דייקנותם של הספרים איש צדיק היה וצדיק יסוד עולם

[לייטנר]

מטבע הדברים, לא יימלט איש כמעט מהטייה ע"פ ליבו (ואינספור אשכולות בנושאים מעין אלו בפורום, יוכיחו זאת). השאלה היא האם תמיד יש גרסה עדיפה. למשל, בדיון אודות החזו"א, האם תמיד יש לפסול את בראון באופן אוטומטי? האם יש תמיד חובה לקבל את דברי הרב נריה ביחס לראי"ה? וכו' וכו'.

[בן ירושלים]

מטבע הדברים, לא יימלט איש כמעט מהטייה ע"פ ליבו (ואינספור אשכולות בנושאים מעין אלו בפורום, יוכיחו זאת). השאלה היא האם תמיד יש גרסה עדיפה. למשל, בדיון אודות החזו"א, האם תמיד יש לפסול את בראון באופן אוטומטי? האם יש תמיד חובה לקבל את דברי הרב נריה ביחס לראי"ה? וכו' וכו'.

אם ש. רז היה רק חוטא בהטיה של הדמות לפי השקפת עולמו, צדקו דבריך במקצת, למרות שכל משפחתו של ר' אריה התחנכה אחרת לגמרי מהדמות שהכיר רז. היה מן הראוי לקבל גם את נקודת מבטם.

אבל כשיש עדויות שהוא שינה עובדות , ולא הסכים לתקן למרות שהתבקש ע"י ר' שמחה שלמה, זה כבר בגדר מזיד!
הרב נריה זו דוגמה מצוינת לאיך לכתוב- תמיד הקפיד על העובדות, הביא גם את הדעה האחרת(למשל ויכוחו עם הרב הוטנר על תפיסת המציאות אצל הראי"ה), ותמיד השתדל לתת מבט מקיף

[עט סופר]

אחד מתלמידיו - הגאון ר' נחום ברנהולץ שליט"א אב"ד בת"א הגדיר זאת פעם שזה כאסתר שהיתה נושאת חן בעיני כל רואיה וכל אחד דימה שהיא מאומתו, אבל בסופו של דבר היא היתה שיכת רק לעם אחד.

ואם נשאל איך נדע לאיזה "עם" השתייך ר' אריה? כבר ענה פעם בנו ר' רפאל זצ"ל שאת האדם ניכר לזהות עפ"י החנוך שמעניק לילדיו, ור' אריה חינך את ילדיו בקפדנות להיות גדולי תורה ויראה מבלי שום תוספת (השכלתית, ציונית, מפלגתית וכו').

הרב שך - ובנו....

??

להרב שך היה כידוע אשה, וד"ר אפרים סיפר לא פעם כמה מאמצים היא השקיע כדי שהוא יצא לבר אילן. לא מדובר על ילד שיוצא כמו האמא ולא כמו האבא. ובודאי אין הכוונה לאב שהתאבל וביכה תמיד את העובדה שבנו בחר לו דרך אחרת
אגב אחד מהנקודות המורות על גדלותו העצומה היא העובדה שלמרות שבעל האבי עזרי היה בעל רגש משפחתי עז, ובכ"ז זכה רק ל3 ילדים, אחת נפטרה בדמי ימיה בגיל 14, ואחת סבלה מכמה בעיות ידועות, מבחינה מסוימת היה כל חייו, ולא צריך להסביר עד כמה נפשו כמה לראות דורות הולכים בדרכו, ואם מסר נפשו למען הכלל, כמה איוותה נפשו לזכות לעצמו, הוא הבין היטב שאשתו הרסה לו את בנו יחידו, ובכל זאת נהג בה בכבוד ובהערכה באופן מבהיל על מה שנתנה לו ללמוד ולגדול להיות ת"ח. ולא עוד אלא שהאשים תמיד את עצמו שזה קרה לו בגלל שלא שר זמירות שבת.

אחד מתלמידיו - הגאון ר' נחום ברנהולץ שליט"א אב"ד בת"א הגדיר זאת פעם שזה כאסתר שהיתה נושאת חן בעיני כל רואיה וכל אחד דימה שהיא מאומתו, אבל בסופו של דבר היא היתה שיכת רק לעם אחד.

ואם נשאל איך נדע לאיזה "עם" השתייך ר' אריה? כבר ענה פעם בנו ר' רפאל זצ"ל שאת האדם ניכר לזהות עפ"י החנוך שמעניק לילדיו, ור' אריה חינך את ילדיו בקפדנות להיות גדולי תורה ויראה מבלי שום תוספת (השכלתית, ציונית, מפלגתית וכו').

ציץ אליעזר - ובנו....
??

הציץ אליעזר התייחד באהבת תורה ואהבת האמת עד אין קץ, ובאי נשיאת פנים לאיש, וכך חינך את בנו. ובנו הגאון בלט מאד בכך שהוא הלך בדרכו ובחינוך שקיבל מבית אבא. המפלגתיות והחוג היו שוליים גם אצל האב וגם אצל הבן, גם האב וגם הבן מעולם לא הגנו על חוגם כשחשבו שדרכם נוגדת לאמת. ואדרבא.

[אברהם]

אני עוד 'חייב' תשובות לכמה תגובות כאן, וכן להביא עוד דוגמאות שאני נתקל בהם מפעם לפעם בספרי שמחה רז הי"ו.

לצערי איני מוצא את הזמן לעת עתה.


אך בימים אלו נתקלתי באקראי בדברים שכתב ר' יוסף בוקסבוים (שגם הביא עובדות ועדויות לרז, שהזכירם בשמו) לאחר הופעת הספר 'איש צדיק היה'

דומה שבצורות קצרות הללו, תמצת רבי יוסף את מה שניסיתי לבטא באריכות ובכבידות למעלה..

[לעומקו של דבר]

בנושא העמודא בנהורא בעת פטירת ה'לשם', המתואר בידי ר' אריה לווין, שמעתי שיש האומרים שלהד"ם
מישהו מכיר בירור בנושא?

[ערער בערבה]

viewtopic.php?f=7&t=9275&hilit=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%90+%D7%93%D7%A0%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90

[מחולת המחנים]

סיפור נאה שמצאתי בעלון 'שיחת השבוע' באחד השנים

סיפר המגיד הירושלמי הנודע הרב שבתי יודלביץ', שפעם אחת, בהיותו ב'יחידות' אצל הרבי מליובאוויטש, דיברו על התייחסותם של אנשי היישוב הישן בירושלים לרבי אריה
לוין, 'רב האסירים', סבו של הרב שבתי.
הרב יודלביץ' הזכיר את הרדיפות שסבל סבו מהחוגים הקנאים בירושלים, על שקירב כל יהודי, גם את מי שאינם שומרי תורה ומצוות.
נענה הרבי: "חז"ל אמרו 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו' – וזאת יש לרבי אריה. חז"ל לא אמרו שצריך שגם רוח הקנאים תהיה נוחה ממנו"...

[פרנצויז]

אחד מתלמידיו - הגאון ר' נחום ברנהולץ שליט"א אב"ד בת"א הגדיר זאת פעם שזה כאסתר שהיתה נושאת חן בעיני כל רואיה וכל אחד דימה שהיא מאומתו, אבל בסופו של דבר היא היתה שיכת רק לעם אחד.
ואם נשאל איך נדע לאיזה "עם" השתייך ר' אריה? כבר ענה פעם בנו ר' רפאל זצ"ל שאת האדם ניכר לזהות עפ"י החנוך שמעניק לילדיו, ור' אריה חינך את ילדיו בקפדנות להיות גדולי תורה ויראה מבלי שום תוספת (השכלתית, ציונית, מפלגתית וכו').

הרב שך - ובנו....
??

להרב שך היה כידוע אשה, וד"ר אפרים סיפר לא פעם כמה מאמצים היא השקיעה כדי שהוא יצא לבר אילן. ...
... לאב שהתאבל וביכה תמיד את העובדה שבנו בחר לו דרך אחרת.
אגב אחד מהנקודות המורות על גדלותו העצומה היא העובדה שלמרות שבעל האבי עזרי היה בעל רגש משפחתי עז, ובכ"ז זכה רק ל3 ילדים, אחת נפטרה בדמי ימיה ... מבחינה מסוימת היה כל חייו, ולא צריך להסביר עד כמה נפשו כמה לראות דורות הולכים בדרכו, ואם מסר נפשו למען הכלל, כמה איוותה נפשו לזכות לעצמו, הוא הבין היטב שאשתו הרסה לו את בנו יחידו, ובכל זאת נהג בה בכבוד ובהערכה באופן מבהיל על מה שנתנה לו ללמוד ולגדול להיות ת"ח. ולא עוד אלא שהאשים תמיד את עצמו שזה קרה לו בגלל שלא שר זמירות שבת.

מבלי ליכנס לבעיה החמורה של הוצאת שם רע על רבנית חשובה (שיש לה חזקת כשרות), אחרי פטירתה, שלא ברור מאיפה ההיתר לכך.
לצערינו, בימינו יש "מודה" שהילדים שסטו מן הדרך מאשימים את ההורים במצב, גם אם זה לא נכון.
שמעתי מבן משפחתו של יהודי ת"ח ועסקן נכבד מחסידות חשובה, שבילדותו בירושלים למד בכיתה של הבן של הרב שך שלא היה ה"מתמיד" של הכיתה (בלשון המעטה), ויום אחד נשמעה בין הילדים ידיעה מרעישה: התברר שאבא של ה"תכשיט" שהגיע לאחרונה מליטא, הוא יהודי צדיק מתמיד עצום שיושב ולומד יומם ולילה באיזה בית מדרש. אותו ילד וחבריו לא יכלו בשום אופן לעכל את הידיעה המדהימה הזאת, והתגנבו בחשאי לבית מדרש ההוא לבדוק את הסיפור, ולראות במו עיניהם את האבא הצדיק.
כך שהעלילה שכאילו היה ילד צדיק תמים, והאמא השפיעה עליו לרעה לעזוב את לימוד התורה וללכת לבר אילן, מופרכת לגמרי!

[לייטנר]

א. ד"ר אפרים שך לא למד בבר אילן.
ב. משום מה זכור לי שהרב שך כיהן באותה תקופה כראש ישיבה בירושלים, ולא היה רק "מתמיד עצום שיושב ולומד יומם ולילה באיזה בית מדרש". אבל זו בוודאי טעות שלי.
ג. חדשים מקרוב באו. ילד בר מצוה שאינו "המתמיד של הכיתה (בלשון המעטה)", אינו צדיק תמים ובוודאי בסופו של דבר ילך ללמוד בבר אילן. נו, באמת.

[לייטנר]

א"ה, הנה, לדוגמא, סיפור שסיפר הסופר ח' באר על רבי אריה:

"בילדותי, היתה בירושלים חנות ספרים אחת במאה שערים שניהל אברהם רובינשטיין. בערב סוכות הוא גם מכר שם אתרוגים. פעם אחת ר' אריה נכנס ושאל: איפה האתרוג שלי? רובינשטיין נתן לו אתרוג, הרב הציץ, לקח את האתרוג והלך משם. רצתי אחריו. הוא הלך לכיוון קו 11, ואמרתי לו שם בתחנה: למה לא בדקת את האתרוג הרבה זמן כמו כולם? הוא אמר לי: תראה, יש שתי מצוות שצריך בהן הידור: 'פרי עץ דר' (אתרוג) וגם 'והדרת פני זקן'. על שתי המצוות האלה התורה משתמשת במילה הדר, כלומר צריך להדר בהן. אני רץ עכשיו מהר לבית אבות, להביא שיניים תותבות לזקן אחד שהתקלקלו לו השיניים. צריך שהוא יאכל ארוחת ערב כמו שצריך. אם השיניים לא יגיעו בזמן, הוא שוב יאכל לחם טבול בחלב. זה חשוב מאוד, גם זה הידור".

לכאורה, משתמע מכך, שרבי אריה לא היה משקיע זמנו ואונו 'בדקדקנות יתירה' בארבעת המינים, לדידו עדיף היה באותו זמן לסייע לזולת ולנזקק.

והנה, לפנינו מכתב של רבי אריה בעצמו, ובו הוא מתאונן באזני בנו זצ"ל על אשר אינו מרוצה משילוש ההדסים שבידו. וכך הוא כותב לו:

"..שמחתי לשמוע כי ב"ה זכיתי לזכות אתכם בפרי עץ הדר, אשר הזמנתי אותם מקציר הראשון חדש אלול. שמחתי לשמוע כי השגת הדסים מא"י משולשים וערבות. אשר אני ממחרת יום הכפורים השתדלתי להשיג שלשה בדים בעד 6 ליר"י, גם זה לא מצאו כ"כ חן בעיני..."

הרי לנו כמה היה מדקדק בשילוש ההדסים, שהשתדל לחפש אחריהם ממחרת יוהכ"פ ושילם עליהם סכום נאה, ועדיין לא היה ליבו שלם בשילושם. [ומעניין הדבר, כי מקובל לומר שמנהג ירושלים וחכמיה שלא לדקדק כל כך בשילוש ההדסים בצמצום, ואפילו לא כדי חוט המקיף, אלא כל שנראה כמשולש שפיר דמי. (סיפר לי מו"ח שליט"א שפעם אחת ראה את דודו מרן הגריש"א זי"ע מעיין בהדסים שהביאו לפניו, ואמר שהעביר עיניו במהירות על כל קני הבד, תוך כדי שמפטיר 'גוט, גוט'...) ואפילו הכי היה רבי אריה מחזר ומדקדק לקיים המצוה בשלמותה].
בין השיתין אפשר לשמוע את הנימה האירונית בה הוא כותב לבנו 'שמחתי לשמוע כי השגת הדסים משולשים.. אשר אני ממחרת יוהכ"פ השתדלתי וכו'...' כאומר כיצד אתה מרוצה כל כך מהדסיך בעוד אני בקושי מצאתי מה לצאת בו ידי חובה..
[וכמובן שדבריו אל הסופר הנ"ל אינם אלא מחכמתו להשיב ליתום הרך בדברים שיכנסו אל ליבו.. הרי כמובן כאשר ביקש מהמוכר את 'האתרוג שלי', כוונתו היתה לאתרוג מובחר ומהודר שנשמר עבורו..]

וזה כמו שביאר סבא זצ"ל שהיה רבי אריה יודע לחלק המבט, שכלפי עצמו היה תובע לטפס על ההר הגבוה ולקיים כל המצוות בדקדוק, אך כלפי הרחוקים היה מבקש למצוא בהם צד זכות, שלכל הפחות קיימו כחוט השערה..

מה מקור הסיפור של חיים באר?
ולפי"ז, עד כמה ניתן לדייק בדבריו של ר' אריה בסיפור?

בהרצאות שלו,

הקש בגוגל 'חיים באר אתרוג'.

כמובן שא"א לדייק מסיפור רחוק כל כך, בשיחה בין רא"ל לילד קטן ורך..

בהרצאות שלו,
הקש בגוגל 'חיים באר אתרוג'.

כמובן שא"א לדייק מסיפור רחוק כל כך, בשיחה בין רא"ל לילד קטן ורך..

רז הביא זאת כבר בספרו.
אם נשמיט את הדיוק, א"א כלל ללמוד מהסיפור משהו אחר מלבד שלדידו של ר' אריה (הגם שהקפיד מאוד במצוות ארבעת המינים) מצוות 'והדרת פני זקן' חשובה יותר מהידור במצוות ארבעת המינים.
ואת הדיוק בסיפור הנ"ל, אפשר להוסיף לאוסף הסיפורים הנהרסים ע"י הוספת 'פרומקייט' שלא היה בסיפור המקורי, ולא בכדי.

מצאתי גרסה אחרת לסיפור בספר 'עלינו לשבח' על במדבר של הרב זילברשטיין/מ"מ צורן:
[כמובן, מראש יש להסתייג מאמינות הנכתב בספר זה ובדומים לו, וכבר איתמחי גברא...
כמו כן נראה שהסיפור הועתק ועובד (אם המקור היחיד לסיפור הוא חיים באר, הוא מתואר כ'ת"ח גדול...), ואם כן, א"א לסמוך על הסיפור במיוחד]

סיפר לנו ת"ח גדול: צעיר לימים הייתי, וישבתי בחנות הספרים במאה שערים של אברהם רובינשטיין, שבפרוס חג הסוכות נמכרו בה גם אתרוגים. והנה נפתחת הדלת ונכנס רבי אריה לוין.
פונה רבי אריה לוין למוכר ושואלו, האם בחרת לי אתרוג? כן, משיב ר' אברהם ומוציא מהמגרה אתרוג עטוף בפקעת של צמר פשתן, ומוסרו לר' אריה.
ר' אריה מוציא את הכסף מכיסו, משלם למוכר, ויוצא מהחנות כשהאתרוג עטוף בידו, בלי לפותחו בכלל
מיהרתי לדלוק אחריו, וקראתי בשמו "ר' אריה"! הוא נעצר, ואני שואלו: "מדוע אין רבינו בודק את האתרוג כפי שנדרש"?
השיבני הרב במאור פנים: "זו באמת שאלה טובה! ותשובתה בצידה.
פעמיים בתורה נאמר "הדר"; "ולקחתם לכם לכם פרי עץ הדר", וכם "והדרת פני זקן". יש המקפידים להדר ב'הדר' של ארבעת המינים, אבל אני מקפיד להדר גם בדבר השני, וכיון שכרגע אני ממהר למושב זקנים, לבקר שם זקן ערירי שאין מי שיבקר אותו, לכן לא הידרתי הפעם לגבי האתרוג.

[דוד נ.א.]

כעת ראיתי את האשכול ואעלה נקודה המוכרת לי:
מובא בספר כיצד דאג ר' אריה לחתן את יצחק שמיר בסתר מפני רדיפתו ע"י הבריטים. בספר מובא שהיה ללא מנין.
מכיוון שאבי סבי סידר את הקידושין וסבי היה אחד מהמניין ביררתי את העניין והיטב וללא ספק היה מנין, וכך אמר לי מישהו שאמר לו שמיר עצמו.
איני יודע אם זה שגגה מ"מ עושה רושם שבא להמעיט בחשיבות העניין של הקידושין בישראל לטובת חשיבות קיום החתונה והחסד וכו' שבעניין. אבל לולי האשכול הזה מן הסתם הייתי דנו יותר לכף זכות.

[בברכה המשולשת]

מנין אינו מעכב את הקידושין

[דוד נ.א.]

אין הדבר פשוט כ"כ, אם כי איני בקי בו בעצמי. את העדות על הסיפור שמעתי מהגאון רבי בנציון נשר שליט"א, שבירר את הסיפור אגב כתיבת תשובה בעניין הזה של מניין בעת הקידושין.
מ"מ נזהרתי ולא כתבתי שכתב משהו שלא ע"פ ההלכה, אלא המעטה בחשיבות, מפני שזה פשוט שעניין גדול לקדש במניין מפני חשיבות הנישואין שנאסרת אכולי עלמא ומותרת לו לעשות זאת דוקא בפרהסיא ולמטב זיכרוני היו גם שהחרימו על מי שלא עושה כך.

[לעומקו של דבר]

בנישואין צריכים לברך ברכות (ויש ראשונים ופוסקים שמפרשים כפשוטו "כלה בלא ברכה" וכו') וברכות טעונות מניין לעיכובא ככתוב בגמרא כתובות.
אבל ר' דוד, שאלו יהיו חטאי מספרי הסיפורים, כן מנין או לא מנין...

[גביר]

מנין אינו מעכב את הקידושין

האריך בזה עם מובאות רבות מדברי הפוסקים ר' אברהם חיים פריימן בספרו "סדר קידושין ונישואין אחרי חתימת התלמוד" הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ה.

[דוד נ.א.]

אבל ר' דוד, שאלו יהיו חטאי מספרי הסיפורים, כן מנין או לא מנין...

אמת. ומובן שבחיים לא הייתי פותח אשכול על זה, אלא שמפני שעלה פה נידון על מידת דייקנות ומהימנותו, הערתי שבסיפור אותו אני מכיר עושה רושם שלא טרח לדייק (וזה היה בהישג ידו בבירור), ואולי אף אם נקבל את כל הלשון הרע דלמעלה ניתן להאשים אותו שאי הדיוק הוא מפני העדפתו את הצגת גדולי ירושלים כשותפים בעלילות המחתרות הדרמטיות, ומקילים לצורך כך דעת בהלכות (או מנהגים) שבחמורות.

[ברמן]

מצאתי טיוטה של אותו סיפור:

...על אלה הימים קבעו חז"ל 'מיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין' טרודין בטרדת המצוות ובהכנתן 'זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו'
ואני חושב כי להבין פירוש הדברים זה 'עוסק' בלולבו עליו לפנות כעת ל"הוול סטריט הירושלמי" לקניית ארבעת המינים (שוק ארבעת המינים), תל תלפיות של הימים הללו שהכל פונים לשם, שמה מתאספים יקירי ירושלים וסתם יהודים, יהודים מכל השנה ומכל המינים, ועיני כל נשואות לזכות בהטוב והיפה בההוד וההדר, ממששים ומחפשים – במערבא בדקי לה בשימושא – בדקי לה בלישניה וכו' וכו'.
ויגעת ומצאת תאמין. לא משלימים עם המציאות, מתרוצצים גועשים ורועשים, הולכים ושבים וחוזרים חלילה, דוחפים ונדחפים. וההמולה הולכה וגוברת מרגע לרגע, ובתוכם אני הצעיר תופס מקום לא מקום, עומד – וצף ביניהם. ומרגיש בכל אברי טעם {=מתיקות} העסק הזה. מבקש לי מוצא, ואין. ובין כה וכה כשאני עומד באפס מעשה, אני מהרהר בינתיים בשטח אחר אולי שם אצליח למצוא איזה דרך.

טעות שלי.
למרות מה שכתב אברהם כנגד תיאורו של שמחה רז, מה שהבאתי אינו טיוטה אלא תיאורו של הרב אלישיב על עצמו!

טעות שלי.
למרות מה שכתב אברהם כנגד תיאורו של שמחה רז, מה שהבאתי אינו טיוטה אלא תיאורו של הרב אלישיב על עצמו!

אכן נדפס בישורון ל. ושם מובא שזו ההקדמה למה התפנה לכתוב חד"ת לגיסו הגרח"י לוין.
בספר חיל המלך על נדרים ושבועות שיצא לאור זה עתה, מובא מכתב זה שוב

וה' יראה ללבב, לדעת אם באמת זו היתה טעות של לייטנר, או "ברוז" ליצני...

[ברמן]

וה' יראה ללבב, לדעת אם באמת זו היתה טעות של לייטנר, או "ברוז" ליצני...

המשכתי לקרוא את האשכול, ופתאום גיליתי את התגלות לבו של לייטנר בין השורות, וכך נאמר שם במאמר המוסגר בתוך דבריו:

(וכבר הראיתי לעיל שתיאור של שמחה רז שאברהם לא אהב, הופיע בסגנון דומה אצל הרב אלישיב...)

כלומר שמר לייטנר רצה לומר לנו שלבו ומחשבותיו של הרב אלישיב הטהור, שוות למחשבותיהם ובדותותיהם של אותן חבר סופרים: מר שמחה רז והסופר הפוקר חיים באר (רכלבסקי), שהוא כנראה בעל הבדותא של סיפור האתרוג...

מזעזע!

[לייטנר]

אכן, מזעזע למדי שיש כאן כותבים שאינם יודעים סרקסטיות מהי, ומתוך בורות מעדיפים להתעטף באיצטלת קנאים.

[כדכד]

הוא לא מתעטף באיצטלת קנאות. הוא באמת כזה וזו הסיבה לכך שהוא כותב כך

[הרע במיעוטו]

בסיפור הספציפי של האתרוג - יודעני על כמה וכמה זקנים ת"ח שכבר אינם רואים את האתרוגים והם בצער גדול מזה ושולחים אחרים במקומם וכו' יתכן מאוד שרא"ל כבר לא ראה טוב.
וזהו שענה לשואל שישנה מצוות "והדרת פני זקן"...

[ברמן]

בסיפור הספציפי של האתרוג - יודעני על כמה וכמה זקנים ת"ח שכבר אינם רואים את האתרוגים והם בצער גדול מזה ושולחים אחרים במקומם וכו' יתכן מאוד שרא"ל כבר לא ראה טוב.
וזהו שענה לשואל שישנה מצוות "והדרת פני זקן"...

אשריכם ישראל. תמיד יש מי שמלמד זכות עליהם, ומוצא איזה פשט'ל ליישב דעת כולם, והכל על מקומו יבוא לשלום....

[הרע במיעוטו]

בסיפור הספציפי של האתרוג - יודעני על כמה וכמה זקנים ת"ח שכבר אינם רואים את האתרוגים והם בצער גדול מזה ושולחים אחרים במקומם וכו' יתכן מאוד שרא"ל כבר לא ראה טוב.
וזהו שענה לשואל שישנה מצוות "והדרת פני זקן"...

אשריכם ישראל. תמיד יש מי שמלמד זכות עליהם, ומוצא איזה פשט'ל ליישב דעת כולם, והכל על מקומו יבוא לשלום....

אין זה לימוד לכף זכות כי אם מנסיון ארוך במכירת אתרוגים

אגב - מעשים שבכל יום ששני בני אדם היו באירוע אחד, וכל אחד מהם מבין את המתרחש באופן שמתאים לגישתו בחיים,
ואינו מתכוון כלל לשקר אלא זהו דרכו של לב האדם שאינו מתבונן מן הצד אלא שופט כל דבר על פי הנחות קודמות,
[כל מי שמצוי בדיני תורה רואה את זה בצורה מיוחדת.] וגם זה כף זכות, לשים עצמו במקומו של השני.
הגע עצמך האם ידועים לך הנהגות של המספר בחייו הפרטיים שמתאימות לצורת הסיפור ובזה תשכיל.

[דרומי]

לי הזכיר הסיפור של האתרוגים את מה שמספרים על הרוגוצובר, שלא היה נוכח בעת אפיית המצות שלו, באומרו כי אם הוא יהיה במקום ימצא חסרונות וריעותות וכו', אולם כשאחרים מביאים לו הרי יש חזקת כשרות. ואולי כעין זה היה אצל רא"ל שידע שאחרים יביאו לו אתרוג מהודר ולא ראה צורך להתעסק בזה בעצמו

[חלמישצור]

א. שמעתי בעבר שבהספדו של ר' אריה על הראי"ה זצ"ל, מנה ר' אריה את שבחי הראי"ה ובכללם את מסירותו למען שמירה על החינוך הטהור של ילדי ירושלים, ואילו בספרים הנזכרים נדפס הספדו הנזכר של רא"ל בהשמטת קטעים אלו

מדברי ר' אריה על הראי"ה, כשנשאל "מה היתה הנקודה המיוחדת שברב קוק זצ"ל" (אגרת מהרב אברהם יצחק נריה אל אביו הרמ"צ; ליקוטי הראי"ה א, תשנ"א, עמ' 434):

ליקוטי הראיה א 434.png (80.09 KiB) נצפה 7689 פעמים

[לבי במערב]

להלן אביא ראיה לסתור.

ממקום שבאת - משם ראי':
מנוסח המעשה כפי שנדפס אצל רז, נשמע כי רא"ל זצ"ל ביקְּרהּ לבדו, ואת ר"צ קופשיץ לא פגש אלא בדרך מקרה; אכן, כפי שמסופר הוא בפי צ"ק (שלא הוסיפה שום עיבוד, ואף לא תאריך מוכח ומוכרח) - הרי שר"צ קופשיץ נלוה אליו דרך קבע. והטעם פשוט, וד"ל.

[לייטנר]

ברור שמקור הסיפור הוא הרב קופשיץ, והשאלה היא אם מדובר על מקרה בודד או קבוע.
לכאורה, על אותו סיפור ספציפי מדובר על מקרה בודד. האם מכאן ואילך, התלווה הרב קופשיץ אל ר' אריה באופן קבוע? ייתכן.

בעיני, כל השיח הוא למותר, בשל הטיות אישיות משני הצדדים (גם שלי). בפועל, ברור שהדבר החשוב לשמחה רז, כסופר, הוא הסיפור. ודומני שבמקום אחר הוכחתי זאת בהרחבה.

[מן הדרום]

מסיפורו של הרב נריה על הרב קוק משמע שראה בנישואים פיקטיבים אלו, נישואין, ויש להעיר שיש בזה דיון נרחב והרב פרנק אף מביא שאלה כזו שנשאל הרב קוק , [השאלה אם יש להשוות מקרה למקרה]
שו"ת הר צבי אבן העזר סימן כט

הר צבי.docx

(14.44 KiB) הורד 136 פעמים