סליחה על החריגה מדעת רבני האשכול עד כען, רק אומר את תחושתי...
מלפני כמה שבועות נוכחתי בסעודת ברית מילה של חבר. הציבור היה כל כולו בני תורה אמיתיים. האולם היה חם ביותר והשעה מאוחרת, וקם הת''ח אבי הבן ודרש כמעט לשעה. אבל --
נורא ונפלא! איזה דרשה! מערכה שלימה ומתוקה על שליחות בברי''מ [כמה דקות חזר על הרייד הרגיל בפי כל, ואח''כ מר''מ וחידושים מדיליה], ואח''כ על סגולת הברית עם הקב''ה וקרבת אלוקים, דרבים ערבים על שומעיהם.
אציין שהנ''ל אינו נואם מוכשר במיוחד וגם אינו בדחן, אך כולם שמעו את הקולות - קולה של תורה כנתינתה מסיני, ורוו מלוא חפניים נחת. כולם יצאו מהאולם מלאים זיעה ומאוחרים לסדר א', אבל עם ידיעה והשתוקקות לתורת ה', שמחים וטובי לב ווי סדארף צו זיין!
נ''ב - זכורני ב'חבצלת השרון' יש דרשה שדרש כשהכניס את בנו בבריתו של אאע''ה [אולי בסביבות כי תצא]. וכו' וכו' וכו' ואינו גומר...