פורום אוצר החכמה

על הנקודה הראשונה אני מסכים, דכפשוטו אין חילוק בין קהילת אשכנז לקהילת תימן וכדומה. ואמנם על השני לא הבנתי, אם אביהם בטלו מנהגם, וכל תוקף המנהג אינו שייך כלל לאבותיו אלא למקומו, והוא לא היה אף פעם באשכנז\תימן, מפני מה עליו לחזור ולשמור המנהג הקדום אף אם היה השינוי שלא כדין?

בקונטרס "חילוקי מנהגים" ראיתי שהביא בזה חילוק דעות לגבי ספרדי הלומד בישיבה אשכנזית. ולא למד כלום מבית אביו, (כגון שהוא בעל תשובה).
הגר"ח אומר שינהג כרבותיו. והאור לציון וכן הגרש"ז אוירבך סוברים שינהג כאבותיו. למרות שלא קיבל מהם כלום.
והביאו טעם שמנהג אבות הוא כקבלה לדורות.

ואנכי בעניי לא ידעתי מה זה קבלה לדורות, דברור שאילו עקרו דירתם למקום אחרת שאין קהילה כמנהגם היה עליהם לשנות המנהג, ואיה הקבלה לדורות. ורק בנוסח התפילה אולי יש סברא זו כמו שכתבנו לעיל.

אב בבינה כתב:ואנכי בעניי לא ידעתי מה זה קבלה לדורות, דברור שאילו עקרו דירתם למקום אחרת שאין קהילה כמנהגם היה עליהם לשנות המנהג, ואיה הקבלה לדורות. ורק בנוסח התפילה אולי יש סברא זו כמו שכתבנו לעיל.

בדוגמא שהבאת איסור "לא תתגודדו" דוחה את הקבלה לדורות. משא"כ בנידון דידן שאין לא תתגודדו, אם כן הקבלה מחייבת.

משולש כתב:והאור לציון וכן הגרש"ז אוירבך סוברים שינהג כאבותיו. למרות שלא קיבל מהם כלום.

וכן היה מורה מרן הגר"מ אליהו

אגב, מפורסם הרב אורי זוהר (האשכנזי) שלא הצליח להתחבר למבטא האשכנזי כשחזר בתשובה ואימץ את הספרדי. איני יודע את מי שאל וכיצד נוהג בשאר חילוקי מנהגים.

משולש כתב:

אב בבינה כתב:ואנכי בעניי לא ידעתי מה זה קבלה לדורות, דברור שאילו עקרו דירתם למקום אחרת שאין קהילה כמנהגם היה עליהם לשנות המנהג, ואיה הקבלה לדורות. ורק בנוסח התפילה אולי יש סברא זו כמו שכתבנו לעיל.

בדוגמא שהבאת איסור "לא תתגודדו" דוחה את הקבלה לדורות. משא"כ בנידון דידן שאין לא תתגודדו, אם כן הקבלה מחייבת.

וא"כ לדבריך דברים שבצנעא שאין בהם איסור לא תתגודדו בכלל לא נאמר הדין שההולך ממקום למקום מקבל עליו דיני המקום שהלך לשם. וזה נגד גמרא מפורשת ריש מקום שנהגו שעל מלאכה בערבי פסחים ההולך ממקום שלא עושין למקום שעושין ואין דעתו לחזור מותר לו לעשות מלאכה, וכן הוא בשו"ע תס"ח, וכבר אמרו שאין לא תתגודדו בביטול מלאכה דכמה בטלני איכא בשוקא

איני מונח בסוגיא, אבל נראה לי שאפשר לומר שיש מציאות של מנהג המקום המחייב את בני המקום גם במה שעושים בינם לבין עצמם.
ועל כן חיוב זה יגבר על החיוב לשמור קבלת אבותיו.

מה, במקום שנוהגים היתר מלאכה בע"פ יש חיוב לעשות מלאכה?!?! ואם אין חיוב איך זה גובר על מושג קבלה מאבות.

ובכלל לא ידוע לי מאיפא המציאו מושג זה של קבלה מאבות, וכבר כתבתי שאין שום מקור ידוע לי על חיוב להמשיך מנהג אבותיו, רק יש מושג של מנהג המקום, וא"כ הרי אתה מחדש חדשות שיש מושג כזה, ומפני שזה קשה מכמה מקומות כבר זרזת לתרץ ולחלק בין מקומות של לא תתגודדו ומקומות שמנהג המקום גובר, אבל קודם כל עלינו לברר מהיכי תיתי שיש בכלל הענין הזה, ואיזה מנהגים שייכים לדינים אלו.

החתם סופר מרחיב את שיטת י"ב השערים לכל המנהגים ולא רק נוסחאות התפילה:
חת"ס על התורה דברים ירושלים תשל עמ' ע'.
רבי משה סופר בעל ה'חתם סופר' (תקכ"ג-ת"ר) הסביר שעיקרון השערים בשמים אינו מוגבל לנוסחאות התפילה, אלא תקף בשאר המנהגים החוקים והמשפטים: "ידוע מהאר"י די"ב שערים יש בשמים למנהגי י"ב שבטי ישראל שעולה תפלתם שם כל אחד אל שעריו, והנה כן הוא הורדת ההשפעה ושכל העיוני בחלקי התורה יש לכל שבט שערו וצנורו להורדת שפעו על דרך 'ותן חלקנו בתורתיך', ובגלל כן רצה הקב"ה שיהיו סנהדרי השבט מתוכו ולא משבט אחר, דאם כן יצא משפט מעוקל ח"ו".
הוא חזר והסביר את כוונתו: "איתא בכתבי אר"י, הביאו 'מגן אברהם', דיש י"ב מנהגים לי"ב שבטים, אשר יש לכל אחד שער בפני עצמו למעלה, וכן למטה לעתיד לבוא בשערי ירושלים י"ב, כמו שכתוב סוף ספר יחזקאל, ועל אמר – 'שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך' – שימנו שופטים לשבטיך לשעריך, לי"ב שערים, לכל אחד כמנהגו, ואז ישפטו העם משפט צדק, ולא ידון בית דין של שבט זה על פי מנהגיו את שבט האחר, שלא יהיה משפט צדק, ואפילו בדיני ממונות... וצריך כל בית דין לשפוט לפי מנהג שבטו, ואז הוא משפט צדק".

פשטות כוונת החת"ס רק על נוסח התפילה, לא? וגם דיני ממנות יש מושג גדול של מנהג כמפורש בחושן משפט פעמים רבות, שרק שייך גמירת דעת לקנין אם המנהג לעשות קנין בהכי.
אבל על שאר דברים ודאי לא ניתן התורה שיהיו י"ב מנהגים, הלא סוגיא שלימה היא ביבמות שיש מושג שלא תהיה יותר ממנהג אחד כדי שלא יראה כשני תורות, ודברים מסוימים אפי' בשני עיירות אסור.

משולש כתב:דרך אגב, המקום היחיד שידוע לי שהחזירו ברכת כהנים בחו"ל זה...

פרנקפורט. (ר' נתן אדלר שבירך בעצמו בבית הכנסת הפרטי שלו).

הספרדים בחו"ל החזירו המנהג לברך ב"כ בכל יום. אומרים שזה היה בהשפעת שבתי צבי.

משולש כתב:אגב, מפורסם הרב אורי זוהר (האשכנזי) שלא הצליח להתחבר למבטא האשכנזי כשחזר בתשובה ואימץ את הספרדי. איני יודע את מי שאל וכיצד נוהג בשאר חילוקי מנהגים.

מה אדם שאינו מסוגל להתפלל במטא נכונה לעשות, שלא להתפלל כלל? וכי עולה בדעתך שבני אפרים שלא היו יכולים לבטא שי"ן ימנית והיו מבטאים אותו כסמ"ך לא היו מתפללים כפי יכולתם. ומה עם אנשי חיפה שאינם עולים לפני התיבה משום שיבוש במבטאם? אולי נמציא חומרה חדשה שמי שאינו יכול לבטא הכל כהוגן צריך לצאת ידי חובתו ע"י שמיעה מאחר, אבל מימי השופטים עד היום עלו בדעתם דבר כזה.

באמת זכור לי שלא רק ספרדים ברכו ברכת כהנים בהשפעת ש"צ.

אם אני מבין נכון ר' אב בבינה מעוניין במקור שאשכנזי אסור להחליף מנהגיו במנהגי ספרדים וכן להיפך. שהרי האשכנזי לא היה מעולם באשכנז והספרדי לא היה בספרד, שניהם ילידי ירושלים למשל ולדעת ר' אב בבינה אין מושג של מנהג אבות, ואם כן כל דור מחדש צריך לבחור לעצמו מתוך מבחר מנהגי המקום מסורת שבה רוצה לילך, כאילו אין לו אבא ואמא ח"ו.

משולש כתב:באמת זכור לי שלא רק ספרדים ברכו ברכת כהנים בהשפעת ש"צ.

א. נכון.
ב. אצל הספרדים מלכתחילה היו מנהגים שונים בזה, והיו מאלה שלא נהגו עד אז לברך בכל יום שהחזירו ב"כ בכל יום אז (יעויין בשו"ת של הגאון רבי יעקב ששפורטש בעל ציצת נובל צבי)

משולש כתב:אם אני מבין נכון ר' אב בבינה מעוניין במקור שאשכנזי אסור להחליף מנהגיו במנהגי ספרדים וכן להיפך. שהרי האשכנזי לא היה מעולם באשכנז והספרדי לא היה בספרד, שניהם ילידי ירושלים למשל ולדעת ר' אב בבינה אין מושג של מנהג אבות, ואם כן כל דור מחדש צריך לבחור לעצמו מתוך מבחר מנהגי המקום מסורת שבה רוצה לילך, כאילו אין לו אבא ואמא ח"ו.

כן דיברתי, וכוונתי הוא שודאי אדם ששייך לקהילה צריך לשמור מנהגי קהילה זו, ואם נתגדל אחד בתוך קהילה מסוים אולי עליו להמשיך לעשות כן, ולאשכנזי אין לו לאכול קטניות וכו', אבל זה לא מצד אביו ואמו, אלא מצד קהילתו, ולכן אם אביו שינה ממנהג זקנו אין לזה שום ענין להבן לכאורה.
וכל דברי הם אך ורק מתוך מה שאני מבין מהסוגיא, ובודאי לבני אדם יש הרגשים, אבל זה שלא מרגיש טוב לומר שאין שום קשר במנהגים לאבותיו, לא מפריך מה שכתבתי

אב בבינה כתב:

משולש כתב:אם אני מבין נכון ר' אב בבינה מעוניין במקור שאשכנזי אסור להחליף מנהגיו במנהגי ספרדים וכן להיפך. שהרי האשכנזי לא היה מעולם באשכנז והספרדי לא היה בספרד, שניהם ילידי ירושלים למשל ולדעת ר' אב בבינה אין מושג של מנהג אבות, ואם כן כל דור מחדש צריך לבחור לעצמו מתוך מבחר מנהגי המקום מסורת שבה רוצה לילך, כאילו אין לו אבא ואמא ח"ו.

כן דיברתי, וכוונתי הוא שודאי אדם ששייך לקהילה צריך לשמור מנהגי קהילה זו, ואם נתגדל אחד בתוך קהילה מסוים אולי עליו להמשיך לעשות כן, ולאשכנזי אין לו לאכול קטניות וכו', אבל זה לא מצד אביו ואמו, אלא מצד קהילתו, ולכן אם אביו שינה ממנהג זקנו אין לזה שום ענין להבן לכאורה.

אבל לדעתך גם האבא אינו צריך להמשיך לנהוג כקהילתו כי יכול להחליט כל רגע שהוא משתייך מהיום והלאה לספרדים.

כל זמן שאדם שייך לאיזה קהילה עליו להמשיך עם כל מנהגו הקהילה, אבל לא ברור שאסור לעבור לקהילה אחרת לגמרי כל זמן שרוצה כמו שמותר לו לעבור לעיר אחרת כל זמן שרוצה.
עובדא ידענא בבחור אמריקאי ממשפחה פרסי [הוא עצמו נולד באירן] שלמד בא"י בישיבה אשכנזי, והגריש"א התיר לו להפוך עצמו לאשכנזי לכל דבר. [בסוף הוא נשא נכדה של הרמ"א.]

חובב_ספרים כתב:כל זמן שאדם שייך לאיזה קהילה עליו להמשיך עם כל מנהגו הקהילה, אבל לא ברור שאסור לעבור לקהילה אחרת לגמרי כל זמן שרוצה כמו שמותר לו לעבור לעיר אחרת כל זמן שרוצה.
עובדא ידענא בבחור אמריקאי ממשפחה פרסי [הוא עצמו נולד באירן] שלמד בא"י בישיבה אשכנזי, והגריש"א התיר לו להפוך עצמו לאשכנזי לכל דבר. [בסוף הוא נשא נכדה של הרמ"א.]

כשלומד בישיבה ולא קיבל כלום מבית אבותיו יש מח' פוסקי דורנו שהבאתי לעיל האם ילך אחרי מנהגי הישיבה או מנהגי אבותיו. ואם מדובר בסתם בחור ספרדי בישיבה אשכנזית לא שמעתי מעולם שמישהו התיר לכתחילה לנטוש מנהג אבותיו בגלל שלומד בישיבה אשכנזית.

כמדומני שכעת הדעות ברורות, ונשאר רק לחפש מקורות יותר רציניים ממה שהובא עד עתה. אקווה להגיע לזה בל"נ בהמשך.

משולש כתב:

חובב_ספרים כתב:כל זמן שאדם שייך לאיזה קהילה עליו להמשיך עם כל מנהגו הקהילה, אבל לא ברור שאסור לעבור לקהילה אחרת לגמרי כל זמן שרוצה כמו שמותר לו לעבור לעיר אחרת כל זמן שרוצה.
עובדא ידענא בבחור אמריקאי ממשפחה פרסי [הוא עצמו נולד באירן] שלמד בא"י בישיבה אשכנזי, והגריש"א התיר לו להפוך עצמו לאשכנזי לכל דבר. [בסוף הוא נשא נכדה של הרמ"א.]

כשלומד בישיבה ולא קיבל כלום מבית אבותיו יש מח' פוסקי דורנו שהבאתי לעיל האם ילך אחרי מנהגי הישיבה או מנהגי אבותיו. ואם מדובר בסתם בחור ספרדי בישיבה אשכנזית לא שמעתי מעולם שמישהו התיר לכתחילה לנטוש מנהג אבותיו בגלל שלומד בישיבה אשכנזית.

כמדומני שכעת הדעות ברורות, ונשאר רק לחפש מקורות יותר רציניים ממה שהובא עד עתה. אקווה להגיע לזה בל"נ בהמשך.

עכשיו שמעת. אני למדתי עם הבחור בישיבה וגם בכולל. דומני שההיתר לא היה משום שלמד בישיבה אשכנזי אלא משום שהוא רצה לעבור לקהילת האשכנזים. כנראה דעת הגריש"א שאפשר לעבור לקהילה אחרת כשרוצה. לא ראיתי שום ראיה שזה אינו נכון.

וכן (שמותר לעבור מקהילה לקהילה) מסר לי ת"ח חשוב שליט"א בשם הגרא"ד אויערבאך שליט"א

צל"ע מה הכוונה לעבור מקהילה לקהילה. מה הוא עושה בשביל לעבור קהילה? וכי תימא שעובר בית כנסת או ישיבה או משנה שם משפחתו, וכי מעתה כל ספרדי אשר יעשה מאחת מהנה יחוייב גם לנהוג בכל מנהגי אשכנזים?
אלא מאי הגדרת הקהילה נקבע לפי המנהגים שנוהג, וכשרוצה לעבור קהילה הוא פשוט מחליף את מנהגיו ונהפך לאשכנזי ע"י גיטה וידה באין כאחד? אתמהה.
והמחוור לענ"ד שבזמנינו דין אשכנזים וספרדים אינו מנהג הקהילה אלא מנהג אבות וא"כ תימה על עצמך איך יכול להחליף את אבותיו?

אף אני תמהתי כן, והיה נלענ"ד להסביר אחרת- שבאמת עיקר המנהג הוא באמת מנהג קהילה (כפשט המשניות בפרק מקום שנהגו) אלא שיש גם מימד של מנהג אבות (כדברי רבי יוחנן לבני ביישן בסוגיא שם- אלא שהוי קהילה ואבות כאחד- פתח במנהג מקום ועבר למנהג אבות) ואכן בתקופת הראשונים היה העובר ממקום למקום משנה מנהגיו לקהילה החדשה (אא"כ עברה קהילה שלמה וכה"ג) אולם בדורות האחרונים אין יותר קהילות במובן הממשי-גיאוגרפי, אלא במובן של שיטות פסיקה, לימוד ומנהג, ונשאר רק מנהג אבות, כי אין קהילה אחרת לעבור אליה. אולם, היא הנותנת, שאם אדם יקבל על עצמו את מכלול ההנהגות התורניות של קהילה אחרת מזו של אבותיו בזה גופא הוא עובר מקהילה לקהילה (אליבא דמי שמתיר לעשות כן- וכפי שצויין לעיל זה מחלוקת בין גדולי דורינו)
ועצ"ע

בברכה המשולשת כתב:אף אני תמהתי כן, והיה נלענ"ד להסביר אחרת- שבאמת עיקר המנהג הוא באמת מנהג קהילה (כפשט המשניות בפרק מקום שנהגו) אלא שיש גם מימד של מנהג אבות (כדברי רבי יוחנן לבני ביישן בסוגיא שם- אלא שהוי קהילה ואבות כאחד- פתח במנהג מקום ועבר למנהג אבות) ואכן בתקופת הראשונים היה העובר ממקום למקום משנה מנהגיו לקהילה החדשה (אא"כ עברה קהילה שלמה וכה"ג) אולם בדורות האחרונים אין יותר קהילות במובן הממשי-גיאוגרפי, אלא במובן של שיטות פסיקה, לימוד ומנהג, ונשאר רק מנהג אבות, כי אין קהילה אחרת לעבור אליה. אולם, היא הנותנת, שאם אדם יקבל על עצמו את מכלול ההנהגות התורניות של קהילה אחרת מזו של אבותיו בזה גופא הוא עובר מקהילה לקהילה (אליבא דמי שמתיר לעשות כן- וכפי שצויין לעיל זה מחלוקת בין גדולי דורינו)
ועצ"ע

כפי שרמזת, מן הגמרא של בני ביישן אין מקור של ממש למושג מנהג אבות, וברור שהכוונה שם למנהג הקהילה (וכמ"ש, למשל החוו"י). אחר שכך, מי שמחליט לעבור מקהילה לקהילה, מהיכ"ת שיהיה דינו שונה מהעובר ממקום למקום שדינו מפורש במשנה? אם כן, נראה שמי שמקבל על עצמו להצטרף לקהל מסויים ולנהוג כמנהגיהם, שפיר עבד, ואין צריך שום דבר מעבר לזה.

בברכה המשולשת כתב:אף אני תמהתי כן, והיה נלענ"ד להסביר אחרת- שבאמת עיקר המנהג הוא באמת מנהג קהילה (כפשט המשניות בפרק מקום שנהגו) אלא שיש גם מימד של מנהג אבות (כדברי רבי יוחנן לבני ביישן בסוגיא שם- אלא שהוי קהילה ואבות כאחד- פתח במנהג מקום ועבר למנהג אבות) ואכן בתקופת הראשונים היה העובר ממקום למקום משנה מנהגיו לקהילה החדשה (אא"כ עברה קהילה שלמה וכה"ג) אולם בדורות האחרונים אין יותר קהילות במובן הממשי-גיאוגרפי, אלא במובן של שיטות פסיקה, לימוד ומנהג, ונשאר רק מנהג אבות, כי אין קהילה אחרת לעבור אליה. אולם, היא הנותנת, שאם אדם יקבל על עצמו את מכלול ההנהגות התורניות של קהילה אחרת מזו של אבותיו בזה גופא הוא עובר מקהילה לקהילה (אליבא דמי שמתיר לעשות כן- וכפי שצויין לעיל זה מחלוקת בין גדולי דורינו)
ועצ"ע

גם אני מצרף לדברי ברזילי שצריך מקור לחדש שיש מושג של מנהג אבות, והגמ' דבני בישן יבוא ויוכיח שמושג אל תטוש קאי על מנהג מקומך, וכן מפורש ברש"י בחולין שהבאתי לעיל, וכן מבואר מכל סוגיא דיוט"ש ועוד מקומות, והיינו שמנהג המקום נקרא בשם מנהג אבותיכם, וה"ה ענין מנהג אבותינו תורה כבר הוכחנו באשכול אחר שהכוונה למנהג רבותינו, ולא אבות.
א"כ אין שום מקור לזה שיש מנהג אבות חוץ מההרגש בלבד.

המקור אינו מסוגיא דבני בישן אלא ממ"ש ר"י ואת לא תיכול משום אל תטוש ונחלקו הפוסקים אם המכוון למנהג המקום או למנהג אבותיו, והמחפש במאגרים תורניים ימצא בלא יגיעה דעות לכאן ולכאן.
אמנם במי שכבר התחיל לנהוג ע"פ מנהג אבותיו תמהני איך הוא יכול לשנות מזה בלא התרה לכה"פ וגם בהתרה צ"ע.

בברכה המשולשת כתב:היא הנותנת, שאם אדם יקבל על עצמו את מכלול ההנהגות התורניות של קהילה אחרת מזו של אבותיו בזה גופא הוא עובר מקהילה לקהילה

עיקר הבעיה לא איך לעבור קהילה אלא מה היא קהילה. היות שבזמנינו הקהילות אינן מתחלקות ע"פ הנהגות תורניות, וההבדל היחיד בין הפוסק כהשו"ע לפוסק כהרמ"א הוא שזה פוסק כהשו"ע וזה פוסק כהרמ"א ואין שום "קהילה" סביב זה.

אביגדור כתב:אמנם במי שכבר התחיל לנהוג ע"פ מנהג אבותיו תמהני איך הוא יכול לשנות מזה בלא התרה לכה"פ וגם בהתרה צ"ע.

אם נניח שאין מקור הלכתי מחייב למנהג אבות, ואותו אדם חשב שהוא חייב לנהוג כמנהג אבותיו וכעת הוא גילה שטעות בידו, אזי כמדומני שבמקרים שבכגון דא (שאדם נהג בדבר משום שחשב שהוא חייב בו ולבסוף גילה שהוא טעה בזה והוא לא חייב) הרב עובדיה זצ"ל כתב פעמים רבות שאפילו התרה אינו צריך.

עדיאל ברויאר כתב:

אביגדור כתב:אמנם במי שכבר התחיל לנהוג ע"פ מנהג אבותיו תמהני איך הוא יכול לשנות מזה בלא התרה לכה"פ וגם בהתרה צ"ע.

אם נניח שאין מקור הלכתי מחייב למנהג אבות, ואותו אדם חשב שהוא חייב לנהוג כמנהג אבותיו וכעת הוא גילה שטעות בידו, אזי כמדומני שבמקרים שבכגון דא (שאדם נהג בדבר משום שחשב שהוא חייב בו ולבסוף גילה שהוא טעה בזה והוא לא חייב) הרב עובדיה זצ"ל כתב פעמים רבות שאפילו התרה אינו צריך.

מנהג טעות מפורש בתוס' פסחים נא. ד"ה אי אתה שאי"צ התרה.

אביגדור כתב:

בברכה המשולשת כתב:היא הנותנת, שאם אדם יקבל על עצמו את מכלול ההנהגות התורניות של קהילה אחרת מזו של אבותיו בזה גופא הוא עובר מקהילה לקהילה

עיקר הבעיה לא איך לעבור קהילה אלא מה היא קהילה. היות שבזמנינו הקהילות אינן מתחלקות ע"פ הנהגות תורניות, וההבדל היחיד בין הפוסק כהשו"ע לפוסק כהרמ"א הוא שזה פוסק כהשו"ע וזה פוסק כהרמ"א ואין שום "קהילה" סביב זה.

א. אה"נ, אם כן בעצם השינוי הוא עובר "קהילה"
ב. לענ"ד ברור שיש הנהגה תורנית שונה גם היום, שהרי אף אדם אינו יכול לנהוג כמו פסקי השו"ע או הרמ"א בלבד ללא שיכריע בשאלות המתחדשות כחשמל וכה"ג, וא"כ צריך פוסק- ולפי האמור צריך שיהיה הפוסק כשיטת הפסיקה אותה קיבל על עצמו האדם הנ"ל

בברכה המשולשת כתב:ב. לענ"ד ברור שיש הנהגה תורנית שונה גם היום, שהרי אף אדם אינו יכול לנהוג כמו פסקי השו"ע או הרמ"א בלבד ללא שיכריע בשאלות המתחדשות כחשמל וכה"ג, וא"כ צריך פוסק- ולפי האמור צריך שיהיה הפוסק כשיטת הפסיקה אותה קיבל על עצמו האדם הנ"ל

לא ברור לי אם אני עומד על דעתך.
אני שאלתי האם יתכן לומר שכל הגדרת הקהילה היא נהיגת מנהגים מסויימים. תשובתך היא שגם היום יש צורך בפסיקה מחודשת ע"פ פסקי הרמ"א וממילא האדם נאלץ להיות כפוף לרבנים מסויימים וע"י מוגדרת הקהילה?
הדברים נשמעים לי רחוקים מן הדעת (ובפרט שהרבה רבנים היום עונים לכל שואל כפי מוצאו ועדתו).

איני יודע לבאר יותר ממה שכתבתי- אין אדם יכול ל"לנחות" לתוך שיטה הלכתית מסויימת ולנווט משם בכך שישאל רב (שמכיר אותו לפחות?) מה יהיה הדין לפי הרמ"א בשאלה מחודשת א-ב-ג. יש כאן גם מסורת פסיקה ודרך לימוד מיוחדת בכל קהילה.
כמובן, שבשאלה חודשת אין בהכרח מתאם קהילתי-עדתי (כגון פתיחת פקקי בקבוקים) אך הרבה פעמים זה כן כך

בברכה המשולשת כתב:איני יודע לבאר יותר ממה שכתבתי- אין אדם יכול ל"לנחות" לתוך שיטה הלכתית מסויימת ולנווט משם בכך שישאל רב (שמכיר אותו לפחות?) מה יהיה הדין לפי הרמ"א בשאלה מחודשת א-ב-ג. יש כאן גם מסורת פסיקה ודרך לימוד מיוחדת בכל קהילה.
כמובן, שבשאלה חודשת אין בהכרח מתאם קהילתי-עדתי (כגון פתיחת פקקי בקבוקים) אך הרבה פעמים זה כן כך

נושא ההבדל בין ספרדים לאשכנזים בשיטת הלימוד והפסיקה הוא נושא רחב ומעניין, אבל הרעיון שזהו ההבדל בין הקהילות נראה לי כמו קפיצה רעיונית קצת מוגזמת.
אפילו אם נתעלם לצורך הדיון מהעובדה שכל ההבדל המדובר הוא משהו מאד לא מוגדר ונתון לפרשנות אישית, מה יעשה כת"ר לכל אותם ספרדים "משוכנזים" שלמדו בישיבות אשכנזיות (או משוכנזות) ואין שום דרך לדעת על פי צורת הלימוד (או הפסיקה) שלהם אם מוצא הורי הוריהם ממרוקו או מגליציה?

אביגדור כתב:המקור אינו מסוגיא דבני בישן אלא ממ"ש ר"י ואת לא תיכול משום אל תטוש ונחלקו הפוסקים אם המכוון למנהג המקום או למנהג אבותיו, והמחפש במאגרים תורניים ימצא בלא יגיעה דעות לכאן ולכאן.

איזה פוסקים? [ואין כוונתי לאחד מפוסקי דורינו שנכתב בשמו איזה שמועה באיזה קונטרס כהלכתא בלא טעמא].

ראשית כל יש לציין למכתבו של הרמב"ם שקיבל ע"ע ועל זרעו לעשות יום טוב ביום שעלה מן הים. (נדפס בסו"ס ס' חרדים). הרי שקיבל על נכדיו מנהג טוב.
עוד יצויין שהמאירי חיבר ספר מגן אבות בו הוכיח שעל כל אדם להחזיק במנהג אבותיו. הרקע לחיבור היה גולת פרובנס שרצתה להחזיק במנהג אבותיה אחרי שגלו לקטלוניה וספרד. אין הספר נמצא תח"י כעת אבל אולי משם יש מקור למושג של "מנהג הורים".
עוד יש לציין לתשובה הידועה של מהר"ם אלשקאר (הובא בפר"ח תכ"ח עניני מנהג אות ה) בענין בני העיר שקבלו על עצמם ועל זרעם לשמור פורים ביום שנעשה להם נס וגורשו מהמדינה אם מחויבים לשומרו עדיין במקומות פזוריהם.
(לעצם השאלה אני מסכים לאב"ב שמתוך הסוגיה לא משמע כלל שיש מנהג רק ביחס למקום.)

בדיעבד כתב: עוד יצויין שהמאירי חיבר ספר מגן אבות בו הוכיח שעל כל אדם להחזיק במנהג אבותיו. הרקע לחיבור היה גולת פרובנס שרצתה להחזיק במנהג אבותיה אחרי שגלו לקטלוניה וספרד. אין הספר נמצא תח"י כעת אבל אולי משם יש מקור למושג של "מנהג הורים".

בזמן כתיבת הספר יהודי פרובנס היו בפרובנס. הדיון היה האם עליהם לשנות מנהגיהם על-פי דברי תלמידי הרמב"ן שהגיעו לשם מקטלוניה

אביגדור כתב:

בברכה המשולשת כתב:איני יודע לבאר יותר ממה שכתבתי- אין אדם יכול ל"לנחות" לתוך שיטה הלכתית מסויימת ולנווט משם בכך שישאל רב (שמכיר אותו לפחות?) מה יהיה הדין לפי הרמ"א בשאלה מחודשת א-ב-ג. יש כאן גם מסורת פסיקה ודרך לימוד מיוחדת בכל קהילה.
כמובן, שבשאלה חודשת אין בהכרח מתאם קהילתי-עדתי (כגון פתיחת פקקי בקבוקים) אך הרבה פעמים זה כן כך

נושא ההבדל בין ספרדים לאשכנזים בשיטת הלימוד והפסיקה הוא נושא רחב ומעניין, אבל הרעיון שזהו ההבדל בין הקהילות נראה לי כמו קפיצה רעיונית קצת מוגזמת.
אפילו אם נתעלם לצורך הדיון מהעובדה שכל ההבדל המדובר הוא משהו מאד לא מוגדר ונתון לפרשנות אישית, מה יעשה כת"ר לכל אותם ספרדים "משוכנזים" שלמדו בישיבות אשכנזיות (או משוכנזות) ואין שום דרך לדעת על פי צורת הלימוד (או הפסיקה) שלהם אם מוצא הורי הוריהם ממרוקו או מגליציה?

א. איני חושב שזה לא מוגדר- אדרבה למי שמכיר את השיטות (כך אמרו לי ת"ח בקיאים ומעמיקים הרבה יותר ממני) קל לראות מאיזה בית מדרש מגיע כל פוסק.
ב. הרעיון שזהו ההבדל בין הקהילות אינו חידוש שלי כמובן.
ב. לגבי הסיפא דסיפא של דברי כת"ר- האם יש פוסקים (ודגש על פוסקים!) העונים על תיאור המציאות שתיאר כת"ר.

בדיעבד כתב:עוד יצויין שהמאירי חיבר ספר מגן אבות בו הוכיח שעל כל אדם להחזיק במנהג אבותיו. הרקע לחיבור היה גולת פרובנס שרצתה להחזיק במנהג אבותיה אחרי שגלו לקטלוניה וספרד. אין הספר נמצא תח"י כעת אבל אולי משם יש מקור למושג של "מנהג הורים".

איני בקיא בספר, אך כמדומה שהוא בא להגן על פסקי פרובנס ולא פסקי אבותיו. דהיינו, כמו תלמיד של ת"ח אחד מאסקולה אחת שיתווכח עם ת"ח מאסקולה אחרת מדוע השיטה של רבו היא הנכונה. להגן על דרך הפסיקה, וממילא גם על הפסקים, וכל זה משום שנראה לו שהדברים נכונים, ולא בגלל ש'כך עשו אז כך הוא יעשה ואין כל חדש תחת השמש'.

פורים וניסים ודאי חלוקים, שיש ברכה מיוחד לבן בנו שנעשה לאבותי נס במקום הזה. כלומר הודאה על ניסים כן תלוים באב ולא במנהג

(אגרות סופרים מז) "עוד אזכרה כי בחול המועד פסח הראשון לבואי לדביר מקדשו (של הרעק"א) תפילין לא הנחתי אחרי כי כבוד אאמ"ו הרד"ח נ"ע וכל החסידים אשר בבית מדרשינו חדלו מלהניחם בחול המועד. והתמרמר על זה באמרו: תופשי תורה בארץ אשכנז ובארצות סביבותיה קיימו עליהם ועל זרעם תורת משה הרמ"א נ"ע בכל השגותיו על הוראת הבית יוסף ותורת משה מורשה לנו מבלי נטות ממנה להקל או להחמיר! ומלאתי דברי קדשו מאז ועד כה להניחם בלי ברכה ובתנאי באם אין בחול המועד זמן תפילין יהיו נחשבים כרצועות בעלמא. ואם כי קשה היה עלי הדבר לשנות את טעמי מאשר ניסיתי עלץ לבי על כי לא הטיל עלי לברך עליהם בלחש כדעת הרמ"א ז"ל".

אב בבינה כתב:

אביגדור כתב:המקור אינו מסוגיא דבני בישן אלא ממ"ש ר"י ואת לא תיכול משום אל תטוש ונחלקו הפוסקים אם המכוון למנהג המקום או למנהג אבותיו, והמחפש במאגרים תורניים ימצא בלא יגיעה דעות לכאן ולכאן.

איזה פוסקים? [ואין כוונתי לאחד מפוסקי דורינו שנכתב בשמו איזה שמועה באיזה קונטרס כהלכתא בלא טעמא].

ברש"י על אתר כתב שהוא מנהג המקום וכן משמע בר"ן ורא"ש.
אבל ברוקח כתב שהוא מנהג אבותינו והובא באגור ואו"ה הארוך גם הרמב"ם כתב שהוא מנהג שנהגו ישראל מקדם והבין הריטב"א בדעתו שהוא מנהג אבות.
ועיין בפר"ח סימן תצ"ו ס"ק ב' בדין השביעי שמחלק בזה בין יחיד לציבור דיחיד שנהג איזה מנהג אין זה מחייב את בניו אבל ציבור שנהגו זרעם מחוייב בזה, וצל"ע אם הוא דוקא כל זמן שהציבור קיים או שמתחייבים בזה זרעם מדין מנהג אבות.
עוד נחלקו הפת"ש ותשובה מאהבה אם מחוייב לנהוג כמנהג אבותיו אפילו לא התחיל מעולם לנהוג בזה.