פורום אוצר החכמה

אף איני רואה בכך חסרון, וכדכתבתי לעיל:

לבי במערב כתב:רק להעיר: . .

יהודה בן יעקב כתב:איני רואה בזה חסרון. כידוע מהר"י אסאד היה חותם: 'יהודאסאד', כמופיע בתשובותיו.

אם כבר - המהרש"א: 'שמואליעזר' בן ... 'יהודהלוי'

יש איזה מעשה על הלשנה וזיוף מכתב מהנצי"ב, שלבסוף הוכח חפותו היות והמזייף חתם נפתלי צבי יהודה, והוא היה רגיל לחתום נפתלי צביהודה.

מצוי בכתבי יד רישום בצורת פירמידה הפוכה היינו שהשורות מתקצרות והולכות.
עד כמה שידוע לי ד"ז מצוי בקולפון וכעי"ז שיש טעם להדגיש ולייחד את הטקסט בקישוט ומסגרת. אבל האם מצוי מעי"ז בסתם טקסט?
האם מצאו החכמים כאן דוגמא למחבר שבאמצע כתיבותיו החליט לכתוב כמה שורות בצורה זו?

[מצאתי כעי"ז אצל ג"א מפורסם ואני מתחבט אם צריך למצוא טעם בכל מחיר להנהגה זו או שזה דבר נפוץ במידה זו או אחרת]


[לא כ"כ קשור לכאן אבל לא רציתי לפתוח אשכול נפרד אז "זרקתי" כאן]

לא דווקא בקולפון אלא גם בסיומי פרקים או חטיבות שבספר. מצוי למשל בספר אבן ספיר לר' אלנתן קלקיש, כת"י פריס.

כרגיל, צודק רבינו הברנש.
ראה גם למשל בכתב יד של החידושים המיוחסים למאירי על עירובין שהיה באוסף הרב מימון, נעתק במצרים בשנת שי"ח או ש"ח: https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew ... FL28645296
בשלושת העמודים האחרונים העתיק הסופר את החיבור בצורה דקורטיבית (דווקא הקולופון לא מועתק כך, אבל הוא נוסף על ידי מזמין כתב היד).

לאו דוקא כתבי יד אלא גם ספרי דפוס. יש כמה ספרים אינקונבולים שמסתיימים בצורות מגוונות.

הסרפד כתב:

יהודה בן יעקב כתב:איני רואה בזה חסרון. כידוע מהר"י אסאד היה חותם: 'יהודאסאד', כמופיע בתשובותיו.

אם כבר - המהרש"א: 'שמואליעזר' בן ... 'יהודהלוי'

ראה צפונות גליון ג' עמ' צ"ד, שדודו של החכם צבי, הג"ר אריה יהודה ליב הכהן, בנו של בעל "שער אפרים", נהג לחתום: "אריהודה ליב".

ושא_נס כתב:לאו דוקא כתבי יד אלא גם ספרי דפוס. יש כמה ספרים אינקונבולים שמסתיימים בצורות מגוונות.

אין בכל כל פלא, כי בימי הדפוס הראשונים חיקו המדפיסים את דרכי העתקות כתבי היד. וכבר כתבו בכך חכמים.

פשיטא ופשיטא, ולרוב פשיטות הדברים בהירותם ואי החידוש שבהם, לא ראיתי צורך לפרט זאת. לרגע לא באו דברי בדרך פליאה וחידוש אלא בדרך ציון עובדה פשוטה. ואילו נבוא לפרט על כל דבר פשוט בהרחבה, יכלה הזמן והפירוטים לא יכלו.

מן הסתם יש השפעה חוזרת והפוכה מן הדפוס לכתבי היד בתקופות מאוחרות. ופשוט.

אם כבר באנו לעניני חיקוי שבדפוסים על פי כתבי היד, יש כתבי יד מאויירים בכמה וכמה מיני צבעים, מה הם הספרים העבריים המוקדמים ביותר שיש בהם טקסט צבעוני? (כמובן טקסט מודפס ולא מושלם בכתב יד. כונתי לטקסט ולא סימונים ודגלים שאליהם יש להתייחס בפני עצמם, ובאחד האינקונבולים הספרדיים מצאתי ביותר מעותק אחד דגל מדפיס שחלקו אדום, אך בספר אחר מאותו הדפוס אותו דגל המדפיס ממש כולו שחור).
שמא דיבר בזה הרב עמודים בתולדות הסה"ע.

וונדרבר כתב:

הסרפד כתב:

יהודה בן יעקב כתב:איני רואה בזה חסרון. כידוע מהר"י אסאד היה חותם: 'יהודאסאד', כמופיע בתשובותיו.

אם כבר - המהרש"א: 'שמואליעזר' בן ... 'יהודהלוי'

ראה צפונות גליון ג' עמ' צ"ד, שדודו של החכם צבי, הג"ר אריה יהודה ליב הכהן, בנו של בעל "שער אפרים", נהג לחתום: "אריהודה ליב".

מהבית ישראל מגור מצאתי פעם שחתם 'ישראלטר'

האדמו"ר מהר"ש מבאבוב (השני) זצ"ל הי' נוהג לחתום:
שלמהלברשטאם

הרבנים ח"ב, עדיאל, ושא נס
ישא"כ!

מ"מ אני מבין שאין הדברים אמורים אלא בטקסט סיום פרק/חטיבה וכד' אבל לא מצינו שמחבר יחליט לכתוב חלק מדרשה/תשובה וכד' שאין לו מאפיין מיוחד בצורה כזו.

נכון יותר להתנסח בזהירות - התופעה מצויה במיוחד בסופי חלקים של חיבורים. לא אופתע אם סופר/ים החליט לכתוב בצורה יפה ומעניינת גם בחלק אחר.
עכשיו אני נזכר שבכתבי יד אשכנזיים של הלכות הרי"ף המכילים גם את רש"י-רי"ף חלקים נרחבים מהפירוש מועתקים בצורה דקורטיבית, לאו דווקא במקומות מיוחדים. תבדוק בכ"י פרנקפורט 10 וכן בכ"י פריס 311 (זכור לי במעומעם שכתב היד שלהם קרוב וסביר שהם הופקו בסביבה אחת).

אכן, ראה לדוג' צילום עמוד מכ"י אוקספורד 367 למס' יבמות וקידושין. הכ"י הנ"ל מלא ב'משחקי עימוד' כאלו בצורות שונות ומשונות בכל חלקי הכ"י.

כעת נזכרתי בכת"י מינכן 5, כת"י מפואר, שיש עמודים שהמעתיק העתיק את הטקסט בצורות שונות (אבל לרוב בסיומי חטיבות). כתה"י נסרק לרשת.

ושוב יש"כ

זווית נוספת לשאלה
האם ד"ז מצוי גם באוטוגרף או שאי"ז אלא מצוי אלא אצל סופרים מקצועיים שבדרך זה הבליטו את מקצועיותם? והאם ד"ז מצוי גם בכתב"י מעידן הדפוס שכתב היד שימש רק לצורך הדפסה וממילא לכא' אין עניין לייפות אותו

שאלה מעניינת.
האם בדקת ב'קודיקולוגיה עברית' - ספרו הגדול של מלאכי בית אריה על דרכי הפקת כתבי יד?

בתוך הגולה כתב:ושוב יש"כ

זווית נוספת לשאלה
האם ד"ז מצוי גם באוטוגרף או שאי"ז אלא מצוי אלא אצל סופרים מקצועיים שבדרך זה הבליטו את מקצועיותם? והאם ד"ז מצוי גם בכתב"י מעידן הדפוס שכתב היד שימש רק לצורך הדפסה וממילא לכא' אין עניין לייפות אותו

על הסיפא שלך עמדתי בדברי לעיל: "מן הסתם יש השפעה חוזרת והפוכה מן הדפוס לכתבי היד בתקופות מאוחרות. ופשוט".

וכונתי כמובן על הרוב, חריגים מן הסתם יהיו.

גם במהלך עידן הדפוס המשיכו להעתיק כתבי יד, ולא רק לצורך הדפסה, אבל התופעה הלכה והתמעטה. (למשל, כתב היד שהזכרתי נעתק בעשורים הראשונים של שנות השי"ן, ואף נעתק ממנו כתב יד אחר).
בנוגע לקודיקולוגיה עברית - הספר (כמו גם מאגר המידע של מפעל הפליאוגרפיה) לא מתעסק בכתבי יד שנעתקו לאחר שנת ש'. ולכן יתכן שתמצא שם תשובה רק לשאלה הראשונה. אבל יש לשים לב שיש בידינו רק מעט אוטוגרפים. מכל מקום, איני חושב שהמטרה היא להבליט את המקצועיות, אלא שאלה של פאר והדר. כתבי יד כאלו נחשבו יפים יותר וממילא ערכם היה גבוה יותר.

שוב יש"כ על כל המידע

בתוך הגולה כתב:מצוי בכתבי יד רישום בצורת פירמידה הפוכה היינו שהשורות מתקצרות והולכות.

[מצאתי כעי"ז אצל ג"א מפורסם ואני מתחבט אם צריך למצוא טעם בכל מחיר להנהגה זו או שזה דבר נפוץ במידה זו או אחרת]

לאחר חקירה חוזרת התברר שהחיבור המדובר אינו אוטגרף (עניינו טוען בירור שאכ"מ) כך שהעניין שלי כעת בנושא פחת...
אבל לעצם העניין השאלה היא כמובן חלק מחקירה עניפה הרבה יותר ביחס לכתבי יד בתקופה שלאחר הדפוס בהשוואה לתקופה שקדמה לדפוס. ובזה יש כמובן הרבה להאריך

היום נתקלתי בכתב יד מעתיק, ספרדי מדור הגירוש, שבאמצע פרשה החליט בלי טעם גלוי לעין לכתוב כמה עמודים בפירמידות משולשות.