם אלא שהעדיף למנות את ההכנה ולא את השימוש".

אני מנסה להבין איך ניתן לומר כך לאור דברי רס"ג: "ששים וחמש פרשיות, חקים ומשפטים להם נקראו, שיחו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול וכבודם ראו". (ר' "עשה ולא תעשה" (שורקין), פרשיות ועונשים, עמוד 22, באוצר)

לענין המהדורה השנייה, מי שיש לו שיח עם הרב סבתו יפנה נא באישי.

יצאה כבר לאור?

עניו כמשה כתב:יצאה כבר לאור?

כשתצא אודיע.