א. חיים כתב:הבנתי כך מדבריך: הר' תפלינסקי והר' גולדהבר לא הוכיחו זאת (והר' גולדהבר אף ניסה ולא הצליח). ואילו לך ישנה ראיה אחת, והיא שריי"א גם הוא העתיק מאחרים. אשמח לשמוע את הפרטים. ובכל אופן זה יכול לקשר אותו אולי עם צד מסוים בספר חמד"י, והרי אנו כבר יודעים מהמאמר של גולדהבר כי הוא אכן עסק בכתיבת הספר ושינה בתוכו. אולם איני רואה כאן שום הוכחה שהוא היה הפרויקטור, היוזם, והכותב היחידי או למצער - הכותב העיקרי של הספר.
בקשר לעצם הראיה שלך מהעתקה נוספת מאחרים, אולי כוונתך למה שאני כתבתי במקום אחר.
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=27473#p282044 אך אין מדובר שם בריי"א עצמו.
לסיכום, הרושם שלי מדבריך הוא, שהנך כותב מתוך בטחון רב ולפי הרגשתך, אך עדיין ללא ביסוס ממשי עד שתוכל לשכנע על ידו גם אותנו. ואשמח אם תעמידני על טעותי.
ובקשה נוספת: כל איזכור של הר' תפילנסקי בהקשר זה הינו בבחינת לועג לרש. מדובר במחקר שמעולם לא התפרסם אלא למקורבים. אני ואחרים בפורום שלדאבוננו אינם נכללים בקטגוריה הנ"ל - אין לנו אפשרות לומר כלום בזה, חוץ מאשר להקשיב במבוכה ולהרגיש חסרי דעה וידע, על כך שאנו מעיזים לעסוק בנושא מבלי לקרוא את המחקר פותח העינים בתחום. עכ"פ לדידי, כל עוד שלא עיינתי בו אין לי צורך לעסוק במה שהוכח או לא הוכח שם.
אומר רק, ששאלתי פעם את אחד מחכמי הפורום הכותב גם הוא בנושא, והוא אכן ראה את מחקרו של הר' תפילנסקי - האם יש שם חידושים על מה שכתב תשבי, וענני שלא במיוחד.
אקדים ואומר שכמעט ולא קראתי מחקרים על חמ"י, לפני הרבה שנים קראתי קצת בתשבי, אך לא הרבה מעבר לכך.
איני בקי ומצוי היטב בכל עניני הספר, ומי שרוצה מוזמן לבטל כל דבריי כעפר דק.
על זמן החיבור לית מאן דפליג (אצל מי שיש לי עינים שומעות ומוכנות להאמין למראה עינים) שהוא נתחבר סמוך להדפסתו ולא קודם. אולי נקדים לשנת ת"ף, אך ברור שמחברו עסק בו גם אחר שנדפס לראשונה משנת חסידים. כך שכל ההשערות על העזתי ועל רב"ה הם דברים שחבל להשחית עליהם הדיו. פשוט מיותר לגמרי.
ראיות מוצקות ובלתי הפיכות שהמחבר הוא ר"י אלגאזי לדעתי יש להביא מהקבלות בסגנון שלו וכו', עם חמדת ימים.
כאמור כבר אמרתי זה לפני שנים רבות לר' שא"ת ולר' י"ג.
אני הקטן באגב מוחלט ובעקיפי עקיפין מצאתי לפחות פיסקא אחת גדולה שנמצאת באחד מספריו של ר' יעקב אלגאזי (נדפס בחייו אחר שעלה ארצה), מספר שנדפס כמה וכמה שנים קודם. יתכן והוא עשה שימוש בספר הזה גם בחמ"י. איני יודע. אך המציאות של העתקה כמעט תיבה בתיבה מספר קדום אצלו, אינה חדשה. כבר החיד"א השיג עליו באיזה מקום שבאיזה ענין קדמו ר' שלמה אלגאזי, סבו של ר' יעקב, ושמא החיד"א רומז שר"י לקח מסבו, או רק רומז שקדמו. ואיני מונח.
מעבר לזה יש כמה "מוקשים" של הבאת דברים בדרכי תחבולה בספריו של ר"י אלגאזי שנדפסו בחייו, וזה כחוט השני עם תחבולותיו בספר חמ"י, ולא אפרט כאן יותר. ואני מדבר לפחות על שנים/שלשה מקומות כאלו, בנוסף לקטע הגדול דלעיל.
כל הרוצה לבדוק מוזמן לשבת ולהשוות חמ"י עם ספרי ר"י אלגאזי, וביותר לבדוק בספרי ר"י אלגאזי שנדפסו בחייו מה היחס עם ספרים שנדפסו קודם.
כמובן לא כל ספריו דומים, וכנראה יש ספרים שעוד טרח בהם באזמיר, יתכן בתקופה שעסק בחמ"י, ואשר על כן יהיו ספרים שהשתמש בהם בחפיפה גם בחמ"י וגם בספריו שנתחברו אז באזמיר.
קרוב לודאי כי גם בספרים שנתחברו על ידו בירושלם תכונתו להסתיר ולהביא בתחבולות, אלא שכנראה הספרים השתנו מהספריה שהיתה לו באזמיר (אא"כ יש עדויות שבא עם ספריה מאזמיר לירושלם, מה שלכאורה פחות מסתבר, א. טורח הדרך והיוקר. ב. למה להשאיר את חכמי הישיבה באזמיר בלי ספרים? ג. בירושלם לא היו חסרים ספרים באותה תקופה).
לענ"ד התכונה שהוא רכש לעצמו באזמיר כשחיבר חמ"י, לא עזבה אותו, ולכן גם בחיבוריו שלו יש את ההסתרות והתחבולות. ולא אפרט יותר.
לכן צריך דבר ראשון לברר באותות ובמופתים על כל חיבור שלו אימתי נתחבר. והרבה מאד יש להאריך על חיבורי ר' יעקב אלגאזי וסדר הדפסתם וזמן הדפסתם ומי היה הגורם להדפסתם. והרבה רציתי לעסוק בזה, אלא שאין עתותי בידי.
כל עוד אין הוכחה שספר חמ"י חובר על ידי כמה אנשים, איני רואה שום צורך לשער כן. ואדרבה, התכונות של ההסתרות והשינויים וכו', מצויות פחות או יותר באופן זהה בכל חלקי הספר, מה שמוכיח שהכל מעשה אדם אחד (דוחק לומר שכמה מחברים נכנסו כולם ל"ראש אחד" בשיטת התחבולות). ואדרבה אם יש קטעים "נורמליים", היינו עם מקורותיהם בלי תחבולות, יתכן שהמחבר משום מה בהם פחות שיחק לנימוקיו, או שאולי אולי אולי הם ממסדר נוסף שעזר למחבר. ולדעתי זו השערה רחוקה מאד.
מי שרוצה לקבל את דבריי שיקבל, מי שרוצה לסרב שיסרב.
איך שיהיה בין אם המחבר הוא ר' יעקב אלגאזי, ובין אם הוא הסולטאן מקושטא (כמובן בדרך הלצה), הלוואי מישהו ידפיס מהדורה שמציינת את כל המקורות שלו בתיאום עם רש"א תפלינסקי ורשימותיו. וגם אם לא לקרוא למקורתיו בכינוי "מקורות" לפחות לקרוא להם "מקבילות", היינו מקבילות בין חמ"י ושבט מוסר... וכיו"ב, ושהמשער ימשיך לומר שלר"א הכהן היה כ"י של חמדת ימים וממנו הוא לקח. ושגם לרב פוחוויצר היה הכ"י של חמדת ימים ומשם הוא לקח
(מעניין אם הרב פוחוויצר ידע לקרוא כתב ספרדי? יש הוכחה שלא? אולי נשער שעשו העתקה אשכנזית מוקדמת של הספר והיא שהיתה לפני הרב פוחוויצר. וכל זה דברים סרים וזרים רחוקים מן הדעת, ולא אאמין שיש מי שיקבלם.
כאן אכתוב לענ"ד שההסכמה מהגאון הר"ח קניבסקי שליט"א, כמובן אינה ממעיטה בכלום מערכו, וזכותו להסכים כפי שרוצה, ואני מקבל שאינה מזוייפת כלל וכפי שכתבו כאן שאכן בנו שיחיה מאשרה, אלא שכנראה הוליכוהו שולל, והוא לא מונח בספר הזה כמו החכמים שעסקו בו, ולכן גם אם הוא בגודל קדושתו מייחס החיבור למחבר קדמון לפני ארבע מאות שנה, עדיין ישנה הרשות לחלוק. ואינו מן הנמנע כי גם אם היו כותבים שהמחבר הוא ר' יעקב אלגאזי - הוא היה נותן הסכמתו. וא"ש את"מ).
בנוגע למחקרו של ידידי רש"א תפלנסקי.
שנים ארוכות הייתי פוגש בידידי רש"א נר"ו דבר יום ביומו, ורכון היה הרבה על ספר חמ"י לטרוח באיתור מקורותיו. כנראה מחקרו מסתכם בעיקר בכך, והוא הצליח לאחר ולהראות שחמ"י לקח אפילו ממשנת חסידים דפו"ר. כנראה זה הספר המאוחר ביותר שחמ"י לקח ממנו (כאן תשובה גם למי שכתב אודות כך שלא קראתי המאמר בעץ חיים, והצדק אתו, אכן לא קראתי).
העיסוק שלי בספר הזה הוא אקראי ומשני לגמרי, תכונתי והשתדלותי במקומות בהם הוא מצוטט בספרים שאני טורח בהם, למצוא את המקורות שלו, ובזה ייעץ לי לא מעט ידידי רש"א תפילנסקי. כנראה שבעצם הענין שחמ"י הוא מאוחר ושהוא לקוח ממקורות קדומים - אכן כבר קדם תשבי. אלא שרש"א הוכיח זה בכפל כפליים, ואף הצליח לאחר זמן החיבור.
זאת אעיר: כי לכאורה גם רש"א תפילנקי לא בדק כתבי יד שיתכן והיוו מקורות לחמ"י, ויתכן ופסקאות רבות בחמ"י מקורותיהם בחיבורים שעוד לא נדפסו. וכאן נכנסת לתמונה דעתי דלעיל שצריך לערוך רשימה של החיבורים וכתבי היד שהיו באזמיר עד שנת ת"ץ לערך, או אפילו עד שנת ת"ק, ולבדוק אם יש כ"י שיתכן ושימשו מקורות לחמ"י.
כמו כן העיסוק שלי בר' יעקב אלגאזי הוא בעיקרו אקראי, שוב, מענינים ממנו השייכים לחיבורים שאני טורח בהם, ועוד, ומעולם לא בדקתי אותו שיטתית, ולמרות זאת, מהמקומות הבודדים שבדקתי באקראי יצא ויש בהם תחבולות שהצלחתי לפצח, ותקוותי שבדרך נכונה, ולפו"ר מזה אני למד די בוודאות שמחבר ספר חמ"י הוא הוא רבי יעקב אלגאזי.
מחבר ספר חמדת ימים כנראה היה שבתאי. אין מה לעשות. ואת זה לא אני אומר אלא גאוני בתראי שביררו הספר ומצאו בו ספיחים שבתאיים.
אם באמת המחבר הוא ר' יעקב אלגאזי זצ"ל, אז למרבה הצער עם כל הכאב שבדבר הוא היה קצת שבתאי. ואינו החכם הראשון שהיה השבתאי.
גם אם אכן אני צודק, הלוואי ובהמשך חייו חזר בו מכך, וכשם שהיו כמה רבנים שחזרו בהם, והנודע שבהם הוא הרב החבי"ב, אלא שזה היה עוד בחיי הצבי השבור. וכאן מצאה החקירה מקום לנוח אם יש סממנים שבתאיים ביתר ספרי ר' יעקב אלגאזי. אך גם בזה א"א להיות בטוחים, כי שמא בספריו שלו עצמו אכן לא רמז ולא הביא כלום משבתאים, אך בספר שכביכול לא הוא חיברו הוא לא חשש מלהשתמש בחומר שבתאי. וצ"ע וסיוג.
באזמיר היה חומר שבתאי, והשתמש בו גם ר' אליהו הכהן, וכבר כתב על זה ג' שלום בספר היובל למארכס.
היו הרבה חכמים שספריהם מקובלים ונלמדים הרבה שהיו שבתאיים בסתר ובגלוי, מי כל חייו, ומי זמן מועט, וכו'. ודברי החבי"ף הנודעים "גם קב לא תקבנו..." לא באו על קרקע ריקה. הוא הכיר ההיסטוריה היטב יותר מכולם, הוא בן העיר אזמיר שבה פעל הש"ץ.
אין לנו אלא לנהוג במנהג החיד"א שידע בכאב על רבנים שהיו שבתאיים, ואף רמז זאת לעתים, ובכל זאת מזכירם, ודומני כי על זה בדיוק נאמר "תוכו אכל קליפתו זרק". וכמו כן יש לומר גבי ספר חמ"י. ולו היו שואלים אותי הקטן במהדורה עתידית של חמ"י שתודפס עם הערות ומקורות וכו', יש להותיר את החומר השבתאי ולסמן זאת, ולהראות מי הצביע על כך מהאחרונים וכו' (במקומות הידועים). וכך הלומד שירצה יוכל לדלג על אותם קטעים. אך לענ"ד לא טוב להשמיטם לגמרי יען כי מן הסתם גם לקטעים אלו ציינו האחרונים בלומדם בספר זה.
כעת אני נזכר שלעיל דיברו פה מעניני בשר וחלב של חמ"י, ובזכרוני שיש בזה אריכות מהגאון החבי"ף זצ"ל בספרו משא חיים, שעקר המנהג של חמ"י. ולא בדקתי כעת הדברים בשרשם.
כל שכתבתי הוא לאהבת האמת, וזהו, ורמץ ואבק דק הנני תחת כפות רגלי כל הגאונים הקדושים שנזכרו כאן ויוזכרו כאן.
כתבתי בחופזה ושלא בסדר רב, אקוה כי אין שיבושים וחוסר בהירות.