פורום אוצר החכמה

לייטנר כתב:מטבע הדברים, לא יימלט איש כמעט מהטייה ע"פ ליבו (ואינספור אשכולות בנושאים מעין אלו בפורום, יוכיחו זאת). השאלה היא האם תמיד יש גרסה עדיפה. למשל, בדיון אודות החזו"א, האם תמיד יש לפסול את בראון באופן אוטומטי? האם יש תמיד חובה לקבל את דברי הרב נריה ביחס לראי"ה? וכו' וכו'.

שש בן שש כתב:

אחד מתלמידיו - הגאון ר' נחום ברנהולץ שליט"א אב"ד בת"א הגדיר זאת פעם שזה כאסתר שהיתה נושאת חן בעיני כל רואיה וכל אחד דימה שהיא מאומתו, אבל בסופו של דבר היא היתה שיכת רק לעם אחד.

ואם נשאל איך נדע לאיזה "עם" השתייך ר' אריה? כבר ענה פעם בנו ר' רפאל זצ"ל שאת האדם ניכר לזהות עפ"י החנוך שמעניק לילדיו, ור' אריה חינך את ילדיו בקפדנות להיות גדולי תורה ויראה מבלי שום תוספת (השכלתית, ציונית, מפלגתית וכו').

הרב שך - ובנו....

??

שש בן שש כתב:

אחד מתלמידיו - הגאון ר' נחום ברנהולץ שליט"א אב"ד בת"א הגדיר זאת פעם שזה כאסתר שהיתה נושאת חן בעיני כל רואיה וכל אחד דימה שהיא מאומתו, אבל בסופו של דבר היא היתה שיכת רק לעם אחד.

ואם נשאל איך נדע לאיזה "עם" השתייך ר' אריה? כבר ענה פעם בנו ר' רפאל זצ"ל שאת האדם ניכר לזהות עפ"י החנוך שמעניק לילדיו, ור' אריה חינך את ילדיו בקפדנות להיות גדולי תורה ויראה מבלי שום תוספת (השכלתית, ציונית, מפלגתית וכו').

ציץ אליעזר - ובנו....
??

סיפר המגיד הירושלמי הנודע הרב שבתי יודלביץ', שפעם אחת, בהיותו ב'יחידות' אצל הרבי מליובאוויטש, דיברו על התייחסותם של אנשי היישוב הישן בירושלים לרבי אריה
לוין, 'רב האסירים', סבו של הרב שבתי.
הרב יודלביץ' הזכיר את הרדיפות שסבל סבו מהחוגים הקנאים בירושלים, על שקירב כל יהודי, גם את מי שאינם שומרי תורה ומצוות.
נענה הרבי: "חז"ל אמרו 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו' – וזאת יש לרבי אריה. חז"ל לא אמרו שצריך שגם רוח הקנאים תהיה נוחה ממנו"...

עט סופר כתב:

שש בן שש כתב:

בן ירושלים כתב:אחד מתלמידיו - הגאון ר' נחום ברנהולץ שליט"א אב"ד בת"א הגדיר זאת פעם שזה כאסתר שהיתה נושאת חן בעיני כל רואיה וכל אחד דימה שהיא מאומתו, אבל בסופו של דבר היא היתה שיכת רק לעם אחד.
ואם נשאל איך נדע לאיזה "עם" השתייך ר' אריה? כבר ענה פעם בנו ר' רפאל זצ"ל שאת האדם ניכר לזהות עפ"י החנוך שמעניק לילדיו, ור' אריה חינך את ילדיו בקפדנות להיות גדולי תורה ויראה מבלי שום תוספת (השכלתית, ציונית, מפלגתית וכו').

הרב שך - ובנו....
??

להרב שך היה כידוע אשה, וד"ר אפרים סיפר לא פעם כמה מאמצים היא השקיעה כדי שהוא יצא לבר אילן. ...
... לאב שהתאבל וביכה תמיד את העובדה שבנו בחר לו דרך אחרת.
אגב אחד מהנקודות המורות על גדלותו העצומה היא העובדה שלמרות שבעל האבי עזרי היה בעל רגש משפחתי עז, ובכ"ז זכה רק ל3 ילדים, אחת נפטרה בדמי ימיה ... מבחינה מסוימת היה כל חייו, ולא צריך להסביר עד כמה נפשו כמה לראות דורות הולכים בדרכו, ואם מסר נפשו למען הכלל, כמה איוותה נפשו לזכות לעצמו, הוא הבין היטב שאשתו הרסה לו את בנו יחידו, ובכל זאת נהג בה בכבוד ובהערכה באופן מבהיל על מה שנתנה לו ללמוד ולגדול להיות ת"ח. ולא עוד אלא שהאשים תמיד את עצמו שזה קרה לו בגלל שלא שר זמירות שבת.

איש_ספר כתב:

בגליון שמחת שלמה נכדו ר' אברהם כתב:א"ה, הנה, לדוגמא, סיפור שסיפר הסופר ח' באר על רבי אריה:

"בילדותי, היתה בירושלים חנות ספרים אחת במאה שערים שניהל אברהם רובינשטיין. בערב סוכות הוא גם מכר שם אתרוגים. פעם אחת ר' אריה נכנס ושאל: איפה האתרוג שלי? רובינשטיין נתן לו אתרוג, הרב הציץ, לקח את האתרוג והלך משם. רצתי אחריו. הוא הלך לכיוון קו 11, ואמרתי לו שם בתחנה: למה לא בדקת את האתרוג הרבה זמן כמו כולם? הוא אמר לי: תראה, יש שתי מצוות שצריך בהן הידור: 'פרי עץ דר' (אתרוג) וגם 'והדרת פני זקן'. על שתי המצוות האלה התורה משתמשת במילה הדר, כלומר צריך להדר בהן. אני רץ עכשיו מהר לבית אבות, להביא שיניים תותבות לזקן אחד שהתקלקלו לו השיניים. צריך שהוא יאכל ארוחת ערב כמו שצריך. אם השיניים לא יגיעו בזמן, הוא שוב יאכל לחם טבול בחלב. זה חשוב מאוד, גם זה הידור".

לכאורה, משתמע מכך, שרבי אריה לא היה משקיע זמנו ואונו 'בדקדקנות יתירה' בארבעת המינים, לדידו עדיף היה באותו זמן לסייע לזולת ולנזקק.

והנה, לפנינו מכתב של רבי אריה בעצמו, ובו הוא מתאונן באזני בנו זצ"ל על אשר אינו מרוצה משילוש ההדסים שבידו. וכך הוא כותב לו:

"..שמחתי לשמוע כי ב"ה זכיתי לזכות אתכם בפרי עץ הדר, אשר הזמנתי אותם מקציר הראשון חדש אלול. שמחתי לשמוע כי השגת הדסים מא"י משולשים וערבות. אשר אני ממחרת יום הכפורים השתדלתי להשיג שלשה בדים בעד 6 ליר"י, גם זה לא מצאו כ"כ חן בעיני..."

הרי לנו כמה היה מדקדק בשילוש ההדסים, שהשתדל לחפש אחריהם ממחרת יוהכ"פ ושילם עליהם סכום נאה, ועדיין לא היה ליבו שלם בשילושם. [ומעניין הדבר, כי מקובל לומר שמנהג ירושלים וחכמיה שלא לדקדק כל כך בשילוש ההדסים בצמצום, ואפילו לא כדי חוט המקיף, אלא כל שנראה כמשולש שפיר דמי. (סיפר לי מו"ח שליט"א שפעם אחת ראה את דודו מרן הגריש"א זי"ע מעיין בהדסים שהביאו לפניו, ואמר שהעביר עיניו במהירות על כל קני הבד, תוך כדי שמפטיר 'גוט, גוט'...) ואפילו הכי היה רבי אריה מחזר ומדקדק לקיים המצוה בשלמותה].
בין השיתין אפשר לשמוע את הנימה האירונית בה הוא כותב לבנו 'שמחתי לשמוע כי השגת הדסים משולשים.. אשר אני ממחרת יוהכ"פ השתדלתי וכו'...' כאומר כיצד אתה מרוצה כל כך מהדסיך בעוד אני בקושי מצאתי מה לצאת בו ידי חובה..
[וכמובן שדבריו אל הסופר הנ"ל אינם אלא מחכמתו להשיב ליתום הרך בדברים שיכנסו אל ליבו.. הרי כמובן כאשר ביקש מהמוכר את 'האתרוג שלי', כוונתו היתה לאתרוג מובחר ומהודר שנשמר עבורו..]

וזה כמו שביאר סבא זצ"ל שהיה רבי אריה יודע לחלק המבט, שכלפי עצמו היה תובע לטפס על ההר הגבוה ולקיים כל המצוות בדקדוק, אך כלפי הרחוקים היה מבקש למצוא בהם צד זכות, שלכל הפחות קיימו כחוט השערה..

לייטנר כתב:מה מקור הסיפור של חיים באר?
ולפי"ז, עד כמה ניתן לדייק בדבריו של ר' אריה בסיפור?

אברהם כתב:בהרצאות שלו,

הקש בגוגל 'חיים באר אתרוג'.

כמובן שא"א לדייק מסיפור רחוק כל כך, בשיחה בין רא"ל לילד קטן ורך..

לייטנר כתב:

אברהם כתב:בהרצאות שלו,
הקש בגוגל 'חיים באר אתרוג'.

כמובן שא"א לדייק מסיפור רחוק כל כך, בשיחה בין רא"ל לילד קטן ורך..

רז הביא זאת כבר בספרו.
אם נשמיט את הדיוק, א"א כלל ללמוד מהסיפור משהו אחר מלבד שלדידו של ר' אריה (הגם שהקפיד מאוד במצוות ארבעת המינים) מצוות 'והדרת פני זקן' חשובה יותר מהידור במצוות ארבעת המינים.
ואת הדיוק בסיפור הנ"ל, אפשר להוסיף לאוסף הסיפורים הנהרסים ע"י הוספת 'פרומקייט' שלא היה בסיפור המקורי, ולא בכדי.

סיפר לנו ת"ח גדול: צעיר לימים הייתי, וישבתי בחנות הספרים במאה שערים של אברהם רובינשטיין, שבפרוס חג הסוכות נמכרו בה גם אתרוגים. והנה נפתחת הדלת ונכנס רבי אריה לוין.
פונה רבי אריה לוין למוכר ושואלו, האם בחרת לי אתרוג? כן, משיב ר' אברהם ומוציא מהמגרה אתרוג עטוף בפקעת של צמר פשתן, ומוסרו לר' אריה.
ר' אריה מוציא את הכסף מכיסו, משלם למוכר, ויוצא מהחנות כשהאתרוג עטוף בידו, בלי לפותחו בכלל
מיהרתי לדלוק אחריו, וקראתי בשמו "ר' אריה"! הוא נעצר, ואני שואלו: "מדוע אין רבינו בודק את האתרוג כפי שנדרש"?
השיבני הרב במאור פנים: "זו באמת שאלה טובה! ותשובתה בצידה.
פעמיים בתורה נאמר "הדר"; "ולקחתם לכם לכם פרי עץ הדר", וכם "והדרת פני זקן". יש המקפידים להדר ב'הדר' של ארבעת המינים, אבל אני מקפיד להדר גם בדבר השני, וכיון שכרגע אני ממהר למושב זקנים, לבקר שם זקן ערירי שאין מי שיבקר אותו, לכן לא הידרתי הפעם לגבי האתרוג.

בברכה המשולשת כתב:מנין אינו מעכב את הקידושין

לעומקו של דבר כתב:אבל ר' דוד, שאלו יהיו חטאי מספרי הסיפורים, כן מנין או לא מנין...

לייטנר כתב:
מצאתי טיוטה של אותו סיפור:

...על אלה הימים קבעו חז"ל 'מיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין' טרודין בטרדת המצוות ובהכנתן 'זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו'
ואני חושב כי להבין פירוש הדברים זה 'עוסק' בלולבו עליו לפנות כעת ל"הוול סטריט הירושלמי" לקניית ארבעת המינים (שוק ארבעת המינים), תל תלפיות של הימים הללו שהכל פונים לשם, שמה מתאספים יקירי ירושלים וסתם יהודים, יהודים מכל השנה ומכל המינים, ועיני כל נשואות לזכות בהטוב והיפה בההוד וההדר, ממששים ומחפשים – במערבא בדקי לה בשימושא – בדקי לה בלישניה וכו' וכו'.
ויגעת ומצאת תאמין. לא משלימים עם המציאות, מתרוצצים גועשים ורועשים, הולכים ושבים וחוזרים חלילה, דוחפים ונדחפים. וההמולה הולכה וגוברת מרגע לרגע, ובתוכם אני הצעיר תופס מקום לא מקום, עומד – וצף ביניהם. ומרגיש בכל אברי טעם {=מתיקות} העסק הזה. מבקש לי מוצא, ואין. ובין כה וכה כשאני עומד באפס מעשה, אני מהרהר בינתיים בשטח אחר אולי שם אצליח למצוא איזה דרך.

לייטנר כתב:טעות שלי.
למרות מה שכתב אברהם כנגד תיאורו של שמחה רז, מה שהבאתי אינו טיוטה אלא תיאורו של הרב אלישיב על עצמו!

בן ירושלים כתב:

לייטנר כתב:טעות שלי.
למרות מה שכתב אברהם כנגד תיאורו של שמחה רז, מה שהבאתי אינו טיוטה אלא תיאורו של הרב אלישיב על עצמו!

אכן נדפס בישורון ל. ושם מובא שזו ההקדמה למה התפנה לכתוב חד"ת לגיסו הגרח"י לוין.
בספר חיל המלך על נדרים ושבועות שיצא לאור זה עתה, מובא מכתב זה שוב

ברמן כתב:וה' יראה ללבב, לדעת אם באמת זו היתה טעות של לייטנר, או "ברוז" ליצני...

לייטנר כתב:(וכבר הראיתי לעיל שתיאור של שמחה רז שאברהם לא אהב, הופיע בסגנון דומה אצל הרב אלישיב...)

הרע במיעוטו כתב:בסיפור הספציפי של האתרוג - יודעני על כמה וכמה זקנים ת"ח שכבר אינם רואים את האתרוגים והם בצער גדול מזה ושולחים אחרים במקומם וכו' יתכן מאוד שרא"ל כבר לא ראה טוב.
וזהו שענה לשואל שישנה מצוות "והדרת פני זקן"...

ברמן כתב:

הרע במיעוטו כתב:בסיפור הספציפי של האתרוג - יודעני על כמה וכמה זקנים ת"ח שכבר אינם רואים את האתרוגים והם בצער גדול מזה ושולחים אחרים במקומם וכו' יתכן מאוד שרא"ל כבר לא ראה טוב.
וזהו שענה לשואל שישנה מצוות "והדרת פני זקן"...

אשריכם ישראל. תמיד יש מי שמלמד זכות עליהם, ומוצא איזה פשט'ל ליישב דעת כולם, והכל על מקומו יבוא לשלום....

איש_ספר כתב:א. שמעתי בעבר שבהספדו של ר' אריה על הראי"ה זצ"ל, מנה ר' אריה את שבחי הראי"ה ובכללם את מסירותו למען שמירה על החינוך הטהור של ילדי ירושלים, ואילו בספרים הנזכרים נדפס הספדו הנזכר של רא"ל בהשמטת קטעים אלו

לייטנר כתב:להלן אביא ראיה לסתור.